תקציר

לאחר שישראל פתחה במתקפה הנרחבת שלה ברצועת עזה ב-27 בדצמבר 2008, רשויות חמאס בשטח זה נקטו צעדים יוצאי דופן כדי לפקח על יריביהן הפוליטיים מבית ועל חשודים בשיתוף פעולה, להטיל עליהם מורא, להעניש אותם, ולעתים לחסלם כליל. התקפות אלה נמשכו לכל אורך המבצע הצבאי של ישראל, והן התמעטו, אם כי לא פסקו לחלוטין, מאז הסתיימו פעולות האיבה הנרחבות ב-18 בינואר 2009.

במהלך ההתקפה הישראלית הכאוטית נהרגו כ-1,350 אזרחים ולוחמים פלשתינאים ונפצעו כ-5,000. במהלך ההתקפה, הוצאו להורג ללא משפט 18 אנשים, בעיקר נאשמים בשיתוף פעולה עם ישראל. האחראים לכך היו אנשי כוחות הביטחון של חמאס וחמושים רעולי פנים, על-פי הסברה מטעם חמאס. בנוסף לכך, חמושים רעולי פנים הכו וירו בעשרות ממתנגדיהם הפוליטיים וגרמו להם לפציעות. הקורבנות היו בעיקר חברים ותומכים של פתח, שהיא המפלגה היריבה העיקרית של חמאס.

גם לאחר שישראל הסיגה את כוחותיה מרצועת עזה המשיכה האלימות הפנימית באזור זה. ארגונים פלשתיניים לזכויות האדם ברצועה דיווחו על הרג של 14 אנשים נוספים בין 18 בינואר ל-31 במארס 2009.

עד כה לא נענשו האחראים לרוב מעשי אלימות אלה. למיטב ידיעתו של ארגון Human Rights Watch , חרף הבטחות לחקור הרג בלתי חוקי ופגיעות אחרות, רשויות חמאס חקרו רק מקרה אחד של הרג בידי חברים בכוחות הביטחון שלהן או בזרוע הצבאית.

מרבית הפלשתינאים שהוצאו להורג בידי פלשתינאים אחרים במהלך פעולות הצבא הישראליות היו גברים שהואשמו בשיתוף פעולה עם ישראל. אנשים אלה ברחו, ביחד עם אחרים, ממתחם בית הכלא הראשי של עזה לאחר שישראל הפציצה אותו ב-28 בדצמבר. נוסף על 32 מקרי ההרג המוזכרים לעיל, קרובי משפחתו של אחד מן החשודים בשיתוף פעולה ירו בו למוות "כדי להשיב את כבוד המשפחה", וכוחות חמאס לא התערבו בכך.

כוחות הביטחון של חמאס אף נקטו אלימות נגד אנשים המוכרים כחברים בפתח, במיוחד נגד אלה שעבדו קודם לכן בשירותי הביטחון של הרשות הפלשתינית, שנשלטו בידי פתח. מדאיג במיוחד הוא דפוס הפעולה הנפוץ של הטלת מומים באנשים באמצעות ירי ברגליהם. חמאס השתמש בשיטה זו לראשונה בחודש יוני 2007, כאשר נטל מידי פתח את השלטון בתוך רצועת עזה. על-פי הנציבות העצמאית לזכויות האדם, שהיא גוף של הרשות הפלשתינית המופקד על קבלת תלונות בענייני זכויות האדם, בין 28 בדצמבר 2008 ו-31 בינואר 2009, חמושים רעולי פנים שלא זוהו ירו במכוון לרגליים של לפחות 49 אנשים ופצעו אותם.

בחודשים ינואר ופברואר 2009 ראיין ארגון Human Rights Watch שלושה גברים שנורו ברגליהם, ככל הנראה בידי כוחות הביטחון של חמאס, כמתואר להלן, שניים מהם תומכי פתח ואחד מהם חבר לשעבר במנגנון הביטחון המסכל של הרשות הפלשתינית שנשלט בידי פתח. את הגבר השלישי שמע מישהו ברחוב כשהוא מותח ביקורת על חמאס.

חטיפות ומכות קשות הן בעיה נוספת. לפי הנציבות העצמאית לזכויות האדם, בין 28 בדצמבר ל-31 בינואר הותקפו פיזית 73 גברים תושבי עזה על-ידי אנשים שלא זוהו. המותקפים נותרו עם ידיים ורגליים שבורות. ארגון Human Rights Watch תעד שלושה מקרים כאלה, שבהם הותקפו תומכי פתח במהלך המתקפה הישראלית ולאחריה, וכן מקרה אחד של מה שנראה כמעצר בית ממניעים פוליטיים.

התקפותיהם של כוחות הביטחון של חמאס על פלשתינאים אחרים במהלך פעולות האיבה הנרחבות האחרונות עם ישראל ולאחריהן הן ההתפרצות החמורה ביותר של אלימות פנימית מאז עלה חמאס לשלטון בתוך הרצועה בחודש יוני 2007. עם זאת, סוגי ההפרות אינם חדשים. בעבר תעד ארגון Human Rights Watch תקיפות דומות שבוצעו בידי משטרת חמאס ובידי כוח ביטחון הפנים, כולל מעצרים שרירותיים שלוו במכות קשות ובירי לרגליים; ועינויים, שבחלק מהמקרים הובילו למותו של הקורבן.

מן העבר השני, הרשויות בגדה המערבית, הנשלטות בידי פתח, הגבירו את מעשי הדיכוי נגד חברי חמאס ותומכיו באזור זה. בין 28 בדצמבר 2008 ו-28 בפברואר 2009 תעדו ארגונים פלשתיניים לזכויות האדם 31 תלונות של תושבים שטענו כי עונו בידי כוחות הביטחון הנשלטים בידי פתח. הארגונים אף תעדו מקרה אחד של מוות במשמורת, ואת מעצרם השרירותי של שני עיתונאים מתחנת טלוויזיה פרטית הנחשבת לתומכת בחמאס. תורמים מארצות הברית ומן האיחוד האירופי, המממנים כוחות אלה ומאמנים אותם, לא השמיעו בפומבי כל ביקורת על הפרות קשות אלה של זכויות האדם.

הן התקיפות שבוצעו ברצועת עזה והן אלה שבוצעו בגדה המערבית מהוות הפרה של החוק הפלשתיני. בחוק היסוד הפלשתיני , הנחשב לחוקה זמנית, מעוגנים הזכות לשוויון בפני החוק, חופש הביטוי וההתאגדות וכן זכויות יסוד של הליך הוגן. על-פי חוק זה, עינויים ויחס בלתי הולם אסורים.

פגיעות אלה אף אסורות על-פי אמנות בינלאומיות רבות, ובראשן האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות והאמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים. רשויות פתח כמו-גם אלה של חמאס טוענות כי הן ההנהגה הלגיטימית של הרשות הפלשתינית. הרשות הפלשתינית, שאינה מוכרת כמדינה, אינה יכולה לחתום על אמנות אלה, אך דוברים רשמיים מטעמה התחייבו שוב ושוב לכבד את הכללים הקבועים בהן. כמפלגה פוליטית, חמאס הצהיר בפומבי, בכמה הזדמנויות, כי יכבד את הכללים הבינלאומיים של זכויות האדם.

דוברים רשמיים מטעם חמאס טענו כי יחקרו האשמות בדבר הפרות שבוצעו בידי כוחות הביטחון שלו, והכחישו את קיומה של מדיניות לפגיעה ביריבים פוליטיים או במבקרים פוליטיים. ב-29 בינואר מסר איהאב אל-ר'וסיין, דובר משרד הפנים של חמאס, לסוכנות הידיעות רויטרס כי חמאס חוקר האשמות וימצה את הדין עם כל מי שימצא אשם.[1] בתחילת פברואר אמר דובר חמאס ר'אזי חמד לתחנת הטלוויזיה אל-ג'זירה: "אני לא מתעלם מכך שחברים בחמאס ביצעו כמה טעויות, אבל אני חושב שזאת לא מדיניות שהמנהיגות כאן אימצה".[2]

גורמים רשמיים מטעם חמאס הצהירו כי באחד המקרים הטילו עונש משמעתי על שוטרים שנמצא כי היו מעורבים במותו של אדם שהוחזק במעצר. ב-31 במארס פיטר משרד הפנים 11 שוטרים ועצר אותם עד למשפטם, האמור להתקיים בבית משפט צבאי. השוטרים מואשמים במעורבות במותו של זאייד עייש מברוכ ג'ראדאת, בן 40, שעל-פי ארגונים פלשתיניים לזכויות האדם מת מעינויים ב-16 במארס. על-פי דיווחים עצרה משטרת רפיח את ג'ראדאת בחשד לאחזקת סמים.

אמנם, קשה לקבוע אם הפגיעות המתוארות בדו"ח זה נבעו ממדיניות שמנהיגי חמאס התוו, אבל תפוצתן ותדירותן של ההפרות מעוררות חשד כבד לקיומה של מדיניות כזאת. לכל הפחות, אין כוחות הביטחון של חמאס עושים די כדי למנוע פגיעות אלה וכדי להעניש את האחראים להן.

בתקופות של עימות מזוין, חמאס, כרשות השולטת בפועל ברצועת עזה, רשאי לנקוט אמצעים הולמים כדי להבטיח את הביטחון, ובכלל זה מעצר של אנשים שנשקפת מהם סכנה ביטחונית אמתית. אבל מעצרים אינם יכולים להתבצע באופן שרירותי או להיות מכוונים, מתוך מניעים פוליטיים, להבדיל מביטחוניים, נגד קבוצה או קטגוריה של אנשים. פגיעות פיזיות בעצירים, כולל עינויים והוצאות להורג ללא משפט, אסורות לחלוטין, יהיו הנסיבות אשר יהיו.