בשנת 2017 המשיכה ממשלת ישראל לאכוף הגבלות חמורות ומפלות על זכויות האדם של פלסטינים; להגביל תנועה של אנשים וסחורות לתוך רצועת עזה וממנה; ולסייע בהעברה לא חוקית של אזרחים ישראלים להתנחלויות בגדה המערבית הכבושה. צעדי ענישה שנקטה הרשות הפלסטינית החמירו את המשבר ההומניטארי שגרם המצור שאוכפת ישראל. הרשות הפלסטינית בגדה המערבית, וחמאס ברצועת עזה, החריפו את דיכוי ההתנגדות, עצרו באופן שרירותי אנשים שמתחו עליהם ביקורת והתעללו באנשים שהוחזקו במשמורתם.
בחודש פברואר התקבל בכנסת "חוק ההסדרה", המאפשר לישראל להפקיע בדיעבד קרקע פלסטינית פרטית שעליה הוקמו התנחלויות. עם זאת, בחודש אוגוסט הוציא בג"ץ צו ביניים שהקפיא את יישומו של החוק עד להכרעת בג"ץ באשר לחוקיותו. בין החודשים יולי 2016 ויוני 2017 אישרו הרשויות הישראליות את בנייתן של יותר מ-2,000 יחידות דיור חדשות עבור מתנחלים בגדה המערבית, להוציא מזרח ירושלים.
ישראל מפעילה בגדה המערבית מערכת כפולה המעניקה יחס מועדף למתנחלים ישראלים בעודה אוכפת תנאים קשים על פלסטינים. בעוד ההתנחלויות התרחבו בשנת 2017, נכון ל-6 בנובמבר הרשויות הישראליות הרסו 381 בתים ורכוש פלסטיני אחר והעבירו בכפייה 588 פלסטינים בגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים, כחלק מדפוסי פעולה מפלים במסגרתם נדחות כמעט כל הבקשות שמגישים פלסטינים להיתרי בנייה.
ישראל המשיכה לאכוף את הסגר היעיל שהיא מטילה על רצועת עזה מזה עשור, ואשר פגיעתו מוחרפת על-ידי מצרים, שהשאירה את גבולה עם הרצועה סגור במשך רוב הזמן. כן המשיכה ישראל להטיל הגבלות המצמצמות את אספקת החשמל והמים, מגבילות גישה לטיפול רפואי ולהזדמנויות בתחום החינוך והכלכלה ומנציחות עוני. כ-70% מ-1.9 מיליון תושבי הרצועה מסתמכים על סיוע הומניטארי למחייתם.
תחנת הכוח היחידה של רצועת עזה הושבתה לפרקים עקב מחלוקת בין פתח לחמאס בשאלה מי ישלם עבור הדלק הנחוץ להפעלתה. השבתות אלה בשילוב עם החלטת ממשלת ישראל בחודש יוני, להיענות לבקשת הרשות הפלסטינית לקצץ את כמות החשמל שהיא מוכרת לה לצורך שימוש ברצועה, צמצמו באורח ניכר את אספקת החשמל בעזה. הדבר הותיר משקי בית עם אספקת חשמל לארבע שעות בלבד או אף פחות ביום, למשך פרקי זמן ממושכים. הפסקות החשמל מעמידות בסיכון את אספקת המים, פוגעות בטיפול בשפכים ומחבלות בתפקודם של בתי חולים.
המתיחות סביב מתחם אל-אקצא/הר הבית בחודשים יולי-אוגוסט 2017 הביאה להסלמה באלימות. כוחות הביטחון הישראליים השתמשו בכוח קטלני נגד מפגינים ונגד חשודים בתקיפה בגדה המערבית ובגבול רצועת עזה. תוקפים פלסטינים, שרובם פעלו ככל הנראה ללא חסותו הרשמית של ארגון חמוש כלשהו, ביצעו פיגועי דקירה ולעיתים אף ירי נגד ישראלים.
בין ה-1 בינואר ל-6 בנובמבר 2017 הרגו כוחות הביטחון הישראליים 62 פלסטינים, לרבות 14 ילדים, ופצעו לפחות 3,494 פלסטינים בגדה המערבית, ברצועת עזה ובישראל. עם אלה נמנו מפגינים, חשודים בתקיפה או אנשי ארגונים חמושים ועוברי אורח. במהלך אותה תקופה הרגו פלסטינים לפחות 15 ישראלים, ובהם 10 אנשי כוחות הביטחון, ופצעו 129, בתקריות הנוגעות לסכסוך בגדה המערבית ובישראל.
בחודשים אפריל ומאי שבתו מאות אסירים פלסטינים רעב במשך ארבעים יום בדרישה להטבת תנאי מאסרם. נכון ל-1 בנובמבר הוחזקו במשמורת הרשויות הישראליות 6,154 כלואים שישראל מגדירה כביטחוניים, רובם המכריע פלסטינים. עם הכלואים נמנו 3,454 אסירים שפוטים, 2,247 עצירים לפני משפט ו-453 עצירים מנהליים שהוחזקו ללא כתב אישום או משפט, כך על-פי נתוני שירות בתי הסוהר של ישראל.
הרשות הפלסטינית וחמאס עצרו פעילים שמתחו ביקורת על מנהיגיהם, על כוחות הביטחון או על מדיניותם והתעללו בחלק מהאנשים שהוחזקו במשמורתם או עינו אותם. נכון ל-31 באוקטובר הנציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות האדם, הגוף הפלסטיני המפקח מכוח חוק על ציות הרשויות למחויבויותיהן בתחום זכויות האדם, קיבלה 205 תלונות בדבר עינויים והתעללות בידי כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית ו-193 תלונות כאלה נגד כוחות הביטחון של חמאס. במהלך תקופה זו הוציאו רשויות חמאס להורג שישה אנשים לאחר משפטים שבהם לא נשמרו כללי ההליך ההוגן.
רצועת עזה
סגר
האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה המשיכה בשנה זו לסבול מההשלכות הקשות של הסגר המוחלט-כמעט שמטילה ישראל על רצועת עזה, ובפרט על תנועת אנשים ועל ייצוא סחורות, בשילוב עם סגירתו המתמדת כמעט של גבול עזה-מצרים בידי הרשויות המצריות.
הנסיעה דרך מעבר ארז, מעבר הנוסעים מרצועת עזה לישראל, לגדה מהערבית ולשאר העולם, מוגבלת למה שהצבא הישראלי מכנה "מקרים הומניטאריים חריגים", שמשמעותו בפועל בעיקר אנשים הזקוקים לטיפול רפואי, מלוויהם ואנשי עסקים בולטים.
בעשרת החודשים הראשונים של שנת 2017 חצו את מעבר ארז מדי יום בממוצע כ-230 פלסטינים, בהשוואה ליותר מ-24,000 פלסטינים שעברו בו בממוצע בכל יום בחודש ספטמבר 2000, ממש לפני פרוץ האינתיפאדה השנייה. באותו פרק זמן הסתכם יצוא הסחורות מהרצועה בכ-207 מטעני משאיות בממוצע בחודש, שהכילו ברובם תוצרת שנועדה לשיווק בגדה המערבית ובישראל. היקף זה מהווה כ-19% מהיקף הייצוא לפני הידוק הסגר בשנת 2007, אז עמד הממוצע החודשי על כ-1,064 מטעני משאיות.
ההגבלות הישראליות על העברת חומרי בניין לרצועת עזה והמחסור במימון פגעו בשיקומן של 17,800 יחידות דיור שניזוקו קשות או נהרסו במהלך המערכה הצבאית של ישראל ברצועת עזה בשנת 2014. כ-29 אלף בני אדם שאיבדו את בתיהם נותרו עקורים. ממשלת ישראל ניסתה להצדיק את ההגבלות באומרה שחומרי הבניין עלולים לשמש לצרכים צבאיים, לרבות ביצור מנהרות, והיא מתירה להכניס רק כמויות מוגבלות מהם, תחת פיקוחם של ארגונים בינלאומיים.
צעדים שנקטה הרשות הפלסטינית כדי להפעיל לחץ על חמאס החמירו את פגיעת הסגר. בחודש ינואר החליטה הרשות הפלסטינית להפסיק לקנות מישראל דלק שאותו סיפקה לרשויות חמאס, ובחודש מאי ביקשה מממשלת ישראל לקצץ באספקת החשמל שהיא מוכרת לרשות הפלסטינית לצורך שימוש ברצועה. הדבר צמצם באורח ניכר את אספקת החשמל ברצועה, שהייתה כבר מוגבלת ממילא, ובכך העמיד בסכנה שירותים חיוניים של בריאות, אספקת מים, ותברואה.
חולים מרצועת עזה הזקוקים לטיפול מחוץ לתחומה התמודדו עם עיכובים מתארכים בקבלת אישורים מהרשות הפלסטינית. ארגון הבריאות העולמי (WHO) דיווח כי בעוד שבין החודשים ינואר ומאי הרשות אישרה 99% מהבקשות בתוך שבעה ימים מיום הגשתן, מספר זה צנח ל-36% בין החודשים יוני ואוגוסט ול-32% בחודש ספטמבר. בנוסף, בחודש ספטמבר סירבו הרשויות הישראליות להנפיק היתרים, או עיכבו את הנפקתם מבלי למסור תגובה כלשהי, ל-45% מהחולים שביקשו לקבל טיפול מחוץ לרצועה. נכון לחודש אוגוסט, 40% מהתרופות שב"רשימת התרופות החיוניות" אזלו ברצועת עזה, כך על-פי ארגון הבריאות העולמי.
מצרים חסמה גם היא כל מעבר סדיר של אנשים וסחורות דרך המעבר בין שטחה לבין הרצועה, הנמצא בשליטתה, למעט במקרים יוצאי דופן. אלה כללו בעיקר חולים, ובעלי דרכונים זרים, מעמד תושב במדינות זרות או אשרות כניסה למדינות כאלה, ובהם סטודנטים ועולי רגל למכה. בין החודשים ינואר ואוקטובר עברו במעבר רפיח מדי חודש, בממוצע, כ-2,766 אנשים לשני הכיוונים. זאת בהשוואה לממוצע חודשי של 40,000 אנשים במחצית הראשונה של שנת 2013, לפני הדחתו של הנשיא המצרי מוחמד מורסי.
ישראל
נכון ל-6 בנובמבר נהרגו ברצועת עזה 17 פלסטינים משימוש קטלני בכוח של הכוחות הישראליים ולפחות 215 נפצעו, כך דיווח משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטאריים (OCHA).
הרשויות הישראליות הכריזו על שטח בתוך רצועת עזה, הסמוך לגבולה עם ישראל, כאזור אסור בכניסה, בטענה שהדבר נחוץ כדי למנוע התקפות על תחומה. חיילים ישראלים יורים על אנשים הנכנסים לאזור זה ועל דייגים המסתכנים בשיט למרחק של יותר משישה מיילים ימיים מהחוף – הטווח שאליו מגבילה ישראל את סירות הדיג מרצועת עזה. בין החודשים מאי ויוני, וכן אוקטובר ודצמבר, הרחיבה ישראל באופן זמני את אזור הדיג לתשעה מיילים ימיים. לדברי ישראל, היא מגבילה את הגישה לים כדי למנוע הברחת נשק לרצועה.
חמאס וארגונים פלסטיניים חמושים
בשנת 2017, נכון ל-31 באוקטובר, ירו ארגונים פלסטיניים חמושים 10 רקטות מרצועת עזה לשטח ישראל. איש לא נפגע מירי הרקטות אולם הוא עורר אימה בקרב תושבי היישובים המושפעים ממנו בישראל ושיבש את חייהם. רקטות אלה אינן ניתנות לכיוון מדויק לעבר מטרות צבאיות, וכאשר הן נורות לעבר ריכוזי אוכלוסייה ישראליים, הדבר עולה לכדי התקפות חסרות הבחנה או מכוונות על אזרחים. חמאס, השולט בפנים רצועת עזה, נושא באחריות לשיטור הגבול והשטח שבשליטתו ועליו לדאוג לכך שלא יבוצעו התקפות לא חוקיות.
רשויות חמאס עצרו עשרות מפגינים בעקבות הפגנות שהתקיימו בחודש ינואר בשל משבר החשמל ברצועה. כמו כן עצרו הרשויות, לאורך כל השנה, פעילים, עיתונאים ואנשים שמתחו עליהן ביקורת.
בנוסף, הרשויות האזרחיות ברצועת עזה הוציאו להורג בחודש אפריל שלושה גברים שהורשעו בשיתוף פעולה עם ישראל. בחודש מאי הוציאו רשויות אלה להורג שלושה גברים נוספים שהורשעו ברצח מנהיג בחמאס, לאחר משפטים שלקו בהפרות רבות של כללי ההליך ההוגן, לרבות הסתמכות על הודאות במערכת שבה שכיח השימוש באמצעי כפייה ובעינויים.
ברצועת עזה, שחוקיה נבדלים במידה מסוימת מאלה החלים בגדה המערבית, קיום "יחסים לא טבעיים" בעלי אופי מיני, מונח הנתפס ככולל יחסי מין חד מיניים, הוא פשע שהעונש בגינו מגיע עד 10 שנות מאסר.
הגדה המערבית
ישראל
בגדה המערבית, נכון ל-6 בנובמבר, כוחות הביטחון הישראליים ירו למוות במהלך השנה בלפחות 42 פלסטינים ופצעו לפחות 3,279 פלסטינים, לרבות עוברי אורח, מפגינים ואנשים שנחשדו בתקיפת ישראלים. במקרים רבים, תיעוד וידיאו ודיווחים של עדי ראייה עוררו חשד כבד לשימוש מופרז בכוח. במסגרת התקפות של מתנחלים באותה תקופה נהרגו שלושה פלסטינים ונפצעו 49 וב-106 אירועים הוסב נזק לרכוש פלסטיני, כך על-פי נתוני משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטאריים.
בחודש פברואר גזר בית דין צבאי ישראלי 18 חודשי מאסר על אלאור אזריה, חייל ישראלי שהורשע בהריגתו בירי מטווח קצר של פלסטיני ששכב על הקרקע ללא תנועה, לאחר שדקר חייל ישראלי אחר. בחודש ספטמבר קיצר הרמטכ"ל את עונשו ל-14 חודשי מאסר.
הרשעה זו מהווה חריג נדיר, ובשנת 2017 הרשויות הישראליות המשיכו להימנע מהעמדה לדין של אנשי כוחות הביטחון ומתנחלים שתקפו פלסטינים והרסו או הסבו נזק למסגדים, בתים, בתי ספר, עצי זית, מכוניות ורכוש פלסטיני אחר. לדברי ארגון זכויות האדם הישראלי יש דין, בין השנים 2013 ו-2016 סגרה משטרת ישראל 91.8% מהתיקים שנפתחו בעקבות דיווחים על תקיפות מתנחלים, מבלי להעמיד איש לדין.
התנחלויות, מדיניות מפלה והריסת בתים
ישראל המשיכה השנה לספק שירותי ביטחון וכן שירותים מנהליים, דיור, חינוך וטיפול רפואי לכ- 607,000 מתנחלים הגרים בהתנחלויות בלתי חוקיות בגדה המערבית, לרבות מזרח ירושלים. בנייתן של 2,000 יחידות דיור חדשות בהתנחלויות בתקופה שבין יולי 2016 ויוני 2017 מהווה ירידה של 18% לעומת התקופה המקבילה בשנים 2016-2015. אולם במחצית הראשונה של שנת 2017 הרשויות הישראליות אישרו תכניות שיאפשרו גידול של 85% בבניית יחידות דיור לעומת שנת 2016 כולה, כך לדברי הארגון הישראלי שלום עכשיו. המשפט ההומניטארי הבינלאומי אוסר על כוח כובש להעביר את אוכלוסייתו לשטח הכבוש.
קבלת היתרי בנייה היא משימה קשה ביותר, אם לא בלתי אפשרית, עבור פלסטינים במזרח ירושלים או ב-60% משטחי הגדה המערבית הנתונים תחת שליטה ישראלית בלעדית (שטח C). הדבר הוביל פלסטינים לבנות מבני מגורים ומבנים לצורכי פרנסה הנתונים בסכנה מתמדת של הריסה או החרמה מצד ישראל, בתואנה שהוקמו ללא היתר. לפלסטינים החיים באזורים אלה גישה מוגבלת בלבד, או יקרה מאוד, למים, חשמל, בתי ספר ושירותים אחרים שמספקת המדינה, לעומת השירותים שלהם זוכים המתנחלים הישראלים באותם אזורים.
נכון ל-6 בנובמבר, הרשויות הישראליות הרסו 381 בתי מגורים ומבנים פלסטיניים אחרים בגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים) ועקרו מבתיהם 588 בני אדם. הרשויות הישראליות הצדיקו את רוב מעשי ההרס בעילה של היעדר היתרי בנייה. ישראל הרסה את בתיהן של משפחות גם כפעולת תגמול על התקפות שביצע לכאורה אחד מבני המשפחה על ישראלים. זאת, תוך הפרה של האיסור שמטיל המשפט ההומניטארי הבינלאומי על ענישה קולקטיבית.
חופש התנועה
ישראל המשיכה להטיל הגבלות מכבידות על תנועת הפלסטינים בגדה המערבית, בין השאר באמצעות מחסומים ומכשול ההפרדה. המכשול הוא שילוב של חומה וגדר שישראל הקימה, לדבריה לצרכים ביטחוניים. הגבלות תנועה שהטילה ישראל במטרה להרחיק פלסטינים מהתנחלויות אילצו אותם לנסוע בדרכים עוקפות שהנסיעה בהן גוזלת זמן רב, והגבילו את גישתם לאדמות חקלאיות.
ישראל המשיכה בבניית מכשול ההפרדה שכ-85% מהתוואי שלו עובר בתוך הגדה המערבית, ולא לאורך הקו הירוק החוצץ בין שטח ישראל לשטח הפלסטיני. התוואי מנתק פלסטינים מאדמתם החקלאית ומותיר 11,000 פלסטינים מבודדים מצדה המערבי של הגדר. פלסטינים אלה אינם מורשים להיכנס לישראל, והם נאלצים לחצות את הגדר כדי להגיע לרכושם ולשירותים הניתנים להם בגדה המערבית.
מעצרים שרירותיים ומעצר ילדים
רשויות הצבא הישראלי עצרו מפגינים פלסטינים, לרבות כאלה שקראו למחאה לא אלימה נגד התנחלויות ישראליות ונגד תוואי גדר ההפרדה. הרשויות הישראליות מעמידות לדין את רוב הילדים הפלסטינים שהן עוצרות בשטח הפלסטיני הכבוש בבתי משפט צבאיים, שבהם שיעור ההרשעה קרוב ל-100%.
כוחות הביטחון הישראליים עצרו ילדים פלסטינים שנחשדו בעבירות פליליות, בדרך כלל יידוי אבנים, לעיתים קרובות תוך הפעלת כוח בלתי נחוץ; חקרו אותם שלא בנוכחות בן משפחה וכפו עליהם לחתום על הודאות בשפה העברית, שאותה רובם אינם מבינים. הצבא הישראלי החזיק ילדים פלסטינים במעצר בנפרד מבגירים במהלך דיוני הארכת מעצר ומשפטים צבאיים, אולם לעיתים קרובות כלא אותם יחד עם עצירים בגירים מיד לאחר מעצרם. נכון ל-30 ביוני החזיקו הרשויות הישראליות 315 ילדים פלסטינים במעצר או במאסר מכוח חוק צבאי.
נכון לחודש אוקטובר 2017, ישראל החזיקה 453 עצירים מנהליים פלסטינים ללא כתב אישום או משפט, על סמך ראיות חסויות, רבים מהם כבר מזה תקופה ארוכה. ישראל כולאת עצירים ואסירים פלסטינים רבים בתוך שטחה, תוך הפרה של המשפט הבינלאומי הקובע כי אין להעבירם אל מחוץ לתחומי השטח הכבוש, ותוך הגבלת יכולתם של בני משפחה לבקרם.
הרשות הפלסטינית
שירותי הביטחון של הרשות הפלסטינית עצרו עשרות עיתונאים, פעילים וחברי אופוזיציה. בחודש ספטמבר עצרה הרשות הפלסטינית למשך שבעה ימים את פעיל זכויות האדם עיסא עמרו בגין דברים שפרסם בפייסבוק. עמרו אף עומד לדין בבית משפט צבאי ישראלי בגין חלקו בפעולת מחאה. בחודש יוני חוקקה הרשות הפלסטינית חוק חדש בדבר פשיעה מקוונת המעניק לממשלה סמכות נרחבת לשלוט בפעילות ברשת האינטרנט וחוסם, בגדה המערבית, את הגישה ללפחות 29 אתרי חדשות המזוהים עם חמאס ועם פלגים של פתח המתנגדים לנשיא הרשות מחמוד עבאס. בשנה זו המשיכו להגיע תלונות על עינויים והתעללות בידי שירותי הביטחון של הרשות הפלסטינית בגדה המערבית. מעצרים שרירותיים ועינויים מפרים התחייבויות משפטיות שפלסטין קיבלה על עצמה לאחר שאישררה את האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות ואת האמנה נגד עינויים בשנת 2014.
ישראל
הרשויות הישראליות המשיכו לצמצם את מרחב הביקורת על מדיניותן כלפי הפלסטינים. במארס התקבל בכנסת חוק המונע כניסתם של זרים הקוראים להחרמת ישראל או ההתנחלויות. הרשויות ממשיכות להטיל דרישות דיווח מכבידות על ארגונים לא ממשלתיים המקבלים את עיקר מימונם מגורמים ממשלתיים זרים.
פלסטינים-בדואים אזרחי ישראל החיים בכפרים "לא מוכרים" בנגב סבלו מהריסה מפלה של בתיהם בטענה שנבנו שלא כחוק. זאת על אף שרוב הכפרים הללו התקיימו לפני הקמתה של מדינת ישראל, ואחרים הוקמו בשנות החמישים של המאה העשרים, על קרקע שאליה העבירה ישראל אזרחים בדואים.
ממשלת ישראל המשיכה לדבוק במדיניותה המוצהרת "להמאיס" על כ-40,000 מבקשי מקלט אריתריאים וסודאנים את חייהם במדינה, כדי לגרום להם לעזוב את שטחה. אמצעים אלה כוללים מעצרים ממושכים; הגבלות על חופש התנועה; מדיניות מעורפלת בכל הנוגע להיתר לעבוד והגבלת הגישה לשירותי בריאות. ב-28 באוגוסט פסק בג"ץ כי הרשויות אינן רשאיות לעצור למשך יותר מ-60 יום מבקשי מקלט שבקשתם נדחתה ואשר מסרבים להעברתם לרואנדה. עוד קבע בג"ץ כי הרשויות רשאיות להעביר מבקשי מקלט בעל כורכם רק אם רואנדה תסכים לגישה זו.
גורמי מפתח בינלאומיים
מכוח התחייבויות הנובעות מהסכמי קמפ דייוויד משנת 1978 הקצתה ארה"ב בשנת הכספים 2017 3.1 מיליארד דולר לסיוע צבאי לישראל. כמו כן הקצתה ארה"ב 362 מיליון דולר לסיוע לכוחות ביטחון פלסטיניים ולתמיכה כלכלית ברשות הפלסטינית. משרד התובעת של בית הדין הפלילי הבינלאומי מקיים חקירה מקדמית של המצב בפלסטין כדי לקבוע האם הוא עומד בקריטריונים לפתיחה בחקירה רשמית לגבי פשעי מלחמה שבוצעו בפלסטין ומשטחה.
בחודש דצמבר 2016 אימצה מועצת הביטחון של האו"ם פה אחד החלטה, בהצבעה שבה נמנעה ארה"ב, כי ההתנחלויות "חסרות תוקף משפטי" ומהוות "הפרה בוטה" של המשפט הבינלאומי ו"מכשול עיקרי" לשלום בין ישראל לפלסטינים.
מועצת האו"ם לזכויות האדם ביקשה מנציבות זכויות האדם לייצר מסד נתונים של עסקים המאפשרים בנייה והרחבה של התנחלויות או מפיקים מכך רווח. הוועדה קיבלה את בקשת הנציבות לדחות את מועד הגשת הדו"ח המבוסס על מסד הנתונים, שנקבעה במקור לחודש מארס, עד לסוף שנת 2017 לכל המאוחר.