(ירושלים) - ארגון Human Rights Watch אמר היום כי על הרשויות הישראליות להסיר מייד את ההגבלות שהותירו את תלמידי בתי הספר הציבוריים ברצועת עזה ללא ספרי לימוד וציוד לימודי בסיסי ביותר כמו מחברות ועטים. ישראל מטילה הגבלות חמורות על יבוא מגוון רב של סחורות לרצועת עזה, החל במזון וכלה בחומרי בניין.
למעלה מחודש לאחר פתיחת שנת הלימודים גורמות ההגבלות הישראליות למחסור חמור שבגללו אין ידם של התלמידים משגת לרכוש ציוד כמו מחברות. תלמידים נאלצים לחלוק זה עם זה ספרי לימוד וחוברות תרגול משומשים, או להשתמש בהם על-פי התור. חלק מהתלמידים לא קיבלו כלל ספרי לימוד לשנה זו. הציוד המוברח דרך מנהרות העוברות מתחת לגבולה הדרומי של רצועת עזה עם מצרים אינו מונע את המחסור שמקורו בהגבלות השרירותיות שישראל מטילה על יבוא חומרי לימוד.
לדברי שרה לאה ויטסון, מנהלת חטיבת המזרח התיכון וצפון אפריקה בארגוןHuman Rights Watch, "המצור שישראל מטילה משפיע על כל היבטי החיים ברצועת עזה, ואפילו מונע מתלמידים להשיג ציוד בסיסי לבית הספר. איזו הצדקה יכולה להיות למניעת הכנסתו של ציוד ללימודים, שבפועל שולל מהתלמידים את הזכות לחינוך?"
ריאד לובד, מנהל בבית הספר התיכון "אל-כרמל" בעיר עזה, אמר לארגון Human Rights Watch: "חלק מהספרים הנחוצים לפי תוכנית הלימוד לא הודפסו בגלל המחסור בדיו ובנייר. המצב גרוע במיוחד בתחום לימודי היסטוריה, גיאוגרפיה ואנגלית".
סלים איוב, תלמיד כיתה י"א בתיכון "אל-כרמל" אמר: "בשיעור אנגלית יש לנו ספר אחד לכל שני תלמידים. כשאני מקבל את חוברת העבודה [עם תרגילים], בן כיתה שלי מקבל את ספר הלימוד, ואנחנו מתחלפים בינינו. לכיתה שלנו היה מזל. לכיתות אחרות שלומדות אנגלית אין ספרים בכלל.
לדברי איוב, התלמידים אינם יכולים להרשות לעצמם לקנות מחברות: "בתחילת השנה לא היו בכלל מחברות בשוק. מאוחר יותר, מצאתי מחברות שהגיעו דרך המנהרות [ממצרים], אבל הן היו יקרות. אתה צריך שלוש מחברות לכל מקצוע, אבל קניתי אחת או שתיים".
מוחמד אבו קרש, תלמיד אחר בכיתה י"א בתיכון "אל-כרמל", אמר כי "לפי תוכנית הלימודים צריך כעשרים מחברות. אני יכולתי להרשות לעצמי לקנות רק עשר".
על-פי האו"ם, בעימות המזוין שהתחולל ברצועת עזה בדצמבר וינואר האחרונים נהרסו 18 מ-641 בתי הספר ברצועה, שבהם לומדים 440,000 תלמידים, ונגרם נזק ל-280 בתי ספר נוספים. כיוון שישראל אוסרת כמעט כליל על הכנסת חומרי בניין לרצועה, בתי הספר שניזוקו לא נבנו מחדש ולא תוקנו, ו-15,000 תלמידים שבתי הספר שלהם ניזוקו במהלך המלחמה הועברו לבתי ספר אחרים. בשל המחסור בחומרי בניין נאלצה סוכנות הסעד והתעסוקה של האומות המאוחדות למען פליטי פלסטין במזרח התיכון (אונר"א) לבטל תוכניות לבניית בתי ספר חדשים.
סעיף 50 לאמנת ג'נבה הרביעית, העוסקת בשטחים כבושים, מחייב את הכוח הכובש להקל "על עבודתם התקינה של כל המוסדות המתמסרים לטיפול בילדים ולחינוכם".
פלאח לובד הוא אחד מ-20 או 30 היבואנים ברצועת עזה העוסקים ביבוא מכשירי כתיבה. לובד אמר לארגון Human Rights Watch: "פעם הייתי מקבל מחברות ממפעל בחברון, אבל עכשיו אנחנו לא יכולים לייבא מהגדה המערבית". לדבריו, עלות היבוא של מחברות המוברחות לרצועת עזה גבוהה ב-70%, ולכן ידם של תלמידים רבים אינה משגת לקנות אותן. "לא ניסיתי לייבא דרך המנהרות כי המחברות יקרות מדי והאיכות שלהן ירודה והרבה מהן מגיעות קרועות. נגמרו לי גם העטים, המחקים ומוצרי הנייר בשביל הסטודנטים באוניברסיטאות". לדברי לובד, הוא משלם עבור אחסונן בישראל של 15 מכולות של מכשירי כתיבה שלא הותר להן להיכנס לרצועה; שמונה מהמכולות ממתינות מאז חודש ספטמבר 2008.
בשנת 2009 התירה ישראל להכניס לרצועת עזה רק שתי מכולות של מכשירי כתיבה. זאת, בשעה שעל-פי סוכנות הידיעות של האו"ם (IRIN), ב-25 באוגוסט המתינו 120 מכולות של מכשירי כתיבה להיתר ישראלי להיכנס לרצועה. לפי דיווח של סוכנות הידיעות IRIN, עם פתיחת שנת הלימודים הנוכחית, בשלהי חודש אוגוסט, סבלו בתי ספר ציבוריים ופרטיים המשרתים כ-240,000 תלמידים ברצועה, ממחסור בחומרי לימוד. בבתי הספר של אונר"א לומדים 207,250 תלמידים נוספים.
ח'אלד ראדי, דובר משרד החינוך של חמאס, אמר לארגון Human Rights Watch כי בתי הספר בעזה מתמודדים עם "מחסור חמור" במכשירי כתיבה, דיו ונייר. לסוכנות אונר"א לא התאפשר להדפיס 10% מספרי הלימוד הנדרשים כיוון שישראל אינה מתירה להכניס את הדיו והנייר הנחוצים, אמר איידן אולירי, עובד בכיר בסוכנות המפקח גם על תוכניות הלימודים בבתי הספר, לארגוןHuman Rights Watch. ישראל גם מונעת יבוא של 5,000 שולחנות כתיבה עבור תלמידים של אונר"א ו-4,000 שולחנות וכיסאות עבור מורים בכיתות.
לדברי אולירי, "היות שאין לנו מספיק מקום בשביל התלמידים שלנו, אנחנו צריכים לייבא מבנים ניידים שישמשו ככיתות, אבל אנחנו עדיין מחכים שאלה יגיעו". אולירי ציין עוד כי לסוכנות אונר"א לא התאפשר לחלק מוצרי נייר ועפרונות לתלמידים כמתוכנן.
ארה"ב, התורמת הזרה הגדולה ביותר לישראל, התחייבה בחודש מארס האחרון, בוועידת תורמים שהתקיימה במצרים ועסקה בסיוע לרצועת עזה לאחר המלחמה, להעביר לרצועה סיוע בסך 300 מיליון דולר ארה"ב. מזכירת המדינה הילארי קלינטון אמרה בוועידה כי "לילדה שגדלה בעזה בלי מחסה, טיפול רפואי או חינוך יש זכות שווה ללכת לבית הספר, להיבדק על-ידי רופא ולגור במקום שבו יש לה קורת גג, בדיוק כמו לילדה שגדלה בארץ שלי או שלך". במכתב שנשלח לקלינטון קרא ארגוןHuman Rights Watch לארה"ב, כתומכת המדינית, הצבאית והפיננסית החשובה ביותר של ישראל, להרחיק את עצמה ממדיניות המצור ולצאת נגדו.
לדברי ויטסון, "ילדים בעזה סובלים מהגבלות עונשיות בעת שארה"ב ובנות ברית אחרות של ישראל נמנעות מנקיטת עמדה נחרצת נגד מדיניות זו, ובכך מאריכות את השפעות המלחמה".
על-פי המשפט ההומניטארי הבינלאומי, ישראל עודנה הכוח הכובש ברצועת עזה, אף שהסיגה את נוכחותה הצבאית הקבועה ופינתה את מתנחליה בשנת 2005. זאת, כיוון שהיא מוסיפה להפעיל פיקוח יומיומי ואפקטיבי ברוב היבטי החיים ברצועה. בנוסף לשליטה האפקטיבית שלה בגבולות היבשה, האוויר והים של הרצועה, ישראל שולטת גם ברוב רשתות החשמל, המים, הביוב והתקשורת הטלפונית בשטח זה ובמרשם האוכלוסין.
המצור שישראל מטילה מפר את חובתה ככוח הכובש לדאוג לבריאותה הבסיסית ולרווחתה של האוכלוסייה הנתונה לכיבוש ומהווה צורה של ענישה קולקטיבית נגד אזרחים, דבר המפר את המשפט ההומניטארי הבינלאומי. בפרשנות המוסמכת שלו לאמנות ג'נבה קובע הוועד הבינלאומי של הצלב האדום כי "את מושג הענישה הקולקטיבית יש לראות במובנו המובן הרחב ביותר: מושג זה מתייחס לא רק לגזרי דין משפטיים אלא גם לצעדי ענישה ולהטרדה מכל סוג שהוא".
