Palestinian firefighter tries to put out a fire at Gaza's main power plant.

© Reuters 2014

(ירושלים) – ארגון Human Rights Watch אמר היום כי ירי הפגזים הישראלי שפגע ככל הנראה בתחנת הכוח היחידה של רצועת עזה ב-29 ביולי 2014 והוציא אותה מכלל שימוש, גרם להחרפת המשבר ההומניטארי עבור 1.7 מיליון תושבי הרצועה. גרימת נזק לתחנת כוח או הריסתה, אפילו אם היא משרתת גם מטרה צבאית, תיחשב על-פי דיני הלחימה להתקפה בלתי חוקית ובלתי מידתית, המסבה לאוכלוסייה האזרחית נזק גדול בהרבה ביחס לתועלת הצבאית שניתן להפיק ממנה.

לדברי ארגון Human Rights Watch, פגיעתה של השבתת תחנת הכוח באוכלוסייה חורגת בהרבה מהפסקות חשמל. ההשבתה הביאה לצמצום חד בשאיבת המים לצורך אספקה למשקי בית ובטיפול בשפכים, פעולות התלויות באספקת חשמל. ההשבתה אף אילצה את בתי החולים, שכרעו כבר קודם לכן תחת הנטל בשל מספרם הרב של נפגעי המלחמה, להגביר את הסתמכותם על גנראטורים לא יציבים. השבתת התחנה פגעה גם באספקת המזון כיוון שהמאפיות נאלצו לצמצם את ייצור הלחם לאחר שהמקררים חדלו לפעול.

לדברי אריק גולדשטיין, סגן מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "אם ישנה התקפה בודדת שצפוי היה כי תסכן את בריאותם ורווחתם של אנשים רבים במיוחד ברצועה, התקפה כזו היא פגיעה בתחנת הכוח היחידה של הרצועה. תקיפה מכוונת של תחנת הכוח תיחשב לפשע מלחמה".

דובר הרשות לחלוקת אנרגיה, ג'מאל א-דרדסאווי, צוטט בכלי התקשורת כמי שאמר שפגזים שנורו מטנק ישראלי פגעו במכלים לאחסון הדלק של התחנה. ההתקפה גרמה לפיצוץ עז ולשריפה שהסבה נזק לחלקים אחרים של המתקן והמאמצים לכיבויה נמשכו רוב שעות היום.

השבתת התחנה הביאה לניתוק של חלק ניכר משטח הרצועה מאספקת החשמל. תושבי הרצועה חיו מזה שנים עם אספקת חשמל במשך חלק משעות היום בלבד, ואלה מהם שידם הייתה משגת הפעילו גנראטורים פרטיים כגיבוי לאספקת החשמל. שבוע לאחר ההתקפה חודשה אספקה מסוימת לחלק מהשכונות, אולם גם אספקה זו מצומצמת יותר מזו שקדמה לעימות האחרון.

זמן קצר לאחר הדיווח על ההתקפה הכחישה ישראל כי ירתה במכוון על תחנת הכוח אולם אמרה כי ייתכן שכוחותיה פגעו בה בשוגג. לארגון Human Rights Watch אין אפשרות לקבוע אל נכון האם לוחמי חמאס נכחו באזור בעת שהתחנה נפגעה. אולם, פתחי א-שיח' ח'ליל, סגן יו"ר רשות האנרגיה ומשאבי הטבע ברצועת עזה, אמר כי אזור א-נוסייראת, שבו ממוקמת התחנה, היה נתון להפצצה כבדה בעת שהדבר אירע. ח'ליל אמר כי כבאים התקשרו אליו והודיעו לו שאינם יכולים להגיע לתחנת הכוח בשל ההתקפה המתמשכת על האזור. לדבריו, האש התפשטה עקב כך ממכל האחסון הקטן שנפגע במקור למכל גדול יותר.

ההתקפה אירעה בסביבות השעה 03:00 לפנות בוקר ביום שההפצצות בו תוארו ככבדות ביותר בשלושת השבועות הראשונים של הלחימה. תקיפות אוויריות שביצעה ישראל באותו יום הרסו מסגד מרכזי ואת ביתו של המנהיג הפוליטי של חמאס, איסמאעיל הנייה, והסבו נזק לבנייני ממשלה ולבניין שבו שכנו משרדיהן של תחנות הטלוויזיה והרדיו שבשליטת חמאס. בפעולות הצבאיות של ישראל באותו יום נהרגו כמאה פלסטינים.

הפעולות הצבאיות של ישראל הסבו נזק כבד לתשתית ברצועת עזה, לרבות בתי מגורים, מפעלים, בתי חולים, מסגדים ובתי ספר.

על-פי דיני הלחימה, תחנות כוח, כמו-גם נמלי תעופה, נחשבים לאתרים דו-שימושיים – אתרים אזרחיים המביאים תועלת גם לכוח מזוין. ככאלה, הם עשויים להיחשב למטרה צבאית, שניתן להתקיפה. אולם, כל התקפה על אתר דו-שימושי חייבת להיות מידתית. התקפות שהנזק הצפוי מהן לאזרחים ולמבנים אזרחיים גדול מהתועלת הצבאית שלה ניתן לצפות הן התקפות אסורות. הנזק הצפוי לאזרחים כולל אבדות בנפש לאורך זמן כמו-גם פגיעה מיידית באזרחים. לפיכך, כל התקפה על תחנת הכוח של עזה שתגרום להשבתה משמעותית תהיה תמיד בלתי מידתית, ותפר את המשפט ההומניטארי הבינלאומי.

ישראל הכחישה כי תקפה את תחנת הכוח. תא"ל ירון רוזן, ראש להק אוויר למסוקים בצה"ל אמר ב-29 ביולי כי לישראל "אין שום אינטרס" לתקוף את תחנת הכוח. "אנחנו מעבירים להם חשמל, אנחנו מכניסים את הגז, אנחנו מכניסים את המזון כדי למנוע אסון הומניטארי. [...] אז תקפנו את תחנת הכוח?" לדברי רוזן ייתכן שישראל פגעה בתחנת הכוח בשוגג ומתנהלת חקירה פנימית בנושא. בכתבה בנושא משבר החשמל ששודרה ברשת סי-אן-אן ב-4 באוגוסט נמסר כי דובר מטעם משרד הביטחון הישראלי אמר לרשת סי-אן-אן כי כוחות ישראליים לא היו מעורבים בהתקפה.

ריבחי א-שיח', סגן ראש רשות המים הפלסטינית, אמר כי המחסור בחשמל הביא להשבתת בארות – למעט במקומות שבהם קיים גיבוי מסוים של גנראטורים. בנוסף הושבתו לדבריו מפעלים לטיפול בשפכים ולהתפלת מים. השבתת בארות מסכנת את היבולים התלויים בהשקיה בעונה החמה ביותר של השנה.

רוב משקי הבית העירוניים ברצועת עזה תלויים בחשמל כדי להזרים מים לתוך המכלים שעל גגות הבתים. ר'אדה סנונו, עובדת בארגון לא ממשלתי, אמרה ב-4 באוגוסט כי ביתה בעיר עזה נותר ללא אספקת חשמל מאז ההתקפה על תחנת הכוח, והדבר כפה על משפחתה לרכוש מים בג'ריקנים ולשמור את המים המשומשים של משק הבית לצורך הדחת השירותים. לדברי מחמוד דאהר, מנהל משרד ארגון הבריאות העולמי ברצועת עזה, משמעות קריסת שירותי החשמל היא שלתושבים רבים ברצועת עזה אין גישה לכמות המים הנחוצה מדי יום לנפש לצורך שתייה, בישול, היגיינה, וכביסה, אשר עומדת על-פי הערכות על כשלושים ליטרים.

דאהר אמר כי לבתי החולים הוענקה עדיפות באספקת החשמל הזמין בצמצום, וכי בית החולים א-שיפאא, שהוא הגדול ברצועה, מקבל את מירב האספקה, לאורך 16 שעות ביום. לדבריו אם יאזל הדלק המשמש להפעלת גנראטורים, או שתחול תקלה באחד הגנראטורים, עלול בית החולים להיוותר ללא אספקת חשמל.

גורם רשמי בבית החולים אל-קודס בעיר עזה אמר לארגון Human Rights Watch ב-7 באוגוסט כי עקב הניתוקים באספקת החשמל:

אנחנו משתמשים בגנראטור הגדול במשך שש עד שמונה שעות ביום, ואז אנחנו נאלצים להסתמך על שלושה גנראטורים קטנים יותר, כיוון שהגדול אינו יכול לפעול ללא הפסקה. אם הגנראטור הגדול יתקלקל, אנחנו לא יודעים איך נוכל לתקן אותו, בשל המחסור בחלקי חילוף. הוא מזרים חשמל לתחנת החמצן, לשתי המעליות של בית החולים, ולמזגנים – אספקה שמגיעה לכדי 80 אחוזים מצריכת החשמל הכוללת של בית החולים. כשאנחנו משתמשים בגנראטורים הקטנים יותר, ניתן להפעיל רק מעלית אחת, ואף אחד מהמזגנים, והדבר מקשה על הצוות לעבוד שעות ארוכות בחום של אוגוסט, ומסוכן עבור החולים.

לדברי ארגון Human Rights Watch, כוחות ישראליים כבר פגעו בתחנת הכוח הן מוקדם יותר בסבב הלחימה הנוכחי והן במהלך עימותים קודמים, כך על-פי דיווחים בנושא. לדברי הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, מאז תחילת חודש יולי התחנה נפגעה בחמש הזדמנויות שונות. לדברי הארגון הישראלי הלא ממשלתי "גישה", תחנת הכוח נסגרה למשך פרק זמן קצר לאחר הפגזה של כוחות ישראליים ב-22 וב-23 ביולי. פתחי א-שיח' ח'ליל מרשות האנרגיה אמר כי באחת התקפות הוצאה מכלל שימוש אחת ממערכות ייצור החשמל של תחנת הכוח.

לדבריו תיקונה של המערכת ושל מכלי האחסון יארך למעלה משנה, אולם ניתן לבצע בתחנה תיקונים זמניים שיאפשרו לה לייצר חמישים מגוואט בשלב מוקדם יותר, אם כי עלות הייצור תהיה גבוהה יותר. סגן השר הממונה על רשות האנרגיה הפלסטינית ברמאללה, עבד אל-כרים עאבדין אמר לארגון Human Rights Watch כי לפני תחילת סבב הלחימה הנוכחי תחנת הכוח, הממוקמת במרכז רצועת עזה, ייצרה חשמל בהיקף של כשישים מגוואט.

לדברי פתחי א-שיח' ח'ליל, כיומיים לפני התקיפה ב-29 ביולי, הרשויות הישראליות העבירו לו באמצעות משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטאריים מסר, לפיו תחנת הכוח אינה מוגדרת כמטרה לתקיפה ועובדיה יכולים לנוע בבטחה בתוך המתקן. לדבריו, לא נפגעו עובדים כלשהם בתקיפה.

בנוסף לתפוקתה של תחנת הכוח מקבלת רצועת עזה בדרך כלל אספקת חשמל בהיקף של 120 מגוואט מישראל באמצעות עשרה קווי תמסורת וכן אספקה בהיקף של 28 מגוואט ממצרים, באמצעות שלושה קווי תמסורת. אולם, לדברי עאבדין, בסבב הלחימה הנוכחי ניזוקו שמונה מקווי התמסורת הישראליים ושניים מהקווים המצריים, דבר שהביא לצמצום האספקה המגיעה מישראל ל-24 מגוואט וזו המגיעה ממצרים ל-18 מגוואט נכון ל-4 באוגוסט.

הנזק שנגרם לקווי התמסורת הישראליים והמצריים ותקיפת תחנת הכוח לאחר מכן צמצמו את אספקת החשמל ברצועת עזה לכ-20 אחוזים מ-200 המגוואט שסופקו בה לפני שהחל סבב הלחימה הנוכחי. צורכי החשמל ברצועה מוערכים בכ-350 מגוואט, ולכן קיצוב באספקה והפסקות חשמל מחזוריות היו מצב העניינים הרגיל עוד לפני שהנזק שנגרם במלחמה הביא לקיצוץ בכמות החשמל הזמינה.

מאז החלה הפסקת האש ב-5 באוגוסט חלה עלייה באספקת החשמל לאחר שצוותי תיקון שיקמו שמונה מקווי התמסורת הישראליים ואת כל שלושת הקווים המצריים. לדברי הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, טכנאים לא יכלו לבצע את התיקונים לפני ההכרזה על הפסקת האש בשל תנאי העימות. על-פי דיווחים, נכון ל-7 באוגוסט משקי בית ברצועה קיבלו אספקת חשמל במשך בין שלוש לשבע שעות ביממה, בכפוף למיקומם ברצועת עזה.

לפני שמונה שנים, ב-28 ביוני 2006, טילים ישראליים פגעו בתחנת הכוח שמונה פעמים, והוציאו מכלל פעולה את השנאים שלה, שלושה ימים לאחר שלוחמים של חמאס ברצועה לכדו את החייל הישראלי גלעד שליט. לאחר-מכן עיכבה ישראל או חסמה את העברת החומרים הנחוצים לתיקון מלא של תחנת הכוח. מאוחר יותר, בשנת 2008, קיצצה ישראל את אספקת החשמל והדלק שלה לרצועת עזה במטרה מוצהרת להפעיל על ארגונים חמושים לחץ להפסיק את ירי הרקטות על אזרחים בישראל, צורה של ענישה קולקטיבית המפרה את דיני הלחימה.

ישראל תקפה בעבר תחנות כוח מחוץ לרצועת עזה במהלך מעשי איבה. במהלך העימות המזוין שלה עם חזבאללה הפציצה ישראל במכוון תחנות כוח בדרום לבנון, לרבות ב-24 ביוני 1999, ב-8 בפברואר 2000 וב-5 במאי 2000. למחרת ההתקפה בשנת 1999, אמר תא"ל (דאז) דן חלוץ במסיבת עיתונים כי מתקני תשתית לבנונים שהיו יעד לתקיפה "נבחרו מזמן" וכי "ממשלת [ישראל] החליטה לבצע התקפה על תשתיות לבנוניות ולא רק על מתקנים של חמאס... כדי להדגיש שכל הגורמים בעלי ההשפעה בלבנון התומכים בפעילותה הרצחנית של חזבאללה מועדים להתקפה". התקפות על תחנות חשמל הפרו את האיסור המוטל בדיני הלחימה על התקפות לא מידתיות כיוון שהנזק שהיה צפוי מהן לאוכלוסייה האזרחית היה גדול מהתועלת הצבאית שהושגה באמצעותן.

דיני הלחימה מחייבים מדינות הנושאות באחריות להפרות להעניק פיצוי מלא על האובדן או הפגיעה שנגרמו. הדבר יהיה כרוך, לכל הפחות, באספקת חומרים וסיוע שיאפשרו לשקם את תחנת הכוח במהירות, כך שתוכל לחזור לתפוקתה קודם למלחמה. על ישראל לוודא שלסוכנויות הומניטאריות יש גישה לשיקום קווי חשמל שנפגעו גם בעת שהלחימה נמשכת, בהינתן ההשפעה ההומניטארית המכרעת שיש לעניין זה על האוכלוסייה האזרחית.