ירדן

ב-24 בנובמבר 2009 פיזר המלך עבדאללה את הפרלמנט בטרם תמו ארבע שנות כהונתו. עקב כך חלה בשנת 2010 הרעה בכל הנוגע לזכויות הפוליטיות. לאורך מרבית שנה זו, ועד לקיום הבחירות החדשות שנקבעו ל-9 בנובמבר, משלה הממשלה מתוקף צו.

ב-18 במאי 2010 החמיצה הממשלה הזדמנות לבצע רפורמה כאשר פרסמה חוק בחירות חדש אשר שריין ייצוג פרלמנטארי גבוה יותר לאזורים כפריים מיושבים בדלילות, שחיים בהם בעיקר שבטים הנאמנים לממשלה, על חשבון ייצוג ריכוזי האוכלוסייה העירוניים, שבהם חיים רוב הירדנים ממוצא פלשתיני.

מאה שופטים מחו על חוק חדש שהוכרז ב-16 ביוני ואשר לדבריהם הגדיל את סמכויות משרד המשפטים וצמצם את העצמאות השיפוטית.

השנה קיבל בית משפט ירדני לראשונה תביעת פיצויים אזרחית שהגיש קרבן עינויים לכאורה. אך נכון למועד כתיבת שורות אלה, טרם התקבלה הכרעה בתיק. בירדן קיים עדיין עונש מוות, אך ביצוען של הוצאות להורג מושעה מאז שנת 2006.

מחלקת המודיעין הכללי של ירדן המשיכה השנה להשפיע על החלטות המתקבלות בנוגע לרוב תחומי החיים הציבוריים בירדן, ובכלל זה החופש האקדמי, מינויים ממשלתיים והנפקת היתרי תושבות לאנשים שאינם ירדנים ו"תעודות יושר" שירדנים המעוניינים לעבוד בחו"ל זקוקים להן. מחלקת המודיעין הכללי הטרידה אזרחים, ובכלל זה אדם ששימש בעבר כיועץ בכיר לממשלה, בגין ביקורת שמתחו על מדיניות הממשלה. זאת, באמצעות זימונים לחקירה והשמעת איומים על כך שיוסב להם נזק שטיבו לא פורט.

ב-25 באפריל שב המודיעין הכללי ועצר את האזרח הירדני סמיר אל-בָּרְק. הוא נכלא, וב-11 ביולי גורש ללא הליכים משפטיים לגדה המערבית. בגדה, הכבושה בידי ישראל, עצרו אותו מיד כוחות המודיעין הישראלי. ב-18 ביולי הואשם אל-ברק בבית משפט צבאי ישראלי בחברות בארגון עוין, באימונים במסגרת ארגון זה ובתכנון פעולות טרור. מחלקת המודיעין הכללי כבר עצרה את אל-ברק בעבר והחזיקה בו במשך למעלה משנתיים, בין שנת 2006 לשנת 2008, מבלי שיוגש נגדו כתב אישום.

שלילת אזרחות

ירדן המשיכה השנה לשלול באורח שרירותי את אזרחותם הירדנית של ירדנים ממוצא פלשתיני, תוך הפרה של החוק הירדני ושל המשפט הבינלאומי. בכך הותירה ירדן אנשים אלה חסרי מדינה, ומשוללי זכויות לחינוך, לטיפול רפואי, לקניין ולתושבות בלבנון. ילדיהם של גברים שאזרחותם נשללה מהם מאבדים אוטומטית גם את אזרחותם שלהם, אפילו נעשתה השלילה לאחר כשכבר היו בגירים. משרד הפנים דיווח כי בין השנים 2004 ו-2008 שלל את אזרחותם של 2,700 ירדנים, אך לא מסר נתונים לגבי השנים 2009 ו-2010.

עינויים, מעצר שרירותי ומעצר מנהלי

העינויים הם תופעה שגרתית ונרחבת בירדן בשנים האחרונות, והם נמשכו גם השנה, בייחוד בתחנות משטרה. על-פי נתוני המרכז הלאומי לזכויות האדם, בשנת 2009 חלה עלייה במספר התלונות על התעללות בתחנות משטרה, ובשנת 2010 חלה עלייה נוספת במספר התלונות.

גורמים המבצעים עינויים נהנים בירדן מחסינות מוחלטת כמעט, כיוון שהמשטרה היא המופקדת על מערכת מיצוי הדין במתקני הכליאה. תהליך תיקון העוולות בעייתי ביותר, החל במנגנון התלונות הלקוי, עבור בחקירות ובהעמדות לדין החלושות וכלה בבית המשפט המשטרתי, ששניים מתוך שלושת השופטים היושבים בו בדין הם קציני משטרה שמונו על-ידיה (בשנת 2010 התקבל תיקון לחוק שהוסיף לחבר השופטים שופט אחד מבתי משפט רגילים, שהשופטים בהם עצמאים יותר). בית המשפט המשטרתי נוטה לגזור עונשים קלים, אם בכלל.

החוק למניעת פשיעה מקנה למושלי מחוזות את הסמכות לעצור אנשים במעצר מנהלי. החוק מסמיך את המושלים לבצע מעצר כזה רק כאשר יש בידיהם ראיות לפעילות פלילית, אך אין זה תמיד המצב בפועל. לעתים מזומנות מנוצל המעצר המנהלי כדי לעקוף את החובה להציג בפני התובע אנשים הנחשדים בביצוע עברות, לרוב גנבה או הפרת הסדר הציבורי, בתוך 24 שעות. כמו כן משמש המעצר המנהלי כדי לעקוף את פסיקתם של שופטים ששחררו חשודים בערבות. בחודש ינואר 2010 דיווח המרכז הלאומי לזכויות האדם כי בשנת 2009 בוצעו 16 אלף מעצרים מנהליים, בהשוואה ל-14 אלף בשנת 2008, וכי כל אדם חמישי שנכלא במהלך שנה זו הוחזק במעצר מנהלי.

חופש הביטוי וההתאגדות

דיני העונשין קובעים עונשים כבדים על השמעת דברי ביקורת על המלך, על השמצת גורמים בממשלה ומוסדות ממשלה, על השמעת הערות הנתפסות כמבזות את דת האסלאם, על פגיעה בשמה הטוב של המדינה ועל פגיעה ביחסיה הבינלאומיים. תיקון שהוכנס בחוק העונשין ב-1 ביוני קבע עונשים חמורים אף יותר על סוגים מסוימים של עברות הנוגעות לחופש הביטוי. "חוק פשעי מערכות מידע", שהתקבל ב-29 באוגוסט, מחיל הוראות אלה גם על התבטאות באינטרנט. סעיף 5 לחוק העיתונות והפרסומים משנת 2007 דורש כי פרסומים ייצמדו ל"ערכי האסלאם".

ב-28 ביולי עצר התובע הצבאי של בית המשפט לביטחון המדינה את הסטודנט חאתם א-שולי והאשים אותו בהעלבת המלך עבדאללה וב"חרחור סכסוך לאומי", על סמך שיר שנטען כי א-שולי כתב, אף כי הוא הכחיש זאת. ב-8 בספטמבר שוחרר א-שולי, וכתב האישום נגדו בוטל. בחודש יולי דן בית המשפט לביטחון המדינה את עימאד אל-עש לשנתיים מאסר בגין העלבת המלך במסרים אלקטרוניים ששלח לאתר אינטרנט תומך ג'יהאד.

חוק ההתאספות משנת 2008 מסמיך את המושל לסרב להעניק היתר לקיומו של כל מפגש בענייני ציבור, ובכלל זה הפגנות, מבלי לספק הסברים כלשהם. ב-25 ביולי עצרה המשטרה לזמן קצר את אמינה טארק על-פי חוק ההתאספות לאחר שקיימה פעולת מחאה שלווה ברחוב לקידום הצמחונות בכך שכיסתה עצמה בעלי חסה. סעיף 164 לדיני העונשין אף אוסר על התאספויות לא חוקיות של שבעה אנשים או יותר בכוונה לבצע פשע או לשבש את הסדר הציבורי. ב-27 ביולי השתמש בית המשפט לביטחון המדינה בסעיף זה כדי לדון את מוחמד א-סונייד, ראש ועד העובדים היומיים במשרדי הממשלה, לשלושה חודשי מאסר בגין קיומה של הפגנה שלווה נגד פיטוריהם של עובדים יומיים במשרד החקלאות ובגין הפרעה לשר באירוע שהתקיים ב-10 במאי במאדבא.

ב-16 בדצמבר 2010 באה אל קִצה תקופת החסד שניתנה לארגונים מכל סוג שהוא בחברה האזרחית כדי לעמוד בחוק אגודות הצדקה המגביל משנת 2009. חוק זה מחייב ארגונים הרשומים כחברות ללא מטרת רווח על-פי חוק החברות, המגביל פחות, להירשם כארגוני צדקה על-פי החוק החדש. החוק מעניק לממשלה את מלוא שיקול הדעת לדחות בקשות לרישום ארגונים לא ממשלתיים חדשים ולאסור עליהם לקבל מימון זר, וכן סמכויות נרחבת לסגירת עמותות קיימות.

זכויות נשים וילדות

הצעת חוק חדשה בנושא המעמד האישי מחודש אפריל תביא לביטולו של חוק משנת 2001 המעניק לנשים את הזכות להתגרש מבעליהן מבלי להוכיח אשמה (ח'וּלְע). החוק החדש אף יותיר על כנו את ההיתר להשיא נערות כבר מגיל 15, בכפוף לאישורה של ועדת שופטים אסלאמית. לפי דיווח של סוכנות הידיעות הצרפתית AFP, בשנתיים שקדמו לחודש יולי 2010 נישאו 14 אלף נערות ירדניות מתחת לגיל 18.

ב-3 במאי 2010 ערכה הממשלה תיקונים בדיני העונשין שיבטיחו כי אנשים שהרגו "על רקע כבוד המשפחה" בת משפחה שנחשדה בקיום יחסים אסורים ייענשו במלוא חומרת הדין. הסעיף החדש, שסימנו 345 א', אינו מתיר התחשבות בנסיבות מקלות לביצוע פשעים "בעידנא דריתחא" (סעיף 98) כאשר טרם מלאו לקרבן 15 שנה ובמקרים שבהם הקרבן היא ממין נקבה. לדברי רנא אל-חוסייני מעיתון הג'ורדן טיימס, תועדו השנה בירדן, בין החודשים ינואר ונובמבר 2010, תריסר מקרי הרג "על רקע כבוד המשפחה".

שינויים שהוכנסו בדיני העונשין הביאו גם להחמרת העונשים בגין אונס, מעשר שנות מאסר ל-15 שנה, והוראה חדשה קובעת עונש של עשרים שנות מאסר עם עבודת פרך במקרה שהקרבן בת 15 עד 18 שנה. כמו כן, נקבעו עונשי מינימום של 12 שנות מאסר על תקיפות גופניות שגרמו למותם של קטינים או נשים.

זכויות העובדים

עובדים מאוגדים בירדן רשאים לשבות רק באישור הממשלה. אף כי עובדים שאינם ירדנים מורשים מאז שנת 2008 להצטרף לאיגודים, אין הם רשאים לשבות.

תקנות חדשות החלות על עובדות במשקי בית ואשר פורסמו בחודש אוגוסט 2009 בעקבות הכללתן של עובדות במשק בית בחוק העבודה מחודש יולי 2008, מגבילות זכויות יסוד כגון חופש התנועה. ועדה במשרד העבודה שהוסמכה לפתור מחלוקות הנוגעות לעבודה לא דאגה להבטיח תשלום משכורות שנמנעו מעובדות, לא סיפקה לעובדות הגנה נאותה מפני שעות עבודה ארוכות, ולא דאגה למנוע את לכידתן במשק בית שבו הן סובלות מהתעללות.

חוקרים בחנו 34 מקרים במסגרת החוק הירדני נגד סחר בבני אדם מחודש מארס 2009, אך לא בכולם הועמדו אנשים לדין. נכון לחודש יולי, בתי המשפט טרם פסקו בחמשת המקרים שהתובע הראשי של עמאן הגיש בהם כתבי אישום.

גורמי מפתח בינלאומיים

על-פי הסכם בן חמש שנים שנחתם בין ארה"ב לבין ירדן, ואשר יישומו החל בשנת 2010, ארה"ב מספקת לירדן מדי שנה סיוע כלכלי בהיקף של 360 מיליון דולר וסיוע חוץ צבאי בהיקף של 300 מיליון דולר. מדובר בגידול לעומת בקשות קודמות לסיוע לירדן שהגיש ממשל ארה"ב, אך בעבר התווסף לסיוע שניתן בעקבות בקשות כאלה גם סיוע אד-הוק, והסיוע הכולל שהועבר בפועל מארה"ב לירדן עמד בשנת 2008 על למעלה ממיליארד דולר (לשם השוואה, האיחוד האירופי העביר לירדן סיוע בסך 265 מיליון אירו לשנים 2010-2007).

בחודש נובמבר 2009 אישר האיחוד האירופי את מחויבותו לשדרוג היחסים עם ירדן, ובחודש מאי 2010 חתם האיחוד על חבילת סיוע בסך 223 מיליון אירו למשך שלוש שנים, משנת 2011 ועד שנת 2013. אחד מארבעת התחומים שניתנה להם עדיפות הוא שיפור מצב הדמוקרטיה, זכויות האדם, כלי התקשורת ומערכת עשיית הצדק. גידול זה של 12% בסיוע מאירופה ניתן למרות היעדר התקדמות בתחומים אלה, ועל אף שבשנת 2010 חלה בהם גם נסיגה מסוימת.