(ירושלים) - ארגון Human Rights Watch אמר היום כי על בית המשפט העליון של ישראל להורות על הפסקת מדיניות הממשלה שבמסגרתה מהגרים שנכנסו לישראל בגבול סיני מוחזרים למצרים בכפייה מבלי שתוענק להם הזדמנות לבקש מקלט מדיני. עד כה החזירה מצרים בכפייה מאות מהגרים ומבקשי מקלט למדינות שבהן הם נתונים לעינויים וליחס בלתי הולם.
לדברי ארגון Human Rights Watch, מדיניות ההחזרה המהירה של ישראל הופכת אותה לשותפה להפרות הקשות של זכויות האדם שמצרים מבצעת. עד כה סרבו שופטי בג"ץ בעקביות להורות על הפסקת המדיניות. ב-13 בדצמבר 2009 תידון עתירה לבג"ץ בעניין זה.
לדברי שרה לאה ויטסון, מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "מצרים מבצעת הפרות קשות של זכויות המהגרים, וכשישראל מחזירה לידיה בכפייה מהגרים ומבקשי מקלט היא הופכת לשותפה לדבר עברה. על בג"ץ להורות לממשלה לא להשתמש בהחזרה בכפייה בנסיבות כאלה כאמצעי לוויסות ההגירה".
בין החודשים ינואר ואוגוסט החזירה ישראל בכפייה למצרים 217 מהגרים כחלק ממדיניות "ההחזרה החמה" שלה. במסגרת מדיניות זו, חיילים ישראלים המוצבים לאורך הגבול עם מצרים מוסמכים להחזיר מהגרים לידי הרשויות המצריות בתוך 24 שעות מרגע שתפסו אותם. בדרך כלל, מצרים עוצרת את המהגרים המוחזרים לשטחה בכפייה ומעמידה אותם לדין בבתי משפט צבאיים. המהגרים שהוחזרו נשלחים במצרים לשנת מאסר גם אם כבר נרשמו כפליטים באמצעות הנציב העליון של האו"ם לענייני פליטים. כמו כן, ובניגוד לחוקי המשפט הבינלאומי לענייני פליטים, מצרים מסרבת להתיר לנציבות האו"ם לפליטים ליצור קשר עם פליטים ומבקשי מקלט.
במכתב שנשלח ב-26 בנובמבר הודיעה נציבות האו"ם לענייני פליטים לממשלת ישראל כי "סביר מאוד" שמצרים תחזיר פליטים בכפייה למדינות מוצאם לאחר סיום תקופות המאסר שלהם. החזרת פליטים למקומות שבהם הם יהיו נתונים לסכנת רדיפה - דפוס פעולה המכונה "refoulement" - היא הפרה של אחד מכללי היסוד של המשפט הבינלאומי לענייני פליטים והיא מנוגדת לאמנה הבינלאומית נגד עינויים.
גורמים ישראלים רשמיים הביעו חשש מפני האפשרות ש"מיליוני" מהגרים אפריקנים "יציפו" את ישראל בחיפוש אחר עבודה וישנו את המאזן הדמוגרפי במדינה, אלא אם כן ישראל תיישם באזור הגבול מדיניות נוקשה של ויסות ההגירה. לפי נתוני ארגונים ישראליים לא-ממשלתיים הפועלים למען זכויות פליטים, מאז שנת 2005 הצליחו כ-17,500 מהגרים לעבור ממצרים לישראל, רובם במקור מאריתריאה, אתיופיה וסודן.
לדברי עובדים בצוותי סיוע לפליטים, חלק גדול ממהגרים אריתראים וסודנים אלה הגישו בקשה למקלט מדיני בנציבות האו"ם בסודן ובמצרים בהתאמה, אך היו מוכנים לסכן את חייהם בגבול המצרי לא רק מסיבות כלכליות אלא גם משום שהיו שרויים בחוסר וודאות וחשופים לסכנה המתמשכת שיוחזרו ממצרים למדינות מוצאם.
ממסמך שהמדינה הגישה לבג"ץ עולה כי כשחיילי צה"ל המוצבים לאורך הגבול עם מצרים רואים מהגרים המנסים לחצות את הגבול הם יורים פצצות תאורה "לשם הפניית תשומת הלב של הכוחות המצריים לאזור" - וזאת, אף על פי שמשטרת הגבולות המצרית משתמשת בנסיבות כאלה דרך קבע בכוח קטלני נגד מהגרים לא חמושים. בין החודשים ינואר ונובמבר ירתה משטרת הגבולות המצרית למוות לפחות ב-16 מהגרים בשעה שניסו לעזוב את מצרים ולחצות את גבול סיני לתוך שטח ישראל. בין יוני 2007 ואוקטובר 2008 נהרגו בנסיבות דומות לפחות 33 מהגרים. ארגון Human Rights Watch גינה שוב ושוב את מעשי ההרג הללו.
ממשלת ישראל ציינה כי ירי פצצות התאורה נועד גם להודיע "למקביליהם המצרים" של החיילים על החזרתם בכפייה של מהגרים משטח ישראל. המדינה טענה כי "סימון כגון דא [באמצעות פצצות תאורה]... מבטיח את ביטחונם של המסתננים בעת העברתם לידי הכוחות המצריים". עם זאת, במכתב שנשלח מנציבות האו"ם לפליטים לרשויות הישראליות הובעה דאגה ממדיניות "ההחזרה החמה", "בהיעדר הסכם פורמאלי בין מצרים לבין ישראל המציג ערובות מספקות לביטחונם של מבקשי מקלט המוחזרים למצרים ולהגנה עליהם". בשנת 2007 טענה ישראל כי ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, ונשיא מצרים חוסני מובארכ הגיעו להסכמה בנושא זה; מצרים טענה בתגובה כי לא היה בנמצא כל הסכם.
אמנם, ייתכן שחלק מהחוצים את הגבול הם מהגרי עבודה, אך רבים מהם באים מאריתריאה ומאזור דרפור שבסודן, וייתכן שהם פליטים ושיש להם יסוד סביר לחשוש כי מצרים תחזיר אותם למדינות מוצאים שם הם יהיו נתונים לרדיפה. בחודש אפריל 2008 החזירה מצרים בכפייה למדינתם עשרות אזרחים סודנים, ובכלל זה פליטים ומבקשי מקלט. כמו כן, בחודש אוגוסט 2008 מצרים החזירה בכפייה למדינת מוצאם עשרות אריתריאים שישראל החזירה בכפייה קודם לכן למצרים. בחודש יוני 2008 החזירה מצרים בכפייה אריתראים, שמספרם מוערך בעד 1,200, וזאת למרות אזהרות שנשמעו בנוגע לכך שסביר כי יהיו נתונים באריתריאה לעינויים וליחס בלתי הולם מצד הרשויות.
מדיניות "ההחזרה החמה" של ישראל שוללת ממהגרים כל אפשרות של ממש להגיש בקשה למקלט מדיני. מהגרים שנעצרו אינם מורשים ליצור קשר עם נציבות האו"ם לפליטים. במסגרת מדיניות זו, מפקדים בחטיבות הצבא הישראלי המוצבות בגבול סיני בין ישראל למצרים הם שמחליטים אם לאשר החזרה בכפייה. מפקדים אלה אמורים לשקול אם נשקפת "למסתנן סכנה קונקרטית במצרים או כתוצאה מהחזרתו למצרים" - תנאי סף גבוה בהרבה מהסטנדרט הקבוע במשפט הבינלאומי, האוסר על החזרה בכפייה במקרים שבהם נשקפת סכנת "רדיפה". כמו כן, במקרים כאלה המפקדים אמורים להיוועץ ביועצים המשפטיים של הצבא.
לפי המסמך שהמדינה הגישה לבג"ץ, אין לגרש למצרים מהגרים שמדינות מוצאם מופיעות ברשימה חסויה, "כאשר קיימת אפשרות של ביצוע גירוש ישיר [על-ידי מצרים] של המסתנן אליהן". בפועל, על-פי תצהיר של חייל ישראלי שהשתתף ב-13 ביוני בהחזרה בכפייה של עשרה מהגרים אריתריאים, סגן מפקד החטיבה שלו פקד על החיילים להחזיר את המהגרים למצרים "אם אין ביניהם אף אחד מדרפור", וזאת על אף הסכנה המתועדת שמצרים תחזיר אנשים לאריתריאה. לאנשים המוחזרים לאריתריאה נשקפת סכנה של מעצר ממושך המנותק מהעולם, מניעת גישה לטיפול רפואי ועינויים.
במסגרת מדיניות "ההחזרה החמה", חיילים ישראלים אמורים "לתחקר" בשטח מהגרים שנעצרו. על-פי המדיניות, החיילים אמורים להיות מסוגלים לתקשר עם המהגרים ב"רמה בסיסית", אלא שלא ברור כמה מהמהגרים האריתריאים מדברים אנגלית או ערבית - שפות שייתכן שחיילים ישראלים ידעו - או כמה מהחיילים הישראלים המוצבים לאורך גבול סיני הם דוברי תיגרינית או תיגרה, שפותיהם של אריתריאים רבים, שהם קבוצת המהגרים הגדולה ביותר. החייל שהשתתף בהחזרת עשרה אריתריאים כתב עוד בתצהיר שלו: "לא הבנו את השפה שבה דיברו, אבל היה ברור שהם פוחדים וזה היה נורא. התעלמנו מתחינותיהם והעברנו אותם לשוטרים המצרים שהיו מהצד השני של הגדר". המדינה טענה בתשובתה לבג"ץ כי איש מבין המהגרים לא "העלה טענה קיומה של סכנה לחייו או לחירותו במצרים" לפני שגורש.
על יסוד הראיון שהחיילים הישראלים מקיימים בגבול החיילים ממלאים שאלון. קצין מחליט באמצעות טופס זה אם להתיר לבצע החזרה. השאלון אינו מכיל שאלות או קטגוריות הנוגעות למקלט מדיני או לחשש מפני רדיפה, אלא עוסק ב"מסתננים" וכולל חלק שבו מסווג "רקע להסתננות (ממצאי התחקיר)" באחת מארבע אפשרויות אלה: "פח"עי/ביטחוני", "פלילי", "מהגר עבודה", ו"אחר".
לדברי ויטסון, "המשפט הבינלאומי לענייני פליטים אוסר על החזרה עקיפה, כלומר על שליחה של פליטים למדיניות שלישיות שיחזירו אותם למקום שבו חייהם וחירותם יהיו נתונים בסכנה. הפליטים לא צריכים להוכיח שהם יהיו נתונים לרדיפה במצרים, אלא רק שנשקפת להם סכנה שהרשויות המצריות יחזירו אותם למדינות המוצא שלהם, שבהן הם יהיו נתונים לרדיפה או עינויים".
ב-8 בדצמבר אושרה בכנסת תכנית להקים גדר או מכשול לאורך גבול סיני בין מצרים לישראל. ב-6 בדצמבר דחתה אחת מוועדות הכנסת הצעת חוק שנועדה להטמיע את אמנת הפליטים של האו"ם בחוק הישראלי.
