הפגזת מבנים אזרחים מצביעה על מדיניות בלתי חוקית
16 יולי, 2014
ישראל מרבה לדבר על הדיוק בתקיפות, אבל קשה לראות בתקיפות ללא מטרות צבאיות הגורמות לאבידות רבות בקרב אזרחים תקיפות מדויקות". עוד אמרה ויטסון כי "למרבה הצער, מקרים שתועדו לאחרונה בעזה תואמים את ההיסטוריה הארוכה של תקיפות אוויריות בלתי חוקיות שמבצעת ישראל.
שרה לאה ויטסון, מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון

(עזה) – ארגון Human Rights Watch אמר היום כי תקיפות אוויריות של ישראל ברצועת עזה שנחקרו על ידי הארגון היו מכוונות למבנים אזרחיים ככל הנראה והרגו אזרחים תוך הפרה של דיני המלחמה. על ישראל לשים קץ לתקיפות בלתי חוקיות שאינן מכוונות כנגד מטרות צבאיות ושעלולות להיות מכוונות כצעד של ענישה קולקטיבית או מיועדות כוונתן עלולה להיות ענישה קולקטיבית או באופן כללי להרוס רכוש אזרחי. לדברי ארגון Human Rights Watch התקפות מכוונות או חסרות זהירות שמפרות את דיני המלחמה הן פשעי מלחמה.

בהתקפות הישראליות על רצועת עזה החל ב-7 ביולי 2014, שבמהלכן לדברי גורמים רשמיים ישראלים ניתכו על הרצועה למעלה מ-500 טונות של חומרי נפץ בצורת טילים, פצצות מן האוויר וארטילריה, נהרגו, נכון ל-14 ביולי, לפחות 178 אנשים ו-1,361 נפצעו, בהם 635 נשים וילדים, כך לפי נתוני האו"ם. על פי דו"חות ראשוניים של האו"ם, 138 מן ההרוגים, כ-77%, היו אזרחים ובהם גם 36 ילדים. עוד מצא האו"ם כי 1,255 בתים נהרסו בהתקפות וכי לפחות 7,500 אנשים נעקרו מבתיהם.

לדברי שרה לאה ויטסון, מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "ישראל מרבה לדבר על הדיוק בתקיפות, אבל קשה לראות בתקיפות ללא מטרות צבאיות הגורמות לאבידות רבות בקרב אזרחים תקיפות מדויקות". עוד אמרה ויטסון כי "למרבה הצער, מקרים שתועדו לאחרונה בעזה תואמים את ההיסטוריה הארוכה של תקיפות אוויריות בלתי חוקיות שמבצעת ישראל".

ארגונים חמושים פלסטיניים חייבים גם הם להפסיק את התקפות הרקטות הבלתי מבחינות לעבר ריכוזי אוכלוסייה בישראל. על פי דיווחים בתקשורת הישראלית, ארגונים פלסטיניים חמושים שיגרו 1,500 רקטות לעבר ישראל, פצעו חמישה אזרחים ישראלים והרסו רכוש.

במהלך חודש מאי ובתחילת יוני הכוחות הישראליים ביצעו תקיפות, והארגונים הפלסטיניים ההחמושים שיגרו רקטות, אך בהיקף מצומצם יותר. ב-11 ביוני נהרגו בתקיפה אווירית ישראלית אדם שנחשד בהשתייכות לארגון חמוש ובנו, בעת שרכבו על אופנוע ברצועת עזה. אירוע זה הוביל לשיגור רקטות מצדם של ארגונים פלסטיניים חמושים ולהסלמה רצינית בהתקפות הישראליות ב-7 ביולי. ישראל גם מאשימה את חמאס בחטיפתם ורציחתם של שלושה נערים ישראלים בסמוך להתנחלות בגדה המערבית ב-12 ביוני. ישראל פתחה במבצע צבאי בגדה המערבית ב-13 ביוני שבמהלכו הרגה לפחות שישה פלסטינים. חמאס שיבח את החטיפה אך הכחיש כי הוא אחראי לה.

ארגון Human Rights Watch חקר ארבע תקיפות אוויריות שהתרחשו במהלך המבצע הצבאי בעזה ביולי. בתקיפות הללו נהרגו ארבעה אזרחים והן לא כוונו אל מטרות צבאיות לגיטימיות, או שבוצעו למרות הסיכויים הגבוהים שהאבידות בקרב האזרחים יהיו בלתי מידתיות בהשוואה לתועלת הצבאית. תקיפות כאלה המבוצעות באורח מכוון או חסר זהירות הן פשעי מלחמה על פי דיני המלחמה החלים על כל הצדדים. במקרים שנחקרו, הצבא הישראלי לא פרסם כל מידע המצביע על כך שתקף מטרות צבאיות לגיטימיות או שפעל לצמצום הפגיעה באזרחים.

ישראל השמיעה בעבר, כעניין שבמדיניות, את הטענה השגויה שאזרחים החברים בתנועת חמאס ובהתארגנויות פוליטיות אחרות שאינם מחזיקים בתפקיד צבאי הם בבחינת "מחבלים" ולכן מהווים מטרות צבאיות לגיטימיות. בעבר ביצעה ישראל מאות תקיפות בלתי חוקיות על בסיס עמדה זו. ישראל גם מתקיפה את בתי משפחותיהם של חברים לכאורה בארגונים חמושים מבלי להראות כי נעשה במבנים שימוש לצרכים צבאיים.

ב-11 ביולי תקפה ישראל את בית הקפה "ווקת אל-מרח" בסמוך לעיר ח'אן יונס, הרגה תשעה אזרחים בהם שני ילדים בני 15 ופצעה שלושה אזרחים, בהם ילד בן 13. דובר מטעם הצבא הישראלי אמר כי התקיפה "כוונה נגד מחבלים" אולם לא הציג שום ראיות לכך שמי מיושבי בית הקפה, שהתאספו במקום כדי לצפות באחד ממשחקי גביע העולם בכדורגל השתתף בפעולות צבאיות או שהריגתו של אדם אחד שהיה על-פי הטענה "מחבל" בבית קפה צפוף תצדיק את הפגיעה הצפויה באזרחים.

בתקיפה אחרת שבוצעה ב-11 ביולי פגע טיל ישראל בכלי רכב במחנה הפליטים אל-בוריג' והרג שני עובדים של הרשות המוניציפאלית שנסעו בו. השניים היו בדרכם הביתה ונסעו בכלי רכב שהיה מסומן כשייך לרשות המוניציפאלית, לאחר שפינו הריסות מכביש שנפגע בתקיפה אווירית. קרובי משפחתם אמרו כי אף אחד מן השניים לא היה קשור לארגון חמוש, וכי הנהג נסע באותו מסלול ובאותו כלי-רכב בכל יום מאז ה-7 ביולי. גגו של כלי הרכב הועף בפיצוץ ופגע בשתי ילדות שישבו בחזית ביתן הסמוך, ריטש את מעיה של אחת מהן, בת 9, ופצע את השנייה, בת 8. ארגון Human Rights Watch לא מצא ראיות כלשהן לקיומה של מטרה צבאית בכלי הרכב או בסביבתו בעת התקיפה.

בתקיפה אווירית ב-10 ביולי על בית משפחתו של מחמוד אל-חאג', חייט, במחנה הפליטים ח'אן יונס הצפוף, נהרגו שבעה בני משפחה, כולם אזרחים, כולל שני ילדים, ונפצעו יותר מעשרים אזרחים. תושבים אמרו לארגון Human Rights Watch כי אדם נוסף שנהרג, בנו בן ה-20 של אל-חאג', השתייך לדרג הנמוך של גדודי אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. הצבא הישראלי אמר כי הוא חוקר את ההתקפה. גם אם הבן היה היעד לתקיפה, נראה כי היא הייתה חסרת הבחנה מטבעה ובכל מקרה מדובר בהתקפה בלתי מידתית.

לדברי ויטסון, "נוכחותו של לוחם אחד בדרג נמוך אינה יכולה להצדיק את מחיקתה המזעזעת של משפחה שלמה. ישראל לעולם לא תקבל טיעון לפיו ביתו של איש כוחות הביטחון הישראלי הוא מטרה צבאית לגיטימית".

בהתקפה אווירית ישראלית רביעית, ב-9 ביולי, נהרגו אמל עבד ר'פור, שהייתה בחודש השביעי להריונה, ובתה בת השנה, ובעלה ובנה בן השלוש נפצעו. לדברי עדים, המשפחה גרה מול בניין דירות בעברו השני של הרחוב, שהותקף בכמה טילים. תושבים בבתים סמוכים אמרו שכוחות ישראליים ירו טיל "אזהרה" קטן שאינו מתפוצץ על בניין הדירות דקות לפני התקיפה העיקרית באמצעות טילים. אולם, המשפחה לא ידעה על האזהרה ולא הייתה לה שהות להימלט. גורמים ישראליים רשמיים לא אמרו מדוע תקפו את בניין הדירות.

בהודעה ראשונית קצרה שפרסם משרד דובר הצבא הישראלי ב-8 ליולי נאמר שהתקיפות הצבאיות כוונו אל: "4 בתי פעילים בארגון הטרור חמא"ס אשר מעורבים בפעילויות טרור ועוסקים בהכוונה ובביצוע של ירי תלול-מסלול לעבר שטח מדינת ישראל", ללא כל פרטים נוספים. בהצהרות שבאו לאחר מכן אמר הצבא שהוא נוקט מדיניות של תקיפת בתים המשמשים כמרכזי "שליטה ובקרה" או כ"תשתית טרור", לאחר שהוא מתריע בפני אזרחים לעזוב, אך לא סיפק מידע כלשהוא שיתמוך בהצהרות עמומות אלו.

ארגון זכויות האדם הישראלי "בצלם" אמר ב-13 ליולי שדובר צה"ל שינה את נוסח ההצהרות הנוגעות להתקפות מסוג זה במהלך המתקפה הצבאית הנוכחית, אך שרק במקרה ספציפי אחד אכן טען הצבא שאמצעי לחימה הוסתרו בבית שתקף. אתר החדשות הישראלי Ynetדיווח כי גורם רשמי בצבא ציין ב-12 ליולי שהצבא סימן למעלה ממאה בתים של מפקדים מדרגים שונים ברצועת עזה כיעדים לתקיפה.

מבנים אזרחיים כגון בתי מגורים הופכים למטרות לגיטמיות רק כאשר נעשה בהם שימוש למטרות צבאיות. בעוד שדיני המלחמה מעודדים את השימוש באזהרות יעילות לפני התקפה על מנת לצמצם הרג של אזרחים, הרי שמתן התראות אינו הופך תקיפה שהיא בלתי חוקית מכל בחינה אחרת, לחוקית.

בכדי שאזהרות ייחשבו ליעילות, דרוש לאזרחים די זמן לעזוב ולהגיע למקום מבטחים לפני התקיפה. במספר מקרים שנחקרו על ידי ארגון Human Rights Watch ישראל אמנם סיפקה אזהרות, אך ביצעה את התקיפה בתוך חמש דקות או פחות. בהתחשב בעובדה שאין בעזה מקלטים, אין לאזרחים באופן ריאלי, מקום שאליו יוכלו לברוח.

תקיפות המכוונות כנגד אזרחים או רכוש אזרחי אינן חוקיות משום שאינן מבחינות או שאינן יכולות להבחין בין אזרחים ללוחמים. תקיפות שנועדו להעניש בני משפחה של מפקד או לוחם של האויב מהוות גם ענישה קולקטיבית בלתי חוקית. תקיפות הגורמות להרס רב של רכוש המבוצעות באופן בלתי חוקי ומופקר אסורות גם הן.

"קריאה למשפחות לברוח עשויה לצמצם את מספר הקורבנות, אך היא אין בה כדי להפוך התקפות בלתי-חוקיות לפחות בלתי-חוקיות", אמרה ויטסון. "העובדה שישראל אינה מצליחה להסביר מדוע תקיפות שבהן נהרגים אזרחים הן חוקיות מעוררת חשש כבד שתקיפות אלה נועדו לפגוע באזרחים או להרוס רכוש אזרחי באופן מופקר."

ארגון Human Rights Watch אמר כי על מועצת האו"ם לזכויות האדם לקיים ישיבה מיוחדת כדי לדון בהפרות של זכויות האדם הבינלאומיות ושל הדין ההומינטארי במסגרת העימות. על המועצה להעניק מנדט למשרד נציבות האו"ם לזכויות האדם למנות משלחת לחקר העובדות, שתחקור ללא משוא פנים ותדווח ללא דיחוי ובפומבי על ההפרות המבוצעות על ידי כל אחד מן הצדדים ותציג לצדדים ולאו"ם את המלצותיה.

על האיחוד האירופי והמדינות החברות בו לתמוך בכינוס ישיבה מיוחדת ובהקמת משלחת לחקר העובדות. עליהם גם לפעול לצורך קבלת החלטה אשר:

-       מדגישה את חובתם של הצדדים לעימות להגן על אזרחים, על פי החוק הבינלאומי;

-       מדגישה את הצורך בשמירה על גבולות פתוחים כדי לאפשר לסיוע הומניטרי ורפואי להגיע לנזקקים ולאפשר להם לעזוב;

-       מגנה הפרות של החוק הבינלאומי ושל החוק ההומינטארי על ידי כל הצדדים

וכן

-       מדגישה את הצורך במתן דין וחשבון על הפרות חמורות.

השלטונות הישראליים והשלטונות הפלסטיניים מעולם לא נקטו בפעולה רצינית שמטרתה לחקור פשעי מלחמה שבוצעו כביכול על ידי אנשי הכוחות שלהם בעימותים צבאיים קודמים. ארגון Human Rights Watch תיעד מספר רב של הפרות חמורות של דיני המלחמה שבוצעו על ידי הכוחות הישראליים בעשור האחרון, במיוחד תקיפות חסרות אבחנה כנגד אזרחים.

במבצעים צבאיים של ישראל מ-2005 ועד לסוף 2012, נהרגו בעזה 1,474 אזרחים ונהרסו אלפי בניינים. באותה תקופה, חמאס וקבוצות חמושות אחרות בעזה ירו כ-8,734 רקטות לעבר מרכזי אוכלוסיה ישראליים מהן נהרגו 38 אזרחים, בהם 26 ישראלים, 2 אזרחים זרים ו-10 פלסטינים, במקרים בהם הרקטות החטיאו את מטרתן.

על אש"ף להנחות את הנשיא מחמוד עבאס לבקש מבית הדין הפלילי הבינלאומי להחיל את סמכותו לחקור ולהעמיד לדין בגין פשעים בינלאומיים חמורים המבוצעים על ידי כל אחד מן הצדדים בשטח הפלסטיני.

ארגון Human Rights Watch אמר כי ממשלות המספקות כלי נשק לישראל, לחמאס או לארגונים חמושים ברצועת עזה צריכות להשהות משלוחים של חומרים כלשהם שתועד כי שימשו להפרה של החוק ההומניטארי הבינלאומי או שישנן טענות מהימנות שנעשה בהם שימוש כזה. יש גם לעצור מימון או תמיכה בחומרים כאלה. ארה"ב מספקת לישראל (תותחי) רוטרי, כלי טייס צבאיים, טילי Hellfire ואמצעי חימוש אחרים שבהם נעשה שימוש בלתי חוקי במהלך תקיפות אוויריות בעזה.

"הכישלון המתמשך של כל אחד מהצדדים להעמיד לדין בגין פשעי מלחמה בעזה משמעותו כי האפשרות היחידה להשגת צדק ולמתן דין וחשבון היא פנייה לבית הדין הפלילי הבינלאומי", אמרה ויטסון, "כמה עוד אזרחים ימותו כתוצאה מתקיפות ישראליות בלתי-חוקיות, עד שהנשיא עבאס יוביל את פלסטין לבית המשפט הזה?"

ראו להלן לפרטים על ארבע התקיפות שנחקרו על ידי ארגון Human Rights Watch.

התקפה על בית הקפה "ווקת אל-מרח"

בתקיפה ישראלית על בית הקפה "ווקת אל-מרח" בחוף הים ליד חאן-יונס שבדרום הרצועה, בשעה 23:30, ב-9 ביולי 2014, נהרגו תשעה אזרחים, בהם שני ילדים בני 15, ושלושה נפצעו, בהם ילד בן 13 שנפצע אנושות. כך סיפרו ניצולים וחברי משפחה לארגון Human Rights Watch.

ה"ניו-יורק טיימס" דיווח שדובר מטעם הצבא הישראלי, סא"ל פיטר לרנר, אמר כי הצבא ביצע "תקיפה מדויקת" באמצעות טיל וכי "היעד היה מחבל", אך הוא לא סיפק מידע באשר לזהות היעד לתקיפה או לעיתוי ההתקפה על בית קפה הומה אדם.

 ארגון Human Rights Watch לא מצא כל ראיות לכך שמי מהקורבנות היה חבר בארגון חמוש או שהייתה מטרה צבאית בקרבת מקום.

כשעה לפני התקיפה, לקוחות ועובדים ראו טיל קטן פוגע בעסק נוסף על חוף הים, בית הקפה ליאלי, הממוקם במרחק של כ-150 מטרים משם. הם ניגשו למקום וכיבו את השריפה הקטנה שפרצה שם ושבו לבית הקפה "ווקת אל-מרח", בו תכננו לצפות בשידור משחק גביע העולם בכדורגל בחצות. ניצולי ההתקפה וקרובי משפחה שדיברו עם הקורבנות זמן קצר לפניה סיפרו כי הלקוחות הניחו שהטיל הקטן נורה בטעות או שנורה באקראי על ידי חיל הים הישראלי.

קרובי משפחה וניצולי ההתקפה אמרו כי הקורבנות פקדו את בית הקפה שעל חוף הים לעיתים קרובות. ח'אלד כנעאן, בן 30, סיפר לארגון Human Rights Watch שבהתקפה נהרגו שניים מאחיו, מוחמד, בן 25, סטודנט לתואר שני בשפה הערבית ואיבראהים, בן 25, שעסק במכירת דגים. רמדאן סבאח, בן 37, גיסם של שני הקורבנות סיפר:

הם הלכו לבית הקפה על החוף הרבה, כולל כל יום מאז שהמבצע הזה התחיל [ב-8 ביולי]. הם אמרו שהם הרגישו שם יותר בטוחים מאשר בח'אן יונס. אבל לא היה שם שום דבר שיגן עליהם, זה רק כסאות ובד. כשמצאנו את הגופות, לא היו עליהם פצעים נראים לעין. לאיבראהים היה רק חתך קטן, אבל מצאנו את הגופה שלו במרחק של כמעט 200 מטרים משם. את מוחמד מצאו על האספלט. הכביש נסדק מהפיצוץ.

ארגון Human Rights Watch ביקר במקום ב-12 וב-13 ביולי, אך לא הצליח לקבוע איזה כלי נשק שימש להתקפה בשל עבודות חפירה נרחבות שביצעו קרובי משפחה בחיפושים אחר גופת אחד ההרוגים.

בהתקפה נהרגו שלושה מבני משפחת אל-אסטל, כך לדברי קרובי משפחתם: אחמד, בן 18, סולימאן, בן 15 ומוסא, בן 15 שנפטר בדרכו לבית החולים. אחיו של מוסא, נעים, בן 13, נפצע קשה בהתקפה. ארגון Human Rights Watch שוחח קצרות עם נעים שספג פציעות רבות: "התעוררתי בבית החולים. אני לא יודע למה הם תקפו אותנו".

רמדאן אל-אסטל, בן 19, אחיהם של סולימאן ואחמד סיפר לארגון Human Rights Watch:

הייתי בדרך לבית הקפה כדי לצפות במשחק, אבל האופנוע שלי כבה ולא התניע. התקשרתי אליהם ב-23:07 בדיוק כדי להגיד להם. הם אמרו שיש שם ארבעה אנשים שמשחקים קלפים בנוסף לשלושתם [בני משפחת אל-אסטל שנהרגו], אז התחלתי ללכת חזרה הביתה ואז שמעתי את הפיצוץ. התקשרתי לאחים שלי, אבל הם לא ענו. הלכתי לשם עם דודי. שלושה מהקורבנות עוד היו בחיים, אבל הם נפטרו בדרך לבית החולים. במקום שבו היה בית הקפה היה מכתש ענקי ומי הים חלחלו אליו. חפרנו והוצאנו את הגופות, הבגדים שלהם היו שרופים. אני לא מצליח להבין למה הם תקפו את בית הקפה. אולי הם ראו את האורות נדלקים כשהחבר'ה הדליקו את הגנרטור כשהם חזרו [אחרי שכיבו את השריפה] מבית הקפה ליאלי.

קרובי משפחה סיפרו ששני הניצולים הנוספים הם תאמר אל-אסטל, פועל בניין בן 27, ששבר את גבו ובילאל אל-אסטל, בעליו של בית הקפה.

כאמל סוואלי, בן 37, סיפר שבהתקפה נהרגו אחיו איבראהים, 28, חמדי, 20, וסלים, 24 וכי גופתו של סלים לא נמצאה. הארבעה ניהלו יחדיו את בית הקפה, שאותו שכרו מבילאל אל-אסטל בחמש השנים האחרונות. סוואלי סיפר:

דיברתי אתם רבע שעה לפני ההתקפה, ב-23:15. הם סיפרו לי שהם הלכו לליאלי, אבל שהכל בסדר. לא הייתה שום סיבה להתקיף אותם. בית הקפה היה רגיל לגמרי. כמה אנשים הלכו לשם כדי לשבור את צום הרמדאן, כמה היו דייגים, כמה ילדים. הדבר הכי נורא הוא שסלים נעדר. התקשרנו לצלב האדום כדי לתאם עם הצבא הישראלי בשביל לערוך שוב חיפוש בחוף.

אביהם של האחים, בדיע סוואלי, בן 61, אמר: "איבדתי את שלושת הבנים הצעירים שלי. לא אכפת לי מהכסף שאיבדנו על בית הקפה, אבל אחד מהם עדיין נעדר".

אמנה פרוואנה אמרה כי אחיה מוחמד, בן 18, עבד בבית הקפה כשנהרג. לדבריה "בשלוש השנים האחרונות הוא הלך לעבוד שם בכל קיץ. ניסינו להשאיר אותו איתנו בבית ברמדאן, אבל הוא אמר שהוא אוהב את האווירה שם ושהרבה אנשים עמדו להגיע כדי לצפות במשחק".

 

הרג אזרחים במחנה הפליטים אל-בוריג'

ב-9 ביולי, בסביבות השעה 12:30, פגעה תקיפה אווירית ישראלית, שבוצעה לדברי עדיי ראייה ועל-פי הראיות הפיזיות באמצעות טיל קטן, בכלי רכב של הרשות המוניציפאלית של מחנה הפליטים אל-בוריג'. בהתקפה נהרגו שני עובדי הרשות המוניציפאלית שהיו בתוך כלי הרכב – מאזן אסלאן, בן 52, ושהרמאן אבו אל-כאס, בן 43 – ונפצעו שהד אל-ג'רמאווי בת 8 ואחותה סלווא, בת 9, שהיו בכניסה הקדמית לביתן הסמוך, כך סיפרו עדיי ראייה וקרובי משפחה. לדברי קרובי משפחה ועדים, איש משני הגברים שנהרגו לא היה קשור לשום ארגון חמוש וארגון Human Rights Watch לא מצא כל מטרה צבאית באזור שהותקף.

אשתו של אסלאן, אום ח'אלד, בת 45, סיפרה לארגון Human Rights Watch כי הוא עבד עבור הרשות המוניציפאלית. לדבריה "בימים כתיקונם, הוא היה אחראי לפתיחה ולסגירה של שסתומי המים כדי להסדיר את זרימת המים לחלקים שונים של המחנה... ובשעות חירום, הוא היה יוצא בג'יפ של הרשות המוניציפאלית כדי לפקח על עובדים שפינו הריסות מתקיפות ישראליות". אום ח'אלד סיפרה כי מאז ה-7 ביולי, אז החלה המתקפה הצבאית הישראלית, התחיל אסלאן את עבודתו בכל בוקר בשעה 10:00, והשתמש בג'יפ מגנום צבוע לבן שעליו סמל הרשות המוניציפאלית ודגל קטן.

ב-11 ביולי נהג אסלאן בג'יפ וליווה דחפור, שבו נהג אבו אל-כאס, בדרכם לכביש שאותו צריך היה לפנות מהריסות מתקיפה האווירית קודמת. אשתו של אסלאן סיפרה:

אבל הוא שכח את מסמך ההעסקה הרשמי שלו, שהוא אמור לשאת איתו, אז הוא התקשר אליי להגיד שהוא בא לקחת אותו. הוא נסע בחזרה הביתה בג'יפ והביא איתו את [אבו אל-כאס]. בדיוק יצאתי החוצה כדי לתת לו את המסמך, אבל הוא התקדם קצת במורד הכביש ואז הטיל פגע. הג'יפ התהפך. הטיל פגע בבעלי פגיעה ישירה. לא נשאר ממנו שום דבר שאפשר היה לזהות. לא הייתה שום סיבה לפגוע בו. הוא יצא לעבוד בכל מלחמה; זו המלחמה השלישית שלו [כולל העימות בשנים 2009-2008 ובשנת 2012].

ארגון Human Rights Watch בחן את מסמך ההעסקה של אסלאן [תצלום] ואת זירת ההתקפה. במקום שבו לדברי עדיי ראייה פגע הטיל בג'יפ ניתן לראות מכתש קטן בכביש, וכן מה שנראה כדם יבש על קירותיהם החיצוניים של הבתים הפונים לרחוב.

איסמאעיל, אחיו של אבו אל-כאס אמר כי שוחח עם אחיו מוקדם יותר באותו בוקר:

הוא ומאזן הלכו לפנו את ההריסות. שהרמאן נהג בדחפור מאחורי הג'יפ, ואז הם היו בדרך חזרה. אחי חנה את הדחפור במקום החניה שלו ברשות המוניציפאלית, ונכנס לג'יפ. זה היה נוהל העבודה : מי שפיקח על עבודת הפינוי היה מסיע אותו בחזרה. לא היה שום דבר חריג באותו יום.

עדיי ראייה אמרו כי מעוצמת הפיצוץ הועף גגו של כלי הרכב לתוך פתח הבית שבו ישבו שהד וסלווא. אחיהן הגדול, איאד חילמי אל-ג'רמאווי, בן 22, אמר בראיון שנערך ב-12 ביולי:

האחיות שלי ישבו במסדרון כשהפיצוץ העיף את הגג עליהן. שהד נפצעה קשה; כולם חשבו שהיא נהרגה. המעיים שלה יצאו מהגוף שלה, והראש שלה נפתח. היא עברה שלושה ניתוחים ונמצאת ביחידה לטיפול נמרץ אבל איכשהו היא עדיין בחיים. העבירו אותה מבית החולים אל-אקצא בדיר אל-בלח לבית החולים א-שיפאא בעיר עזה. סלווא נפצעה אבל היא אמורה להשתחרר מבית החולים בתוך יום או יומיים.

עד ראייה שלישי, סאלם עבד אל-ח'ליל אל-ג'רמאווי, סטודנט בן 20, אמר כי נפצע בפיצוץ בעודו הולך ברגל בסמוך למקום: "בסביבות השעה 12:30 עבר לידי ג'יפ מגנום, ופתאום מצאתי את עצמי מכוסה בדם. ראיתי כמה רסיסים בגוף שלי. התרחצתי, ומישהו לקח אותי לבית החולים. לא קרה כלום, אני לא יודע למה הם תקפו". ארגון Human Rights Watch בחן את הפציעות שספג אל-ג'רמאווי בגרונו ובראשו.

הריגת בני משפחת אל-חאג'

ב-10 ביולי בסביבות השעה 01:15 תקף חיל האוויר הישראלי את בית משפחתו של מחמוד לוטפי אל-חאג', בן 57, במחנה הפליטים ח'אן יונס. קרובי משפחתו סיפרו לארגון Human Rights Watch כי בתקיפה נהרס הבית וכל מי שהיה בו נהרג: אל-חאג', חייט במקצועו, אשתו באסמה, בת 48, וילדיהם פאטמה, בת 12, סעד, בן 17, טארק, בן 18, עומר, בן 20, אסמאא, בת 22 ונג'לאא, בן 29.

סוכנות "אסושייטד פרס" ציטטה את סא"ל פיטר לרנר מדובר צה"ל כמי שאמר שהצבא חוקר את התקרית אך גם שכוחות הביטחון לא מתריעים לפני שהם תוקפים חברים בארגונים חמושים ה"משתמשים באתרים אזרחיים כדי לבצע התקפות". ארגון Human Rights Watch לא מצא כל ראיות לכך שמי מהקורבנות השתמש בבית משפחת אל-חאג' לביצוע התקפות.

עומר אל-חאג' הצטרף כמה חודשים לפני האירוע לזרוע הצבאית של חמאס, גדודי אל-קסאם, אך טרם קיבל דרגה בארגון, כך סיפר אחד מקרובי משפחתו לארגון Human Rights Watch. אפילו אם עומר אל-חאג' היה היעד לתקיפה, סביר לצפות שהיה על הכוחות הישראליים לדעת כי הפגיעה באזרחים וברכושם כתוצאה מהתקיפה תעלה בהרבה על כל תועלת צבאית ישירה הצפויה ממנה, מה שהופך את התקיפה לבלתי מדתית, אם לא חסרת הבחנה.

אחד השכנים, עבדאללה כולאב, אמר לארגון Human Rights Watch כי שני טילים פגעו בבית משפחת אל-חאג'. תושבים אחרים במחנה הפליטים אמרו כי הם סבורים ששלושה טילים פגעו בבית. שכן אחר, חוסיין נאדי, אמר שעמד בחלון ביתו כשראה "פיצוץ ואז ההדף שאב אותי החוצה מהחלון" וגרם לו לאבד את ההכרה.

בנו של אל-חאג', יאזיד, בן 24, אמר כי גר בבית המשפחה אולם בעת התקיפה היה בדרכו ברגל אל הבית: "בזמן שהלכתי בחזרה הביתה, אירע הפיצוץ. הייתי רק במרחק של כמה מאות מטרים. כשהגעתי בחזרה הבית עדיין היה בשלבי קריסה". יאזיד אמר כי מוקדם יותר באותו יום קיבל הודעה טלפונית מוקלטת מכוחות הצבא הישראליים. לדבריו: "זו הייתה אחת מההודעות הגנריות, הרובוטיות, שנאמר בה רק, "תתרחק מקסאם", אז התעלמתי ממנה.

גורמים רשמיים באו"ם אמרו לארגון Human Rights Watch כי להערכתם כמה מאות אלפי תושבים ברצועת עזה קיבלו באורח אקראי הודעות טלפוניות אוטומטיות דומות מאז ה-7 ביולי. ההודעות כללו אזהרה לתושבים שלא לאחסן נשק בבתיהם, קביעה כי חמאס אשם בעימות, והצהרה שהצבא הישראלי אינו מעוניין לפגוע באזרחים.

יאזיד אמר כי הועסק על-ידי ממשלת חמאס – שפורקה לאחרונה עם הקמת ממשלת ה"אחדות הלאומית" הפלסטינית – כמאבטח אזרחי ברפיח, במנהרות ההברחה שמתחת לגבול עם מצרים, אולם הוא אינו שייך לזרוע הצבאית של חמאס ואינו משתתף בשום פעילויות צבאיות. ארגונים חמושים השתמשו במנהרות כדי להבריח נשק לתוך רצועת עזה, אולם הדיווח של יאזיד עולה בקנה אחד עם העובדה שממשלת חמאס שפורקה, ואשר הקימה "רשות מנהרות" השולטת בביטחון ובמיסוי במנהרות ההברחה, העסיקה מאבטחים אזרחיים במנהרות אחרות ששימשו להברחת מוצרי צריכה.ישראל לא ציינה מי מהקרבנות, אם בכלל, היה היעד לתקיפה.

בתו של אל-חאג', פידא, שגרה ברפיח ולא הייתה בבית הוריה בליל ההתקפה, אמרה לארגון Human Rights Watch כי: "באותו לילה הם כולם הלכו לבית של דוד שלי אחרי ה"איפתר" [סעודת שבירת צום הרמדאן], שתו תה וקפה, והלכו הביתה בסביבות השעה 12:15 או 12:30 בלילה, וחצי שעה אחר-כך הם כולם נהרגו. לא היו לנו שום תמונות להציג בהלוויה. כולן נשרפו".

בפיצוץ נגרם נזק לבניינים הנמצאים במרחק של עד 30 מטרים מבית המשפחה, וגושי בטון, דלתות מתכת וחלקי קירות שהועפו באוויר פצעו אנשים ברחוב. מונא אל-חלבי, בת 42, הגרה בבית סמוך, אמרה כי היא וארבעת ילדיה היו בבית בעת שבית משפחת אל-חאג' הותקף:

כמה מהילדים צפו בטלוויזיה, אחרים היו על המחשב, הכול נראה נורמלי. אבל אז, הרגשתי פיצוץ גדול, ומשהו נפל עליי. התחלתי לצרוח ופחדתי כי לא הצלחתי למצוא את הבת שלי, בת ה-18. מצאנו אותה לכודה מתחת לשברי בניין, וחילצנו אותה. היה לנו מזל שהיינו בחלק האחורי של הבית. זו הסיבה היחידה שאנחנו בחיים. אחד מהילדים קרא לבתי בת ה-17 לבוא להסתכל על משהו על המחשב. בדיוק אז התרחשה התקיפה האווירית, וקיר קרס בדיוק איפה שהיא הייתה. לא יכולנו לפתוח את הדלת בגלל הפיצוץ. הגברים בשכונה באו ובעטו בה עד שהיא נפלה ויכולנו לצאת.

הפיצוץ העיף את הקירות הקדמיים של בית משפחת אל-חלבי, והבית אינו ראוי כעת למגורים. העיתון "נשיונל" ציטט שכן אחר, תאופיק אל-חלבי, שאמר כי מצא חלקים מגופות הקורבנות בשטח השייך לו, וכי הפיצוץ גרם לאשתו נידאא, בת 28, להפיל את עוברה בחודש החמישי להריונה.

גורמים רשמיים בבית החולים האירופי ובמרכז הקליני נאסר בח'אן-יונס אמרו לארגון Human Rights Watch כי טיפלו בכ-23 פצועים שנפגעו בהתקפה.

הריגתה של משפחת עבד אל-ר'פור והריסת ביתה

ב-9 ביולי, בסביבות השעה 12:35 בצהריים, תקפו כוחות ישראליים את ביתו של סעיד אל-ר'פור בח'אן יונס והרגו את בנות משפחתו, אמל עבד אל-ר'פור, בת 30, בחודש השביעי להריונה ונרמין, בתה בת השנה, שגרו בבית שממול. קרובי משפחה מסרו לארגון Human Rights Watch כי מצאו את גופותיהן בחלק האחורי של הבית, מתחת לשני קירות שקרסו מהדף הפיצוץ. בפיצוץ נפצעו בעלה של אמל, ג'ודה עבד אל-ר'פור, בן 47, ובנם בן השלוש מוחמד.

עדים סיפרו כי זמן קצר לפני התקיפה האווירית ירה כלי טיס ישראלי טיל קטן שאינו מתפוצץ על ביתו של סעיד אל-ר'פור לאות אזהרה. הדבר נעשה כחלק מנוהל המכונה על ידי הצבא הישראלי "הקש בגג".

ארגון Human Rights Watch ביקר באזור ב-13 ביולי. ביתו של סעיד אל-ר'פור נהרס כליל בתקיפה האווירית ושני הבתים שמימינו ומשמאלו וכן בית נוסף, ממול, ספגו נזקים כבדים. תושבי המקום אמרו ששדה פתוח מאחורי ביתו של אל-ר'פור נפגע בתקיפה אווירית ישראלית קודמת ב-11 ביולי.

אחיו של אל-ר'פור, מאזן, בן 40, בעבר עובד הרשות הפלסטינית, סיפר כי טיל האזהרה פגע בבית אחיו בסביבות השעה 12:30 בצהריים. "בתוך פחות מחמש דקות, ארבעה טילים פגעו בבית. זה לא מספיק זמן בשביל לפנות את כל גוש הבניינים. רצתי לבית של ההורים שלי, שליד הבית שלי, בגלל שהוא חזק יותר ועמוק יותר מהבית שלי."

ארגון Human Rights Watch אינו יכול לקבוע אם סעיד אל-ר'פור הוא פעיל בארגון חמוש. כיוון שנהרגו אזרחים, על ישראל להסביר כיצד היוותה ההתקפה על הבית תקיפה כנגד מטרה צבאית.

מוחמד אל-ר'פור, בן 19, אמר כי בזמן ההתקפה היה בביתו, במרחק של כשלושים מטרים מביתו של סעיד אל-ר'פור: "הטילים העיפו את החלונות שלנו. זה גוש בניינים מאוד צפוף. הכל פה בנייני דירות עם חמש או שש דירות בכל בניין ולכל משפחה יש חמישה או שישה ילדים. הם פגעו בבית של סעיד ארבע פעמים [ב-9 ביולי]. היקף הנזק הפתיע אותנו. חשבנו שכשהם מכוונים אל בית, הם הורסים רק אותו ולא את הבתים שמסביבו.

כמה סרטוני וידאו שהועלו לאינטרנט מראים לכאורה טילים קטנים פוגעים בגג הבית זמן קצר לפני פיצוצים עזים שהורסים את הבניינים. באחד מהסרטונים הללו שנראה כי צולם בגוש בניינים מס' 12 של מחנה הפליטים אל-בורייג', אזור צפוף ברצועה, נראה פיצוץ קטן ופחות מדקה אחריו פיצוץ עז. ארגון Human Rights Watch לא הצליח לקבוע בוודאות באיזה תאריך צולם הסרטון.