בשנת 2010 לא חל כל שינוי משמעותי בזכויות האדם בסוריה, לא במדיניות ולא במעשים. הרשויות המשיכו לבצע הפרות נרחבות של הזכויות האזרחיות והפוליטיות של האזרחים, ובכלל זה עצרו פעילים פוליטיים ופעילים למען זכויות האדם, צנזרו אתרי אינטרנט, כלאו כותבי בלוגים, ואסרו על אנשים לצאת את גבולות המדינה.

משטר החירום שכונן בשנת 1963 נותר בתוקפו, ומנגנוני הביטחון הרבים בסוריה מוסיפים לעצור אנשים ללא צווי מעצר, ולהחזיק בהם זמן ממושך ללא קשר עם החוץ. בית המשפט העליון לביטחון המדינה, שהוא בית משפט יוצא דופן שאין בו כמעט כל ערובות פרוצדוראליות, גוזר דרך קבע תקופות מאסר ארוכות על פעילים כורדים ועל אסלאמיסטים.

התקדמות חיובית נרשמה בחודש ינואר 2010 כאשר אושר חוק חדש ומקיף נגד סחר בבני אדם.

מעצר והעמדה לדין של פעילים פוליטיים

שנים עשר ממנהיגי "הצהרת דמשק", שהיא קואליציה בולטת של ארגוני אופוזיציה, סיימו לרצות את שלושים חודשי המאסר שנגזרו עליהם בחודש אוקטובר 2008 בגין "פגיעה ברגשות הלאומיים". כולם שוחררו מלבד הסופר עלי אל-עבדאללה, שהואשם פעם נוספת, הפעם ב"פרסום מידע כוזב" וב"פגיעה ביחסי סוריה עם מדינה אחרת" לאחר שפרסם מאמרים בשעה שהיה כלוא. בעת כתיבת שורות אלה משפטו טרם החל.

בחודש פברואר עצרו כוחות משמר הגבול את ראר'דה סעיד חסן, אסירה פוליטית משוחררת החברה במפלגת העבודה הקומוניסטית. כעבור שלושה ימים החרימו אנשים שלא זוהו מדירתה עותק של כתב יד פרי עטה שבו גוללה את סיפור מעצרה הקודם, כמו-גם פרסומים פוליטיים אחרים. היא עדיין מוחזקת במעצר.

בית המשפט העליון לביטחון המדינה דן בשנת 2010 עשרות פעילים פוליטיים כורדים לעונשי מאסר, ובהם רבים מחברי מפלגת האיחוד הדמוקרטי הקשורה במפלגת הפועלים של כורדיסטאן (PKK). בחודש אפריל גזר בית המשפט העליון לביטחון המדינה על ארבעה חברים במפלגת "יֶכּיתי" - יאשא קאדר, דלקש ממו, אחמד דרוויש ונזמי מוחמד - חמש שנות מאסר באשמת ביצוע פעולות "לניתוק חלק מאדמת סוריה". שלושה חברים בולטים נוספים במפלגה זו - חסן סאלח, מוחמד מוסטפא ומערוף מולא אחמד - הואשמו גם הם בעברה זו, ומשפטם מתנהל כעת בבית המשפט העליון לביטחון המדינה.

בחודש יוני גזר שופט צבאי על מחמוד ספו, חבר במפלגת השמאל הכורדית, שנת מאסר בגין "הסתה לסכסוך בין מגזרי" וחברות בארגון לא מורשה.

הרופא ד"ר כמאל א-לבוואני, ממקימי "האספה הליברלית הדמוקרטית", עדיין כלוא לאחר שנגזרו עליו 15 שנות מאסר בגין קידום רפורמה לא אלימה.

חופש הביטוי ופעילות החברה האזרחית

חוק העיתונות בסוריה מעניק לממשלה שליטה גורפת על פרסומים. הממשלה החילה שליטה זו גם על כלי תקשורת מקוונים. הצנזורה של אתרי אינטרנט פוליטיים היא נרחבת, וכוללת אתרים פופולאריים דוגמת בלוגר (שירות הבלוגים של גוגל), פייסבוק ויוטיוב.

בחודש דצמבר 2009 עצר מנגנון הביטחון הלאומי את טל אל-מלוחי, סטודנטית בת 19 הכותבת בלוג. על-פי דיווחים, המעצר בוצע בעקבות שיר ביקורתי שכתבה. נכון למועד כתיבת שורות אלה, כוחות הביטחון מחזיקים בה ללא קשר עם החוץ ולא העבירו אותה לטיפולה של מערכת המשפט.

בחודש ינואר זכה כותב הבלוג כרים ערבג'י לחנינה נשיאותית ושוחרר מן הכלא. בית המשפט העליון לביטחון המדינה גזר עליו בשנת 2009 שלוש שנות מאסר בגין ניהולו של פורום נוער פופולארי מקוון בשם akhawia.net, שפורסמו בו דברי ביקורת על הממשלה.

באותו חודש עצרו כוחות הביטחון את העיתונאי עלי טהא ואת הצלם עלי אחמד העובדים עבור תחנת הטלוויזיה בלוויין "רותאנא", המתמקדת בעיקר בנושאים הקשורים בחיי החברה. השניים שוחררו בחודש פברואר מבלי שיוגשו נגדם כתבי אישום. בחודש פברואר שחררו כוחות הביטחון גם את מען עאקל, עיתונאי העובד בעיתון הרשמי "א-ת'ורה", אשר נעצר בחודש נובמבר 2009 בזמן שעסק בתחקור שחיתות ממשלתית.

בחודש מארס עצרו כוחות המודיעין הצבאי בעיר חאלב את עבד אל-חאפז עבד א-רחמאן, חבר מועצת המנהלים של ארגון זכויות האדם הכורדי הבלתי מורשה "מָאף" ("זכות" בשפה הכורדית), ביחד עם נאדרה עבדו, גם היא חברת הנהלה בארגון זה. כוחות הביטחון שחררו את עבדו והעמידו את עבד א-רחמאן לדין באשמת ביצוע פעולות "לניתוק חלק מאדמת סוריה". ב-1 בספטמבר שחרר אותו שופט צבאי בערבות, ונכון למועד כתיבת שורות אלה, משפטו עדיין מתנהל.

בחודש אפריל שחררו הרשויות בערבות את הסופר והפעיל הפוליטי הכורדי אחמד מוסטפא בן מוחמד (המוכר בכינויו פִּיר רוֹסְטוֹם) שהוחזק במעצר מאז חודש נובמבר 2009 בשל מאמרים שכתב ופרסם באינטרנט.

בחודש יוני גזר בית דין פלילי על עו"ד מוהנד אל-חסני, נשיא ארגון זכויות האדם הסורי "סָוָואסִיָיה", שלוש שנות מאסר בגין "פגיעה ברגשות הלאומיים" ו"הפצת מידע כוזב או מוגזם", בגין עבודתו שבה פיקח על פעילות בית המשפט העליון לביטחון המדינה. בחודש מאי זכה אל-חסני בפרס היָקרתי על-שם מרטין אֶנָלְס על פועלו למען זכויות האדם.

בחודש יולי גזר בית דין צבאי שלוש שנות מאסר על עו"ד היית'ם אל-מאלח, שופט בדימוס בן שמונים ופעיל בולט למען זכויות האדם, בגין "פגיעה ברגשות הלאומיים" ו"הפצת מידע כוזב או מוגזם העלול לפגוע ברגשות הלאומיים". זאת, לאחר שתחנת טלוויזיה של האופוזיציה שידרה ראיון טלפוני שנערך עמו ובו מתח ביקורת על הרשויות בסוריה.

בחודש יוני עצרו אנשי משמר הגבול את כמאל שייח'ו, חבר בוועדות להגנה על חירויות הדמוקרטיה ועל זכויות האדם בסוריה. ב-23 באוגוסט עצרו כוחות הביטחון גם את אסמאעיל עבדי, חבר נוסף בוועדות, בעל אזרחות כפולה סורית-גרמנית שגר בגרמניה מאז שנת 1997 אך נפש בעת ההיא בסוריה. בחודש אוקטובר חקר אותו שופט לאחר שהואשם ב"פגיעה ברגשות הלאומיים" וב"חברות בארגון אסור".

הממשלה המשיכה למנוע מפעילים לצאת לחו"ל, ובהם בין השאר ראש ועדת זכויות האדם הכורדית רדֵיף מוסטפא.

כל ארגוני זכויות האדם בסוריה עודם בלתי מורשים, שכן גורמים רשמיים דוחים שוב ושוב את בקשותיהם להירשם.

מעצר שרירותי, "היעלמויות" ועינויים

מנגנוני הביטחון הרבים בסוריה ממשיכים לעצור אנשים ללא צווי מעצר ולעתים מזומנות מסרבים לחשוף את מקום כליאתם במשך שבועות וחודשים, ולמעשה מעלימים אותם בכוח. נביל ח'ליווי נעצר בשנת 2008 באזור דיר א-זור בחשד שקיים קשרים עם גורמים אסלאמיסטיים, וגורלו לא נודע. הרשויות מילאו פיהן מים גם בכל הנוגע לגורלם של עשרים כורדים לפחות שנעצרו מאז שנת 2008 בחשד לקשרים עם תנועה כורדית בדלנית.

ארגון Human Rights Watch קיבל דיווחים רבים על התעללות ועינויים בידי מנגנוני הביטחון. בחודש מאי אמרה ועדת האו"ם נגד עינויים כי היא "מודאגת ביותר מהטענות הרבות, המתמשכות והעקביות בנוגע לשימוש השגרתי בעינויים על-ידי גורמי החקירה ואכיפת החוק".

עשרה עצירים לפחות מתו במשמורת בשנת 2010, והרשויות לא קיימו כל חקירה רצינית בנוגע לכך. בחודש יוני השיבו כוחות הביטחון את גופתו של מוחמד עלי רחמאן לבני משפחתו. לדברי פעילים סורים למען זכויות האדם, על גווייתו ניכרו סימני עינויים. החוק הסורי מעניק לכוחות הביטחון הסוריים חסינות נרחבת בכל הנוגע למעשי עינויים.

כמו בשנים קודמות, הממשלה אינה מודה במעורבותם של כוחות הביטחון ב"היעלמות" של 17 אלף בני אדם, על-פי הערכות, ברובם חברים בתנועת האחים המוסלמים ופעילים סורים אחרים שנעצרו על-ידי הממשלה בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים, כמו-גם של מאות לבנונים ופלשתינאים שנעצרו בסוריה או נחטפו בלבנון.

למעלה משנתיים לאחר שכוחות הביטחון פתחו באש על אסירים שהתפרעו בכלא סידנאיא והרגו לפחות תשעה מהם, הממשלה טרם פרסמה מידע כלשהו בנוגע לנפגעים בתקרית זו. הרשויות לא שחררו את ניזאר רסתנאווי, פעיל מרכזי למען זכויות האדם שהשלים ריצוי עונש של ארבע שנות מאסר בכלא סידנאיא ב-18 באפריל 2009, ואין כל מידע על מצבו.

אפליית הכורדים לרעה ודיכויים

הכורדים הם המיעוט הלא-ערבי הגדול ביותר בסוריה. הכורדים סובלים עדיין מאפליה שיטתית שבמסגרתה נמנעת בין השאר האזרחות הסורית מכ-300 אלף כורדים ילידי המדינה. הרשויות מדכאות ביטויים של זהות כורדית ואוסרות על הוראת השפה הכורדית בבתי הספר.

בחודש מארס 2010 ירו כוחות הביטחון בכורדים שציינו את ראש השנה הכורדי בעיר א-רקה שבצפון המדינה כדי לפזר את החוגגים, ואדם אחד לפחות נהרג. בחודש יולי גזר בית דין צבאי ארבעה חודשי מאסר על תשעה כורדים שהואשמו בכך שהשתתפו בחגיגות בעיר אל-רקה בגין "הסתה לסכסוך בין מגזרי".

זכויות נשים וילדות

חוקת סוריה מבטיחה שוויון בין המינים, ונשים רבות פעילות בחיים הציבוריים, אך דיני המעמד האישי ודיני העונשין כוללים הוראות המפלות לרעה נשים וילדות. חוק האזרחות משנת 1969 שולל מנשים סוריות שנישאו לזרים את הזכות להעביר את אזרחותן לילדיהן ולבני זוגן.

בחודש ינואר אישרה הממשלה חוק מקיף נגד סחר בבני אדם, צו חקיקה מס' 3, המרחיב את הבסיס המשפטי להעמדתם לדין של אנשים הסוחרים בבני אדם ולהגנה על קרבנות הסחר. החוק קובע עונש מינימום של שבע שנים.

בשנת 2009 תיקנה סוריה את דיני העונשין שלה וקבעה תקופת מאסר של שנתיים לכל הפחות לפשעים המוגדרים ככאלה המבוצעים "על רקע כבוד המשפחה". לפחות עשרה מעשי פשע המוגדרים כך תועדו בידי ארגוני זכויות הנשים בסוריה בשנת 2010.

מהגרות המועסקות במשקי בית, שמספרן עלה בסוריה, סובלות על-פי דיווחים מניצול ומהתעללות מצד מעסיקיהן. הממשלה הוציאה שני צווים שנועדו להסדיר את פעילותן של סוכנויות גיוס באופן שיספק הגנה גדולה יותר לעובדות, אך מנגנוני האכיפה עדיין לוקים בחסר.

מצבם של הפליטים שברחו מעיראק

סוריה מארחת בתחומה יותר פליטים עיראקיים מאשר כל מדינה אחרת. בתחילת שנת 2010 היו רשומים בנציבות האו"ם לפליטים 210 אלף פליטים בשטחה של סוריה, אם כי ככל הנראה, מספרם בפועל גבוה הרבה יותר. סוריה מעניקה לפליטים העיראקים גישה לבתי חולים ציבוריים ולבתי ספר ציבוריים, בין אם נרשמו כפליטים בין אם לאו, אך היא אוסרת עליהם לעבוד.

בחודש פברואר סגרה נציבות האו"ם לפליטים את מחנה הפליטים א-תָנְף - הממוקם בשטח ההפקר שבין עיראק לבין סוריה ואשר שימש מחסה לפלשתינאים מעיראק במשך קרוב לארבע שנים - ויישבה מחדש את אחרון הפליטים במחנה אל-הול שבשטח סוריה. עם זאת, יש צורך בפתרון קבוע יותר לפלשתינאים השוהים במחנה אל-הול, שמספרם עולה על 600.

גורמי מפתח בינלאומיים

יחסיה של הקהילה הבינלאומית עם סוריה התמקדו באופן בלעדי כמעט בתפקידה האזורי. גורמי מפתח רשמיים באיחוד האירופי ובארה"ב גינו את מעצרם ואת משפטיהם של פעילים בולטים, אך להתערבותם לא הייתה השפעה כלשהי על פעולותיה של סוריה. בחודש יולי, הן מזכירת המדינה של ארה"ב הילרי קלינטון והן הנציגה העליונה של האיחוד האירופי קתרין אשטון מתחו ביקורת פומבית על מעצרם ועל העמדתם לדין של היית'ם אל-מאלח, מוהנד אל-חסני ועלי אל-עבדאללה בסוריה. בחודש ספטמבר אישר הפרלמנט האירופי החלטת גינוי לצעדי הדיכוי שסוריה נוקטת נגד פעילים למען זכויות האדם.