בשנת 2018 המשיכה ממשלת ישראל לאכוף הגבלות חמורות ומפלות על זכויות האדם של פלסטינים; להגביל תנועה של אנשים וסחורות לתוך רצועת עזה וממנה; ולסייע בהעברה לא חוקית של אזרחים ישראלים להתנחלויות בגדה המערבית הכבושה.
כוחות ישראליים המוצבים בצד הישראלי של הגדרות החוצצות בין עזה לישראל הגיבו בכוח קטלני מופרז על הפגנות למען זכויות הפלסטינים שהתקיימו בצד העזתי של הגדר. בין ה-30 במארס ל-19 בנובמבר הרגו כוחות הביטחון 189 מפגינים פלסטינים, בהם 31 ילדים ושלושה עובדי רפואה, ופצעו יותר מ-5,800 פלסטינים באש חיה. מפגינים יידו אבנים והשליכו בקבוקי תבערה, יידו חפצים באמצעות קלעים, שיגרו עפיפונים שנשאו חומרי תבערה, אשר הסבו נזק ניכר לרכוש ביישובים ישראליים סמוכים, ובמקרה אחד לפחות, ירו לעבר חיילים. אנשי כוחות הביטחון ירו שוב ושוב על מפגינים מהם לא נשקפה שום סכנת חיים מיידית, בהתאם להוראות מתירניות לפתיחה באש שניתנו על-ידי גורמים רשמיים בכירים, ואשר עומדות בניגוד לסטנדרטים של משפט זכויות האדם הבינלאומי. בחודש מאי הקימה מועצת זכויות האדם של האו"ם ועדת חקירה לבדיקת האירועים ברצועת עזה, במטרה לזהות את האחראים למעשים אלה, ובכלל זה גורמים בשרשרת הפיקוד, ולהבטיח מתן דין וחשבון.
הצבא הישראלי אף ביצע לפרקים תקיפות אוויריות וארטילריות ברצועה, ובין ה-30 במארס ל-19 בנובמבר הרג בהן 37 פלסטינים, בהם לפחות חמישה אזרחים. נכון ל-13 בנובמבר ארגונים פלסטיניים חמושים ירו מהרצועה, ללא הבחנה, 1,138 רקטות ופצצות מרגמה לעבר ישראל, הרגו אדם אחד ופצעו לפחות ארבעים, לרבות אזרחים. כך על-פי מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם מאיר עמית שקבע כי מדובר בעלייה משמעותית לעומת שנים קודמות.
ניסיונות הפיוס לא שמו קץ ליריבות בין הארגונים הפלסטיניים פתח וחמאס. הן הרשות הפלסטינית שבשליטת פתח בגדה והן רשויות חמאס ברצועת עזה עצרו תומכי אופוזיציה ואנשים אחרים שמתחו עליהן ביקורת, התעללו בחלק מהאנשים שהוחזקו במשמורתן ועינו את חלקם. נכון ל-31 באוקטובר הנציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות האדם, הגוף הפלסטיני המפקח מכוח חוק על ציות הרשויות הפלסטיניות למחויבויותיהן בתחום זכויות האדם, קיבלה 180 תלונות בדבר מעצרים שרירותיים, 173 תלונות בדבר עינויים והתעללות ו-209 תלונות בדבר מעצרים מנהליים שבוצעו מכוח צו של מושל אזורי על-ידי כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית. במהלך אותה תקופה תיעדה הנציבות 81 תלונות בדבר מעצרים שרירותיים ו-146 תלונות בדבר עינויים והתעללויות נגד כוחות הביטחון של חמאס.
ישראל המשיכה לאכוף את הסגר היעיל שהיא מטילה על רצועת עזה מזה יותר מעשור, ואשר את פגיעתו מחריפות ההגבלות שמטילה מצרים בגבולה עם הרצועה. צעדים אלה הגבילו את הגישה למים ולחשמל (במהלך רוב השנה האחרונה, משקי בית ברצועה קיבלו אספקת חשמל למשך בין ארבע לחמש שעות ביום בממוצע). ישראל הגבילה גם את הגישה לטיפול רפואי ולהזדמנויות בתחום ההשכלה והכלכלה. בחודש יולי, בתגובה לשיגור עפיפוני תבערה מרצועת עזה, אסרו הרשויות הישראליות על יצוא רוב הסחורות מרצועת עזה, הגבילו את הכנסתם של מוצרים "הומניטאריים" וצמצמו באורח זמני את אזור הדיג שמול חופי עזה משישה לשלושה מיילים ימיים, צעדים העולים לכדי ענישה קולקטיבית. שיעור האבטלה ברצועת עזה עמד על 55% ברבעון השלישי של 2018, על-פי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, ו-80% מתושבי הרצועה, המונים כמעט שני מיליון בני אדם, תלויים בסיוע הומניטארי.
הרשויות הישראליות המשיכו להרחיב התנחלויות בגדה המערבית הכבושה ולהפלות פלסטינים לרעה באופן שיטתי, בעודן מעניקות יחס מועדף למתנחלים. זאת, בין היתר, במתן שירותים, בחופש התנועה ובהנפקת היתרי בניה. במהלך שנת 2017 ובשמונת החודשים הראשונים של שנת 2018 הרשויות הישראליות אישרו תוכניות לבניית 10,536 יחידות דיור בהתנחלויות בגדה המערבית, להוציא מזרח ירושלים, ופרסמו מכרזים ל-5,676 דירות נוספות. זאת, לעומת אישור תוכניות ל-4,611 יחידות דיור ופרסום מכרזים ל-592 יחידות דיור במהלך השנתיים שקדמו לכך, 2015 ו-2016, כך לפי נתוני "שלום עכשיו".
במקביל, נכון ל-19 בנובמבר, הרשויות הישראליות הרסו 390 בתים פלסטיניים ורכוש פלסטיני אחר ועקרו כך בכפייה 407 בני אדם. רוב המבנים נהרסו בעילה של היעדר היתרי בנייה, שישראל הפכה את השגתם למשימה בלתי אפשרית כמעט עבור פלסטינים במזרח ירושלים או ב-60% מהגדה המערבית הנמצאים בשליטתה הבלעדית (שטח C).
רצועת עזה
סגר
הסגר המוחלט-כמעט שמטילה ישראל על רצועת עזה המשיך לפגוע קשות באוכלוסייה הפלסטינית.
הצבא הישראלי מגביל את היציאה מהרצועה למה שהוא מכנה "מקרים הומניטאריים חריגים", ומשמעות הדבר בפועל היא בעיקר אנשים הזקוקים לטיפול רפואי, מלוויהם ואנשי עסקים בולטים המחזיקים בהיתרים. בשמונת החודשים הראשונים של שנת 2018 אישר הצבא רק 60% מהבקשות להיתר שהגישו פלסטינים לצורך קבלת טיפול רפואי מחוץ לרצועת עזה. באוגוסט פסק בית המשפט העליון של ישראל כי הפרקטיקה הישראלית של סירוב להנפיק היתרי יציאה ל"קרובי משפחה מדרגה ראשונה של אנשי חמאס" אינה חוקית.
בעשרת החודשים הראשונים של שנת 2018 יצאו דרך מעבר ארז מדי יום בממוצע כ-274 פלסטינים, בהשוואה ליותר מ-24,000 פלסטינים שיצאו דרך המעבר בממוצע בכל יום בחודש ספטמבר 2000, כך לפי נתוני ארגון זכויות האדם הישראלי גישה. במהלך אותו פרק זמן הסתכם היקף הסחורות שיוצאו מהרצועה, ואשר נועדו בעיקר לגדה המערבית ולישראל, בכ-201 מטעני משאיות בממוצע בחודש. מדובר בפחות מ-20% מהיקף הייצוא לפני הידוק הסגר בשנת 2007, אז עמד הממוצע החודשי על כ-1,064 מטעני משאיות.
אספקת החשמל המוגבלת בעזה פגעה באספקת המים, בטיפול בשפכים ובתפקוד בתי החולים. מחסור בדלק, הנחוץ להפעלת גנרטורים בעת הפסקת חשמל, הוביל לסגירה חלקית של כמה בתי חולים. המחסור, הנובע ממספר גורמים, בהם מחלוקות בין הרשות הפלסטינית לחמאס באשר לתשלום עבור החשמל, הוחרף כאשר ישראל הפסיקה את העברת הדלק לרצועה בחודש יולי. נכון ל-31 באוקטובר, 44% מהתרופות המוגדרות "חיוניות" אזלו לחלוטין מהמלאי, כך על-פי חנות התרופות המרכזית של הרצועה.
ההגבלות הישראליות על העברת חומרי בניין לרצועת עזה והמחסור במימון פגעו בשיקומם של בתים שניזוקו קשות או נהרסו במהלך המבצע הצבאי של ישראל ברצועת עזה בשנת 2014. כ-17,700 פלסטינים שאיבדו את בתיהם נותרו עקורים. ממשלת ישראל אמרה כי כדי למנוע מחמאס לנצל חומרי בניין למטרות צבאיות, היא תאפשר להכניס רק כמויות מוגבלות בפיקוח ארגונים בינלאומיים.
מצרים מגבילה גם היא תנועה של אנשים וסחורות בגבולה עם רצועת עזה ברפיח. בין ינואר לאפריל חצו את הגבול דרך מעבר רפיח בממוצע כ-2,500 אנשים מדי חודש, בשני הכיוונים, כך על-פי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA). החל בחודש מאי השלטונות המצריים פתחו את מעבר רפיח באופן סדיר יותר ובין מאי לאוקטובר עברו בו בממוצע 11,746 בני אדם מדי חודש, בשני הכיוונים. עם זאת, מספר זה עודנו זעום ביחס לממוצע של 40,000 בני אדם שעברו במעבר בממוצע מדי חודש במחצית הראשונה של שנת 2013.
פעולות ישראליות ברצועת עזה
נכון ל-19 בנובמבר נהרגו ברצועת עזה 252 פלסטינים עקב שימוש קטלני בכוח של הכוחות הישראליים ולפחות 25,522 פלסטינים נפצעו, כך דיווח משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים. רבים מהנפגעים ספגו פציעות משנות חיים, כולל מאות מקרים של נזק חמור לרקמת רכות, שחייב בחלק מהמקרים קטיעה של איברים. רוב מעשי ההרג בוצעו במסגרת הפגנות, שבהן כוחות ישראליים, שיישמו הוראות של גורמים בכירים, השתמשו בתחמושת חיה נגד אנשים שניגשו לגדרות שבין רצועת עזה לישראל, או כאלה שניסו לחצות אותן או לפגוע בהן. גורמים ישראליים רשמיים דחו את הסטנדרטים של משפט זכויות האדם הבינלאומי בנוגע למצבי שיטור, האוסרים על שימוש מכוון בכוח קטלני למעט כמוצא אחרון, כדי למנוע סכנת חיים מיידית. זאת, בטענה שהשימוש בתחמושת חיה חיוני כדי למנוע חצייה של הגדרות, אסטרטגיה שבה נוקט חמאס לטענתם כדי לאפשר לחמושים להרוג או ללכוד ישראלים. זאת, מבלי לתת מענה מספק לשאלה מדוע לא ניתן היה להסתפק באמצעים קטלניים פחות.
פעולות חמאס וארגונים פלסטיניים חמושים ברצועה
התקפות שביצעו ארגונים פלסטיניים חמושים ברצועה, ובעיקר התקפות רקטות חסרות הבחנה, גרמו לפציעתם של יותר מארבעים ישראלים נכון ל-19 בנובמבר. רשויות חמאס הוסיפו להימנע מחשיפת מידע כלשהו בנוגע לשני אזרחים ישראלים בעלי מוגבלויות פסיכו-סוציאליות, אברה מנגיסטו והישאם א-סייד, שבהם הן מחזיקות ככל הנראה מזה מספר שנים, תוך הפרה של המשפט הבינלאומי.
בנוסף לשימוש קבוע במעצר שרירותי נגד מתנגדי משטר ולעינויים של אנשים המוחזקים במשמורתן, רשויות חמאס ביצעו 25 הוצאות להורג מאז השתלטו על רצועת עזה ביוני 2007. זאת, לאחר משפטים שבהם לא נשמרו כללי ההליך ההוגן. עם זאת, בשנת 2018 לא ביצעו הרשויות הוצאות להורג כאלה. במהלך תקופה זו בתי המשפט ברצועה גזרו את דינם של 125 בני אדם למוות, כך לפי המרכז הפלסטיני לזכויות אדם (PCHR).
חוקים ברצועת עזה קובעים עונשים של עד עשר שנות מאסר בגין קיום "יחסים לא טבעיים" בעלי אופי מיני, מונח הנתפס ככולל יחסי מין חד מיניים.
הגדה המערבית
פעולות ישראל בגדה המערבית
נכון ל-19 בנובמבר, כוחות הביטחון הישראליים ירו למוות בלפחות 27 פלסטינים ופצעו לפחות 5,444 בגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים. נתון זה כולל אנשים שנחשדו בתקיפת ישראלים אך גם עוברי אורח ומפגינים. במקרים רבים, תיעוד וידיאו ודיווחים של עדי ראייה עוררו חשד כבד לשימוש מופרז בכוח בידי כוחות הביטחון הישראליים. במסגרת התקפות של מתנחלים עד תאריך זה נפצעו 61 פלסטינים והוסב נזק לרכוש פלסטיני ב-147 אירועים, כך על-פי נתוני משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטאריים. פלסטינים הרגו עשרה ישראלים, בהם שישה אזרחים, ופצעו לפחות 58 ישראלים במהלך אותה תקופה בגדה המערבית, זאת במסגרת מעשים שזכו לעיתים לתשבחות מחמאס; הזרוע הצבאית של חמאס נטלה לעצמה את האחריות על אחד ממעשי ההרג.
בחודש אפריל גזר בית משפט ישראלי תשעה חודשי מאסר על שוטר מג"ב ישראלי שתועד בווידיאו בשנת 2014 כשהוא יורה בפלסטיני בן 17, נדים נווארה, ממרחק של כשישים מטרים, כאשר נראה היה שלא נשקפה ממנו סכנה מיידית לכוח. הרשעה זו מהווה חריג נדיר ביחס לדפוס ההתנהלות במסגרתו אנשי כוחות הביטחון ומתנחלים שתקפו פלסטינים, הרסו בתים או רכוש פלסטיני אחר או הסבו נזק לרכוש כזה, אינם מועמדים לדין.
התנחלויות, מדיניות מפלה והריסת בתים
ישראל המשיכה השנה לספק שירותי ביטחון וכן שירותים מנהליים, דיור, חינוך וטיפול רפואי ליותר מ-628,000 מתנחלים הגרים בהתנחלויות בלתי חוקיות בגדה המערבית, לרבות במזרח ירושלים. המשפט ההומניטארי הבינלאומי אוסר על כוח כובש להעביר את אוכלוסייתו לשטח הכבוש. לפלסטינים החיים ברוב שטחי הגדה המערבית גישה מוגבלת או יקרה יותר למים, חשמל ושירותים אחרים שמספקת המדינה, לעומת התנאים שבהם היא מעניקה שירותים אלה למתנחלים באותם אזורים.
הקושי בקבלת היתרי בנייה המונפקים על-ידי ישראל הוביל פלסטינים לבנות מבני מגורים ומבנים לצורכי פרנסה הנתונים בסכנה מתמדת של הריסה או החרמה מצד ישראל, בתואנה שהוקמו ללא היתר. האו"ם מגדיר 46 קהילות פלסטיניות ככאלה הנתונות ב"סכנה חמורה של העברה בכפייה". בכלל אלה הכפר ח'אן אל-אחמר, ממזרח לירושלים, שאוכלוסייתו מונה כ-180 נפש, ושבו פועל בית ספר המשרת 160 ילדים מהקהילה ומחמישה כפרים סמוכים. בית המשפט העליון של ישראל אישר את הריסת הכפר בחודש מאי. המשפט הבינלאומי אוסר על כוח כובש להרוס רכוש אלא אם כן הדבר "נחוץ לחלוטין" לצורך "פעולות צבאיות".
הרשויות הישראליות הרסו את בתיהן של משפחות גם כמעשי תגמול על התקפות על אזרחים ישראלים שביצעו על-פי החשד אנשים ממשפחות אלה. זאת, תוך הפרה של האיסור שמטיל המשפט ההומניטארי הבינלאומי על ענישה קולקטיבית.
חופש התנועה
ישראל המשיכה להטיל הגבלות מכבידות על תנועת הפלסטינים בגדה המערבית. בחודש יולי תיעד משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים 705 מכשולים קבועים, כגון מחסומים, ברחבי הגדה המערבית. הגבלות תנועה שהטילה ישראל במטרה להרחיק פלסטינים מהתנחלויות אילצו אותם לנסוע בדרכים עוקפות שהנסיעה בהן גוזלת זמן רב, והגבילו את גישתם לאדמות חקלאיות בבעלותם.
מכשול ההפרדה של ישראל, שאותו הקימה לדבריה לצרכים ביטחוניים, אך 85% ממנו נמצאים בתוך הגדה המערבית ולא לאורך הקו הירוק המפריד בין ישראל לשטחים הפלסטיניים, מנתק פלסטינים מאדמותיהם החקלאיות. בנוסף, המכשול מבודד 11,000 פלסטינים שנותרו מצדו המערבי, אשר אינם מורשים להיכנס לישראל ונאלצים לחצות את המכשול על מנת להגיע לרכושם ולקבל שירותים שונים.
מעצרים שרירותיים ומעצר ילדים
על-פי נתוני שירות בתי הסוהר, הרשויות הישראליות החזיקו נכון ל-31 באוקטובר 5,426 עצירים בגין עבירות "ביטחוניות", כמעט כולם פלסטינים. זאת, לרבות 3,224 אסירים שפוטים, 1,465 עצורים לפני משפט ו-481 אנשים שהוחזקו במעצר מנהלי על סמך ראיות חשאיות, ללא כתב אישום או משפט. מלבד אלה שנעצרו במזרח ירושלים, רוב הפלסטינים הכלואים בגדה המערבית, כולל אנשים המוחזקים בגין התבטאויות לא אלימות, נשפטו בבתי משפט צבאיים. שיעור ההרשעה בבתי המשפט הללו עומד על 100% כמעט. ישראל כולאת עצירים ואסירים פלסטינים רבים מהגדה המערבית ומרצועת עזה בתוך שטחה, תוך הפרה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי הקובע כי אין להעבירם אל מחוץ לתחומי השטח הכבוש, ובאופן המקשה לקיים ביקורי משפחות.
נכון ל-31 באוקטובר, ישראל החזיקה במשמורתה 220 ילדים פלסטינים, שרבים מהם נחשדו בעבירות פליליות מכוח החוק הצבאי, לרוב יידוי אבנים. ישראל שללה מילדים פלסטינים שנעצרו ונכלאו בגדה המערבית הגנות משפטיות המוקנות לילדים ישראלים, לרבות מתנחלים, כגון הגנות מפני מעצרים ליליים ומפני חקירות ללא נוכחות משמורן. כוחות ישראליים השתמשו לעיתים קרובות בכוח מיותר נגד ילדים במהלך מעצרם והתעללו בהם גופנית במשמורת. בחודש יולי שיחררה ישראל את עהד תמימי, פעילה בת 17, לאחר שריצתה עונש של שמונה חודשי מאסר בגין סטירה שסטרה לחייל.
פעולות הרשות הפלסטינית בגדה המערבית
שירותי הביטחון של הרשות הפלסטינית עצרו עשרות עיתונאים, פעילים וחברי אופוזיציה, עינו עצירים ופיזרו הפגנות לא אלימות. ב-13 ביוני פיזרו שירותי הביטחון באלימות הפגנה נגד מדיניות הרשות ביחס לרצועת עזה שהתקיימה ברמאללה ועצרו עשרות מפגינים. כמה מהעצורים הוכו במעצר לפני ששוחררו.
בחודש אפריל תיקנה הרשות הפלסטינית חוק בדבר פשיעה מקוונת שנחקק שנה קודם לכן, בעקבות תלונות מצד ארגוני חברה אזרחית. גם במתכונתו המתוקנת, החוק עדיין מעניק לממשלה סמכות נרחבת לפיקוח על הפעילות המקוונת ולהגבלתה. הרשות הפלסטינית אף חסמה את הגישה ליותר מעשרים אתרים המזוהים עם חמאס ועם פלגים יריבים של פתח.
בחודש מארס ביטלה הרשות הפלסטינית הוראות חוק שמנעו העמדה לדין של אנשים שנחשדו בביצוע מעשי אונס, או אפשרו לאנשים שהורשעו בביצוע מעשי אונס לחמוק מעונש אם נישאו לקורבנותיהם. הרשות אף אסרה על הפחתת עונשים בגין פשעים חמורים נגד נשים, ובכלל זה מעשי רצח בשם "כבוד המשפחה". עם זאת, נמשכו אפלייתן לרעה של נשים בחוקי המעמד האישי והפערים במיצוי הדין בגין מעשי אלימות במשפחה.
ישראל
בחודש יולי התקבל בכנסת "חוק הלאום", חוק בעל מעמד חוקתי הקובע כי הזכות להגדרה עצמית בישראל מוקנית ליהודים בלבד, מעניק עדיפות לאומית לבניית בתים ליהודים אך לא לאחרים ושולל את מעמדה של הערבית כשפה רשמית בישראל. הרשויות הישראליות המשיכו לצמצם את מרחב הביקורת על מדיניותן כלפי הפלסטינים, ומנעו מאזרחים זרים שמתחו ביקורת על מדיניות המדינה להיכנס לישראל. בחודש מאי הודיעה ישראל כי היא מבטלת את אשרת העבודה של בעל תפקיד רשמי בארגון Human Rights Watchהמוצב בירושלים, בטענה שהוא תומך בחרם על ישראל.ארגון Human Rights Watch, שאינו נוקט עמדה כלשהי בנוגע לחרם על ישראל אך קורא לעסקים להפסיק את מעורבותם בהתנחלויות בגדה המערבית, ערער על הביטול בבית המשפט ונכון לתחילת דצמבר העניין עדיין תלוי ועומד. בחודש מאי הכה שוטר ישראלי את ג'עפר פרח, ראש מרכז מוסאוא העוסק בסנגור למען זכויות פלסטינים בישראל, כשהוחזק במעצר לאחר שהשתתף בהפגנה, ושבר את רגלו.
ישראל הרסה את בתיהם של אזרחים פלסטינים-בדואים החיים בכפרים "לא מוכרים" בנגב בטענה שנבנו שלא כחוק. זאת על אף שרוב הכפרים הללו התקיימו לפני הקמתה של מדינת ישראל או שהוקמו בשנות החמישים של המאה העשרים, על קרקע שאליה העבירה ישראל את תושביהם.
ממשלת ישראל המשיכה לדבוק במדיניות שתוארה על-ידי שר הפנים בעת הנהגתה ככזו שנועדה "להמאיס" את החיים על כ-40,000 מבקשי מקלט אריתריאים וסודאנים הנמצאים במדינה ומסרבים לעזוב אותה. זאת, באמצעות הטלת הגבלות על תנועה, על מתן היתרי עבודה ועל הגישה לטיפול רפואי. לאחר שהנציב העליון של האו"ם לפליטים גינה את כישלונה של ישראל בטיפול ראוי בבקשות מקלט, אמרו הרשויות הישראליות בינואר כי הן יעצרו לתקופה בלתי מוגבלת אלפי גברים אריתראים וסודאנים אם אלה יסרבו לצאת מהמדינה לרואנדה או לאוגנדה. בחודש מארס אישר בג"ץ שמדיניות כזו תהיה בלתי חוקית, שכן רואנדה ואוגנדה לא הסכימו לקבל מגורשים. בתגובה שיחררה ישראל את כל העצירים בהם החזיקה בגין סירובם להסכים לגירוש.
גורמי מפתח בינלאומיים
בחודש מאי העבירה ארה"ב את שגרירותה מתל אביב לירושלים, שעליה הכריזה כבירת ישראל, בצעד שגרר מחאה פלסטינית. ארה"ב קיצצה את המימון שהיא מעבירה לרשות הפלסטינית, על אף שהקצתה סיוע בסך 60 מיליון דולר ארה"ב כתמיכה באמצעים לא קטלניים לכוחות הביטחון של הרשות, וסיוע צבאי לישראל בסך 3.1 מיליארד דולר ארה"ב לשנת הכספים 2018. בחודש אוגוסט ביטלה ארה"ב את כל המימון לסוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם (אונר"א) –שהגיע בעבר עד 350 מיליון דולר ארה"ב בשנה. אונר"א מספקת שירותים חיוניים, לרבות חינוך ובריאות, לילדים בגדה המערבית וברצועת עזה.
האיחוד האירופי קרא לרשויות הישראליות שלא להרוס את ח'אן אל-אחמר ולנהוג באיפוק בהפגנות ברצועת עזה.
משרד התובעת של בית הדין הפלילי הבינלאומי מקיים חקירה מקדמית של המצב בפלסטין כדי לקבוע האם הוא עומד בקריטריונים לפתיחה בחקירה רשמית. בחודש מאי הפנו הרשויות הפלסטיניות באופן רשמי את המצב בפלסטין לבחינת התובעת של בית הדין.
חברת התיירות העולמית Airbnbהכריזה כי היא תפסיק להציע להשכרה נכסים בהתנחלויות בגדה המערבית הכבושה, כחלק ממדיניות חדשה למניעת פרסום נכסים התורמים ל"סבל האנושי הקיים".
משרד הנציב העליון לזכויות האדם של האו"ם המשיך בעבודתו להקמת מסד נתונים של עסקים המאפשרים את קיומן של התנחלויות או מפיקים מכך רווח. המשרד אמור לפרסם את מסד הנתונים לפני ישיבת מועצת זכויות האדם של האו"ם שתתקיים בחודש מארס 2019.