שלושה נהרגו בפשיטה על מחנה הפליטים קלנדיה
2 ספטמבר, 2013
במהלך הפשיטה על קלנדיה התמודדו הכוחות הישראליים עם יידוי אבנים ומהומות, אבל זה לא מצדיק ירי על פלסטינים שלא נשקפה מהם כל סכנה. התוצאה היא חיים מרוסקים, איברים מרוסקים ומשפחות מרוסקות – וצורך בחקירות פליליות.
ג'ו סטורק, המנהל בפועל של חטיבת המזרח התיכון בארגון

(ירושלים) – ארגון Human Rights Watchאמר היום כי נראה שכוחות ישראליים הרגו שלושה פלסטינים באמצעות כוח קטלני במהלך מבצע מעצר במחנה פליטים פלסטיני. בַפשיטה, שבוצעה ב-26 באוגוסט 2013, ובַתגובה לתסיסה שבאה בעקבותיה במחנה נפצעו 19 אנשים נוספים, ובהם יוסף אל-ח'טיב, שהוא האדם שהכוחות הגיעו לעצור ואשר היה מבוקש בשל "פעילות חבלנית" שפרטיה לא צוינו.

תושבים ממחנה הפליטים קלנדיה הגיבו למבצע המעצר ביידוי אבנים על חיילים ישראלים, ואלה הגיבו תחילה בירי גז מדמיע וכדורי גומי. לדברי עדי ראייה, ככל שהתפשטו העימותים, יותר ויותר מתושבי המחנה יידו אבנים, זרקו בקבוקי תבערה והשליכו חפצים אחרים, ומשהגיע למקום כוח תגבורת השתמשו הכוחות הישראליים באש חיה. בכמה מקרים חיילים ירו בפלסטינים שלא יידו אבנים, ונסיבות המקרים הללו מצביעות על כך שהם השתמשו בכוונה תחילה בכוח קטלני שלא היה נחוץ כדי להגן על חייהם, עניין המהווה הפרה של הסטנדרטים הבינלאומיים.

לדברי ג'ו סטורק, המנהל בפועל של חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "במהלך הפשיטה על קלנדיה התמודדו הכוחות הישראליים עם יידוי אבנים ומהומות, אבל זה לא מצדיק ירי על פלסטינים שלא נשקפה מהם כל סכנה. התוצאה היא חיים מרוסקים, איברים מרוסקים ומשפחות מרוסקות – וצורך בחקירות פליליות".

יש להעמיד לדין חיילים ישראלים שירו באנשים שלא כחוק. לפי הסטנדרטים הבינלאומיים, ישראל צריכה לאפשר לנפגעים ולבני משפחותיהם לתבוע פיצויים באמצעות הליך משפטי עצמאי.

על-פי טענות, כוחות ישראליים הכו קשות את האדם שהיווה יעד למעצר, שברו את אפו ואת שיניו, ותקפו את קרוב משפחתו ללא הצדקה.

ארגון Human Rights Watchבחן את הזירות שבהן נהרגו שלושת האנשים ושוחח עם 16 מתושבי המחנה שלדבריהם היו עדים לתקריות, ובהם חמישה שנורו בעצמם. כמו כן, הארגון הצליב את עדויותיהם עם מידע שנאסף בידי ארגונים ישראליים ופלסטיניים לזכויות האדם ובידי ארגונים בינלאומיים.

לפי מידע שאנשי צוות בית החולים ברמאללה מסרו לארגון Human Rights Watch, חמישה מתוך 18 האנשים שנפצעו מירי במהלך העימותים היו מתחת לגיל 18, ו-12 מתוך 18 הפצועים נזקקו לניתוח.

בהודעה שפרסם ביום הפשיטה אמר הצבא הישראלי כי תוצאותיו של תחקיר "ראשוני" שבוצע בפיקוד המרכז מצביעות על כך שהכוחות הישראליים פעלו "לפי הפקודות באופן מבוקר ומידתי", והשתמשו באש חיה מתוך הגנה עצמית משום שהרגישו מאוימים על-ידי ההמון. לפי ההודעה, "נרשם ירי חי לעבר כוחותינו, כשלאחר האירוע אותרו ארבעה קליעים ברכבים שליוו את הכוח".

כל תושבי המחנה שארגון Human Rights Watchראיין הכחישו שמי מהפלסטינים השתמש באש חיה או אמרו שלא ידוע להם על ירי כזה. ארגון Human Rights Watchאמר כי על ישראל לתת פומבי לכל ראיה שיש בידיה לשימוש באש חיה בידי פלסטינים ולהבהיר את הנסיבות שהצדיקו שימוש בכוח קטלני בהתאם להוראות הפתיחה באש של הצבא.

כוחות ישראליים המבצעים פעולות שיטור בשטח כבוש כפופים לסטנדרטים הבינלאומיים שנקבעו במסמך "עקרונות היסוד של האו"ם בעניין השימוש בכוח ובכלי נשק על-ידי גורמי אכיפת החוק". לפי סטנדרטים אלה, אנשי אכיפת החוק רשאים לעשות "שימוש מכוון וקטלני בכלי נשק" רק כאשר "בשום אופן לא ניתן להימנע" מכך "כדי להגן על חיים".

למידע נוסף ראו להלן.

מבצע המעצר

בתקשורת הישראלית דווח כי כוח סמוי של מג"ב נכנס למחנה הפליטים ב-26 באוגוסט, בסביבות השעה 5:30 בבוקר, במטרה לעצור חשוד מבוקש, ולאחר שהתחילו עימותים עם תושבי המחנה הזעיק תגבורת מחיל התותחנים.

עדי ראייה סיפרו לארגון Human Rights Watchכי בערך בין 5:45 ל-6:00 בבוקר כוחות סמויים בלבוש אזרחי נכנסו לביתו של יוסף אל-ח'טיב, שהיה היעד למבצע המעצר, וכי חיילים במדים נכחו גם הם ברחוב, מחוץ לבית.

הכוחות הישראליים פשטו על המחנה פעמיים קודם לכן בחודשים יולי ואוגוסט, וניסו ללא הצלחה לעצור את אל-ח'טיב, שהיה כלוא בעבר בידי ישראל ושוחרר. הדוברים הישראלים לא מסרו מדוע אל-ח'טיב היה מבוקש, ורק ציינו שהוא מעורב ב"פעילות חבלנית".

הכוחות הישראליים בתוך ביתו של אל-ח'טיב הורו לכל הדיירים להתקבץ בחדר אחד. הם כיסו את עיניו של ע', קרוב משפחה של אל-ח'טיב, וכפתו את ידיו באזיקונים. ע' אמר לארגון Human Rights Watch:

הם חשבו שאני יוסף. הם הסיעו אותי לבסיס הצבאי ליד א-ראם [שכונה פלסטינית סמוכה] ודחפו אותי אל הרצפה של כלי הרכב כשהגב שלי למטה. אחד מהם הרביץ לי בבטן כל הדרך בחפץ כבד, אולי מטף לכיבוי אש.

לדבריו, בבסיס "מפקד הוריד לי את הכיסוי מהעיניים ואמר שהוא מצטער שהם עצרו אותי, כי הם כבר מצאו את יוסף, והם הסיעו אותי חזרה הביתה לזהות אותו". ע'אמר שהחיילים לקחו אותו לבית השכן, שבו נתפס אל-ח'טיב. "בקושי יכולתי לזהות אותו. הם שברו לו את האף ושברו לו את השיניים במכות, וגם היד שלו הייתה שבורה", כפי שמסר לארגון Human Rights Watch.

לאחר מכן לקחו הכוחות הישראליים את אל-ח'טיב החוצה, הכניסו אותו לכלי רכב צבאי ועזבו את המקום בנסיעה. ע' אמר שהאירוע התרחש בין השעות 7:30 ו-8:00 בבוקר. נכון לעכשיו, אל-ח'טיב עצור במחנה עופר, שיש בו מתקן מעצר ובית משפט צבאי.

עימותים במחנה קלנדיה

גברים ונערים באזור שסביב ביתו של אל-ח'טיב החלו ליידות אבנים על חיילים ברחוב זמן קצר לאחר שאלה הגיעו למקום, בסביבות השעה 6:00 בבוקר. בתחילה הגיבו החיילים בגז מדמיע וכדורי גומי. העימותים הסלימו בהדרגה בין 6:00 ל-6:45, שעה שבה הגיעו למקום כוחות נוספים. לדברי עדי ראייה, עד השעה 7:00 בבוקר נכנסו למחנה שמונה כלי רכב צבאיים וכוחות רגליים רבים והוצבו ברחוב של אל-ח'טיב, בדרך הראשית של המחנה ממזרח למערב, וכן על גגות. עוד מסרו העדים כי הכוחות ירו אש חיה.

בני נוער מהמחנה גררו שני מכלי אשפה גדולים ממתכת אל הכביש, מאחורי החיילים, כדי להקשות עליהם לסגת בחזרה אל הדרך הראשית מצפון לדרום, שבעברו המערבי של המחנה. בני הנוער אף יידו אבנים, זרקו בקבוקי תבערה והשליכו חפצים נוספים על החיילים מרחובות צדדיים ומגגות. עדים הצהירו כי כוחות ישראליים ירו קליעים חיים רבים. ארגון Human Rights Watchספר 26 נקבי קליעים בצדו האחד של בניין, שלדברי תושבים נורו על-ידי הכוחות הישראליים במהלך הפשיטה ב-26 באוגוסט.

שימוש באש חיה

נראה שכל מקרי הפציעה וההרג שארגון Human Rights Watchתיעד התרחשו בסביבות השעה 7:00 בבוקר או זמן קצר לאחר מכן, כפי שעולה מדבריהם של עדי ראייה. לפחות בחלק מהמקרים הראיות מצביעות על אפשרות סבירה ביותר שהשימוש בתחמושת חיה לא היה מוצדק. כל התקריות המתוארות להלן מצדיקות חקירה נוספת; מקרים שבהם נעשה שימוש בכוח קטלני ללא הצדקה ראויה לשמה צריכים להוביל להעמדה לדין פלילי.

כוחות ישראליים שהוצבו מחוץ לביתו של אל-ח'טיב, ברחוב צדדי קטן המקביל לדרך הראשית של המחנה, ירו באבו מוראד, פועל פינוי אשפה בן 50 המועסק על-ידי סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים (אונר"א) ופצעו אותו, כפי שעולה מדבריהם של עדי ראייה. תושבים באזור אמרו לארגון Human Rights Watchכי בסביבות השעה 7:15 או 7:30 בבוקר, לפני שהכוחות הישראליים תפסו את אל-ח'טיב, השאיר אבו מוראד את עגלת איסוף האשפה שלו בקצה המזרחי של הרחוב הצדדי, כשראה חיילים עומדים לפני ביתו של אל-ח'טיב, כ-50 מטר במורד הרחוב לכיוון מערב. הוא תפס מחסה מאחורי פינת רחוב ואז, בזמן שחזר לקחת את העגלה, חייל ירה בו בחלק האחורי-תחתון של הרגל.

עד ראייה שביקש להישאר בעילום שם אמר שלא שמע את הירייה אבל ראה את אבו מוראד נופל, רץ לעזור לגרור אותו מהמקום, וראה חייל לפני ביתו של אל-ח'טיב מסתכל עליהם. עד ראייה אחר אמר שהייתה ירייה בודדת, וכי להבנתו הדבר מצביע על כך שהחייל כיוון על אבו מוראד בכוונה תחילה. תושבים סיפרו שלכל אורך העימותים צעירים על גגות הבניינים יידו אבנים על הכוחות הישראליים בקצה השני של הרחוב, כלומר הקצה המערבי. אולם, שני עדי הראייה לירי באבו מוראד אמרו שהם לא ראו אף אחד מיידה אבנים על הכוחות הישראליים מכיוונו של אבו מוראד ברחוב בשעת הירי.

כוחות ישראליים נותרו בתוך ביתו של אל-ח'טיב ובחזית הבית עד שעצרו אותו בבית השכן בשלב כזה או אחר בין 7:30 ל-8:00 בבוקר, ואז עזבו את המקום בנסיעה כשהוא במשמורתם. לפחות כלי רכב צבאי אחד נסע מרחק קצר מערבה במורד הרחוב הצדדי ואז פנה דרומה לתוך רחוב קטן נוסף המוביל לדרך הראשית של המחנה. לדברי תושבים, קבוצה של פלסטינים שאינם מעורבים בעימותים צעדה באיטיות באותו כיוון לאחר שהכוחות הישראליים נסוגו מעבר לפינת הרחוב. התושבים מסרו שהאנשים בקבוצה סברו בשלב זה שהעימותים באזור המידי הסתיימו.

שני עדי ראייה סיפרו שכוחות ישראליים ירו ברובין עבד א-רחמאן זאיד, בן 34, בחזהו, לאחר שכלֵי הרכב הצבאיים עזבו את ביתו של אל-ח'טיב. כמה וכמה עדי ראייה אמרו שזאיד, שעבד כאיש ניקיון במרכז הכשרה של אונר"א במחנה, לא השתתף בעימותים, וחיכה באזור שממזרח לביתו של אל-ח'טיב שהעימותים יסתיימו ושהכוחות הישראליים יעזבו כדי ללכת לעבודה.

אחד מעדי הראייה אמר לארגון Human Rights Watch:

[זאיד] ואני הלכנו בראש קבוצה שחיכתה ללכת מסביב לפינת הרחוב. רובין רצה ללכת לעבודה. [כלי הרכב הצבאיים] עזבו את חזית הבית [של אל-ח'טיב]. האחרון היה מעבר לפינה ובאמצע הדרך לרחוב הראשי, ואז חייל שעמד להיכנס לכלי הרכב מאחור ירה ברובין. לא היו חיילים נוספים שנשארו ברחוב. זה היה [כלי הרכב] האחרון לעזוב, החייל האחרון והירייה האחרונה.

העד השני רואיין בנפרד וביקש גם הוא להישאר בעילום שם. לדבריו,

רובין חשב שהוא בטוח, קודם הוא הסתתר מאחורי הפינה. אנשים אמרו לו שזה לא בטוח. הוא יצא וירו בו בחזה. הוא רק הלך, לא רץ. אני עמדתי על הגג וראיתי את זה. ראית פעם משחק וידאו עם דם שניתז? זה היה ככה, מטווח קצר. רצתי למטה, תפסנו אותו ולקחנו אותו במורד הרחוב כדי למצוא מכונית. אין סיכוי שהם פגעו בו בטעות.

שני עדי הראייה לירי ברובין זיהו את הנקודות שבהן נמצאו כלִי הרכב הצבאי וזאיד בעת הירי, במרחק של כ-25 מטר זה מזה. בין מיקומו של כלי הרכב לבין המקום שבו נורה זאיד, לדברי עדי הראייה, ישנו קו ראייה ברור.

לפני מותו של זאיד יידו בני נוער אבנים על כוחות ישראליים באותו רחוב. ארגון Human Rights Watchראיין למשל את ע' בן העשרים שנפגע בסביבות השעה 7:00 בבוקר מקליע שחדר לעצם בחלקה התחתון של רגלו, בעת שניסה להשליך אבן. לדבריו, זה היה ממש "במעלה הגבעה מהמקום שבו רובין נהרג מאוחר יותר". אולם, לדברי שני עדי הראייה ותושב אחר באזור, בעת שהחייל ירה בזאיד איש מתושבי המחנה לא יידה אבנים בסמוך אליו או מאחוריו. העד הראשון אמר כי "היו בחורים שיידו אבנים מגגות הבתים בצומת, אבל אף אחד לא היה ברחוב שבין רובין לבין [כלי הרכב] או מאחוריו".

א', גם הוא בן 20, אמר כי נורה באותו בוקר בבטנו בעת שיידה אבנים, וכי נלקח לבית החולים במכוניתו של שכנו בעת ש"מישהו אמר 'תיקח אתך עוד פצוע' והם הכניסו את רובין. הוא לא זז. הוא נורה בחזה, ודם יצא מהפה שלו".

ירי באנשים המשליכים חפצים

ארגון Human Rights Watchתיעד מקרים אחרים שבהם כוחות ישראליים ירו אש חיה בגברים וילדים שהשליכו אבנים וחפצים אחרים על חיילים וכלי רכב צבאיים. מדיווחיהם של עדי ראייה עולה כי הכוחות עשו שימוש תכוף באש חיה בתגובה לעימותים אחרי השעה 7:00. י', נער בן 17 שנעזר בקביים, אמר כי בסביבות השעה 7:30 בבוקר, בעת שהשליך "אבנים על הג'יפים" בדרך הראשית של המחנה, ירו בו הכוחות הישראליים. לדבריו, כדור חי חדר לירכו השמאלית ויצא ממנה.

לדברי עדי ראייה, כוחות ישראליים ירו פעמיים ביונס ג'מאל ג'חג'וח, בן 22, בעת שעמד על גג מבנה חד-קומתי בצדו הדרום-מערבי של הצומת שבין הכביש הראשי של המחנה ורחוב קטן יותר המוביל צפונה לביתו של אל-ח'טיב. שני עדי ראייה אמרו לארגון Human Rights Watchכי ג'חג'וח ניסה להשליך צלחת לווין על כלי רכב צבאיים ברחוב שמתחתיו בעת שנהרג. אחד העדים, ט', בן 18, אמר: "הוא איבד את שיווי המשקל בגלל צלחת הלוויין. הוא נורה פעם אחת, ואמר 'אללה אכבר' ואז הוא נורה שוב. היו שני אנשים ביחד עם יונס על הגג, אבל לא הייתה שום דרך להוריד אותו למטה ולהוציא אותו משם בגלל העימותים. הוא דימם עד שהם הכניסו אותו לאמבולנס, וזה כבר היה מאוחר מדי". מהצהרה שפרסם בית החולים הפלסטיני ברמאללה עולה כי לג'חג'וח היו פצעי ירי בחזה ובבטן.

מזרחה משם, על הדרך הראשית של המחנה, הכוחות הישראליים ירו למוות בג'יהאד מנסור אסלאן, בן 21, בעת שעמד בפינת גג של מבנה חד-קומתי בצדה הדרומי של הדרך. קרוב משפחתו אמר לארגון Human Rights Watch:

הייתי עם ג'יהאד על הגג ואז [החיילים] התחילו לירות עלינו ירי אינטנסיבי והתפזרנו. היינו שמונה או תשעה. קפצתי למטה וצעקתי לג'יהאד לחזור אחורה מהחזית של הבניין. הוא נורה בפעם הראשונה ביד שלו, ואז הוא הרים אבן והם ירו בו שוב. הלכנו להביא אותו והורדנו אותו. היה הרבה דם. הכנסנו אותו למכונית אזרחית. הוא היה עדיין בחיים אבל לא דיבר. הקליע פגע בו בחזה ויצא מהגב שלו.

לדברי ארגון Human Rights Watch, על הרשויות הישראליות לפתוח מיד בחקירה פלילית של הירי בקלנדיה. על-פי עקרונות האו"ם בדבר הזכות לתרופה בגין הפרות של זכויות האדם, מוטלת על מדינות החובה לחקור; כמו כן, אם קיימות די ראיות, חלה גם החובה להגיש כתב אישום נגד האחראי כביכול להפרות; ולבסוף, אם יימצא אשם, הרי שישנה חובה להעניש אותו.

הניסיון מלמד שהצבא הישראלי אינו ממצה את הדין עם אנשיו במידה ראויה. לדברי הארגון הישראלי לזכויות האדם "יש דין", מאז תחילת האינתיפאדה הפלסטינית השנייה, בשנת 2000, הורשעו בבתי המשפט הצבאיים הישראליים רק שישה חיילים ישראלים בעברות הנוגעות למותם של פלסטינים, וחייל אחד הורשע בגין מותו של אזרח בריטי. על החקירות הישראליות בנוגע לפשיטה במחנה קלנדיה להיות מידיות, יסודיות וחסרות פניות.