שנת 2011 הייתה בעיקרה תקופה של שיתוק פוליטי בלבנון. במשך שישה חודשים לא הייתה למדינה ממשלה, ובעוד החיים הפוליטיים התחדשו בחודש יולי לאחר הרכבתה של ממשלה חדשה, לא נרשמה כל התקדמות בהצעות חוק למניעת עינויים, לשיפור היחס למהגרות עבודה המועסקות במשקי בית ולהגנה על נשים מפני אלימות במשפחה.
בחודש ספטמבר, לאחר שאסירים חוללו מהומות רבות בדרישה לשיפור תנאיהם, אישר הפרלמנט את בנייתם של בתי סוהר חדשים כדי להקל על הצפיפות, אך נמנע מהתמודדות עם הגורמים לכך שהמעצרים בהמתנה למשפט ממושכים ביותר. פעילים ואמנים הפועלים בדרך כלל בחופשיות נתקלו בהטרדות גוברות והולכות בעקבות דברי ביקורת שהשמיעו על הצבא ועל בכירים מסוימים.
עינויים, התעללות ותנאי כליאה
למרות התחייבויות חוזרות ונשנות שקיבלה על עצמה ממשלת לבנון למנוע עינויים, מיצוי הדין עם המענים נותר בגדר סוגיה חמקמקה. כמה עצירים, בייחוד חשודים בריגול למען ישראל ופעילי ג'יהאד חמושים, סיפרו לארגון Human Rights Watchכי חוקריהם עינו אותם במתקני המעצר, ובכלל זה במשרד הביטחון ובענף המידע של כוחות ביטחון הפנים. בשנת 2008 אשררה לבנון את הפרוטוקול האופציונאלי לאמנה נגד עינויים, אך עדיין לא הקימה מנגנון מניעה לאומי שיבקר במתקני מעצר ויפקח על הנעשה בהם, כפי שמחייב הפרוטוקול.
התנאים בבתי הכלא עדיין עלובים, והכלואים סובלים מבעיות מתמשכות של צפיפות והיעדר טיפול רפואי ראוי לשמו. בחודש אפריל ציין משרד הפנים כי בבית הסוהר המרכזי של לבנון ברומיה כלואים 3,700 בני אדם, אף כי תוכנן לאכלס רק 1,500 אסירים. 2,757 מתוך הכלואים ברומיה הוחזקו בכלא זה בהמתנה לפתיחת משפטם. האסירים חוללו מהומות בכמה הזדמנויות במחאה על תנאי החזקתם. ב-6 באפריל הרגו כוחות הביטחון שני אסירים במהלך פשיטה שערכו במטרה לשים קץ למהומות שנמשכו ארבעה ימים. בחודש ספטמבר אישר הפרלמנט את הקמתם של בתי סוהר חדשים כדי להפחית את הצפיפות בבתי הכלא, אך נמנע מהתמודדות עם הגורמים שביסוד תקופות המעצר הארוכות בהמתנה לפתיחת המשפטים.
על-פי כוחות ביטחון הפנים, כ-13% מהעצירים בבתי הכלא של לבנון הם זרים שסיימו לרצות את תקופות המאסר שנגזרו עליהם. עם אנשים אלה נמנים מבקשי מקלט מדיני ופליטים שאינם יכולים לשוב לארצותיהם בבטחה.
לבנון שמרה על ההקפאה בפועל של ההוצאות להורג, אך בערכאות הצבאיות הושתו בשנת 2011 לפחות שלושה גזרי דין מוות על גברים שנחשדו בריגול למען ישראל.
חופש הביטוי
בשנת 2011 גברו הטרדות הפעילים, הבלוגרים והאמנים שמתחו ביקורת על הצבא ועל בכירים מסוימים. בחודש מארס פתח התובע הכללי בחקירה פלילית נגד המרכז הלבנוני לזכויות האדם לאחר שמפלגת אמל הגישה תלונה נגד המרכז על כך שטען שכמה עצירים דיווחו כי עונו בידי אנשים הקשורים במפלגה. בחודש יולי זימן המודיעין הצבאי לחקירה את סעד א-דין שאתילא מארגון זכויות האדם הבינלאומי "אל-כראמה" ועיכב אותו למשך שבע שעות משום שעסק בתיעוד עינויים בידי כוחות הביטחון. נכון למועד כתיבת שורות אלה, שופט חוקר מטעם הצבא עוסק בחקירת שאתילא בגין "פרסום מידע המזיק לשמו הטוב של צבא לבנון". באותו חודש רשויות המשפט הלבנוניות עצרו את המוזיקאי זייד חמדאן למשך כמה שעות בחשד כי השמיץ את נשיא לבנון בשיר שקרא לנשיא "לך הביתה".
הפליטים
מאז חודש אפריל שוטף את לבנון גל של סורים הנמלטים מהמשבר בארצם. בעוד רבים מהם חזרו לסוריה לאחר כניסתם ללבנון, עד לאמצע חודש אוקטובר נרשמו 3,149 סורים כפליטים אצל נציבות האו"ם לפליטים ואצל המועצה הלבנונית העליונה לסעד. מרבית הסורים מתגוררים אצל משפחות מארחות, לא פעם בתנאים קשים. הרשויות בלבנון סיפקו סיוע חומרי מסוים: כמאתיים פליטים שוכנו בשני בתי ספר בצפון לבנון. בחודש מאי עצרו כוחות הביטחון לפחות 15 פליטים סורים בגין חציית הגבול שלא כחוק לשטח לבנון, אך לאחר מכן שחררו אותם.
הפליטים הפלסטינים בלבנון, שמספרם מוערך ב-300 אלף, חיים בתנאים חברתיים וכלכליים מחרידים. בשנת 2011 לא חל כל שיפור בנגישותם לשוק העבודה, אף כי בשנת 2010 תוקן חוק העבודה באופן שאמור היה להקל עליהם להשתלב בו. הסיבה המרכזית לכך היא שהממשלה לא יישמה את התיקון לחוק. החוקים והצווים בלבנון עדיין מונעים מפלסטינים לעסוק בלפחות 25 משלחי יד המחייבים חברוּת באיגודים מקצועיים, ובכלל זה משפטים, רפואה והנדסה. כמו כן הפליטים הפלסטינים עדיין מופלים לרעה באמצעות חוק משנת 2001 המונע מהם לרשום נכסים. בחודש ספטמבר, לאחר עיכובים חוזרים ונשנים, השלימו הרשויות את בנייתו מחדש של מקבץ הבתים הראשון במחנה הפליטים נהר אל-בארד, שנהרס בשנת 2007 בקרב בין צבא לבנון לבין הארגון החמוש פתח אל-אסלאם. בבתים החדשים יוכלו לגור 317 משפחות; לפחות 8,000 פלסטינים מהמחנה עדיין עקורים.
נכון ל-30 בספטמבר ישנם 11,295 פליטים לא פלסטינים ומבקשי מקלט הרשומים אצל נציבות האו"ם לפליטים, ומהם למעלה מ-80% מעיראק. היות שלבנון לא אשררה את אמנת הפליטים משנת 1951, אין היא מעניקה תוקף חוקי להכרה של נציבות האו"ם בפליטים, ובאופן כללי היא מתייחסת אל רובם כאל מהגרים לא חוקיים שדינם מעצר; 17 פליטים מוכרים ומבקשי מקלט הוחזקו במעצר אך ורק בגין כניסה למדינה שלא כחוק.
זכויות מהגרי העבודה
לאחר ביקורו בלבנון בחודש אוקטובר הפציר הדווח המיוחד של האו"ם לענייני צורות עכשוויות של עבדות בממשלת לבנון להעביר חוקים שיגנו על מהגרות העבודה המועסקות במשקי הבית, כ-200 אלף במספר, הנתונות לניצול ולהתעללות בידי מעסיקיהן, כולל שעות עבודה מופרזות, אי-תשלום שכר, ריתוק למקום העבודה ובחלק מהמקרים התעללות גופנית ומינית.
בחודש פברואר גיבש שר העבודה הצעת חוק להסדרת עבודתן של מהגרות עבודה במשקי בית, אך מאז לא ננקטו כל צעדים נוספים. מהגרות המועסקות במשקי בית ותובעות את מעסיקיהן על התעללות נתקלות במכשולים משפטיים ומסתכנות במאסר ובגירוש בשל מערכת האשרות המגבילה.
בחודש אוגוסט אושר בפרלמנט הלבנוני חוק נגד סחר בבני אדם המחזק את ההגנות המשפטיות המוקנות לקרבנות סחר. החוק עבר לאחר שממשל ארצות הברית הוריד את לבנון לדירוג 3, הדירוג הנמוך ביותר, בדו"ח שלו על סחר בבני אדם לשנת 2011.
בכל הנוגע למהגרי עבודה גברים – מרביתם מסוריה וממצרים – המועסקים בבניין ובעבודות כפיים אחרות, הרי שתנאי ההעסקה של רובם מסוכנים והם חשופים דרך קבע למעשי שוד ולתקיפות אלימות. רשויות המדינה לא עשו כל מאמץ מרוכז להגן עליהם או למצות את הדין עם הפוגעים.
זכויות הנשים והילדות
בחודש אוגוסט ביטל הפרלמנט הוראה בחוק הפלילי שהעניקה הקלות בענישה על מה שמכונה "פשעים על רקע כבוד המשפחה". אולם, הפרלמנט עדיין לא דן בהצעת חוק שהממשלה הניחה על שולחנו בחודש אפריל 2010 ואשר יש בה כדי להגן על נשים מפני אלימות בתוך המשפחה. בהצעת החוק נדרש כל אדם הנתקל באלימות בתוך המשפחה לדווח על כך, והיא מחייבת את התוקפים לספק למתלוננות סידורי דיור חלופיים, קצבה וכיסוי הוצאות רפואיות. הן דאר אל-פתווא, הסמכות הסונית העליונה במדינה, והן המועצה האסלאמית השיעית העליונה מתנגדות להצעת החוק, וישנו חשש כי התנגדותן שיתקה את המהלך הפרלמנטארי.
הוראות חוק מפלות המסבות נזק משמעותי לנשים ודוחקות אותן לעמדת נחיתוּת מופיעות עדיין בדיני המעמד האישי, הנקבעים על-פי שיוכו הדתי של כל אדם, בנושאים הקשורים לנישואין, גירושין, חזקה על ילדים ואפוטרופסות וירושה, כמו-גם בחוקי האזרחות ובדיני העונשין הנוגעים לאלימות בתוך המשפחה. בחודש ספטמבר התקין שר העבודה תקנה הפוטרת זרים הנשואים לנשים לבנוניות ואת ילדיהם מהגבלות רבות המוטלות על עובדים זרים, אך נשים לבנוניות – שלא כמו גברים לבנונים – עדיין אינן יכולות להעביר את אזרחותן לבני זוגן הזרים ולילדיהן.
מורשת עימותי העבר ומלחמות העבר
בחודש מארס, במסגרת תהליך הבחינה התקופתית הכלל-עולמית של מועצת זכויות האדם של האו"ם, הבטיחה ממשלת לבנון להקים ועדה לאומית לחקירת גורלם של הלבנונים ובני הלאומים האחרים ש"נעלמו" במהלך מלחמת האזרחים הלבנונית בשנים 1990-1975 או לאחריה ולאשרר את האמנה הבינלאומית להגנה על כל בני האדם מפני העלמות כפויות. עם זאת, הממשלה לא עשתה דבר ליישומן של התחייבויות אלה.
ועדה רשמית משותפת לסוריה וללבנון שהוקמה בחודש מאי 2005 כדי לחקור מקרי "היעלמות" של לבנונים בידי כוחות הביטחון הסוריים לא פרסמה, נכון למועד כתיבת שורות אלה, ממצאים כלשהם. בחודש פברואר נחטפו בלבנון שלושה אחים סורים ממשפחת ג'אסם. יומיים קודם לכן עצר המודיעין הצבאי אחד מהם בגין הפצת כרוזים הקוראים לקיים רפורמה בסוריה. החקירה המשפטית בלבנון נעצרה אף כי דו"ח שהודלף העלה כי לכוחות ביטחון הפנים היה מידע שקשר את החטיפות לגורם ביטחוני לבנוני העובד בשגרירות הסורית. בחודש מאי נחטף מתנגד משטר סורי בן 86 בשם שיבְּלי עַיְסָמִי בעיר עאליי שבהרים; נכון למועד כתיבת שורות אלה, אין כל מידע על מקום הימצאו.
בית הדין לעניין חרירי
בחודש יוני הואשמו בבית הדין המיוחד של האו"ם ללבנון ארבעה חברים בחיזבאללה בהריגתו של ראש הממשלה לשעבר רפיק חרירי בשנת 2005. הארבעה לא נעצרו והמותב הקדם-משפטי מבקש כעת לפתוח בהליכים בהיעדרם. תמיכתה המתמשכת של הממשלה בבית הדין עמדה בספק כאשר נמתחה עליו ביקורת על-די גושים פרלמנטאריים מובילים, כולל חיזבאללה והזרם הפטריוטי החופשי.
גורמי מפתח בינלאומיים
על ההשפעה בלבנון מתחרים גורמים בינלאומיים ואזוריים רבים. ברמה האזורית נודעת לסוריה, לאיראן ולערב הסעודית השפעה ניכרת על הפוליטיקה הלבנונית, המופעלת באמצעות בעלי ברית מקומיים.
צרפת, ארצות הברית והאיחוד האירופי מספקים סיוע למגוון רחב של תכניות בלבנון, כולל אימונים לכוחות המזוינים, סמינרים למניעת עינויים ופעילויות של החברה האזרחית. עם זאת, מדינות אלה לא השתמשו בהשפעתן באופן מלא כדי ללחוץ על לבנון לאמץ אמצעים קונקרטיים לשיפור מצב זכויות האדם במדינה, דוגמת חקירת טענות ספציפיות על עינויים או אימוץ חוקים שיכבדו את זכויות הפליטים ומהגרי העבודה.
כוחות שמירת השלום של האו"ם מחזיקים למעלה מ-12 אלף חיילים לאורך הגבול הנפיץ של לבנון עם ישראל, בדרום המדינה. כוחות אלה מוצבים בלבנון כבר 33 שנה.