בשבוע האחרון החל מ-28 בנובמבר, שוחררו 69 אזרחים שהוחזקו כבני ערובה ברצועת עזה בתמורה ל-180 אסירים פלסטינים במסגרת הסכם על הפוגה קצרה בלחימה בין הרשויות הישראליות לארגונים פלסטיניים חמושים.
רבים בירכו ובצדק על שחרור האזרחים המוחזקים כבני ערובה בידי חמאס לאחר הרג של מאות ישראלים ואזרחים אחרים ב-7 באוקטובר כיוון שתפיסת בני ערובה היא פשע מלחמה. תשומת לב פחותה הוקדשה לשאלה מדוע פלסטינים רבים כל כך מוחזקים בידי ישראל וזמינים להחלפה ופחות עוד יותר לשאלה באילו נסיבות נעצרו.
לפי ארגון זכויות האדם הישראלי המוקד להגנת הפרט, נכון ל-1 בנובמבר, כמעט 7,000 פלסטינים מהשטח הכבוש מוחזקים בידי הרשויות הישראליות בגין עבירות ביטחוניות לכאורה. מאז המתקפה בישראל ב-7 בנובמבר, נעצר מספר פלסטינים גדול בהרבה ממספר המשוחררים בשבוע האחרון. בין הכלואים עשרות נשים וילדים רבים.
רובם לא הורשעו מעולם בשום פשע, לרבות למעלה מ-2,000 המוחזקים במעצר מנהלי, ללא כתב אישום או משפט. את המעצר המנהלי אפשר להאריך ללא הגבלת זמן, על סמך מידע סודי שאינו נחשף בפני העצור. עצירים מנהליים מוחזקים על סמך ההנחה שהם עלולים לבצע עבירה בעתיד. הרשויות הישראליות מחזיקות במעצר מנהלי בין היתר ילדים, מגיני זכויות אדם ופעילים פוליטיים פלסטינים, לעיתים קרובות לתקופות ממושכות.
מספרם הרב של הכלואים הפלסטינים נובע בעיקר בשל המערכת הפלילית הנפרדת שהרשויות הישראליות מתפעלות בשטח הכבוש. הפלסטינים החיים בגדה המערבית הכבושה, למעט מזרח ירושלים, המונים כמעט 3 מיליון בני אדם, נשלטים מכוח החוק הצבאי ומובאים לדין בבתי משפט צבאיים. לעומתם, כמעט חצי מיליון המתנחלים הישראלים בגדה המערבית נשלטים מכוח החוק האזרחי והפלילי הישראלי ונשפטים בבתי משפט בישראל. האפליה מחלחלת לכל היבט של סדרי המשפט.
החוק הצבאי מתיר להחזיק פלסטינים במעצר עד שמונה ימים לפני הבאתם בפני שופט, וגם אז, הם יובאו בפני שופט צבאי בלבד. לעומת זאת, החוק הישראלי מחייב להביא אדם בפני שופט בתוך 24 שעות מרגע מעצרו, ובמקרים חריגים ובכפוף לאישור, אפשר להאריך את פרק הזמן ל-96 שעות.
נוסף על כך, החוק מתיר לכלוא פלסטינים בגין השתתפות בהתקהלות ללא היתר של עשרה אנשים בלבד בנושא "היכול להתפרש כמדיני", ואילו מתנחלים רשאים להפגין ללא היתר, אלא אם כן מספר המשתתפים בהפגנה עולה על 50, היא נערכת תחת כיפת השמיים ומתקיימים "בה תהלוכה או נאומים מדיניים".
בקצרה, פלסטינים ומתנחלים ישראלים חיים באותו שטח, אך נשפטים בבתי משפט שונים ולפי חוקים שונים, מוקנות להם זכויות שונות, ההליך ההוגן מוגדר בצורה שונה וצפויים להם עונשים שונים בגין אותה עבירה. התוצאה היא מספר הולך ורב של פלסטינים שנכלאו ללא הליך הוגן.
האפליה באה לידי ביטוי גם ביחס לילדים. הדין הפלילי של ישראל מגן על ילדים מפני מעצרים ליליים, מעגן את זכותם לנוכחות הורה בחקירה ומגביל את פרק הזמן להחזקה במעצר לפני היוועצות בעורך דין והבאה בפני שופט.
לעומת זאת, הרשויות הישראליות עוצרות ילדים פלסטינים כדבר שבשגרה במהלך פשיטות ליליות, חוקרות אותם ללא נוכחות מבוגר מטעמם, מחזיקות בהם לפרקי זמן ממושכים יותר לפני הבאתם בפני שופט, והחל מגיל 12, כולאות אותם לפרק זמן ממושך במעצר עד תום ההליכים. בשנת 2017, מצאה האגודה לזכויות האזרח בישראל כי 72 אחוז מהילדים הפלסטינים שנעצרו בגדה המערבית הוחזקו במעצר עד תום ההליכים, לעומת 17.9 בלבד מהילדים הישראלים.
דיני הכיבוש מתירים שימוש במעצר מנהלי כאמצעי זמני וחריג, אולם השימוש הגורף של ישראל בכל הנוגע לאוכלוסייה הפלסטינית, הנתונה כבר למעלה מחצי מאה תחת כיבוש שסופו אינו נראה לעין, חורג בהרבה מהמותר על פי דין.
בבתי המשפט הצבאיים נשללות כדבר שבשגרה זכויות ההליך ההוגן גם ממי שהואשם בביצוע פשע. רבים מהמורשעים המרצים עונשים בגין "עבירות ביטחוניות" (נכון ל-1 בנובמבר, 2,331 מורשעים) חתמו על הסדרי טיעון כדי להימנע ממעצר ממושך לפני משפט וממשפטי דמה צבאיים, ששיעור הרשעת הפלסטינים בהם עומד על כמעט 100%.
נוסף על אי-כיבוד של כללי ההליך ההוגן, הרשויות הישראליות מתעללות בעצירים פלסטינים ומענות אותם מזה עשרות שנים. לפי הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, מאז שנת 2001 הוגשו למשרד המשפטים הישראלי למעלה מ-1,400 תלונות בגין עינויים בידי השב"כ, לרבות איזוק מכאיב, מניעת שינה וחשיפה לטמפרטורות קיצוניות.
לדברי ארגון זכויות האדם הישראלי הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, תלונות אלו הובילו לשלוש חקירות פליליות בלבד ולאפס כתבי אישום. ארגון Military Court Watch דיווח כי ב-22 מקרים של מעצרי ילדים פלסטינים שתיעד בשנת 2023, 64 אחוז אמרו כי עברו התעללות פיזית ו-73 אחוז אמרו כי כוחות ישראליים ערכו על גופם חיפוש בעירום בזמן מעצרם.
ארגוני זכויות פלסטיניים דיווחו על עלייה חדה במספר המעצרים ועל הידרדרות בתנאי ההחזקה של אסירים פלסטינים עוד לפני 7 באוקטובר, לרבות פשיטות אלימות, העברת אסירים בין בתי כלא וכליאתם בבידוד כמעשה תגמול, צמצום הגישה למים זורמים וללחם והגבלתם של ביקורי משפחות. מגמות אלה התחזקו מאז.
אפליה במעצר ובמאסר היא רק היבט אחד של הדיכוי השיטתי המונח ביסוד הפשעים נגד האנושות של אפרטהייד ורדיפה שישראל מבצעת נגד פלסטינים, כפי שתיעדו ארגון Human Rights Watch וארגוני זכויות אדם ישראליים, פלסטיניים ובינלאומיים אחרים.
על הרשויות הישראליות לחדול מפרקטיקות המעצר המפלות והפוגעניות שלהן, בין שעסקת החילופין תימשך ובין לאו.
