כוחות ישראליים הרגו במהלך השנה לפחות 15 אזרחים פלסטינים בגדה המערבית, רובם בנסיבות המצביעות על כך שההרג היה בלתי חוקי. הרשויות הישראליות הרסו בתי מגורים ונכסים אחרים במסגרת דפוסי פעולה מפלים, והביאו בכך לעקירתם בכפייה של מאות תושבים פלסטינים באזורי הגדה המערבית הנתונים לשליטה ישראלית ושל מאות בדואים אזרחי ישראל.
בגדה המערבית, לרבות מזרח ירושלים, הרשויות הישראליות לא נקטו צעדים הולמים נגד מתנחלים שתקפו פלסטינים וגרמו נזק לרכושם ב-361 תקריות, נכון ל-31 באוקטובר, כפי שעולה מדיווח של האו"ם. ישראל הטילה הגבלות חמורות על זכותם של הפלסטינים לחופש תנועה, המשיכה לבנות התנחלויות בלתי חוקיות בשטח כבוש, ועצרה פלסטינים, לרבות ילדים ומפגינים לא אלימים, באורח שרירותי.
ישראל, וכמוה גם מצרים, מנעו את שיקומה של הכלכלה ההרוסה של עזה באמצעות חסימת הייצוא של כמעט כל סחורה שהיא מהרצועה.
רשויות חמאס בעזה הוציאו להורג בשנת 2013 שלושה אנשים ודנו למוות 12 אנשים נוספים במשפטים לא הוגנים. שירותי הביטחון בעזה ביצעו מעצרים שרירותיים ועינו עצירים. הרשויות התירו לכמה מארגוני זכויות האדם המקומיים לפעול, אך דיכאו את ההתנגדות הפוליטית, את חופש ההתאגדות ואת החופש להתכנס ללא אלימות.
בגדה המערבית, אנשי שירותי הביטחון של הרשות הפלסטינית הכו מפגינים לא אלימים, עצרו והטרידו עיתונאים, וכלאו באורח שרירותי מאות בני אדם. נמשכו הטענות המהימנות על ביצוע עינויים בידי שירותי הביטחון של הרשות הפלסטינית.
בחודש יולי הסכימו מנהיגי ישראל והרשות הפלסטינית לחדש את המשא ומתן על הסדר הקבע, בתיווכה של ארה"ב.
רצועת עזה
ישראל
צה"ל ביצע מדי פעם התקפות אוויריות ופלישות קרקעיות ברצועת עזה. נכון ל-30 בספטמבר, כוחות ישראליים הרגו ברצועת עזה שלושה אזרחים, כפי שעולה מנתוני האו"ם. כוחות ישראליים המשיכו לירות על אזרחים פלסטינים בשטח האסור לתנועה המצוי מעברם הפנימי של הגבול הצפוני והגבול המזרחי של הרצועה ובמרחק של יותר משישה מייל ימי מהחוף, ופצעו חקלאים ודייגים.
ישראל לא פתחה שום חקירה פלילית נגד אנשי כוחות הביטחון שלה בגין מעשים פסולים במסגרת "מבצע עמוד ענן" בחודש נובמבר 2012, שבמהלכו נהרגו אזרחים פלסטינים רבים מהפצצות אוויריות ומטילי אוויר-קרקע שישראל שיגרה במסגרת התקפות שהפרו ככל הנראה את דיני המלחמה. חמאס לא העמיד לדין איש בגין ירי הרקטות שכוון במהלך העימות באורח בלתי חוקי אל ריכוזי אוכלוסייה ישראליים בידי ארגונים פלסטיניים חמושים; מירי זה נהרגו שלושה אזרחים ישראלים.
פלסטינים מרצועת עזה שהגישו תלונות על הרג בלתי חוקי של בני משפחתם בידי כוחות הביטחון לא הורשו להיכנס לישראל כדי להעיד בבתי המשפט.
המצור
לסגר העונשי שישראל מטילה על רצועת עזה, ובייחוד לאיסור המוחלט כמעט על ייצוא סחורות ממנה, היו גם השנה השלכות חמורות על האוכלוסייה האזרחית. מצרים חסמה גם היא את כל התנועה הסדירה של סחורות במעבר הנתון לשליטתה, ומאז עלתה לשלטון הממשלה המגובה על-ידי הצבא בחודש יולי, היא מטילה הגבלות מחמירות והולכות על תנועת אנשים. יותר מ-70% מאוכלוסיית עזה, המונה 1.7 מיליון בני אדם, מקבלת סיוע הומניטארי.
היקף המוצרים שישראל התירה לייבא לעזה קטן ממחצית היקף המוצרים שהותר להכניס לרצועה בשנת 2006, לפני המצור. לפי נתוני הארגון הישראלי לזכויות האדם "גישה", נכון ל-31 באוגוסט הוכנסנו לרצועה 78,810 טון של חומרי בניין בממוצע לחודש, לעומת 174,212 טון לחודש לפני הטלת המצור על-ידי ישראל בעקבות השתלטות חמאס.
בחודש יולי הידקה ממשלת מצרים החדשה, המגובה על-ידי הצבא, באורח ניכר את ההגבלות על תנועת פלסטינים במעבר רפיח שבין רצועת עזה לסיני, ונימקה את הדבר בהתקפות של ארגונים חמושים על כוחות ביטחון מצריים בסיני. על-פי ארגון "גישה", מספר תושבי הרצועה העוברים במעבר הצטמצם מממוצע חודשי של 20 אלף בתחילת שנת 2013 ל-6,281 בחודש יולי. מצרים לא התירה ייבוא או ייצוא סדירים של מוצרים דרך מעבר רפיח והרסה או אטמה רבות מהמנהרות העוברות מתחת לגבול ואשר שימשו להברחות. צעדים אלה הובילו להאמרת המחירים ולעלייה באבטלה, בייחוד במגזר הבנייה. ייבוא חומרי הבניין דרך המנהרות, שעמד קודם לכן על 7,500 טון ביום, הצטמצם ל-1,500 טון. על-פי ארגון גישה, נכון לחודש ספטמבר לא ניתן היה לבנות ברצועה כ-250 בתי ספר חדשים הנחוצים כדי להעניק לאוכלוסייה שירות ראוי.
האזורים האסורים לכניסה
כחלק מהסכם הפסקת האש שהושג בתיווכה של מצרים לאחר מעשי האיבה בחודש נובמבר 2012, נאותה ישראל לצמצם את השטחים בתוך רצועת עזה שהיא אוסרת להיכנס אליהם לאלה הנמצאים בטווח של מאה מטר מגדר המערכת הישראלית. אולם, נכון לחודש יולי 2013, חקלאים פלסטינים דיווחו כי כוחות ישראליים המשיכו לירות עליהם במרחק של עד 800 מטר מהגדר. לפי דיווח של האו"ם, נכון ל-30 בספטמבר, הכוחות הישראליים הרגו לפחות אזרח פלסטיני אחד באזורים האסורים לכניסה.
הכוחות הישראליים הקלו את ההגבלות שהם מטילים על דייגים פלסטינים, והתירו להם לשוט עד למרחק של שישה מיילים ימיים, לאחר שקודם לכן הוגבל השייט למרחק של עד שלושה מיילים ימיים מהחוף. בין החודשים מארס ומאי 2013 שבה ישראל והטילה את ההגבלה החמורה יותר על טווח הדיג שנאכפה קודם לכן, בתגובה לירי רקטות בידי ארגונים פלסטיניים חמושים. האו"ם דיווח כי במחצית הראשונה של השנה ירו כוחות חיל הים הישראלי על דייגים פלסטינים ב-95 תקריות, מספר כפול ממספרן של התקריות מסוג זה בששת החודשים שקדמו לכך; מהירי נפצעו חמישה דייגים. מדיניות זו מנעה את הגישה ל-70% מהמרחב הימי של רצועת עזה, כפי שהוא מוכר על-פי המשפט הבינלאומי.
חמאס וארגונים פלסטיניים חמושים
נכון ל-19 בנובמבר, ארגונים פלסטיניים חמושים ירו 31 רקטות לתוך שטח ישראל, ללא נפגעים. זאת, בהשוואה ל-1,632 התקפות רקטות חסרות הבחנה בשנת 2012. הרקטות הנורות על-ידי ארגונים חמושים ברצועת עזה לא ניתנות לכיוון מדויק על מטרות צבאיות, וכאשר יורים אותן לעבר ריכוזי אוכלוסייה ישראליים הדבר עולה לכדי התקפות חסרות הבחנה או מכוונות על אזרחים.
ב-22 ביוני הוציא חמאס להורג בתלייה את עימאד אבו ר'ליון ואת חוסיין אל-ח'טיב שהורשעו בשני מקרים נפרדים ב"שיתוף פעולה עם האויב". בתי המשפט ברצועה קיבלו שוב ושוב הודאות שנגבו בכפייה כראיות לאשמה במקרים אחרים, שבהם הוטל בסופו של דבר עונש מוות. בחודש אוקטובר הוציא חמאס להורג בתלייה את האני אבו עליאן, שהיה ילד בעת שביצע את אחת משתי העברות שבגינן הוטל עליו עונש מוות. עורך דינו של אבו עליאן אמר שמרשו הודה בביצוע הפשע לאחר שעונה.
חמאס לא נקט שום צעדים נראים לעין כדי לעצור או להעמיד לדין חמושים שהרגו שבעה גברים לאחר שנטען כי שיתפו פעולה עם ישראל בשנת 2012. שישה מהם לפחות נידונו למוות בבתי משפט, אך הוצאו להורג בידי חמושים שלקחו אותם ממתקן מעצר לפני שהושלמו הדיונים בערעוריהם. בתמונות שפורסמו בהרחבה בכלי התקשורת ניתן היה לראות את פניהם של כמה מהחמושים. הזרוע הצבאית של חמאס קיבלה על עצמה את האחריות למעשי ההרג.
נכון ל-31 באוקטובר, מנגנון ביטחון הפנים ומשטרת חמאס עינו 180 בני אדם או התעללו בהם, כפי שעולה מתלונות שהתקבלו במשרדי הנציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות האדם.
כוחות הביטחון של חמאס זימנו ועצרו באופן שרירותי פעילים של החברה האזרחית, מרצים באוניברסיטה וחברים בתנועה הפוליטית היריבה פתח.
ב-25 ביולי הורה התובע הכללי על סגירת משרדי רשת הטלוויזיה האזורית אל-ערבייה וסוכנות הידיעות הפלסטינית "מען" ברצועת עזה, בגין ידיעות חדשותיות שמהן עלה כי חמאס תומך באחים המוסלמים במצרים. בחודש נובמבר התיר חמאס לסוכנות "מען" לפתוח מחדש את משרדיה והתחייב להתיר גם לרשת אל-ערבייה לעשות כן.
הגדה המערבית
ישראל
נכון ל-31 בספטמבר, צה"ל ירה למוות במהלך השנה ב-15 אזרחים פלסטינים, בהם שלושה ילדים, רובם בנסיבות המצביעות על כך שההרג היה בלתי חוקי. בחודש ינואר ירו כוחות ישראליים בסמיר עווד, תלמיד בן 16. עווד נורה בגבו בעת שנמלט מחיילים שהסתתרו והפתיעו אותו כשהתקרב למכשול ההפרדה, בסמוך לבית הספר התיכון בכפר בודרוס. בחודש אוגוסט השתמשה ישראל בכוח קטלני נגד תושבי מחנה הפליטים קלנדיה לאחר עימותים שפרצו במהלך פשיטה לביצוע מעצר, והרגה שלושה בני אדם. עם ההרוגים נמנה רובין זאייד, בן 34, שנורה מטווח קצר בעת שהיה בדרכו לעבודה.
בחודש אוגוסט סגר הצבא הישראלי את תיק החקירה בנוגע למותו של באסם אבו רחמה, שמת בשנת 2009 לאחר שנפגע בחזהו ממכל גז מדמיע של צה"ל שנורה במהירות גבוהה. תיעוד וידיאו של האירוע הראה את הכוחות הישראליים כשהם יורים ממרחק קצר ישירות על אבו רחמה, שלא יידה אבנים ולא היה ליד מפגינים כלשהם. הצבא אמר כי לא ניתן היה להעמיד חייל כלשהו לדין על מותו בשל "חוסר ראיות".
בחודש אפריל, כוחות ישראליים עצרו וכלאו פרמדיק פלסטיני מתנדב בגין סיוע למפגין פצוע בשער שכם בירושלים, כפי שעולה מדיווח של ארגון רופאים לזכויות אדם–ישראל. כמו כן, דווח על מקרים דומים שאירעו במהלך הפגנות אחרות, ומעשים אלה מפרים את משפט זכויות האדם הבינלאומי.
הרשויות הישראליות לא נקטו צעדים הולמים נגד מתנחלים שפצעו פלסטינים והרסו רכוש פלסטיני או גרמו לו נזק. מתנחלים פגעו בין השאר במסגדים, בתי מגורים, בתי ספר, עצי זית ומכוניות. נכון ל-31 באוקטובר בוצעו בשנת 2013, על-פי דיווח האו"ם, 361 התקפות מסוג זה.
בניית התנחלויות והריסה מפלה של בתים
במחצית הראשונה של שנת 2013 החלה בנייתן של 1,708 יחידות דיור בהתנחלויות. זוהי עלייה של 70% בהשוואה לתקופה המקבילה בשנת 2012, כפי שעולה מנתוני "שלום עכשיו" והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של ישראל. נכון לחודש ספטמבר, אחרי שג'ון קרי, מזכיר המדינה של ארה"ב, הכריז בחודש יולי על חידוש שיחות השלום בין ישראל לבין הפלסטינים, קידמה ישראל תכניות לבניית 3,000 יחידות דיור נוספות לערך.
נכון ל-18 בנובמבר, הרשויות הישראליות הרסו 561 בתי מגורים פלסטיניים ומבנים אחרים בגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים), ובכך עקרו מבתיהם 933 בני אדם. בחודש אוגוסט הרסו הרשויות הישראליות את כל המבנים ביישוב הפלסטיני תל אל-עדסה, הסמוך לירושלים, ובחודש ספטמבר הן הרסו את כל המבנים ביישוב הפלסטיני חִ'לת מַכּחוּל, שבצפון בקעת הירדן.
עבור פלסטינים במזרח ירושלים ובשטח סי, הנתון לשליטה ישראלית בלעדית ומהווה 60% מהגדה המערבית, קבלת היתרי בנייה היא משימה קשה ביותר ולעתים אף בלתי אפשרית. לעומת זאת, מנגנון תכנון נפרד מעניק למתנחלים היתרים לבנייה חדשה ללא קושי. בחודש אוקטובר, בעקבות הצעת בג"ץ, החליט הצבא לשאת ולתת עם 1,300 תושבים פלסטינים בשמונה כפרים באזור שהוגדר כשטח אימונים צבאי במקום להרוס את בתיהם.
חופש התנועה
ישראל המשיכה להטיל הגבלות מכבידות על תנועת הפלסטינים בגדה המערבית, בין השאר באמצעות מחסומים ומכשול ההפרדה. הגבלות תנועה הקשורות להתנחלויות אילצו פלסטינים לנסוע בדרכים עוקפות שהנסיעה בהן גוזלת זמן רב והגבילו את גישתם לאדמות חקלאיות. בחודש יולי פתחה ישראל לתנועת פלסטינים כביש המוביל לחברון שהיה סגור בפניהם במשך שמונה שנים.
ישראל המשיכה להקים את מכשול ההפרדה סביב מזרח ירושלים. כ-85% מתוואי המכשול עובר בתוך הגדה המערבית, ולא לאורך הקו הירוק, ומבודד 11 אלף פלסטינים בצד הישראלי של המכשול שאינם מורשים להיכנס לישראל. אנשים אלה נדרשים לחצות את המכשול כדי שיוכלו להגיע למקורות פרנסתם ולשירותים שהם מקבלים בגדה המערבית. על-פי נתוני האו"ם, חקלאים פלסטינים ב-150 יישובים בצדו המזרחי של המכשול בגדה המערבית מופרדים מאדמותיהם המצויות בצדו הישראלי.
מעצרים שרירותיים ומעצר ילדים
רשויות הצבא הישראלי עצרו פלסטינים שקידמו מחאה לא אלימה נגד התנחלויות ישראליות ונגד תוואי מכשול ההפרדה.
הרשויות הישראליות המשיכו לעצור ילדים שנחשדו בעברות פליליות, לרוב ביידוי אבנים, כשהן מבצעות את המעצרים בשעות הלילה בביתם של הילדים, באיומי נשק, חוקרות אותם שלא בנוכחות בן משפחה או עורך דין, וכופות עליהם לחתום על הודאות בשפה העברית, שאינם מבינים. הצבא הישראלי כלא ילדים פלסטינים בנפרד מבגירים במהלך מעצר ימים ומעצר עד תום ההליכים, אך לעתים קרובות נכלאו ילדים יחד עם בגירים מיד לאחר מעצרם.
נכון ל-30 בספטמבר, ישראל החזיקה 135 עצירים מנהליים פלסטינים ללא כתב אישום או משפט, על סמך ראיות חסויות. שירות בתי הסוהר של ישראל אזק פלסטינים שאושפזו למיטותיהם בבית החולים לאחר ששבתו רעב במשך זמן רב במחאה על מעצרם המנהלי.
הרשות הפלסטינית
בשנה זו המשיכו להגיע תלונות על עינויים והתעללות בידי שירותי הביטחון של הרשות הפלסטינית בגדה המערבית. הנציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות האדם דיווחה על 126 תלונות, נכון ל-31 באוקטובר.
שירותי הביטחון של הרשות הפלסטינית וגברים בבגדים אזרחיים שהזדהו כאנשי ביטחון פיזרו מפגינים לא אלימים תוך שימוש באלימות ועצרו באורח שרירותי מפגינים ועיתונאים. הרשות הפלסטינית הוסיפה לאסור על הפצת שני שבועונים תומכי חמאס בגדה המערבית.
בתי משפט פלסטיניים לא מצאו כי אף אחד מאנשי הביטחון בגדה המערבית אחראי לעינויים, למעצר שרירותי או למקרים של מוות במשמורת שאירעו בעבר. למיטב ידיעתנו, הרשות הפלסטינית לא העמידה לדין אנשי ביטחון בגין הכאת מפגינים ברמאללה ב-28 באוגוסט.
לפני נתוני האו"ם, נכון ל-30 בספטמבר, אזרחים פלסטינים פצעו שישים מתנחלים בגדה המערבית. ב-30 באפריל אזרח פלסטיני הרג את אביתר בורובסקי, מאבטח מההתנחלות יצהר. בחודש יולי הורשע גבר פלסטיני בבית משפט צבאי ישראלי בביצוע ההתקפה.
הרשויות הפלסטיניות השולטות בגדה המערבית ובעזה הפקידו בידי בתי משפט דתיים סמכויות בענייני המעמד האישי כמו נישואים וגירושים. בפועל, נשים המבקשות להתחתן או להתגרש סבלו מאפליה. בתי המשפט דרשו מנשים מוסלמיות להשיג את הסכמתו של קרוב משפחה ממין זכר כדי להינשא ולהשיג את הסכמת בן הזוג כדי להתגרש, למעט במקרים חריגים.
ישראל
בתי בדואים אזרחי ישראל בכפרים "לא מוכרים" נהרסו באורח מפלה בטענה שנבנו שלא כחוק. הרשויות הישראליות סירבו להכין תכניות מתארעבור היישובים ולהנפיק להם היתרי בנייה, והן דחו תכניות שהוגשו על-ידי היישובים עצמם. לעומת זאת, הרשויות העניקו בדיעבד מעמד חוקי לחוות בודדים בבעלות יהודים, ותכננו יישובים חדשים באזורים הללו עבור יהודים.
לפי ארגון זכויות האדם הישראלי עדאלה, משרד הפנים טען בחודש ספטמבר כי הרס 212 בתי בדואים בשנת 2013 וכי בדואים, שהיו עלולים לקבל קנסות כבדים, הרסו בעצמם 187 בתי מגורים נוספים. בחודש יוני אושרה בכנסת בקריאה ראשונה הצעת חוק שנועדה לחסום בפני בדואים את האפשרות לערער על צווים להריסת בתיהם בבתי המשפט או על תכניות המתאר המפלות את יישוביהם לרעה, ובכך הגבירה את הסבירות לעלייה בהיקף הריסת הבתים. גורמי ממשלה העריכו כי אם ייושם החוק הוא יביא לעקירתם של 30 אלף בדואים.
מוערך כי בישראל ישנם כ-200 אלף מהגרי עבודה. בחודש מארס פסק בג"ץ כי חוק שעות עבודה ומנוחה הישראלי, הקובע שכר על שעות נוספות, לא חל על מהגרי עבודה, מרביתם מהפיליפינים, שעובדים כמטפלים המתגוררים בבתי מעסיקיהם, חולים וקשישים ישראלים. מטפלים רבים שקועים בחובות לסוכנויות גיוס, כבולים למעסיק יחיד לפרנסתם, ואינם יכולים להחליף את מקום עבודתם ללא הסכמת מעסיקיהם. הסכם דו-צדדי משנת 2012 עם תאילנד הפחית באופן משמעות את אגרות הגיוס לעובדי חקלאות תאילנדים והקל עליהם להחליף מעסיק.
מדיניות הממשלה מגבילה את יכולתם של מהגרי עבודה להקים משפחות. ישראל מגרשת מהגרים הנישאים למהגרים אחרים בעודם במדינה, או מהגרים שנולדו להם ילדים בישראל.
מאז שנת 2005 נכנסו לישראל ממצרים באורח בלתי מוסדר כ-60 אלף מהגרים ומבקשי מקלט מאפריקה. הגדר שישראל כמעט השלימה את הצבתה לאורך הגבול עם מצרים הפחיתה את כניסת האנשים בדרך זו לכמה עשרות בשנת 2013. ישראל המשיכה למנוע ממבקשי מקלט שנכנסו למדינה באורח בלתי מוסדר את הזכות להליך מקלט הוגן וכלאה כאלפיים בני אדם, בעיקר אזרחי אריתריאה וסודאן. בחודש יוני החל משרד הפנים ליישם "הליך לחזרה מרצון" שבמסגרתו מבקשי מקלט יכולים "לבחור" להיות מגורשים, תוך ויתור על זכותם להליך בקשת מקלט, שאם לא כן ייאלצו להישאר במעצר ללא הגבלת זמן מכוח "החוק למניעת הסתננות". מוקדם יותר, בחודש מאי, הודיעה ישראל כי כ-500 סודנים כלואים ו-1,500 נוספים גורשו על-ידיה "מרצון", ומאוחר יותר היא גירשה קבוצות קטנות יותר של אריתריאים דרך מדינה שלישית ששמה לא פורסם. בחודש ספטמבר פסל בג"ץ את "החוק למניעת הסתננות" וקבע כי הוא מפר את הזכות לחירות המעוגנת בחוקי היסוד של ישראל, והקציב לממשלה 90 יום לבחון את עניינם של העצורים.
ישראל הוסיפה להסמיך בתי דין דתיים – יהודיים, מוסלמים, נוצריים ודרוזיים – לשפוט בענייני נישואים, גירושים והיבטים נוספים של המעמד האישי. בפועל, נשים המבקשות להתגרש סבלו מאפליה, למשל מסירובם של בתי דין רבניים במימון המדינה לאשר את הגירושים ללא הסכמת הבעל. מנתוני ארגונים למען זכויות האישה עולה כי מספר המקרים שבהם נתקלו נשים בסירוב כזה של בתי דין רבניים מוערך בעד 3,400 מדי שנה. הממשלה לא נתנה פומבי למספר בני הזוג הנשואים שלא ניתן להם להתגרש, אך על-פי דיווחים הנשים מהוות רוב גדול במסורבים.
גורמי מפתח בינלאומיים
בשנת 2013 העניקה ארה"ב לישראל סיוע צבאי בגובה 3.1 מיליארד דולר, ובנוסף היא העניקה לרשות הפלסטינית 427 מיליון דולר כתמיכה בכוחות הביטחון שלה וכסיוע לכלכלתה. בחודש יולי הסכימו מנהיגי ישראל ופלסטין לחדש את המשא ומתן על הסדר הקבע בתיווכה של ארה"ב.
בחודש מארס 2013 אמר התובע של בית הדין הפלילי הבינלאומי כי "הכדור נמצא כעת במגרש של פלסטין" היכולה לבקש את החלת סמכות השיפוט של בית הדין, לאחר שהעצרת הכללית של האו"ם הצביעה בשנת 2012 בעד ההכרה בפלסטין כמדינה משקיפה שאינה חברה. על-פי דיווחים, ישראל וארה"ב הפעילו לחץ על ההנהגה הפלסטינית לא להצטרף לבית הדין הפלילי הבינלאומי, ומשרד החוץ של קנדה איים שלהצטרפות כזו יהיו "השלכות", אם כי לא ציין את מהותן.
בשנת 2013 הקצה האיחוד האירופי לרשות הפלסטינית תמיכה ישירה בגובה 168 מיליון אירו, ותמיכה בפיתוח וסיוע למגזר הביטחוני בשטח הפלסטיני בגובה של 300 מיליון אירו.