(ניו יורק, 24 באפריל 2018) – ארגון Human Rights Watch אמר היום כי ישראל מסרבת פעם אחר פעם להנפיק לפלסטינים היתרים לבניית בתי ספר בגדה המערבית והורסת בתי ספר שנבנו ללא היתרים כאלה. בכך, ישראל מקשה מאוד על ילדים ללמוד או מונעת זאת מהם לחלוטין. ב-25 באפריל ידון בג"ץ, אולי בפעם האחרונה, בתכניתו של הצבא להרוס בית ספר בקהילה הפלסטינית ח'אן אל-אחמר אב אל-חילו. בית הספר של הקהילה הוא אחד מ-44 בתי ספר פלסטיניים להם נשקפת סכנה של הריסה מלאה או חלקית בשל טענת הרשויות הישראליות כי נבנו באורח בלתי חוקי.
הצבא הישראלי מסרב להתיר את רוב הבנייה הפלסטינית החדשה בשישים האחוזים משטחי הגדה המערבית שבהם הוא מחזיק באופן בלעדי בסמכויות התכנון והבנייה, ובה בעת מאפשר בהם בנייה של מתנחלים. הצבא אוכף מדיניות מפלה זו באמצעות הריסה של אלפי מבנים בבעלות פלסטינית, לרבות בתי ספר, ובחץ מפעיל על פלסטינים לחץ לעזוב את קהילותיהם. כאשר הרשויות הישראליות הורסות בתי ספר הן אינן נוקטות צעדים על מנת לוודא שלילדי האזור יש גישה לבתי ספר באיכות השווה לכל הפחות לאלה שנהרסו.
לדברי ביל ואן אסוולד, חוקר בכיר בתחום זכויות ילדים בארגון Human Rights Watch "ישראל מצליחה כבר שנים להרוס בתי ספר יסודיים וגני ילדים בקהילות פלסטיניות מבלי לשלם על כך מחיר. סירובו של הצבא הישראלי להנפיק היתרי בנייה והעובדה שהוא הורס בתי ספר שנבנו ללא היתרים כאלה היא מדינות מפלה ומהווה הפרה של זכותם של הילדים לחינוך".
על פי ממצאי ארגון Human Rights Watch, רשויות הצבא הישראלי הרסו או החרימו מבנים או רכוש של בתי ספר פלסטיניים לפחות 16 פעמים מאז 2010. 12 ממעשי ההרס או ההחרמה בוצעו מאז 2016 כשהצבא פוגע שוב ושוב בבתי ספר מסוימים. על פי נתוני האו"ם, ביותר משליש מהקהילות הפלסטיניות השוכנות בשטח C, אותם 60% מהגדה המערבית שבהם הסמכויות המלאות בנושא בנייה נמצאות בידי הצבא הישראלי על-פי הסכמי אוסלו משנת 1993, אין בתי ספר יסודיים ו-10,000 ילדים לומדים באוהלים, בצריפים או במבנים אחרים בהם אין חימום או מיזוג אוויר. על פי הערכות האו"ם משנת 2015, כ-1,700 ילדים נאלצים ללכת ברגל מרחק של חמישה קילומטרים או יותר על-מנת להגיע לבית ספר בשל סגירת כבישים, דרכים לא נגישות, היעדר תחבורה או בעיות אחרות. בשל המרחקים הארוכים והחשש מפני הטרדה מצד מתנחלים או הצבא חלק מההורים מוציאים את ילדיהם מבתי הספר – תופעה הפוגעת באורח בלתי מידתי על בבנות.
אחד ממנהיגי קהילת ח'אן אל-אחמר אב אל-חילו, המוכר בכינוי אבו ח'מיס, אמר על בית הספר, שנבנה בעזרת סיוע הומינטארי ומקיים גם שיעורי אוריינות למבוגרים: "בית הספר הפך לחבל הצלה עבור הקהילה הזאת וחמש קהילות נוספות באזור". אבו ח'מיס סיפר כי בעבר ילדים נאלצו להגיע לבתי ספר המרוחקים 15 עד 22 קילומטרים, אך כיום "ילד יכול להגיע לבית הספר מבלי להסתכן בתאונת דרכים, מבלי שיצטרך להתמודד עם [נהגי מוניות] ועם העיר. כיום, כל הילדות הולכות לבית הספר". אבו ח'מיס אמר שבית הספר נבנה בסיוע של הקהילה הבינלאומית ושאל: "האם הקהילה הבינלאומית אינה יכולה להגן עליו?"
רוב בתי הספר הפלסטיניים שלהם נשקפת סכנת הריסה נמצאים בשטח C. ישראל אינה נתלית בסיבות ביטחוניות כהצדקה להרס בתי הספר ומבנים פלסטיניים אחרים בשטח זה, אלא טוענת שהיא הורסת אותם משום שהוקמו ללא היתרים מהצבא. בפועל, הצבא דוחה את רובן המכריע של הבקשות שמגישים פלסטינים להיתרי בנייה. כמו כן, הצבא הקצה רק אחוז אחד משטח C לבנייה פלסטינית, זאת בעוד הבנייה בהתנחלויות הסמוכות נמשכת עם הגבלות מעטות בלבד.
מנהיג קהילה פלסטיני בבקעת הירדן, אבו סאקר, אמר לארגון Human Rights Watch כי ההגבלות הישראליות הובילו לכך שמספרם הכולל של תושבי שלוש קהילות פלסטיניות באזור ירד מ-150 משפחות ב-1997 ל-45 משפחות ב-2010. עיתון הארץ דיווח בשנת 2010 כי ההריסות שמבצעת ישראל והאיסור בפועל על בנייה גרמו ל-180 משפחות, המונות כ-1,000 תושבים, לעזוב את הכפר ג'יפתליק, היישוב הפלסטיני הגדול ביותר בשטח C. הארגון הפלסטיני בדיל, העוסק בזכויות פליטים, תיעד מקרים של העברה בכפייה בדו"ח שפרסם בשנת 2017.
סכנה חמורה במיוחד נשקפת לבתי ספר בשלוש קהילות בשטח C, ממזרח לירושלים. בג'בל אל-באבא, הרשויות הישראליות מנסות להרוס מבנים יבילים המשמשים כגן ל-25 ילדים במקום מבנה שהצבא פירק באוגוסט 2017. מתנחלים ישראלים הגישו מספר עתירות בהן התבקש בית המשפט לחייב את הצבא להרוס את בית הספר בח'אן אל-אחמר אב אל-חילו, בית הספר היחיד הנגיש ל-160 ילדים מחמישה כפרים באזור. הצבא הישראלי מנסה להעביר את התושבים לאזור אחר על אף התנגדותם הנחרצת. באל-מונטאר, דחה בג"ץ עתירה נגד צו הריסה שהוצא לבית הספר והוציא צו האוסר על שימוש במבנה. עתירה חדשה בדרישה לחייב את הצבא לבחון תכנית בנייה שהגישו תושבי הכפר עדיין תלויה ועומדת ובית המשפט אסר על הצבא להרוס את בית הספר וקבע דיון ל-1 ביולי.
שלוש קהילות אלה נמנות עם 46 קהילות פלסטיניות שהאו"ם מגדיר כ"קהילות בסכנה חמורה של העברה בכפייה" בשל תכנית ישראלית "ליישוב מחדש" הכוללת פינוי מוחלט של הקהילות.
ארגון Human Rights Watch מסר כי הרס בתי הספר מתיישב עם פעולות אחרות הפועות ביכולתן של קהילות אלה להמשיך ולהתקיים, ובכלל זה סירוב להכין תכניות מתאר עבורן ולחברן לתשתיות כגון מים וחשמל. על-פי נתוני האו"ם, מאז נכנס בנימין נתניהו לתפקידו כראש ממשלת ישראל ב-31 במארס 2009, כוחות ישראליים הרסו 5,351 מבנים פלסטיניים בגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים, בעילה של בנייה ללא היתרים, והותירו 7,988 אנשים ללא קורת גג, לרבות 4,100 ילדים. ישראל לא הציעה למשפחות שביתן נהרס במהלך תקופה זו מגורים חלופיים או פיצויים כלשהם.
הריסת בתי הספר בידי ישראל והעובדה שהיא אינה מספקת חלופה מהוות הפרה של חובתה ככוח כובש להקל "תוך שיתוף עם הרשויות הלאומית והמקומיות, על עבודתם התקינה של כל המוסדות המתמסרים לטיפול בילדים ולחינוכם". כמו כן, פעולות אלה מפרות את האיסור על הפרעה לעבודתם של מוסדות חינוך או החרמה של רכושם. המשפט הבינלאומי אוסר על הכוח הכובש להרוס רכוש, לרבות בתי ספר, "אלא אם כן היו פעולות צבאיות מחייבות לחלוטין" הרס זה. אמנת ג'נבה הרביעית ואמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג אוסרות על הרס נרחב של רכוש והוא מוגדר כפשע מלחמה.
העברה מכוונת בכפייה של אזרחים בתוך שטח כבוש – מעבר של אנשים תחת לחץ למקום שבו לא בחרו – מהווה גם היא הפרה חמורה של דיני המלחמה הבינלאומיים. אמנת רומא קובעת כי העברה בכפייה יכולה להתבצע באופן "ישיר או עקיף", באמצעות נסיבות הכופות זאת או באמצעות הפעלת כוח ישיר. הריסת בתי הספר שמבצעת ישראל היא חלק ממדינות הכופה על פלסטינים לעזוב את קהילותיהם.
מדינות שהן צד לאמנת ג'נבה מחויבות "להבטיח ציות לדיני הכיבוש" ולהעמיד לדין בגין "הפרות חמורות" של דינים אלה - לרבות בגין פשעי המלחמה של הרס מופקר והעברה בכפייה – וזאת ללא קשר לארץ בה בוצעו הפשעים. על מדינות לחקור יחידים העלולים, על-פי הראיות, לשאת באחריות לביצוע פשעים אלה ולהעמיד לדין את מי מביניהם שלגביהם יש להן סמכות שיפוט. על התובעת של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג לכלול הרס בתי ספר במסגרת הבדיקה המקדמית שהיא מנהלת לגבי המצב בפלסטין.
האיחוד האירופי או מדינות החברות בו העניקו תמיכה כלכלית ל-21 מתוך 36 בתי הספר להם נשקפת סכנת הריסה בשטח C בגדה המערבית. יתר בתי ספר להם נשקפת סכנה כזו נמצאים במזרח ירושלים. מאות מהמבנים שישראל הרסה מומנו על-ידי תורמים זרים ובהם גם 400 מבנים במימון אירופי.
ואן אסוולד אמר כי "יש להביא לידיעת הגורמים הרשמיים בישראל כי הרס של עשרות בתי ספר לא רק מונע מילדים חינוך, אלא עלול לעלות לכדי פשע בין לאומי". ואן אסוולד הוסיף כי "במסגרת מאמציהן לתמוך בבתי ספר פלסטיניים, על מדינות אחרות לתבוע כי מי שהורס בתי ספר ייתן על כך את הדין".
למידע נוסף על בתי הספר העומדים בסכנת הריסה, סקירה של הרס בתי ספר בתקופה האחרונה והמשפט הבינלאומי הרלוונטי ראו להלן.
ח'אן אל-אחמר אב אל-חילו
כ-180 בני אדם, לרבות 90 ילדים, גרים בח'אן אל-אחמר אב אל-חילו, קהילה שהוקמה ממזרח לירושלים בתחילת שנות החמישים, לפני שישראל כבשה את הגדה המערבית, על-ידי פליטים בדואים-פלסטינים מהנגב. מסמכי התכנון של הצבא הישראלי אינם מכירים בשטח הקהילה כאזור מגורים, ומקצים אותו להתנחלות הגדולה הסמוכה מעלה אדומים. מאז שנות השמונים הרשויות הישראליות השתלטו פעמים רבות על קרקעות והרסו מבנים באזור ח'אן אל-אחמר ואף גירשו תושבים מהאזור.
בשנת 2016 הרשויות הישראליות הרסו בקהילה 12 מבנים שהוקמו ללא היתרים והותירו 60 בני אדם ללא קורת גג ובחודש מארס 2017 הוציאו הרשויות צווי הריסה לכל המבנים בח'אן אל-אחמר אב אל-חילו. בחודש אוגוסט 2017 אמר שר הביטחון של ישראל לעיתונאים כי הצבא מתכנן להעביר בכפייה את התושבים לאתר הסמוך למזבלה אזורית שאותה מכנה ישראל "ג'בל מערב". התושבים מתנגדים משום שאיש לא נועץ בהם, משום שהאתר החלופי נלקח מפלסטינים אחרים ומשום שהתכנית אינה בת קיימא מבחינה כלכלית או חברתית בשל אורח חייהם המבוסס על רעיית צאן.
עמותות משלוש התנחלויות ישראליות עתרו שוב ושוב לבג"ץ בדרישה שהמדינה תורה על הריסת בית הספר היסודי "ח'אן אל-אחמר אב אל-חילו", שהוקם בסיוע ארגון זר לא ממשלתי בשנת 2009. הבניין נבנה מ-2,000 צמיגים ומבוץ שעורבב עם שמן לטיגון פלאפל. בבית הספר לומדים 160 ילדים, חלקם מקהילות בדואיות אחרות באזור. עד שהוקם נאלצו הילדים לנסוע למרחק רב לבית הספר ביריחו או ללכת בשביל מסוכן בסמוך לכביש ראשי, כביש מס' 1, כדי להגיע לבית הספר; שני ילדים מהקהילה נדרסו למוות.
הצבא הוציא צו הריסה לבית הספר עם השלמת בנייתו ומאז שב והוציא צווים כאלה מספר פעמים, אולם לא הוציא אותם לפועל. התנחלויות סמוכות עתרו לבג"ץ בדרישה שהצבא יאכוף את הצווים. בג"ץ ידון בעתירות המתנחלים, הזוכות לתמיכת פרקליטות המדינה, ביחד עם עתירת תושבי ח'אן אל-אחמר אב אל-חילו נגד תכנית הצבא להרוס את הכפר, והוא צפוי להכריע בעתירות שני הצדדים ב-25 באפריל.
מספר מתנחלים מכפר אדומים יצאו לאחרונה בקריאה התומכת בקהילה הבדואית. אחד השופטים שידון בעתירות, נועם סולברג, גר בהתנחלות אחרת.
אל- מונטאר
בחודש אוגוסט 2017 כוחות ישראליים החרימו קרוואנים ששימשו ככיתות לימוד ותשתית אחרת בבית הספר היסודי בקהילת הפליטים הבדואית אל-מונטאר בשטח C ממזרח לירושלים. בקהילה כ-100 ילדים בגיל בית הספר. בית הספר נועד לשרת 70 ילדים וכעת לומדים בו 33, בגילאים 5 עד 11. שאר הילדים הולכים למרחק של יותר משני קילומטרים בכל כיוון על קרקע בתנאי דרך קשים במדבר, לבית הספר היסודי הקרוב ביותר – בוואדי אבו הינדי – שגם נגדו תלוי ועומד צו הריסה. עיתון הארץ דיווח כי אף שהתושבים חיים באל-מונטאר עוד מלפני הקמתה של מדינת ישראל, הצבא הישראלי מעולם לא הכיר ביישוב או הגדיר את שטחו כמיועד לבנייה למגורים.
יותם בן הילל, עורך הדין המייצג את התושבים, אמר לארגון Human Rights Watch כי בשלהי שנת 2016 הצבא הוציא צווי הפסקת עבודה לבית הספר ולגן הילדים הסמוך אליו שנפתח בשנת 2013, בעילה שהוקמו ללא היתר בנייה. מאוחר יותר דחה הצבא את בקשת התושבים להיתר בנייה והורה על הריסת בית הספר. הקהילה עתרה לבג"ץ בטענה שההריסה תפגע ללא הצדקה בזכותם של הילדים לחינוך.
בג"ץ הורה על עצירת העבודות להקמת בית הספר ולאחר מכן, בחודש דצמבר 2017, דחה את עתירת התושבים, וקבע כי בית הספר הוקם ללא אישור, הבנייה נמשכה למרות צו הפסקת העבודה, וצו הביניים ייפקע ב-1 בפברואר.
ב-25 בינואר הגישה הקהילה לצבא תכנית בנייה מפורטת בתקווה שהדבר יוביל סוף סוף להנפקת היתרים. הקהילה אף ביקשה מבית המשפט להאריך את צו הביניים נגד הריסת בית הספר עד אשר ישיב הצבא לבקשה. ב-28 במארס ביקשה פרקליטות המדינה מבית המשפט לדחות את תכנית הבנייה של הקהילה לבית הספר ולהסיר את צו הביניים נגד ההריסה. הפרקליטות אף ביקשה מבית המשפט להורות לקהילה לשלם את הוצאות בית המשפט של המדינה. בית המשפט לא הסיר את צו הביניים וקבע דיון ל-1 ביולי.
הרשויות הישראליות הוציאו צווי הריסה לכל המבנים בקהילה. פרקליטות המדינה אמרה בבית המשפט כי הריסת המבנים האחרים באל-מונטאר, לבד מבית הספר, אינה נמצאת כרגע ב"עדיפות גבוהה" וכי התושבים יכולים לעתור נגד הריסות נוספות. אולם צווי ההריסה עודם בתוקף, ואסור לבנות מבנים חדשים כלשהם בקהילה.
ציר הזמן של הריסת בתי הספר
מאז שנת 2010 כוחות ישראליים הרסו או החרימו כיתות, גני משחקים או תשתית מים או חשמל הקשורה לבתי ספר לפחות 16 פעמים:
2018
- ב-9 באפריל החרימו הרשויות הישראליות קרוואנים ששימשו ככיתות גן ובית ספר יסודי עבור 42 ילדים בח'ירבת זנותה, קהילה מבודדת בדרום הגדה המערבית. מבני בית הספר הוקמו בחודש מארס. הצבא הישראלי שואף לפנות בכוח את תושבי הכפר לאחר שהכריז על האזור אתר ארכיאולוגי.
- ב-11 באפריל אמרו הרשויות הישראליות לתושבי ג'בל אל-באבא, באזור 1E שממזרח לירושלים, כי בכוונתן להרוס מבנה נייד שהוקם בסוף חודש מארס כגן ל-25 ילדים. עורכת הדין של הקהילה הגישה ערר לצבא הישראלי ונאמר לה כי אם יידחה הערר הגן ייהרס ב-22 באפריל. מוקדם יותר, בחודש אוגוסט 2017, כוחות ישראליים פירקו והחרימו קרוואן ששימש ככיתה וריהוט של כיתה בגן ילדים שהוקם על-ידי הקהילה.
- ב-4 בפברואר הרסה ישראל שתי כיתות בית ספר יסודי באבו נוואר, ממזרח לירושלים – אחד מ-46 כפרים פלסטיניים בגדה שאת תושביו מתכננת ישראל להעביר במסגרת תכנית ליישוב מחדש. מאז חודש ינואר הגיעו אנשי הרשויות לבית הספר שלוש פעמים בשבוע, ופעמים רבות צילמו את המקום ותשאלו תושבים. מאז שנת 2016 הכוחות הישראליים החרימו או הרסו באבו נוואר שמונה פעמים כיתות בית ספר ולוחות סולאריים שמומנו על-ידי תורמים, והרסו את בתיהם של 26 בני אדם. דווח האו"ם המיוחד לתהליך השלום במזרח התיכון, ניקולאי מלדאנוב, אמר למועצת הביטחון כי ישראל הפעילה על תושבי אבו נוואר "לחץ בלתי פוסק" לעזוב את המקום כיוון שקהילתם נמצאת "באזור 1E האסטרטגי שבו תוכננה הרחבת מעלה אדומים", שהיא התנחלות גדולה. ח'אן אל-אחמר נמצאת גם היא באזור 1E.
2018
- בחודר דצמבר הרשויות הישראליות הודיעו לבג"ץ כי בכוונתן להרוס כל מבנה ומבנה בח'ירבת סוסיא שבדרום הגדה המערבית, לרבות בית הספר היחיד של הכפר. מאז שנת 1986 הצבא הרס שוב ושוב מבני מגורים בכפר, אטם בארות מים ופינה תושבים בכפייה בטענה שמדובר ב"אתר אריכאולוגי".
- בחוגדש אוגוסט כוחות ישראליים החרימו שישה קרוואנים שמומנו על-ידי תורמים ושימשו ככיתות לימוד בכפר ג'ובת א-דיב הסמוך לבית לחם, יום לפני שבית הספר היסודי עמד לפתוח את שעריו ל-64 תלמידים. התושבים השתמשו בלבני בטון כדי לבנות מחדש חמש כיתות, אולם כוחות ישראליים שבו למקום בתחילת ספטמבר, החרימו את כלי העבודה והשתמשו בגז מדמיע וברימוני הלם נגד תושבים שמחו. בחודש מארס החלו התושבים בעבודות להכנת תשתית מים וביוב לבית הספר אך בחודש אפריל הוציא הצבא צווי הפסקת עבודה. הרשויות מסרבות מזה עשרות שנים לחבר את הכפר לרשת החשמל. בחודש יוני החרימו הרשויות 96 לוחות סולאריים שנתרמו לקהילה על-ידי ממשלת הולנד, בטענה שהוצבו במקום ללא היתרים, אולם מאוחר יותר השיבו אותם למקומם. תושבים אמרו לארגון Human Rights Watch כי ילדים נשרו מהלימודים בגלל הקושי ללכת ברגל לכפרים אחרים, וכי כמה משפחות עזבו את הכפר בגלל תנאי החיים הקשים שיצרו הרשויות הישראליות.
- בחודש אפריל כוחות ישראליים הרסו בית ספר בח'ירבת טאנא הסמוכה לשכם, מכוח צווי הריסה שהוצאו בחודש מארס. בין השנים 2005 ל-2010 הכוחות הישראליים הרסו את בית הספר של הכפר שלוש פעמים. בשל הריסת הבתים בשנת 2010 אוכלוסיית הכפר הצטמצמה בכמחצית, מ-56 משפחות ל-27. לאחר שהתושבים בנו מחדש את בית הספר בשנת 2011, כוחות ישראליים הרסו אותו שוב בחודש מארס 2016.
- הרשויות הוציאו צווי הריסה חדשים לבתי ספר יסודיים בשלוש קהילות: ערב א-רמאדין אל-ג'נובי, ואדי א-סיק וח'אן אל-אחמר אב אל-חלו
2016
- בשנת 2016 כוחות ישראליים הרסו 12 מבנים בח'אן אל-אחמר אב אל-חילו והותירו 60 בני אדם ללא קורת גג. כוחות ישראליים גם פירקו והחרימו שני קרוואנים שממומנו על-ידי תורמים ושימשו כגן ילדים בסטח אל-בחר שליד יריחו.
- בחודש אוגוסט כוחות ישראליים הרסו מתקן נופש בכפר א-נבי סמואל הסמוך לירושלים. בשנת 2013 הרשויות הישראליות הוציאו צווי הריסה או הפסקת עבודה לכיתת בית ספר בכפר.
2015
- השחתת רשת מים על-ידי כוחות ישראליים בסמוך למזרח ירושלים ניתקה את אספקת המים לבית הספר בכפר הבדואי ערב אל-ג'האלין למשך 10 ימים. הרשויות הוציאו צו הריסה לבית ספר באזור מסאפר יטא שבדרום הגדה המערבית.
2014
- בשנת 2014 הרשויות הישראליות הוציאו צווי הריסה והפסקת עבודה חדשים לארבעה בתי ספר – במזרח ירושלים, בחברון, בטובאס ובקהילה הבדואית ג'בע. בחברון הכוחות הישראליים הכריזו על אחד מבתי הספר "שטח צבאי סגור" והשתמשו בבית ספר אחר כמתקן כליאה למשך לילה אחד.
2012
- הרשויות הישראליות הוציאו צווי הריסה לבית הספר בכפר ח'ירבת גי'נבה שבדרום הגדה המערבית והחרימו את המכונית ששימשה את המורים להגעה לבית הספר. המורים ניסו להגיע לבית הספר ברכיבה על חמורים, אולם המסע היה ארוך מדי ובית הספר נסגר, כך דווח בעיתון "הארץ". בית הספר הקרוב ביותר היה במרחק של 20 קילומטרים. ח'ירבת ג'ינבה היא אחת משש קהילות פלסטיניות שכנות שאת תושביהן הצבא מנסה לגרש, לאחר שהכריז כי הן שוכנות בתוך "שטח אש 918", שטח אימונים של הצבא. הגבלות צבאיות וסגרים ממשיכים להשפיע על תושבי האזור.
2011
- כוחות ישראליים הרסו כיתה בכפר דוקייקה שבדרום הגדה המערבית. נכון לשנת 2017 הרשויות הוציאו צווי הריסה ל-111 מ-140 המבנים בדוקייקה. כוחות ישראלים אף הרסו את גן המשחקים של מכללת איבראהימיה שבמזרח ירושלים הכוללת גם בית ספר.
- כוחות צבאיים חסמו דרכים בפני פלסטינים בצפון הגדה המערבית, וכפו על 166 תלמידי בית ספר יסודי מארבע קהילות לנסוע בדרכים עוקפות הארוכות ב-45 קילומטרים מהדרך המקורית. עקב כך נאלצו ילדים אלה לשהות במשך ימי השבוע בעיירה שבה ממוקם בית ספרם, הרחק ממשפחותיהם.
החוק הבינלאומי והזכות לחינוך בשטח כבוש
על פי אמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי, הרס מקיף ובלתי חוקי של רכוש וכן "גירוש והעברה" של אנשים בתוך שטח כבוש מהווים פשעי מלחמה. אמנת בית הדין הפלילי הבינלאומי נכנסה רשמית לתוקף ביחס לפלסטין ב-1 באפריל 2015, ובצעד נפרד, הממשלה הפלסטינית העניקה לבית המשפט מנדט החל למפרע, עד ל-13 ביוני 2014, ביחס לפשעים חמורים שבוצעו בפלסטין. התובעת של בית הדין הפלילי הבינלאומי, פאטו בנסודה, פתחה בבדיקה מקדמית לגבי פשעים חמורים שייתכן ובוצעו על-ידי כל הצדדים. ארגון Human Rights Watch קרא לתובעת של בית הדין לפתוח בחקירה רשמית של המצב, בהינתן הראיות המוצקות לביצוע פשעים חמורים בפלסטין מאז 2014.
באפריל 2018, על רקע הרג מפגינים ברצועת עזה בידי ישראל, פרסמה בנסודה אזהרה חריפה כי משרדה עשוי לבחון "כל חשד חדש לפשע שבוצע במסגרת המצב בפלסטין".
סעיף 1, המשותף לאמנות ג'נבה משנת 1949, לרבות האמנה החלה במצב של כיבוש, מחייב את כל המדינות לכבד את החובות המפורטות באמנות ו"להבטיח את כיבודן". על המדינות לחתור לקיים חובה זו באורח ממשי. על פי הפרשנות המוסמכת של הצלב האדום הבינלאומי לסעיף 1 המשותף, כל המדינות שהן צד לאמנה "חייבות לעשות כל שביכולתן, במידת הסבירות, על מנת לשים קץ להפרות”. כמו כן, אמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949 מחייבת את כל המדינות להעמיד לדין בגין "הפרות חמורות", לרבות הרס מופקר של רכוש והעברה בכפייה של תושבי השטח הכבוש מבתיהם לאזורים אחרים בתוך השטח הכבוש או מחוצה לו. איסור זה תקף גם לגבי מקרים שבהם הכוח הכובש מייצר תנאי חיים קשים עד כדי כך שהם למעשה כופים על התושבים לעזוב.
ועדת האו"ם לזכויות הילד, העוסקת בפירוש האמנה בדבר זכויות הילד, אמרה בעבר כי על ישראל לכבד את האמנה וליישם אותה גם בפלסטין. על-פי האמנה, ישראל חייבת לכבד את זכותם לחינוך של כל תושבי האזור ועליה לוודא כי חינוך ברמה היסודית והעל יסודית זמין ונגיש לכלל הילדים. במסגרת הביקורת האחרונה שערכה הוועדה לגבי ציותה של ישראל לאמנה ב-2013, קראה הוועדה לישראל "להכריז באופן מיידי על הקפאה של הרס בתי ספר" בפלסטין.
