בשנת 2015 המשיכה ישראל להטיל הגבלות חמורות ומפלות על זכויות האדם של פלסטינים, לבנות התנחלויות בלתי חוקיות ולסייע בהעברת אזרחים ישראלים לגדה המערבית הכבושה. בנוסף, עצרו הרשויות הישראליות באופן שרירותי מפגינים פלסטינים לא אלימים, לרבות ילדים.
החל בחודש אוקטובר חלה עלייה חדה במספר מקרי ההרג והפציעה הקשורים למעשי האיבה שבין ישראלים לפלסטינים. נכון ל-27 בנובמבר, פלסטינים הרגו לפחות 17 אזרחים ישראלים ו-3 חיילים ישראלים ופצעו 87 אזרחים ו-80 אנשי כוחות הביטחון הישראליים בגדה המערבית ובישראל. נכון לאותו תאריך הרגו כוחות הביטחון הישראליים לפחות 120 אזרחים פלסטינים ופצעו לפחות 11,953 אזרחים פלסטינים בגדה המערבית, ברצועת עזה ובישראל, ובהם עוברי אורח, מפגינים, ואנשים שנחשדו בביצוע תקיפות.
בגדה המערבית, לרבות מזרח ירושלים, הרשויות הישראליות לא נקטו צעדים הולמים נגד מתנחלים שפצעו 84 פלסטינים והסבו נזק לרכוש פלסטיני ב-130 תקריות, כך לפי דיווח של האו"ם, נכון ל-23 בנובמבר. כוחות הביטחון הישראליים עצרו שלושה אזרחים ישראלים בעקבות הצתה בזדון שבה נהרגו בני זוג פלסטינים ובנם הפעוט.
הרשויות הישראליות הרסו בתים ורכוש אחר במסגרת מדיניות מפלה המגבילה באופן חמור את גישתם של פלסטינים להיתרי בנייה והביאו בכך לעקירתם בכפייה של מאות תושבים פלסטינים בשטחי הגדה המערבית שתחת שליטה ישראלית, וכן של בדואים אזרחי ישראל. בתי המשפט הישראליים סירבו לפסוק בשאלת חוקיותן של ההתנחלויות על-פי המשפט הבינלאומי.
הרשות הפלסטינית עצרה סטודנטים, לכאורה בשל קשריהם לחמאס או בעקבות ביקורת פוליטית שמתחו, וחלקם טענו כי נפלו קורבן להתעללות במהלך מעצרם. נכון ל-31 ביולי נטען כי כוחות הביטחון של חמאס עינו 258 אנשים או התעללו בהם, ונכון ל-31 באוקטובר ארגונים פלסטיניים חמושים שיגרו 20 רקטות לשטח ישראל מאזורים שבשליטת חמאס ברצועת עזה.
ישראל וחמאס לא העמידו איש לדין בגין פשעים שבוצעו לכאורה במהלך המלחמה בין ישראל לרצועת עזה בשנת 2014. במלחמה זו נהרגו, לפי דיווח של האו"ם, 1,462 אזרחים פלסטינים, בהם 551 ילדים, ו-6 אזרחים בישראל, בהם ילד אחד. ישראל ומצרים המשיכו בסגר החלקי שהן מטילות על גבולות רצועת עזה, אמצעי לא חוקי של ענישה קולקטיבית שנזקו רב; הן עיכבו את שיקום כלכלתה ההרוסה של רצועת עזה באמצעות הגבלת הייצוא מהרצועה.
בחודש אפריל הצטרפה פלסטין לאמנת בית הדין הפלילי הבינלאומי והפכה לחברה בבית הדין. בעקבות הצהרה שהגישה ממשלת פלסטין בחודש ינואר 2015, שבה הכירה בסמכות בית הדין החל מ-13 ביוני 2014, פתחה התובעת של בית הדין הפלילי הבינלאומי בחקירה מקדמית כדי לקבוע האם המצב בפלסטין עונה על הקריטריונים לפתיחה בחקירה רשמית.
רצועת עזה
ישראל
בשנת 2015 ביצע צה"ל 50 פשיטות צבאיות בשטח הרצועה, כך לפי דיווח של האו"ם, נכון ל-23 בנובמבר.
נכון לאותו תאריך, כוחות ישראליים הרגו 21 בני אדם ברצועת עזה, לרבות אנשים שנורו במהלך הפגנות בסמוך לגדר הגבול ואנשים שנהרגו בתקיפות אוויריות, ופצעו יותר מ-100 בני אדם. כמו כן המשיכו כוחות הביטחון לירות על אזרחים פלסטינים באזורים שאליהם אוסרת ישראל על כניסת פלסטינים בסמוך לגבולותיה הצפוניים והמזרחיים של הרצועה, ועל דייגים שחרגו מהאזור שאליו מגבילה ישראל את סירות הדיג מרצועת עזה, המגיע עד למרחק של שישה מיילים ימיים מחוף הרצועה.
בחודש יוני פרסמה ועדת בדיקה של האו"ם דו"ח בנוגע למלחמה שהתחוללה בין ישראל לרצועת עזה בשנת 2014. הדו"ח מצא כי ישראל ביצעה הפרות חמורות של דיני המלחמה, לרבות התקפות על בנייני מגורים ללא מטרה צבאית נראית לעין, שימוש חסר הבחנה בארטילריה ובכלי נשק נפיצים אחרים באזורים מיושבים ונראה שאף פגיעה מכוונת באזרחים שלא השתתפו במעשי האיבה.
הפצ"ר פתח בחקירות פליליות לגבי 10 תקריות, וסגר חלק מהן מבלי להגיש כתבי אישום, אפילו במקרים שבהם ועדת הבדיקה מצאה ראיות מהימנות להפרות. הוא העמיד לדין שלושה חיילים, אולם רק בגין ביזה. ישראל נתלתה בשיקולי ביטחון רחבים מדי כדי לחסום את דרכם של תושבי הרצועה למסירת עדות בדיונים בבתי משפט בתחומה, לאחר שהגישו תלונות על-כך שכוחותיה הרגו את בני משפחותיהם באורח בלתי חוקי.
סגר
האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה המשיכה לסבול מההשלכות החמורות של הסגר העונשי שמטילה ישראל על רצועת עזה, ובייחוד של האיסור המוחלט כמעט על ייצוא סחורות, והסגר המשיך לפגוע בשיקומן של 17,000 יחידות דיור שניזוקו קשה או נהרסו במהלך המלחמה של שנת 2014.
מצרים חסמה גם היא כל העברה סדירה של סחורות דרך המעבר שבשליטתה, והחמירה את ההגבלות שהיא מטילה על תנועת אנשים. יותר מ-70% מ-1.8 מיליון תושבי הרצועה נאלצים להסתמך על סיוע הומניטארי.
היקף ייבוא הסחורות לרצועה שהתירה ישראל הסתכם בפחות ממחצית מהיקף הייבוא בשנת 2006, לפני הטלת הסגר. מאז הוכרזה הפסקת האש בחודש אוגוסט 2014 ועד לחודש ספטמבר 2015 הוכנסו לרצועה 2 מיליון טונות של חומרי בניין דרך המסוף היחיד המשמש להעברת סחורות – כ-9% מהצרכים הכוללים, לפי הארגון הישראלי לזכויות האדם גישה. נכון לחודש ספטמבר, לא עלה בידי הרשויות ברצועת עזה לבנות כ-250 בתי ספר חדשים הנחוצים כדי לשרת את האוכלוסייה, כך לדברי ארגון גישה.
ממשלת מצרים, הנתמכת על-ידי הצבא, המשיכה להטיל הגבלות מכבידות על תנועת פלסטינים במעבר רפיח שבין רצועת עזה לסיני, כשהיא תולה את הדבר בהתקפות של ארגונים חמושים על כוחות ביטחון מצריים בסיני. לדברי האו"ם המעבר נותר סגור, לרבות לצרכים הומניטאריים, מאז 24 באוקטובר 2014, למעט 37 ימים שבהם נפתח באופן חלקי.
מספרם הממוצע של תושבי הרצועה שעברו במעבר בחודש עמד על 2,000 בני אדם, ירידה חדה לעומת 20,000 בשנת 2013. מצרים לא התירה ייבוא או יצוא סדירים של סחורות דרך מעבר רפיח, והשמידה או חסמה רבות מהמנהרות שנחפרו מתחת לגבול ואשר שימשו להברחות. התנהלות זו הובילה להאמרת מחירים ולאבטלה, בייחוד בתחום הבנייה.
חמאס וארגונים פלסטיניים חמושים
דו"ח ועדת הבדיקה של האו"ם בנוגע למלחמה בין ישראל לרצועת עזה בשנת 2014, שפורסם בחודש יוני, מצא שארגונים פלסטיניים חמושים ביצעו הפרות חמורות, לרבות ירי פצצות מרגמה ורקטות לתוך אזורים מיושבים בישראל, וירי שלא לצורך מתוך אזורים אזרחיים בעזה, או מאתרים הסמוכים לאזרחים, דבר שהעמיד אזרחים בסכנה.
בשנת 2015 שיגרו ארגונים פלסטיניים חמושים 20 רקטות מרצועת עזה לשטח ישראל, נכון ל-31 באוקטובר. איש לא נהרג מירי הרקטות אולם הוא עורר אימה בקרב תושבי האזורים המושפעים ממנו בישראל. רקטות אלה אינן ניתנות לכיוון מדויק לעבר מטרות צבאיות, וכאשר הן נורות לעבר ריכוזי אוכלוסייה ישראליים הדבר עולה לכדי התקפות חסרות הבחנה או מכוונות על אזרחים. חמאס, השולט בפנים רצועת עזה, נושא באחריות לשיטור הגבול ועליו לדאוג לכך שלא יבוצעו התקפות לא חוקיות.
נכון ל-31 ביולי, 258 בני אדם נפלו קורבן לעינויים או להתעללות בידי מנגנון ביטחון הפנים ומשטרת חמאס, כפי שעולה מתלונות שהתקבלו במשרדי הנציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות האדם.
הגדה המערבית
ישראל
נכון ל-27 בנובמבר, כוחות הביטחון הישראליים ירו למוות במהלך השנה ב-96 אזרחים פלסטינים לפחות, ופצעו לפחות 10,854 אזרחים פלסטינים, לרבות אנשים שנחשדו בתקיפת ישראלים, כך לדברי האו"ם ולפי מעקב שקיים ארגון Human Rights Watch.
בחודש יולי ירה אל"מ בצה"ל למוות במוחמד עלי-כוסבה, בן 17, ככל הנראה בעת שנמלט לאחר שיידה אבן על מכוניתו של הקצין. בחודש אוגוסט הרגו כוחות הביטחון הישראליים את פלאח אבו מאריה וירו ברגלי בנו במהלך פשיטה על בית המשפחה בבית אומר. לדברי עדיי ראייה, לא נשקפה לחיילים סכנה משמעותית בעת הירי.
במהלך הסלמה באלימות שהחלה בחודש אוקטובר, כוחות ביטחון ישראליים ומתנחלים הרגו 8 מפגינים ו-28 פלסטינים אחרים שנחשדו בתקיפת ישראלים. בחלק מהמקרים עולה בסבירות גבוהה מתיעוד וידיאו ומדיווחים של עדי ראייה כי נעשה שימוש מופרז בכוח. נראה שבחלק מהמקרים אנשי כוחות הביטחון ירו יריות רבות בחשודים בתקיפה בעת ששכבו על הקרקע, ככל הנראה לאחר שנוטרלו, והדבר מעורר חשש להוצאות להורג ללא משפט.
הרשויות הישראליות לא נקטו צעדים הולמים נגד מתנחלים שפצעו פלסטינים והרסו מסגדים, בתים, בתי ספר, עצי זית, מכוניות ורכוש פלסטיני אחר, או הסבו להם נזק. נכון ל-23 בנובמבר, האו"ם דיווח על 130 התקפות כאלה שבהן פצעו מתנחלים 84 פלסטינים.
בחודש יולי נהרגו הפעוט עלי דוואבשה ושני הוריו בהצתה בזדון של שני בתים בכפר הפלסטיני דומא, שבוצעה ככל הנראה בידי ישראלים. בחודש דצמבר עצרו כוחות הביטחון שלושה ישראלים בעקבות ההצתה.
התנחלויות, מדיניות מפלה והריסת בתים
ישראל המשיכה לספק שירותי ביטחון וכן שירותים מנהליים, דיור, חינוך וטיפול רפואי לכ-560,000 מתנחלים הגרים בהתנחלויות בלתי חוקיות בגדה המערבית, לרבות מזרח ירושלים.
כמו-כן הגבירה ישראל את פעילות ההתנחלות שלה, והתירה את בנייתן של 566 יחידות דיור חדשות בהתנחלויות, ש-529 מהן הושלמו מהלך הרבעון הראשון של שנת 2015, גידול של 93% בהתחלות הבנייה ו-219% בהשלמת הבנייה לעומת התקופה המקבילה בשנת 2014, כך על-פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של ישראל.
קבלת היתרי בנייה היא משימה קשה ביותר ולעתים אף בלתי אפשרית עבור פלסטינים במזרח ירושלים או ב-60% מהגדה המערבית הנתונים תחת שליטה ישראלית בלעדית (שטח C). לפלסטינים החיים באזורים אלה גישה מוגבלת בלבד למים, חשמל, בתי ספר, ושירותים אחרים שמספקת המדינה, ושאותם היא מספקת בחפץ לב להתנחלויות הישראליות באותם אזורם.
נכון ל-23 בנובמבר, הרשויות הישראליות הרסו 481 בתי מגורים ומבנים פלסטיניים אחרים בגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים), ובכך עקרו מבתיהם 601 בני אדם, בהם 296 ילדים. בחודש אוגוסט הרסה ישראל 22 בתים בארבע קהילות באזור שהיא מייעדת להקמת התנחלות עתידית, המכונה אזור E1. קהילות אלה נמנות עם 46 כפרים בדואיים שישראל מייעדת ל"יישוב מחדש" בכפייה בשלושה אתרים בגדה המערבית.
בחודש מאי התיר בג"ץ את הריסת הכפר הפלסטיני סוסיא, בדרום הר חברון שבגדה המערבית, שבו חיים כ-340 בני אדם. תושבי הכפר הקימו את בתיהם על אדמתם החקלאית לאחר שהרשויות הישראליות עקרו אותם בכפייה מכפרם והכריזו עליו אתר ארכיאולוגי.
חופש התנועה
ישראל המשיכה להטיל הגבלות מכבידות על תנועת הפלסטינים בגדה המערבית, בין השאר באמצעות מחסומים ומכשול ההפרדה. הגבלות תנועה הקשורות להתנחלויות אילצו פלסטינים לנסוע בדרכים עוקפות שהנסיעה בהן גוזלת זמן רב והגבילו את גישתם לאדמות חקלאיות.
ישראל המשיכה להקים את מכשול ההפרדה סביב מזרח ירושלים. כ-85% מתוואי המכשול עובר בתוך הגדה המערבית ולא לאורך הקו הירוק, ומותיר 11,000 פלסטינים המבודדים מצדה המערבית של הגדר, שאינם מורשים לנסוע לישראל, ונאלצים לחצות את הגדר כדי להגיע למקורות פרנסתם ולשירותים הניתנים להם בגדה המערבית. האו"ם דיווח כי המכשול חוצץ בין חקלאים פלסטינים ב-150 יישובים בצדו המזרחי של המכשול בגדה המערבית לבין אדמתם הנמצאת בצדו המערבי.
מעצרים שרירותיים ומעצר ילדים
רשויות הצבא הישראלי המשיכו לעצור מפגינים פלסטינים לרבות כאלה הקוראים למחאה לא אלימה נגד התנחלויות ישראליות ותוואי גדר ההפרדה.
כוחות הביטחון הישראליים המשיכו לעצור ילדים שנחשדו בעברות פליליות, לרוב יידוי אבנים, כשהם מבצעים את המעצרים בשעות הלילה בבתיהם של הילדים, באיומי נשק, חוקרים אותם שלא בנוכחות בן משפחה או עורך דין, וכופים עליהם לחתום על הודאות בשפה העברית, שאינם מבינים. הצבא הישראלי החזיק ילדים פלסטינים במעצר יחד עם עצירים בגירים מיד לאחר מעצרם.
נכון ל-30 בספטמבר, ישראל החזיקה 315 עצירים מנהליים פלסטינים ללא כתב אישום או משפט, על סמך ראיות חסויות. שירות בתי הסוהר של ישראל אזק פלסטינים שאושפזו למיטותיהם בבית החולים לאחר ששבתו רעב במשך זמן ממושך במחאה על מעצרם המנהלי.
הרשות הפלסטינית
בשנה זו המשיכו להגיע תלונות על עינויים והתעללות בידי שירותי הביטחון של הרשות הפלסטינית בגדה המערבית. הנציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות האדם דיווחה על 113 תלונות, נכון ל-31 ביולי.
שירותי הביטחון של הרשות הפלסטינית עצרו סטודנטים בגין קשריהם לכאורה עם חמאס או בגין ביקורת פוליטית שמתחו, וחלקם טענו כי סבלו מהתעללות במעצר. בחודש ינואר 2015 עצרה המשטרה את בראא אל-קאדי, סטודנט לתקשורת באוניברסיטת ביר זית, והחזיקה אותו למשך 13 יום בגין ביקורת שמתח בפייסבוק על בעל תפקיד רשמי ברשות הפלסטינית. בחודש אפריל עצרה המשטרה את ג'יהאד סלים, נציג סיעת סטודנטים המסונפת לחמאס באוניברסיטת ביר זית ברמאללה, בעקבות ניצחון הסיעה בבחירות לאיגוד הסטודנטים. לדברי סלים, שוטרים הכו אותו והחזיקו בו למשך 24 שעות.
הרשויות הפלסטיניות השולטות בגדה המערבית, כמו-גם בעזה, הפקידו בידי בתי משפט דתיים סמכויות בענייני המעמד האישי כמו נישואים וגירושים. בפועל, נשים המבקשות להתחתן או להתגרש סבלו מאפליה. בתי המשפט דרשו מנשים מוסלמיות להשיג את הסכמתו של קרוב משפחה ממין זכר כדי להינשא ולהשיג את הסכמת בן הזוג כדי להתגרש, למעט במקרים חריגים.
ישראל
במהלך הסלמה באלימות שהחלה בחודש אוקטובר הרגו אזרחים פלסטינים 18 אזרחים ישראלים ואחרים ו-3 חיילים ישראלים ופצעו 138 אזרחים בישראל ובגדה המערבית, נכון ל-30 בנובמבר, על-פי נתוני השב"כ ומעקב שקיים ארגון Human Rights Watch.
כוחות ביטחון ישראליים שפעלו לצד אזרחים ישראלים הרגו בישראל חמישה פלסטינים שנחשדו בתקיפת ישראלים.
בשתי התקפות נפרדות בגדה המערבית, בחודש יוני, ירו אזרחים פלסטינים על ישראלים במכוניותיהם. בחודש אוגוסט הגיש תובע צבאי ישראלי כתבי אישום נגד שבעה גברים פלסטינים בעקבות ההתקפות. שני אזרחים ישראלים נוספים נהרגו בהתקפות שביצעו פלסטינים בחודשים אפריל וספטמבר.
ישראל חוקקה מספר חוקים מהם נשקפת סכנה להפרת זכויות. חוק שאושר על-ידי בג"ץ בחודש אפריל מגדיר קריאה לחרם על ישראל או על התנחלויות כעוולה אזרחית. שני חוקים שנחקקו בחודש יולי מתירים הזנה בכוח של אסירים השובתים רעב.
בתי בדואים אזרחי ישראל בכפרים "לא מוכרים" נהרסו באורח מפלה בטענה שנבנו שלא כחוק. הרשויות הישראליות סירבו להכין תכניות מתאר עבור היישובים ולהנפיק להם היתרי בנייה, והן דחו תכניות שהוגשו על-ידי היישובים עצמם. בחודש מאי אישר בג"ץ את תכניתה של המדינה להרוס עד היסוד את הכפר הבדואי אום אל-חיראן, ולעקור מבתיהם בין 750 ל-1,000 תושבים, כדי ליישם תכניות להקמת שכונה יהודית על אדמות אלה.
לפי ארגון "פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי", הרשויות הישראליות הרסו 32 בתים של בדואים בנגב והשחיתו את יבוליהם של תשעה כפרים בדואיים לא מוכרים (שדותיהם של שני כפרים הושחתו פעמיים). בכפר אל-עראקיב, כפר לא מוכר השרוי במאבק משפטי רב שנים עם המדינה, הרשויות הרסו את כל הבקתות שבע פעמים.
ישראל המשיכה לדבוק במדיניותה המוצהרת של נקיטת אמצעי כפייה כדי "להמאיס" על כ-40,000 אריתריאים וסודאנים את חייהם ו"לעודד את הלא חוקיים לעזוב", כדבריהם של שרי הפנים לשעבר אלי ישי וגדעון סער, בהתאמה. אמצעים אלה כוללים את תיוגם כ"מסתננים" בחוק הישראלי; מעצרים ממושכים; הגבלות על חופש התנועה; דחיית 99.9% מבקשות המקלט שהגישו אריתריאים וסודאנים; מדיניות מעורפלת בכל הנוגע להיתרי עבודה; והגבלות חמורות על הגישה לשירותי בריאות. בין החודשים ינואר 2013 ויולי 2015 עזבו את ישראל 5,316 סודאנים ו-3,039 אריתריאים.
בחודש אוגוסט פסק בג"ץ כי הרשויות יכולות לחייב "מסתננים" לגור ב"מרכז השהייה" חולות – שהוא למעשה מתקן מעצר הממוקם במדבר הנגב – אולם חייב את המדינה לצמצם את משך המעצר המרבי מ-20 חודשים לפרק זמן סביר יותר.
בג"ץ קבע כי עד שתונהג מדיניות חדשה, יש לשחרר כל אדם המוחזק במשך למעלה מ-12 חודשים. הרשויות אסרו רשמית על כל המשוחררים לגור ולעבוד באילת ובתל אביב, ובכך הפרו את זכותם לחופש תנועה.
ישראל הוסיפה להסמיך בתי דין דתיים – יהודיים, מוסלמיים, נוצריים ודרוזיים – לשפוט בענייני נישואים, גירושים והיבטים נוספים של המעמד האישי. בפועל, נשים המבקשות להתגרש סבלו מאפליה, למשל מסירובם של בתי דין רבניים במימון המדינה לאשר את הגירושים ללא הסכמת הבעל. מנתוני ארגונים למען זכויות האישה עולה כי מספר המקרים שבהם נתקלו נשים בסירוב כזה של בתי דין רבניים מוערך בעד 3,400 מדי שנה. הממשלה לא פרסמה נתונים לגבי מספר בני הזוג הנשואים שלא הורשו להתגרש, אך על-פי דיווחים הנשים מהוות רוב גדול במסורבים.
גורמי מפתח בינלאומיים
בשנת 2015 הקצתה ארה"ב 3.1 מיליארד דולר לסיוע צבאי לישראל ו-441 מיליון דולר לסיוע לכוחות ביטחון פלסטיניים ולתמיכה כלכלית ברשות הפלסטינית.
בחודש ינואר 2015 הגישה ממשלת פלסטין הצהרה המעניקה לבית הדין הפלילי הבינלאומי סמכות החל מ-13 ביוני 2014 בכל הנוגע לפשעים שבוצעו בפלסטין או משטחה. לאחר מכן הצטרפה פלסטין לאמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי, והפכה בחודש אפריל לחברה בבית הדין. בהתאם למדיניותו בעת קבלת הצהרות המכירות בסמכות בית הדין, פתח משרד התובעת של בית הדין בחקירה מקדמית של המצב בפלסטין כדי לקבוע האם הוא עומד בקריטריונים לפתיחה בחקירה רשמית לגבי פשעי מלחמה שבוצעו בפלסטין ומשטחה.
ארה"ב מתחה ביקורת על הצטרפות פלסטין לבית הדין הפלילי הבינלאומי, ובחודש ינואר הקפיאה ישראל למשך יותר מארבעה חודשים את העברתן לרשות הפלסטינית של הכנסות בסך 473 מיליון דולר ארה"ב ממסים שהיא גובה עבור הרשות.
ישראל וארה"ב הפעילו בהצלחה לחץ על האו"ם כדי שלא יכלול את ישראל ברשימה השנתית שהוא מפרסם של מדינות הנושאות באחריות להפרות חמורות של זכויות ילדים במסגרת סכסוכים מזוינים, על אף שטיוטת הדו"ח לשנת 2015 שהוכנה על-ידי הנציגה המיוחדת של המזכ"ל לענייני ילדים וסכסוכים מזוינים כללה המלצה להוסיף את ישראל ואת חמאס לרשימה, בשל ההפרות החוזרות ונשנות שהם מבצעים נגד ילדים. האו"ם לא כלל גם את חמאס ברשימה.