כווית

התנהלותה של כווית בתחום זכויות האדם עוררה בשנת 2010 תשומת לב בינלאומית גוברת לאחר שהרפורמות המוצעות בנוגע לאנשים חסרי מדינה, לזכויות נשים ולעובדות במשקי בית התעכבו. מצב חופש הביטוי במדינה הדרדר כשהממשלה המשיכה להעמיד אנשים לדין פלילי בגין הוצאת דיבה והשמצה, והאשימה לפחות אדם אחד בפשעים כלפי ביטחון המדינה לאחר שביטא עמדות פוליטיות בדרכים לא אלימות.

אף כי בשנת 2005 הוענקה לנשים הזכות להצביע ולהתמודד בבחירות, אפלייתן לרעה נמשכה גם בשנת 2010 בתחומי האזרחות, התושבות וחוקי המשפחה, וכן בכל הנוגע לזכויותיהן הכלכליות.

כווית ממשיכה לשלול אזרחות מלאה מה"בִּידוּן", חסרי המדינה, למרות השורשים שהכו זה מכבר בשטחה. אנשי ה"בִּידוּן" סובלים גם מאפליה בגישה לחינוך, לשירותי בריאות ולתעסוקה, כמו-גם מהפרת זכותם להתחתן ולהקים משפחה, כיוון שאינם מורשים לרשום לידות, נישואין או מוות.

בשנת 2010 קידמה כווית באורח ניכר את זכויות העובדים, באמצעות חוק חדש הנוגע לתעסוקה במגזר הפרטי. שר העבודה מוחמד אל-עפאסי הכריז בחודש ספטמבר 2010 כי הממשלה תבטל בחודש פברואר 2011 את שיטת החסות, ותפקח על גיוס מהגרי עבודה באמצעות רשות ממשלתית. עם זאת, החוק החדש גם הוא אינו חל על עובדות במשקי בית, המהוות כשליש מכוח העבודה במגזר הפרטי ואשר סובלות מהפרות חוזרות ונשנות של זכויותיהן. גורמים רשמיים במשרד הפנים הודיעו לארגון Human Rights Watch כי גם הרפורמה המתוכננת בתחום החסות לא תחול על עובדות במשקי בית.

בחודש מאי 2010 הבטיחה כווית במועצת האו"ם לזכויות האדם בג'נבה לחתום על האמנה לזכויות אנשים בעלי מוגבלויות ולהקים מוסד עצמאי לזכויות האדם שיתבסס על עקרונות פריז. נכון למועד כתיבת שורות אלה, לא חלה התקדמות ברורה בנוגע לאף אחת מההבטחות הללו של הממשלה.

זכויות נשים וילדות

חוק האזרחות של כווית שולל מאזרחיות המדינה שנישאו לגברים שאינם אזרחי המדינה את הזכות להעביר את אזרחותן לילדיהן ולבני זוגן, אף כי גברים כוויתיים הנשואים לנשים שאינן אזרחיות המדינה נהנים מזכות זו. החוק מפלה נשים לרעה גם בכל הנוגע לזכויות התושבות, והוא מתיר לנשים שנישאו לגברים כוויתים לשהות בכווית מבלי להיות מועסקות בה, אך לא מתיר זאת לגברים שנישאו לנשים כוויתיות. החוק אף מקנה לנשים זרות שנישאו לגברים אזרחי כווית זכאות לאזרחות מקץ עשר שנות נישואין.

בשנת 2005 הוענקו לנשים בכווית זכות ההצבעה והזכות להתמודד בבחירות. בעקבות זאת, בחודש מאי 2009 נבחרו לפרלמנט ארבע נשים. בחודש אפריל 2010 דחה בית משפט מנהלי את מועמדותה של כוויתית בוגרת לימודי משפטים למשרה בתביעה הציבורית על סמך המגדר שלה. המודעות שפורסמו בנוגע למשרה פנו לגברים בלבד. השופט היושב בדין גרס כי סעיף 2 בחוקתה של כווית, הקובע כי האסלאם הוא דת המדינה וכי השריעה היא "המקור העיקרי לחקיקה", מונע מנשים להחזיק במשרות תביעה. מנשות כווית נמנעת גם הזכות לכהן כשופטות.

אין נתונים לגבי שכיחותה של האלימות כלפי נשים בכווית, אף שהתקשורת המקומית מדווחת באורח סדיר על תקריות של אלימות.

ה"בִּידוּן"

בכווית מתגוררים קרוב ל-120 אלף אנשים חסרי מדינה, המכונים "בִּידוּן". המדינה מגדירה תושבים אלה, הגרים בשטחה זה זמן רב, כ"תושבים בלתי חוקיים", וקובעת כי לרובם אין תביעה לגיטימית לאזרחות כוויתית, וכי הם מסתירים את העובדה שיש להם אזרחות עיראקית, סעודית או איראנית.

כיוון שה"בידון" חסרי אזרחות, אין הם יכולים לעזוב את כווית ולשוב אליה בחופשיות. הממשלה מנפיקה עבורם דרכונים זמניים על-פי שיקול דעתה, ואלה תקפים בדרך כלל לנסיעה אחת בלבד. כמו כן, מוטלות הגבלות על גישתם של "בידון" לתעסוקה במגזר הציבורי והפרטי וכן לשירותי הבריאות. ילדי ה"בידון" אינם מורשים להירשם לבתי ספר ממשלתיים, שהלימודים בהם ניתנים בחינם. ה"בידון" אף אינם יכולים לרשום לידות, נישואין או מוות, והדבר שולל מהם את הזכות לחיי משפחה.

בחודש דצמבר 2009 נכשלו המחוקקים בניסיון להגיע למספר הקולות הנדרש כדי לדון בהצעת חוק משנת 2007 שנועדה להעניק ל"בידון" זכויות אזרחיות ותושבות קבע, אך לא אזרחות. בחודש ינואר 2010 הטילה המליאה על המועצה העליונה לתכנון גבוה לדווח לה על מצבם של ה"בידון". אנשי "בידון" מכווית המשיכו השנה לבקש ואף לקבל מקלט מדיני בחו"ל, בין היתר בבריטניה ובניו זילנד, על סמך היחס שהם זוכים לו מרשויות הממשלה בכווית.

חופש הביטוי והתקשורת

בשנת 2010 חלה הידרדרות ניכרת בתחום חופש הביטוי בכווית. הממשלה המשיכה להעמיד אנשים לדין פלילי בגין התבטאויות פוליטיות לא אלימות, מנעה מאנשי אקדמיה אשרות כניסה למדינה לצורך השתתפות בוועידות ומתן הרצאות ופעלה לדיכוי התאספויות ציבוריות. בחודש אפריל גירשו כוחות הביטחון של המדינה ללא הליך משפטי שלושים מצרים שגרו בכווית באורח חוקי לאחר שכמה מהם התאספו כדי לתמוך בניסיונו של מוחמד אל-בראדעי לקדם רפורמה במצרים.

בחודש מאי נעצר הכתב עו"ד מוחמד אל-ג'אסם למשך למעלה מארבעים יום והואשם ב"הסתה להפלת המשטר", ב"זלזול בכבודו של האמיר", שליטה של כווית, וב"הסתה לפירוק יסודותיה של החברה בכווית" בגין פרסומיו בבלוג, שבהם מתח ביקורת על ראש הממשלה. בחודש יוני שחרר שופט את אל-ג'אסם ודחה את הדיון במשפטו לחודש אוקטובר.

נטייה מינית וזהות מגדרית

כווית ממשיכה להגדיר את קיומם של יחסי מין הומוסקסואליים בהסכמה כעברה פלילית, בניגוד לגישות המיטביות המקובלות היום בעולם. סעיף 193 לדיני העונשין של כווית קובע עונש של עד שבע שנות מאסר ליחסי מין בהסכמה בין גברים מעל גיל 21 (ועשר שנות מאסר כאשר מדובר בגברים מתחת לגיל 21). סעיף 198 לדיני העונשין מגדיר כעברה פלילית את "חיקוי חזותו של בן המין השני" וקובע הגבלות שרירותיות על זכותם של אנשים לפרטיות ולביטוי חופשי. המשטרה ממשיכה לעצור ולכלוא מכוח חוק זה נשים טרנסג'נדריות, על אף שרבות מהן דיווחו בעבר כי התעללו בהן בעת שהוחזקו במעצר.

זכויות מהגרי העבודה

למעלה משני מיליון אזרחים זרים מתגוררים בכווית, והם מהווים כ-80% מכוח העבודה במדינה. רבים מהם חשופים לתנאי העסקה מנצלים, כולל מעסיקים פרטיים המחרימים את דרכוניהם באורח בלתי חוקי או שאינם משלמים את שכרם. מהגרי העבודה משלמים לעתים מזומנות דמי גיוס מופרזים לסוכני עובדים במדינות מוצאם, ולאחר מכן נאלצים לעבוד בכווית כדי לשלם את החוב שצברו.

בחודש פברואר העבירה הממשלה לראשונה מאז שנת 1954 חוק חדש בנוגע לעבודה במגזר הפרטי המקנה לעובדים הגנות רבות יותר בכל הנוגע לשכר, לשעות עבודה ולבטיחות. אולם, החוק אינו קובע מנגנוני פיקוח, וההגנות שנקבעו בו אינן חלות על 660 אלף עובדות במשקי בית שמוצאן בעיקר באינדונזיה, בסרי לנקה ובפיליפינים, ואשר עובדות וחיות בתוך בתיהם של מעסיקיהן בכווית. שום חוק אינו קובע עבור עובדות אלה יום מנוחה שבועי, אינו מגביל את שעות העבודה שלהן ואינו קובע עבורן שכר מינימום. עובדות רבות במשקי בית מתלוננות על כליאתן בבית, וכן על שעות עבודה ממושכות ללא מנוחה, על הלנת שכר במשך חודשים ואף שנים ועל התעללות מילולית, גופנית ומינית.

מערכת החסות (אל-כפאלה) מציבה מכשול משמעותי בפני תיקון הפרת זכויותיהם של העובדים. לפי שיטה זו, מעמד התושבות של מהגרי עבודה בכווית תלוי בקשר שלהם עם מעסיקם, המוגדר כ"נותן חסות". מהגרי עבודה שעבדו עבור "נותן החסות" שלהם במשך פחות משלוש שנים רשאים לעבור לעבוד עבור מעסיק אחר רק בהסכמתו של מעסיקם המקורי (מהגרות עבודה המועסקות במשק בית זקוקות בכל מקרה להסכמת "נותן החסות", גם מקץ שלוש שנים). כאשר עובד עוזב את המעסיק "נותן החסות" שלו, גם כאשר הוא נמלט מהתעללות, המעסיק רשאי לרשום אותו כעובד "נמלט" שהימלטותו נחשבת לעברה פלילית ואשר צפוי לעתים מזומנות למעצר ולגירוש. בחודש ספטמבר הכריזה הממשלה על תכנית לבטל את שיטת החסות בחודש בפברואר 2011, אך לא מסרה פרטים כלשהם בנוגע לשיטה שתחליף אותה, ואף לא ציינה האם שיטה זו תחול גם על מהגרות עבודה המועסקות במשקי בית.

גורמי מפתח בינלאומיים

בדו"ח מחלקת המדינה משנת 2010 על סחר בבני אדם דירגה ארה"ב את כווית זו השנה הרביעית ברציפות במקום השלישי, כלומר בין המדינות הבעייתיות ביותר בתחום זה. אף על פי כן, ארה"ב בחרה שלא להטיל סנקציות כלשהן על כווית בגין הימנעותה ממאבק בסחר בבני אדם. הנשיא ברק אובמה קבע כי סנקציות ישפיעו לרעה על מכירות צבאיות צפויות לכווית ממדינות זרות בהיקף של 2.4 מיליארד דולר ארה"ב, ויגבילו מענק בסך 4 מיליון דולר ליָזמת השותפות של המזרח התיכון, הנחשבת לכלי חשוב לקידום הדמוקרטיה וכיבודן של זכויות האדם במדינה.

בחודש אפריל 2010 ביקרה בכווית נציבת זכויות האדם העליונה של האו"ם נאבי פילאי, והתייחסה בהבלטה לנושא שיטת החסות ולעניין חסרי המדינה כסוגיות של זכויות האדם המצריכות טיפול דחוף.