שנת 2009 בלבנון עמדה בסימן הזדמנויות שהוחמצו. הבחירות לפרלמנט שהתקיימו ב-7 ביוני זכו לשבחים על אופיין החופשי וההוגן. אולם, מלאכת הרכבת הממשלה ארכה חמישה חודשים, דבר המשקף את הפילוג העמוק שהמדינה שרויה בו, והשיתוק הפוליטי הביא להקפאתן של רפורמות נחוצות. הצעות חוק שנועדו לבטל את עונש המוות, לקצר את משך המעצר לפני משפט ולהבטיח לנשים את הזכות להעביר את אזרחותן לבני זוגן ולילדיהן טרם נידונו בממשלה.
עינויים, התעללות ותנאי הכליאה
החוק הלבנוני אוסר על עינויים, אך נראה כי אין בו מיצוי דין ראוי עם מענים ועם בעלי תפקידים המתעללים בעצירים. כמה אנשים שהוחזקו במעצר, בעיקר חשודים בפעילות איסלאמית, אמרו לארגון Human Rights Watch ולארגונים אחרים כי חוקריהם הכו ועינו אותם בכמה מתקני מעצר, כולל יחידת המודיעין הצבאי של משרד הביטחון, ענף המידע של כוחות ביטחון הפנים וכמה תחנות משטרה. שר הפנים לא פרסם את ממצאי החקירה שהורה לקיים בחודש אוגוסט 2008 בנוגע להאשמות בדבר התעללות בבתי כלא בלבנון.
ב-22 בדצמבר 2008 אשררה לבנון את הפרוטוקול האופציונאלי של האמנה נגד עינויים, הקורא להקים בתוך שנה מיום האשרור מנגנון מניעה לאומי שבמסגרתו ייערכו ביקורים במתקני מעצר ויתקיים עליהם פיקוח.
התנאים בבתי הכלא ובמתקני המעצר עדיין קשים, כאשר הבעיות המרכזיות הן הצפיפות והיעדר הגישה לטיפול רפואי נאות. לפי דו"ח שהוכן בידי כוחות ביטחון הפנים, נכון ל-24 באוגוסט 2009 היו בלבנון 5,324 עצירים בעוד מתקני המעצר מותאמים לקליטתם של 3,653 בני אדם לכל היותר. על-פי דו"ח זה, שיעור העצירים שטרם נפתח משפטם עומד על 65% מכלל העצירים, ושיעור האזרחים הזרים שסיימו לרצות את עונשם אך ממתינים לגירוש עומד על 13%.
לבנון המשיכה להשעות בפועל את ההוצאות להורג, אך בשנת 2009 התקבלו כמה גזרי דין מוות. בחודש אוקטובר 2008 הניח שר המשפטים על שולחן הממשלה הצעת חוק לביטול עונש המוות, אך זו טרם אומצה.
הפליטים הפלשתינאים
הפליטים הפלשתינאים בלבנון, שמספרם מוערך ב-300 אלף, חיים בתנאים חברתיים וכלכליים מזעזעים, וסובלים ממגוון רחב של הגבלות המוטלות עליהם בתחומי הדיור והתעסוקה. פלשתינאים ממחנה הפליטים נהר אל-בארד - שנהרס בקרב שנערך בשנת 2007 בין צבא לבנון לבין הארגון החמוש "פתח אל-אסלאם" - ממשיכים לחיות בתנאים גרועים ביותר. מאמצי השיקום החלו באופן רשמי בחודש מארס 2009, אך בחודש אוגוסט "מועצת השורה הלאומית", המשמשת ערכאה עליונה לעניינים מנהליים, הכריזה על השעיית פעולות השיקום למשך חודשיים לאחר שפוליטיקאי בכיר ציין בעתירה שהגיש כי השיקום עלול לגרום נזק לממצאים ארכיאולוגיים שנחשפו תחת ההריסות. פלשתינאים שהתגוררו קודם לכן במחנה קיימו פעולות מחאה נגד העיכובים המתמשכים, ופעולות השיקום חודשו בסופו של דבר בשלהי חודש אוקטובר לאחר תום התקופה שנקבעה בצו המניעה של בית המשפט.
בחודש מארס הפסיק משרד הפנים להנפיק מסמכי זיהוי זמניים לפלשתינאים בלבנון שאין ברשותם מסמכים חוקיים. הרשויות החלו להנפיק את תעודות הזהות הללו בחודש אוגוסט 2008 כחלק מתכנית שנועדה לשפר את מעמדם האזרחי של לפחות 3,000 פלשתינאים ללא תעודות, שחיו עד אז בפחד מתמיד ממעצר. עם זאת, משרד הפנים הנפיק רק 750 תעודות ואז עצר את התהליך בטענה שהוגשו לו טפסי בקשה מזויפים. בחודש אוקטובר 2009 הודיע שר הפנים כי התהליך יחודש בקרוב, אך נכון לעת כתיבת שורות אלה לא הונפקו כלל תעודות חדשות.
הפליטים העיראקיים
מספרם של הפליטים העיראקיים החיים בלבנון מוערך ב-50 אלף. נציבות האו"ם לפליטים מכירה אוטומטית, עד אשר יוכח אחרת, בכל העיראקים ממרכז עיראק ומדרומה אשר מבקשים מקלט מדיני בלבנון כפליטים. עם זאת, היות שלבנון לא אשררה את אמנת הפליטים משנת 1951, אין היא מעניקה תוקף חוקי להכרה זו של הנציבות, וככלל היא נוהגת ברובם הגדול כבמהגרים לא-חוקיים הצפויים להיעצר. בחודש ספטמבר 2009 הוחזקו במעצר 80 אנשים שהוכרו כפליטים בטענה שלא היו ברשותם מסמכי תושבות כנדרש.
זכויות הנשים והילדות
חרף ההשתתפות הפעילה של נשים במרבית תחומי החיים בחברה הלבנונית, עדיין ישנן הוראות חוק מפלות בדיני המעמד האישי, בדיני האזרחות ובדיני העונשין הנוגעים לאלימות בתוך המשפחה. כיום, החוק אינו מאפשר לנשים לבנוניות להעביר את אזרחותן לבני זוגן או לילדיהן. בשל כך, נשללת מאלפי ילדים שנולדו לאמהות לבנוניות ולאבות שאינם אזרחי המדינה גישה מלאה לחינוך (בתי הספר הציבוריים מקבלים תלמידים שאינם אזרחי לבנון על בסיס מקום פנוי), לטיפול רפואי ולתושבות. בחודש אוגוסט, לאחר מסע הסברה של ארגונים מקומיים של החברה האזרחית אשר נמשך כמה שנים, הניח שר הפנים על שולחן הקבינט הצעת חוק שתאפשר לנשים לבנוניות להעביר את אזרחותן לבני זוגן ולילדיהן, אך הקבינט טרם אישר את ההצעה. ייצוג הנשים בפוליטיקה עודנו מצומצם ביותר: רק ארבע נשים נבחרו בשנת 2009 לפרלמנט הלבנוני, שיש בו 128 מושבים.
הצעת חוק חדשה שנועדה להגדיר כעברה פלילית אלימות בתוך המשפחה נמצאת כעת בשלבי בחינה בקבינט. "הצעת חוק האלימות בתוך המשפחה" נועדה להפחית אלימות כזו באמצעות העברת הטיפול במקרים אלה לבתי משפט שיתמחו בכך. על-פי הצעת החוק, כל אדם שהיה עד לאלימות בתוך המשפחה יידרש לדווח על כך, והתוקפים יחויבו לספק לצד התובע דיור חלופי וקצבה ולשלם את ההוצאות הרפואיות.
מהגרות המועסקות במשקי בית חשופות לניצול ולהתעללות מצד מעסיקיהן, כולל שעות עבודה מוגזמות, אי-תשלום שכר והגבלות המוטלות על חירותן. רבות מהן סובלות מהתעללות פיזית ומינית מצד המעסיקים, הנהנים מאווירה של פטור-מעונש. בחודש ינואר 2009 הכניס משרד העבודה לשימוש חוזה העסקה סטנדרטי המבהיר תנאים וכללים מסוימים להעסקת עובדים במשק הבית (דוגמת מספר מרבי של שעות עבודה מדי יום), ותקנה חדשה החלה על סוכנויות העסקה. עם זאת, המנגנונים לאכיפת הכללים הללו עדיין לוקים בחסר ועדיין ישנם מקרי מוות רבים של מהגרות העובדות במשקי בית (בחודש אוקטובר לבדו נרשמו שמונה מקרים כאלה), כאשר מרביתם מוגדרים כהתאבדויות או כמוות בשעת "ניסיון לברוח מהמעסיק".
מורשת סכסוכים קודמים ומלחמות העבר
למעלה משנה לאחר תום הלחימה שפרצה בחודש מאי 2008 בין האופוזיציה בראשות חיזבאללה לבין קבוצות שתמכו בממשלה - שבמהלכה נהרגו בתוך שבועיים לפחות 71 אנשים - הרשויות המשפטיות בלבנון לא מיצו את הדין עם לוחמים שביצעו התקפות על אזרחים.
למעלה משלוש שנים לאחר תום המלחמה בין ישראל לבין חיזבאללה, ממשלת ישראל וממשלת לבנון לא חקרו את הפרות דיני המלחמה שבוצעו בידי הצדדים הלוחמים. נפלי תחמושת-המִּשְׁנֶה שישראל הותירה מאחור לאחר מתקפת ההפצצות שלה ממשיכים לפגוע באזרחים: לפי נתוני "המרכז הלבנוני לפעולת מוקשים", שהנו מקור רשמי, בשנת 2009 נהרגו שני אזרחים מנפלים כאלה ו-18 נפצעו. בכך עלה מניין האנשים שנהרגו לאחר המלחמה מתחמושת מצרר ל-44 ומניין הפצועים ל-305. בחודש מאי מסרה ישראל לידי האו"ם נתונים ומפות הנוגעים לתחמושת המצרר שהיא ירתה מעל שטח דרום לבנון בעימות של שנת 2006. לבנון חתמה על אמנת תחמושת המצרר בחודש דצמבר 2008.
למרות התחייבות שניתנה בהצהרה המיניסטריאלית הממשלתית מחודש אוגוסט 2008 לנקוט צעדים כדי לחשוף מה עלה בגורלם של לבנונים ואזרחי מדינות אחרות ש"נעלמו" בזמן מלחמת האזרחים שהתחוללה בשנים 1990-1975 ולאחריה, ולאשרר את האמנה הבינלאומית להגנה על כל בני האדם מפני היעלמות כפויה, הממשלה לא נקטה כל צעד מעשי שהוא כדי לחשוף קברי המונים או כדי לאסוף מידע על ה"נעלמים".
גורלם של לבנונים ותושבים אחרים ש"הועלמו" בלבנון בידי כוחות הביטחון הסוריים עדיין לא נודע. נכון לעת כתיבת שורות אלה, ועדה משותפת לסוריה וללבנון שהוקמה בחודש מאי 2005 כדי לחקור מקרים כאלה טרם פרסמה ממצאים כלשהם.
בית הדין המיוחד לרצח חרירי
בחודש מארס 2009 נפתחה באופן רשמי פעילותו של בית הדין הבינלאומי שהוקם לצורך העמדתם לדין של האחראים להריגתו של ראש הממשלה לשעבר רפיק חרירי בשנת 2005 ולרציחות פוליטיות אחרות. בחודש אפריל הורה בית הדין לשחרר ארבעה מראשיהם של המודיעין הלבנוני ושל שירותי הביטחון הלבנוניים בעבר: גנרל עלי אל-חאג', גנרל ריימון עאזאר, תא"ל ג'מיל א-סייד וגנרל מוסטפא חמדאן. הארבעה הוחזקו במעצר ללא הליכים משפטיים במשך כמעט ארבע שנים לאחר שנעצרו בשנת 2005 בחשד למעורבות ברצח חרירי. עד כה לא הועמד איש לדין בבית הדין, והוועדה הבינלאומית שמינה האו"ם ממשיכה לחקור את הנושא.
גורמי מפתח בינלאומיים
על ההשפעה בלבנון מתחרים גורמים בינלאומיים ואזוריים רבים.
צרפת, ארצות הברית והאיחוד האירופי הם תומכים בולטים של ממשלת לבנון והם מספקים סיוע למגוון רחב של תכניות, כולל אימונים לכוחות המזוינים, סמינרים למניעת עינויים ופעילויות של החברה האזרחית. עם זאת, מדינות אלה לא השתמשו בהשפעתן כדי ללחוץ על לבנון לאמץ אמצעים קונקרטיים לשיפור מצב זכויות האדם במדינה, דוגמת חקירת טענות ספציפיות בדבר עינויים או אימוץ חוקים המכבדים את זכויות הפליטים או מהגרי העבודה.
ברמה האזורית, עדיין נודעת לסוריה, לאיראן ולערב הסעודית השפעה ניכרת על הפוליטיקה הלבנונית, המופעלת באמצעות בעלי ברית מקומיים.
כוחות רבים של האו"ם המופקדים על השמירה על השלום עדיין מוצבים בגבולה הדרומי של המדינה.