בשעות הבוקר המוקדמות של 21 במארס פשטו חיילים על כ–35 מחצבות בכפר בית פג'אר שבאזור בית לחם, עיכבו עובדים, החרימו דחפורים ובאגרים ושברו כלים כבדים אחרים. מאז המחצבות משותקות ופרנסתם של כ–3,500 העובדים התלויים בהן מצויה בסכנה.
בעוד שבעלי המחצבות הפלסטיניות מנסים בכל דרך לפתוח מחדש את עסקיהם, החליטה הבעלים של מחצבה ישראלית על סגירתה: חברת "היידלברג צמנט" הגרמנית הודיעה לפני שלושה שבועות, כי תחפש אתר חלופי למחצבת נחל רבה, שאותה היא מתפעלת באמצעות חברה־בת ישראלית, אחת מבין 11 המחצבות המנוהלות על ידי חברות ישראליות בגדה המערבית.
היידלברג, בדומה למספר הולך וגובר של חברות, מצאה את עצמה תחת לחץ של משקיעים, שתבעו להפסיק את הפעילות העסקית בהתנחלויות, שקיומן מנוגד למשפט ההומניטרי הבינלאומי ושהקמתן, טיפוחן וההגנה עליהן תורמים להפרות חמורות של זכויות אדם. הניצול הבלתי חוקי של משאבי הטבע של השטח הכבוש לטובת המדינה הכובשת, צרם במקרה הזה במיוחד.
בדו"ח שפירסם בינואר ארגון Human Rights Watch — תחת הכותרת "כיבוש בע"מ" — הוא שירטט את הקו המחבר בין המחצבות בבית פג'אר למחצבה של חברת היידלברג. בעוד שהמינהל האזרחי פועל לסגור את המחצבות הפלסטיניות בבית פג'אר, הוא אישר למחצבת נחל רבה לפעול על "אדמות מדינה", שנלקחו מהכפר א־זאוויה השכן. בשל המשטר שמפלה עסקים פלסטיניים לטובת עסקים בהתנחלויות ובשל אי־החוקיות האינהרנטית שבהעברת האוכלוסייה האזרחית של המדינה הכובשת אל תוך השטח הכבוש — הדו"ח המליץ לחברות עסקיות להפסיק את הפעילות עם או בתוך ההתנחלויות.
כשהצגתי את הדו"ח בפני אנשי עסקים ישראלים וגורמים בממשלה, הם טענו שסגירת העסקים בהתנחלויות תפגע ב–26,000 הפועלים הפלסטיניים שעובדים בהם באמצעות היתרים. תעשיין בכיר הסביר, שעסקים פלסטיניים אינם מסוגלים להתחרות ביעילות, במיומנות או בגודל של עסקים ישראליים, ועל כן מוטב שפלסטינים יעבדו אצל מעסיקים ישראלים וילמדו מהם.
לא ברור איזה שיעור לומדים בעלי המחצבות בבית פג'אר בימים אלה. שם לא מדברים על שדרוג והתייעלות בעקבות הדוגמה הישראלית מעוררת ההערצה, אלא על הישרדות למרות ההתנכלות הישראלית, המעוררת כעס וייאוש. הם אפילו לא מצליחים להחזיר את הציוד שהוחרם. המינהל האזרחי מתנה את החזרתו בהתחייבות שלא לשוב ולחצוב ובתשלום תמלוגים בדיעבד. הוא טוען שהמחצבות פעלו ללא רשיונות ויצרו מפגע סביבתי ובטיחותי.
כמו רוב המחצבות הפלסטיניות, המחצבות בבית פג'אר ממוקמות באזור C, שמקיף 60% מאדמות הגדה המערבית ושעליו ישראל מפעילה שליטה מלאה. מאז שנת 1994 המינהל האזרחי לא הנפיק אף רשיון חדש למחצבה פלסטינית ובמקרים רבים גם הפסיק לחדש רשיונות קיימים. פחות מעשר מתוך 300 המחצבות הפלסטיניות מחזיקות כיום ברשיון ישראלי.
אם המינהל האזרחי היה דואג לבטיחותם של תושבי הכפרים הפלסטיניים ולאיכות הסביבה שלהם, הוא היה מקיים משטר רישוי תקין, שבמסגרתו ניתן לפקח על הבטיחות ולהגן על הסביבה. עיתוי ההחרמה — ארבעה ימים לאחר ששני תושבי בית פג'אר דקרו ופצעו חיילת — מעורר חשש, שמדובר בענישה קולקטיבית אסורה.
הפסקת פעילות המחצבות בבית פג'אר מדגימה את ההגבלות שממשלת ישראל מטילה על בנייה, פיתוח ורישוי פלסטיניים באזור C, בעיקר כדי לשרת את ההתנחלויות והעסקים המתחרים הפועלים בתוכן. הבנק העולמי מעריך, שהגבלות אלה עולות לכלכלה הפלסטינית 3.4 מיליארד דולר שנה.
ההגבלות הללו הן הפרה של החובה המוטלת על מדינת ישראל, ככוח כובש שמנהל את השטח, לפעול לטובת האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית. הן גם סותרות את הצהרותיהם של בכירי מערכת הביטחון, שלפיהן פיתוח כלכלי פלסטיני תואם את האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל, והן מחזקות את טענותיהם של אנשים כמו המשקיעים בחברת היידלברג ופעילי זכויות אדם, שמצביעים על הקיפוח ההרסני של עסקים פלסטיניים וקוראים להפסיק את הפעילות העסקית עם ובתוך ההתנחלויות.
מתן אפשרות למחצבות בבית פג'אר לחדש את פעילותן לא יכשיר את המחצבה של חברת היידלברג, או כל עסק אחר הפועל בהתנחלויות, אבל הוא יאפשר למאות עובדים פלסטינים לשוב ולפרנס את משפחותיהם ויצניע סממן בולט במיוחד של העוול שמדינת ישראל מייצרת, בשירות ההתנחלויות.
