הרכב השופטים בבית הדין הצבאי הדן בערעורים הנוגעים להרשעתו של אלאור אזריה, המליץ לתובע הצבאי המלצה חריגההתפשר עם ההגנה. השופטים אמרו, כי כל הכרעה שיפוטית תהיה "בעייתית". זאת, בשל בקשת ההגנה שהשופטים יתייחסו לחוסר האחידות בהתנהלות התביעה הצבאית בכל הנוגע להעמדה לדין של חיילים על שימוש מופרז בכוח.

אביו וקרובי משפחתו של עבד אל-פתח אל-שריף צופים בשידור מתן גזר הדין של החייל הישראלי אלאור עזריה, חברון

© 2017 Reuters

עורכי דינו של אזריה טענו, כי העמדתו לדין מבטאת אכיפה בררנית. הם הציגו בזה אחר זה מקרים — שרבים מהם תועדו בידי ארגוני זכויות אדם כמו Human Rights Watch — שבהם השתמשו לכאורה אנשי כוחות הביטחון בכוח מופרז וקטלני נגד פלסטינים, בלי שננקטו נגדם הליכים פליליים. לעומתם התביעה הצבאית עירערה על קולת העונש שקיבל אזריה.

להוכחת טענתו בדבר אכיפה בררנית, הצביע צוות ההגנה גם על תיעוד הווידיאו של הירי בזמן אמת, שצולם בידי מתנדב של "בצלם". בסרטון נראית זירת אירוע מסודרת יחסית לאחר הדקירה: אנשי כוחות הביטחון והצוות הרפואי מכניסים לאמבולנס את החייל הפצוע, שיושב ונראה ערני, בעוד אחרים עסוקים בענייניהם ועבד אל פתאח א־שריף שוכב פצוע על הקרקע. אזריה ניגש ויורה בא־שריף מטווח קצר. הירי, כך נראה, אינו מעורר כמעט שום תגובה מצד אנשי כוחות הביטחון.

"מה שלא שנוי במחלוקת", אמר השופט צבי סגל לתובע הצבאי, "זו עובדה אחת שמאוד מדאיגה: הסתכלנו בסרטון, ראינו את הירי, לא ראינו לאחר הירי שנעו אמות הספים מצד מישהו במקום".

האחריות לקיום הנורמות האתיות והמשפטיות אינה מוטלת רק על כתפיו של חייל אחד בגיל העשרה, אלא גם על בעלי התפקידים הבכירים ששיגרו אליו — ואל אחרים, רבים מדי — מסר לא נכון בכל הנוגע לשימוש קטלני בכוח.

שרי בשי

מנהלת תחום הסנגור בישראל ובפלסטין ב־Human Rights Watch

ואכן, Human Rights Watch תיעד שוב ושוב את העובדה שאין מדובר בבעיה בהתנהלותו של חייל בודד, אלא באווירה של פטור מעונש על הרג בלתי חוקי של פלסטינים. אווירה שזוכה לעידוד בהצהרות שמשמיעים גורמים בכירים, המקדמים מדיניות של ירי על מנת להרוג.

המשפט הבינלאומי בתחום זכויות האדם מתיר לאנשי כוחות הביטחון לעשות שימוש מכוון בכוח קטלני, רק כשהדבר חיוני לחלוטין לצורך הגנה על חיי אדם. הוראות הפתיחה באש בישראל מתירות לצבא ולמשטרה לירות אל ראשו או פלג גופו העליון של חשוד רק כדי למנוע סכנת חיים מיידית או פגיעה פיזית חמורה. ואולם, מאז אוקטובר 2015 הרגו אנשי כוחות הביטחון הישראלים יותר מ–160 פלסטינים שנחשדו בביצוע תקיפות בישראל ובגדה המערבית. בין המקרים הללו היו כמה וכמה שבהם, לפי תיעוד וידיאו, עדויות של עדי ראייה וראיות פורנזיות, נראה כי נעשה שימוש בכוח קטלני בהעדר סכנה כאמור לעיל. באותה תקופה הרגו תוקפים פלסטינים 38 ישראלים, לרבות עוברים ושבים ואנשי כוחות הביטחון, בישראל ובגדה המערבית. Human Rights Watch גינה שוב ושוב התקפות של פלסטינים נגד אזרחים ישראלים.

השופטים הצבאיים הקציבו לתובע שבוע אחד כדי להיוועץ בפצ"ר ולהודיע לבית הדין אם ייאות להתפשר עם ההגנה. ואולם, הסוגיה אינה נוגעת רק למקרה של אזריה. היא קשורה לאחריותם של אנשי כוחות הביטחון ופוליטיקאים לתקריות ולהצהרות החורגות בהרבה ממה שהתרחש בחברון ב–24 במארס 2016.

האחריות לקיום הנורמות האתיות והמשפטיות אינה מוטלת רק על כתפיו של חייל אחד בגיל העשרה, אלא גם על בעלי התפקידים הבכירים ששיגרו אליו — ואל אחרים, רבים מדי — מסר לא נכון בכל הנוגע לשימוש קטלני בכוח.