מצב זכויות האדם בערב הסעודית נותר בכי רע. המלך עבדאללה לא קיים כמה הבטחות ספציפיות לרפורמות, והרפורמות שהוצאו אל הפועל כללו עד כה צעדים סמליים בעיקרם שנועדו לשפר את נראותן של נשים ולהרחיב באורח שולי את חופש הביטוי.
הרשויות ממשיכות לדכא בשיטתיות או להימנע מהגנה על זכויותיהם של תשע מיליון נשים וילדות סעודיות, שמונה מיליון עובדים זרים וכשני מיליון אזרחים שיעים. בכל שנה נשפטים אלפי בני אדם במשפטים לא הוגנים או מוחזקים במעצר שרירותי. הגבלות המוטלות על חופש ההתאגדות, על חופש הביטוי ועל חופש התנועה, לצד ההימנעות הגורפת ממיצוי דין עם גורמים רשמיים, ממשיכים לעורר דאגה רבה.
זכויות נשים וילדות
ערב הסעודית ממשיכה לנהוג בנשים כקטינות על-פי חוק, והיא מתירה לאפוטרופוסים גברים לקבוע אם אישה מסוימת רשאית לעבוד, ללמוד, להתחתן, לנסוע או לעבור הליכים רפואיים מסוימים. הממשלה לא קיימה את הבטחתה משנת 2009 למועצת זכויות האדם של האו"ם לבטל את מערכת האפוטרופסות הגברית.
מאז חודש אוקטובר 2009 מסרב משרד הפנים להנפיק דרכון חדש לקרדיולוגית גרושה בת 43 ללא אישורו של גבר אפוטרופוס. בשנת 2010 האפוטרופוסים והדודים הגברים של אישה בגירה תושבת ארה"ב המחזיקה באזרחות כפולה של ארה"ב ושל סעודיה לא התירו לה להצטייד בדרכון סעודי. בחודש מאי, אביה הקנדי של נאזיא כוואזי, אישה בת 23 המחזיקה באזרחות כפולה קנדית-הודית, התיר לה סוף סוף לצאת את גבולות ערב הסעודית לאחר שפיתה אותה להגיע לממלכה בשנת 2007 והחזיק בה שם כאפוטרופוס שלה בניגוד לרצונה, בשל הסתייגותו מארוסה.
רופאה בשנות הארבעים לחייה הפסידה בעתירה שהגישה לבית המשפט בבקשה לבטל את מעמדו של אביה כאפוטרופוס שלה לאחר שהוא סירב להתיר לה להינשא והחרים את הכנסותיה. היא מתגוררת במקלט לנשים. אחיהן של שתי נשים שאינן קרובות משפחה - אחת מהעיר בורידה והשנייה מריאד - המשמשים כאפוטרופוסים של אחיותיהן, הכריחו אותן להינשא לחמישה גברים כל אחת, בעבור כסף ובניגוד לרצונן. בחודש ינואר 2010 גזר בית משפט במחוז אל-קסים על סווסן סלים 300 מלקות ו-18 חודשי מאסר בגין "הופעה [בבית המשפט] ללא גבר אפוטרופוס".
מועצת זכויות האדם הסעודית לא השיבה לבקשות כתובות שארגון Human Rights Watch העביר לה לסייע לנאזיא כוואזי, לסווסן סלים, לעאישה עלי ולנשים בבורידה ובריאד. האישה מריאד סיפרה כי היא יצרה קשר עם המועצה וכי זו נמנעה מלסייע לה.
החברה והממשלה מציבות מכשולים בפני ניסיונם של נשים וילדים שנפלו קרבן לאלימות בתוך המשפחה לקבל סעד למצוקתם. בחודש ספטמבר דנה מועצת השורא הממונה, הממלאת תפקידי פרלמנט מסוימים, בחוק שנועד לשפר את ההגנה על ילדים מפני אלימות. בחודש מארס אמרו גורמים בתכנית להגנה על המשפחה כי בששת החודשים שקדמו לכך קיבלו מאתיים דיווחים על פגיעה בילדים.
ערב הסעודית אוכפת באדיקות הפרדה מגדרית בכל רחבי הממלכה, ובכלל זה במקומות העבודה, ושוללת מהנשים את האפשרות להשתתף השתתפות מלאה בחיים הציבוריים. מחקר שנערך בחודש מארס 2010 על-ידי חברת "Booz & Company" העלה כי הנשים מהוות 14.4% מכוח העבודה, שיעור גדול פי שלושה מאשר בשנת 1992. שיעור אבטלת הנשים גדול פי ארבעה מזה של גברים. רשת המרכולים "פנדה" העבירה 11 נשים שיועדו לעבוד כקופאיות לתפקידים אחרים לאחר שהאימאם הנודע יוסוף אל-אחמד קרא להחרימה.
נשים אינם יכולות לעבוד כשופטות או כתובעות. בחודש פברואר הבטיח משרד המשפטים לנסח חוק שיתיר לעורכות דין לייצג בבתי המשפט, אך הבטחותיו בתחום זה לא מומשו.
הממשלה טרם קבעה גיל מינימום לנישואין, אך בחודש יוני היא פרסמה חוזי נישואין חדשים שבהם מצוין גילה של הכלה. על-פי דיווח בעיתון "אל-ריאד", בחודש ינואר השיא אב גרוש את בתו בת ה-12 בעבור 80 אלף ריאל (כ-75,500 ש"ח) משום שגרושתו קיבלה עליה חסות.
זכויות מהגרי העבודה
8.3 מיליון מהגרי עבודה מתגוררים באופן חוקי בערב הסעודית. מספרם של יתר מהגרי העבודה, שאינם מתועדים, אינו ידוע. מהגרי העבודה מועסקים בעבודות כפיים, במשרות פקידותיות ובמגזר השירותים, ומהווים למעלה ממחצית מכוח העבודה הלאומי. רבים מהם סובלים מהפרות רבות של זכויותיהם ומניצול המגיע לעתים לכדי העסקה בתנאים הדומים לעבדות. איש לא עמד לדין בערב הסעודית על הפרת החוק משנת 2009 נגד סחר בבני אדם האוסר על אזרחי המדינה להעסיק במשק הבית אזרחיות נפאל שנסחרו והועברו לממלכה מכוויית.
בערב הסעודית לא חלה התקדמות כלשהי לקראת שינוי שיטת האפוטרופסות (אל-כפאלה) המגבילה, הקושרת בין היתרי התושבות של מהגרי העבודה לבין מעסיקיהם. שיטה זו מונעת מעובדים להחליף את מעסיקיהם או לצאת את גבולות המדינה ללא הסכמה בכתב של מעסיקיהם המקוריים הנהנים ממעמד של אפוטרופוסים שלהם. שיטה זו מעודדת את המעסיקים לבצע הפרות כגון החרמת דרכונים, הלנת שכר והכרחת העובדים לעבוד בניגוד לרצונם.
ביום הלאומי של סעודיה, החל ב-23 בספטמבר, הכריז המלך על תקופת חנינה בת שישה חודשים לעובדים חסרי מסמכים שבמהלכה יוכלו לשוב לארצותיהם מבלי שיושתו עליהם עונשים בגין עברות הגירה.
בשנת 2010, התרבו השביתות הלא חוקיות של מהגרי עבודה, שהתקיימו בדרך כלל בשל אי-תשלום משכורות. בחודש מאי הושבו למולדתם שלושים עובדי ניקיון מנפאל לאחר ששבתו בחודש פברואר בענייני שכר ובשל היעדרם של פתרונות דיור. העובדים נותרו במשך חודשיים ללא קורת גג ובמשך שלושה שבועות נוספים שהו במעצר לקראת גירוש. בחודש מאי פתחו בשביתה גם עובדים במתחם א-זהראן של חברת "ג'דאוול אינטרנשיונל" - הנמצאת בבעלות האדם השלישי במספר ברשימת עשירי ערב הסעודית, שייח' מוחמד בן עיסא א-ג'אבר - בשל אי-תשלום משכורות ונוכח תפוגת תוקפם של היתרי תושבות. בחודש אוגוסט שילמה חברת "ג'דאוול" משכורות באופן חלקי, אך עד חודש ספטמבר כבר הלינה החברה שוב את המשכורות במשך שלושה חודשים. בחודש זה פתחו עובדי הרכבת התחתית בעיר מכה בשביתה, כפי שעשו בחודש יוני למעלה ממאתיים עובדים פיליפינים בבית החולים אל-אנסאר שבעיר ג'דה.
חוק התעסוקה משנת 2005 טרם הוחל על 1.5 מיליון המהגרות המועסקות במשקי בית. אף כי מועצת השורא אישרה בחודש יולי 2009 נספח לחוק המעניק להן הגנות מוגבלות בתחום העבודה, נכון למועד כתיבת שורות אלה הממשלה טרם העניקה לנספח זה מעמד של חוק. שגרירויות של מדינות אסיה מדווחות מדי שנה על אלפי תלונות המגיעות מעובדות במשקי בית שמעסיקיהן מאלצים אותן לעבוד 20-15 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע, ושוללים מהן משכורות. עובדות במשקי הבית נכלאות לעתים מזומנות בכפייה במקום עבודתן, סובלות ממחסור במזון ונתונות להתעללות נפשית, גופנית ומינית קשה. עשרות מסמרי מתכת הוצאו מגופה של אזרחית סרי לנקה שהועסקה כעובדת במשק בית, לאחר ששבה לארצה בחודש אוגוסט. לטענתה, מעסיקיה הסעודים נעצו בה מסמרים אלה כעונש על כך שהתלוננה על שעות העבודה הארוכות. בחודש ספטמבר נמצאה עובדת במשק בית, אזרחית הפיליפינים, מתה בבית מעסיקיה בעיר אל-ח'ובר כאשר על גופה ניכרו כוויות חומצה ודקירות.
הליכים פליליים, מעצר שרירותי, עינויים והתעללות
עצירים, ובהם ילדים, נופלים דרך קבע קרבן להפרה שיטתית של זכויות ההליך ההוגן ומשפט הצדק, ובין השאר נעצרים באורח שרירותי, מעונים ונתונים להתעללות במעצר. השופטים בסעודיה גוזרים אלפי מלקות על נאשמים כדבר שבשגרה.
השופטים יכולים להורות על-פי שיקול דעתם על מעצר וכליאה, ובכלל זה של ילדים. ניתן להעמיד לדין ילדים ולגזור את דינם כאילו היו בגירים אם ניכרים בהם סימנים גופניים של בגרות מינית. בשנת 2008 עברה במועצת השורא הצעת החוק הקובעת כי גיל הבגרות הוא 18, אך הצעה זו טרם קיבלה מעמד של חוק, ובנוסף לכך אין זה ברור אם היא תחול גם בהליכים פליליים.
לעתים רחוקות בלבד הרשויות מוסרות לחשודים מהו הפשע שבו הם מואשמים ומהו חומר הראיות התומך בחשדות. בערב הסעודית אין דיני עונשין, ואנשי התביעה והשופטים מגדירים עברות פליליות במידה רבה על-פי שיקול דעתם. בחודש אפריל אישרה מועצת חכמי הדת הבכירים באופן עקרוני את יצירתו של קובץ דיני השריעה. במהלך מעצרם, העצורים אינם מסתייעים בעורכי דין, לקראת משפטם הם חווים עיכובים והם אף נתקלים בקשיים בחקירת עדים ובהצגת ראיות לבית המשפט. בחודש ינואר אישרה מועצת השורא חוק שיספק לנאשמים סיוע משפטי ללא תשלום, אך נכון למועד כתיבת שורות אלה הממשלה לא העניקה להחלטה זו מעמד של חוק.
בחודש אוגוסט שקל שופט בעיר תבוכ להטיל על אדם עונש שבמסגרתו יגרם לו שיתוק באמצעות ניתוח לאחר שהרשיע אותו בהפיכתו של אדם אחר למשותק בקטטה שהתרחשה שנתיים קודם לכן. בחודש מארס אשרר בית משפט בעיר מדינה את עונש המוות שהוטל על מגיש הטלוויזיה הלבנוני עלי סיבאט לאחר שהורשע ב"כישוף" בעקבות שידור תכנית חיזוי העתידות שלו מלבנון. בחודש ספטמבר גזר בית משפט באזור אל-קטיף על שני תלמידי תיכון שישה חודשי מאסר ו-120 מלקות על כך שגנבו שאלות של מבחן.
המשטרה החשאית עצרה ללא משפט וללא גישה לעורכי דין, ובמקרים רבים למשך שנים, כאלפיים בני אדם שנחשדו באהדה לארגונים חמושים או בקשרים עם ארגונים כאלה, וכן אנשים שנעצרו בשל עמדותיהם הפוליטיות הלא אלימות. מוחמד אל-עותייבי וח'אלד אל-עומייר, שני פעילים לזכויות האדם שנעצרו בחודש ינואר 2009 לאחר שניסו לארגן הפגנת הזדהות לא אלימה עם תושבי רצועת עזה, מוחזקים עדיין במעצר ללא משפט בכלא אל-חאיר, אף שתקופת המעצר בת ששת החודשים שהחוק הסעודי מתיר כבר הגיעה לסיומה, וחרף צו שחרור שניתן לגביהם מטעם התביעה. בערב הסעודית, תובעים הכפופים למשרד הפנים מוסמכים להוציא צווי מעצר וצווי שחרור.
ב-20 בינואר הודיעו הרשויות בערב הסעודית למשפחתו של המרצה הירדני פרופ' מוחמד א-נימראת כי יקירם מת ב-27 בנובמבר 2009 בבית סוהר סודי של המשטרה בעיר אבהא. א-נימראת הוחזק במעצר לאחר שסיים לרצות שנתיים מאסר שנגזרו עליו בראשית שנת 2009 בגין "פרסום פסקי דת פרטיים".
אסירים ועצירים בכמה מתקנים דיווחו על תנאי כליאה לא אנושיים. בשתי הזדמנויות בשנת 2010 התפרעו אסירות בבית הכלא לנשים של מכה. בחודש אוגוסט מתו חמישה עצירים אתיופים במרכז הגירוש במחוז ג'יזאן. על-פי דיווחים, הם מתו מחנק בשל הצפיפות הגדולה ששררה במקום. בחודש ספטמבר פרסמו אתרי אינטרנט סעודיים מה שלטעתם היו תמונות עדכניות של תאי כליאה המוניים וצפופים בבית הכלא מלאז שבריאד. באותו חודש התפרעו כמה עצירים במרכז הגירוש שבעיר ג'דה ולאחר מכן ברחו. כלואים בכמה בתי סוהר התלוננו על התעללות ועל הודאות שנגבו בכפייה בתחנות המשטרה.
חופש הביטוי והדת
בשנת 2010 המשיכו הרשויות בערב הסעודית לגלות סובלנות מועטה בלבד לדברי ביקורת פומביים הנמתחים על גורמים רשמיים ועל מדיניות הממשלה. משרד התרבות והמידע מאשר את מינויים של עורכי עיתונים וטלוויזיה ומטיל צנזורה נרחבת על אמצעי התקשורת המודפסים והמשודרים. אנשים החוצים "קווים אדומים" מעורפלים בדברי ביקורת שהם מפרסמים באינטרנט עלולים להיעצר.
בחודש יוני עצרה המשטרה את פעיל זכויות האדם הסוני, השייח' מח'לף בן דהאם א-שמרי, בגין "הטרדת הזולת" במאמרים שכתב ובהם מתח ביקורת על השקפותיהם של אנשי דת סונים בולטים נגד השיעים. בחודש אוגוסט 2009 הועמד נאסר א-סביעי לדין באשמת הפרתם של סעיפים שלא צוינו בחוק נגד פשעי מחשב לאחר שנטען כי הוציא את דיבתו של הקונסול הסעודי בבייג'ינג רעה בהערות שפרסם. א-סביעי כתב באתר האינטרנט שלו על מסע הייסורים שעבר בניסיון להשיג מימון לטיפול רפואי שאחיו נזקק לו בחו"ל.
בחודש מאי הועבר מתפקידו העורך הראשי של העיתון הליברלי "אל-וטן", ג'מאל ח'אשוג'י, בעקבות פרסום מאמרים שפקפקו באידיאולוגיה הדתית של ערב הסעודית. בחודש אוקטובר גזר שופט על העיתונאי פהד א-ג'וח'ידב מאסר והלקאה בפומבי על פרסום ידיעות חדשותיות שסיקרו מחאה ציבורית נגד קיצוצים באספקת החשמל בעיירה קבה שבצפון המדינה. ספריו של עבדו ח'אל, סופר ובעל טור סעודי, עדיין אסורים בממלכה, גם לאחר שזכה בחודש מארס 2010 בפרס הבינלאומי לספרות ערבית.
דובר מטעם משרד התרבות והמידע השמיע הצהרות סותרות לגבי הדרישה כי בלוגים ואתרי חדשות יצטיידו ברישיון על-פי הצעת חוק שנועדה להסדיר את ההתבטאויות באינטרנט.
ערב הסעודית אינה מגלה סובלנות כלפי פולחן פומבי של חסידי דתות שאינן האסלאם, והיא מפלה את המיעוטים הדתיים החיים בה לרעה בשיטתיות. אפליה לרעה זו בולטת במיוחד בכל הנוגע לשיעים במחוז המזרחי ובאזור העיר מדינה ולאסמאעיליה (פלג מובחן של השיעה) בנג'ראן. האפליה הרשמית לרעת השיעה חלה על מנהגי הדת, על החינוך ועל מערכת המשפט. גורמים ממשלתיים אף מדירים את השיעים ממשרות ציבוריות מסוימות ומהליכי קבלת ההחלטות על מדיניות ומזלזלים בפומבי באמונתם.
הרשויות מחזיקות מאז חודש נובמבר 2009 במעצר ללא משפט את מוניר א-ג'סאס, פעיל שיעי סעודי למען זכויות האדם. כמו כן, הרשויות מחזיקות מאז חודש ינואר 2010 במעצר גם את מוחמד א-לבאד, שיעי צעיר מהעיירה אל-עוואמיה בשל התפקיד שמילא לכאורה בתסיסה הכיתתית שאירעה שם בחודש מארס 2009. הרשויות במחוז אל-אחסאא ממשיכות להחזיק במעצר שישה סטודנטים שיעים שנעצרו בחודשים ינואר ופברואר בגין הצגה בפומבי של כרזות דתיות במהלך חג העשוראא השיעי בחודש דצמבר 2009.
גורמי מפתח בינלאומיים
ערב הסעודית היא בת ברית חשובה של ארה"ב ושל בריטניה, ושתי מדינות אלה המשיכו בשנת 2010 לשבח את מאמציה בתחום המלחמה בטרור. הלחצים שהפעילה ארה"ב לשיפור מצב זכויות האדם היו כה מינוריים שכמעט ולא הורגשו כלל. בחודש ספטמבר הגיש הפנטגון לאישורו של הקונגרס עסקת מכירת נשק לערב הסעודית בשווי 60 מיליארד דולר, עסקת מכירת הנשק הגדולה ביותר של ארה"ב אי פעם. לא ידוע אם בריטניה פעלה לקדם את זכויות האדם במסגרת הדיאלוג בין שתי הממלכות, אך אם נעשו מאמצים כאלה, הרי שהדבר לא הוביל לשום השפעה ממשית.
נציבת זכויות האדם העליונה של האו"ם נאבי פילאי ביקרה באזור בחודש אפריל וקראה לערב הסעודית לשפר את מצב זכויות הנשים, לבטל את שיטת האפוטרופסות, לטפל בסוגיית האנשים חסרי המדינה ולהגן על הזכויות לחופש הביטוי, לחופש ההתאספות ולחופש ההתאגדות. מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ הכריזה בחודש יולי 2010 על הקמת ועדה לזכויות האדם, אך נכון למועד כתיבת שורות אלה, תחומי אחריותה ושיטות העבודה שלה עדיין לוטים בערפל. מדיניות אחרות במפרץ לא השמיעו כל דרישה בתחום זכויות האדם בכל הנוגע לערב הסעודית, והממלכה הצטרפה לגורמים אחרים בתמיכתה בנקיטת אמצעי הדיכוי נגד מתנגדי משטר לא אלימים ונגד פעילים למען זכויות האדם בבחריין לקראת הבחירות של חודש אוקטובר במדינה זו.