(ניו יורק) – ארגון Human Rights Watchאמר היום כי הממשלה ברצועת עזה אפילו לא פתחה, ככל הנראה, בחקירה שהבטיחה לקיים לפני יותר מארבעה חודשים לאחר שחמושים הרגו שבעה אסירים פלסטינים שנאשמו בשיתוף פעולה עם ישראל. במקביל, ממשלת חמאס הכריזה שחשודים בשיתוף פעולה יזכו לחנינה אם יסגירו את עצמם עד 11 באפריל 2013.
שבעת האסירים הוצאו להורג בחוצות העיר לאחר שנצפו, בפעם האחרונה כשהם בחיים, בעת שהוחזקו במשמורת במהלך הלחימה עם ישראל בחודש נובמבר 2012. אחת מגופות ההרוגים נגררה מאחורי אופנוע. אנשים אלה הורשעו בבתי משפט צבאיים, והרשעתם התבססה בעיקר על הודאות שחולצו מהם בכפייה. פסקי הדין התעלמו מראיות מהימנות לכך שלפחות שישה מהם עונו בידי חוקריהם.
לדברי שרה לאה ויטסון, מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "חמאס לא יכול או לא רוצה לחקור את הרצח המתריס הזה של שבעה גברים. הדבר מגחיך את הטענות שלו כאילו הוא מקיים את שלטון החוק ברצועת עזה. אפילו ההתעללות באנשים אלה לפני שנרצחו שמה ללעג ולקלס את מערכת המשפט, בלי קשר לשאלה אם הם אשמים או חפים מפשע".
במקרה אחר הטיל בית משפט צבאי ב-24 במארס 2013 עונש מוות בתלייה על גבר שנעצר בחודש אוגוסט 2011 והורשע בשיתוף פעולה עם ישראל. ארגון Human Rights Watchתיעד מקרים רבים ברצועת עזה שבהם כללי ההליך ההוגן הופרו באופן חמור, עצירים נחשפו להתעללות ומשפטים התנהלו באורח לא הוגן; ארגונים פלסטיניים לזכויות האדם תיעדו יותר ממאה תלונות על עינויים בשנת 2012 לבדה. ארגון Human Rights Watchאמר כי הממשלה חייבת לכל הפחות להכריז על השעייתן לאלתר של ההוצאות להורג, ומוטב שתבטל לחלוטין את עונש המוות.
מוחמד לאפי, סמנכ"ל מנגנון ביטחון הפנים, הכריז ב-6 באפריל בהודעה שפורסמה באתר האינטרנט של משרד הפנים העזתי כי שירותי הביטחון עצרו זמן קצר קודם לכן משתפי פעולה שעבדו לטענתו עבור "סוכנויות מודיעין מערביות". מספר העצורים לא צוין בהודעה, אך נטען בה כי "מחציתם הודו".
חמאס הבטיח כי עד 11 באפריל יוכלו חשודים בשיתוף פעולה להסגיר את עצמם בתמורה לחנינה במסגרת מה שהארגון מכנה "מבצע לאומי נגד שיתוף פעולה עם האויב". לאפי מסר לאתר החדשות האזורי "אל מוניטור" כי למנגנון ביטחון הפנים יש רשימה של משתפי פעולה שייעצרו אם לא יסגירו את עצמם.
משפחות שבעת הרוגי נובמבר ראו את קרוביהם בחיים לאחרונה במתקני מעצר בעזה. בחלק מהמקרים הדבר אירע ימים ספורים לפני שהם נרצחו, והדבר מעלה חשש שאנשי צוות בתי הסוהר לא הגנו עליהם מפני רוצחיהם, או חמור מכך: מסרו אותם לידיהם.
חמושים הרגו את אחד הקרבנות ב-16 בנובמבר, ואילו ששת הנותרים נהרגו בידי חמושים ב-20 בנובמבר, במהלך המתקפה הישראלית בעזה, שנמשכה שמונה ימים.
הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם, נטלו על עצמם את האחריות לרצח השישה. גופי תקשורת בינלאומיים דיווחו כי על גופותיהם ננעצו פתקים ובהם הכיתוב "גדודי אל-קסאם מודיעים על הוצאתם להורג של הבוגדים". החמושים קשרו חלק משש הגופות לאופנועים וגררו אותן ברחובות. בתצלומים שפורסמו באתרי חדשות באינטרנט ניתן לראות את פניהם של כמה מרוכבי האופנועים.
ארגון Human Rights Watchדיווח באופן נרחב על הפרת דיני המלחמה בידי כוחות ישראליים ובידי ארגונים פלסטיניים חמושים במהלך הלחימה בחודש נובמבר.
גורמים בחמאס סיפקו בזמנו הצדקות קלושות למעשי הרצח. סוכנות הידיעות הפלסטינית "מען" דיווחה כי ב-24 בנובמבר אמר מחמוד א-זהאר, מראשי חמאס, לעיתונאים "לא נאפשר לאף משתף פעולה להיות בעזה, ושארגוני זכויות האדם יגידו מה שהם רוצים. לאדם יש זכויות אם יש לו כבוד ולא אם הוא בוגד".
בתקשורת הפלסטינית אף דווח כי גורמי ביטחון בחמאס טענו שאחד הגברים הודה כי סייע לישראל וכי ששת האחרים, לעומת זאת, "נתפסו על חם" ו"החזיקו ברשותם ציוד טכנולוגי מתקדם וציוד צילום שנועד לתעד מוצבים בווידאו" במהלך המבצע שישראל ערכה בעזה בחודש נובמבר. אולם, טענות אלה כוזבות כיוון שכל שבעת הגברים הוחזקו במעצר במשך חודשים או שנים לפני פעולות האיבה של חודש נובמבר 2012.
מנהיגים אחרים בחמאס, לרבות סגן ראש הלשכה המדינית מוסא אבו מרזוק, גינו את מעשי ההרג וקראו למצות את הדין עם האחראים להם. אסמאעיל הנייה, העומד בראש הממשלה בעזה, הצהיר ב-25 בנובמבר כי חמאס הקים ועדה עצמאית לחקירת מעשי ההרג, אך לא מסר פרטים כלשהם על הרכב הוועדה. ב-2 בדצמבר, במסגרת פגישה עם הנציבות העצמאית לזכויות האדם, שהיא המוסד הלאומי הפלסטיני לזכויות האדם, מתח הנייה ביקורת על מעשי ההרג והתחייב ליישם את המלצות הוועדה. בהזדמנות זו אמר הנייה כי ממשלתו תשקול לפצות את משפחות הקרבנות אם הוועדה תמליץ בפניה לנהוג כך.
הממשלה לא פרסמה כל מידע על החברים בוועדה, על עבודתה או על ממצאיה. הנייה לא השיב למכתב מהנציבות העצמאית לזכויות האדם מחודש מארס שבו התבקש למסור מידע על הוועדה. מתוך חמש משפחות הקרבנות שארגון Human Rights Watchראיין בחודש דצמבר, ארבע אמרו בחודש אפריל שהוועדה עדיין לא יצרה עמן קשר. אלמנת אחד ההרוגים אמרה שגורם בחמאס סיפר לבנה שהרוצחים נתפסו ונמצאים בחקירה, אך לדבריה אין ברשותה כל מידע שיתמוך בטענה זו. את המשפחה החמישית לא ניתן היה להשיג לצורך התייחסות לעניין זה.
בני המשפחה של חמישה מתוך ששת הגברים שנהרגו ב-20 בנובמבר רואיינו בנפרד וסיפרו שכאשר הגיעו ביום ההוא לבית החולם א-שיפא כדי לאסוף את הגופות גילו שחמש הגופות הושלכו יחד על רצפת חדר המתים. לדבריהם, גורמים בבית החולים מנעו מהם במשך 24 שעות לקחת את הגופות, ואלה נמצאו למחרת באותו מקום בדיוק. משפחת ההרוג השישי סירבה להתראיין.
התובע הצבאי האשים את הגבר שנהרג ב-16 בנובמבר בשיתוף פעולה עם האויב, ומשפטו עדיין התנהל בשעה שנרצח. ששת הגברים שנהרגו ב-20 בנובמבר הורשעו קודם לכן בבתי משפט צבאיים בשיתוף פעולה עם האויב, אך בזמן הרצח עדיין התנהלו בכל אחד מהמקרים דיונים בערכאת הערעורים.
לפחות לגבי ארבעה מתוך שבעת הגברים שנהרגו נראה כי רשויות המשפט בעזה התעלמו מטענות על כך שנשללה מהם האפשרות להיפגש עם בני משפחה ועם עורכי דין במשך תקופות ארוכות, על כך שהם עונו במעצר ועל כך שהרשעותיהם באשמת שיתוף פעולה התבססו על הודאות שחולצו מהם בכפייה, כפי שעולה מדברי המשפחות ועורכי הדין של הקרבנות וכן ממסמכי בית המשפט שארגון Human Rights Watch בחן.
מאז השתלט חמאס על רצועת עזה בשנת 2007, בתי משפט צבאיים השיתו 13 גזרי דין מוות על משתפי פעולה לכאורה, ומשרד הפנים הוציא להורג שישה מהם, כפי שעולה מנתוני הנציבות העצמאית לזכויות האדם. במהלך מעשי האיבה עם ישראל בסוף שנת 2008 ובתחילת שנת 2009 ולאחריהם הוצאו להורג שלא במסגרת משפט לפחות 32 בני אדם, ובהם חשודים בשיתוף פעולה, בידי חמושים ואנשי כוחות הביטחון בעזה. רשויות חמאס אמרו לארגון Human Rights Watchבזמנו כי הן חקרו ארבעה מהמקרים, שכללו מוות במעצר, וכי הן הגישו כתבי אישום נגד שני שוטרים שהיו מעורבים בהם.
לדברי ויטסון, "חודשים אחרי ששבעה פלסטינים נרצחו לאור היום, ככל הנראה במסגרת מזימה של גורמי ביטחון, נראה שרשויות חמאס בעזה לא נקפו אצבע כדי לחקור את המעשים, שלא לדבר על מיצוי הדין עם האחראים להם. חמאס צריך לנקוט צעדים ממשיים כדי לערוך רפורמה במערכת המשפט הפלילי ולקטוע את מעגל הפטור מעונש שמאפשר למענים ולרוצחים להתהלך חופשיים, כפי שממחישים המקרים של הגברים שנרצחו".
שנהרגו בחודש נובמבר
ב-16 בנובמבר הובילה קבוצת גברים חמושים את אשרף עבד אל-חמיד עווידה, בן 41, לשכונת נאסר שבעיר עזה, ואז ירתה בו למוות. ב-20 בנובמבר הובילו חמושים את עאמר אל-עף, זוהֵיר חמודה, רבְּחי בָּדָווי, בילאל אל-עבָּאדְסה, ר'סאן עספור ופָדל אבו שלוף לצומת דרכים בין שכונת שייח' רדוואן ושכונת נאסר, שבצפון העיר עזה, ואז ירתה בהם למוות, כפי שעולה מדיווחיהם של עדי ראייה.
אשרף עווידה
עווידה, בן 41 ואב לשבעה, היה בעליו של מחסן חלקי חילוף למכוניות ברחוב קיאדה שבשכונת א-זייתון, בעיר עזה. אשתו, ח'יתאם בת ה-39, אמרה לארגון Human Rights Watchכי ב-26 בדצמבר 2011 עצרו אותו בביתו ארבעה גברים בלבוש אזרחי.
הם אמרו "אנחנו רק צריכים לדבר אתו חמש דקות", ולקחו אותו. אחרי חמישה עשר יום הופיעו שוטרים במדים והחרימו את הג'יפ שלו ואת המכונית שלנו. הם הכריחו אותו להתקשר אלינו ולהגיד לנו שניתן את כלי הרכב. זאת הייתה הפעם הראשונה ששמענו ממנו. גילינו שהוא הוחזק בידי ביטחון הפנים בתוך [מתקן המעצר] "טירת המושל" ["קָסְר אל-חָאכּם"]. הלכנו לשם [שוב ושוב] במשך חודש, אבל כל פעם הם אמרו לנו ש"אסור" לראות אותו. כשהצלחתי להיפגש אתו, אמרתי לו "אשרף, זה לוקח יותר מדי זמן", אז הוא הרים את היד ואמר "סבלנות". ראיתי מתחת לזרוע שלו שהיו לו חבלות על כל העור. עינו אותו, אבל לא יכולנו לדבר על זה. מאחוריו היו סוהרים.
בתחילה מינה בית המשפט הצבאי בעזה סנגור לעווידה; לאחר מכן שכרה המשפחה את שירותיו של עורך הדין הפרטי אבראהים אל-חדאד. עו"ד אל-חדאד אמר לארגון Human Rights Watchכי עווידה הואשם ב-20 ביוני 2012 במסירת מידע לאויב לשם סיוע לכוחות הצבא שלו תוך פגיעה בשמה הטוב של המהפכה הפלסטינית ובסיוע לרצח על-פי חוק העונשין המהפכני של אש"ף. אל-חדאד סיפר שנפגש עם עווידה רק במהלך הדיונים שנערכו בבית המשפט הצבאי, משום שמרשו סירב לפגוש בו במקומות אחרים. אל-חדאד לא ראה ראיות גופניות לעינויים, אך לדבריו הודאתו של עווידה לא נראתה מהימנה ודומה שהוא שינה את הצהרותיו לבית המשפט לאחר שנכפה עליו לעשות זאת:
מרשי הודה בכול, בכל התקפה שבוצעה בעזה. הם אמרו שהיה לו בג'יפ מכשיר ניווט לווייני ושהוא היה בקשר רציף עם לוויינים. ההודאה שלו הייתה באורך 130 עמודים. הוא כל הזמן שינה את התאריכים של הפעולות לכאורה שלו. הוא היה אומר משהו בבית המשפט, ואז היו מחזירים אותו לביטחון הפנים והוא היה מתקן את עצמו בפעם הבאה. נודע לי שהוא היה בביטחון הפנים רק כי ככה הוא אמר לי בבית המשפט, זה כל מה שאני יודע. ביקשתי מהשופט להעביר אותו [ממתקן המעצר של מנגנון ביטחון הפנים] לבית סוהר, אבל השופט אמר שזה לא בסמכותו.
מנגנוני הביטחון ברצועת עזה הפיצו סרטון וידאו שבו נראה עווידה מתוודה על כך שהעביר כביכול מידע לישראל וכי כוחותיה השתמשו בו כדי להרוג מנהיגים מחמאס, ובהם עבד אל-עזיז א-רנתיסי שנהרג בשנת 2004 וסעיד סיאם שנהרג בשנת 2009, כפי שדווח באתר "אל מוניטור".
אל-חדאד אמר שהופיע שלוש פעמים בפני בית המשפט הצבאי המחוזי בעיר עזה בעניינו של עווידה וכי אף על פי כן התביעה לא העבירה אליו את התיק המלא, ובכך פגעה ביכולתו להעמיד למרשו הגנה. משפטו של עווידה עדיין היה תלוי ועומד בשעה שהוא נהרג.
בני משפחתו של עווידה ביקרו אצלו לאחרונה במתקן המעצר ב-10 בנובמבר. שישה ימים לאחר מכן "בן דוד התקשר להגיד שהוא נהרג ברחוב", כפי שמסר לארגון Human Rights Watchחמיו של עווידה, עבד אל-סמיע בראווי.
עאמר אל-עף
אל-עף, בן 37, נהרג ב-20 בנובמבר 2012 בידי חמושים שזהותם לא ידועה. אשתו בת ה-33, מונא אל-עף, סיפרה לארגון Human Rights Watchשבעלה היה בעליו של בית קפה סמוך לחוף הים וכי הוא נעצר ב-30 באוגוסט.
לא ידענו איפה הוא. אחרי ארבעה ימים גברים משירות ביטחון הפנים עשו חיפוש בבית שלנו ואמרו "אין מה לדאוג, הוא אתנו". אחרי ארבעה חודשים הוא התקשר להגיד שהוא צריך בגדים להחלפה. בשלב ההוא הם כבר גמרו לחקור אותו. הוא רזה כל כך הרבה. הוא אמר שקשרו אותו ותלו אותו מוו. זה קרה בחדר מאורך שהוא סיפר שאסירים אחרים קראו לו "האוטובוס".
בנו של אל-עף, חסן בן ה-18, שהוא אחד משישה ילדים, סיפר שאביו הוחזק בידי מנגנון ביטחון הפנים במתקן המעצר "טירת המושל" במשך שלושה חודשים וחצי:
הוא הועבר [במהלך התקופה ההיא] לביקורי משפחה ב[מתקן המעצר] אל-אנסר, ומאוחר יותר שלחו אותו לבית הסוהר אל-כָּתִיבָּה. כדי לספר מה קרה לו הוא היה צריך ללחוש. היו סוהרים בחדר ודיברנו אתו מבעד לזגוגית. הוא נזקק לעזרה כדי לקום, הסוהרים היו צריכים לעזור לו. הוא אמר שהעינויים נגמרו כשהעבירו אותו לאל-כתיבה ו"עכשיו אני יכול לנוח" כי הם גמרו לחקור אותו.
משפחת אל-עף סיפרה שהתביעה טענה כי הוא חילק כסף לאנשים שהעבירו מידע לישראל. ב-24 בינואר 2011 נגזר על אל-עף בבית משפט צבאי עונש מוות לאחר שהורשע בשיתוף פעולה עם האויב. בעקבות עונש המוות שנגזר עליו נקבע לו באופן אוטומטי דיון בערכאת הערעורים של בית המשפט הצבאי. לאחר שבית המשפט בערכאה הנמוכה יותר גזר את דינו, המשפחה שכרה את שירותיו של עו"ד מוחמד נג'אר לייצג אותו בערעור. לדברי המשפחה, עו"ד נג'אר ביקש מבית המשפט לערעורים לפסול ראיות המבוססות על הודאתו של אל-עף בטענה שהיא חולצה ממנו בעינויים.
בני המשפחה אמרו שבית המשפט לערעורים הודיע ב-4 בנובמבר 2012 כי ימסור את החלטתו בחודש דצמבר.
לדברי מונא אל-עף, ב-20 בנובמבר "התקשרו לבית של סבא שלי" כדי להודיע למשפחה שעאמר אל-עף "נהרג ליד תחנת הדלק בהלול ברחוב נאסר". בני משפחה סיפרו שביום ההוא, בשעה 21:00, הם הגיעו לבית החולים א-שיפא כדי לאסוף את גופתו, אך צוות בית החולים סירב לאפשר להם לעשות כן עד יום המחרת. חסן אל-עף סיפר לארגון Human Rights Watch:
הייתי שם כשהביאו את הגופה שלו. הוא נורה פעמיים, פעם אחת בצוואר, פעם אחת מאחורי הראש. הם פשוט שמו את הגופה שלו על הרצפה של חדר המתים. חיכינו עד אחת עשרה בלילה, אבל הם אמרו "קודם נשחרר את [הגופות של] השהידים, אז נתעסק בגופות שלכם". הם קראו לנו לחזור למחרת, בעשר וחצי בבוקר. ראיתי את שש הגופות על הרצפה. הם לא שמרו אותן בקירור. הן היו זו על זו בערמה.
ריבחי בָּדָווי
ריבחי בדווי, בן 37 במותו, נעצר על-ידי אנשי מנגנון ביטחון הפנים ב-22 באוגוסט 2009, כפי שעולה מדברים שמסרו בני משפחתו לארגון Human Rights Watch. בני המשפחה סיפרו שבדווי היה חבר בארגון החמוש "אל-ג'לג'לאת", המאשים את חמאס כי הוא מתפשר על עקרונותיו הדתיים והלאומיים. לדברי המשפחה, הוא אף תמך בעבד א-לטיף מוסא, מנהיגה של קבוצה דתית שהתנגדה לחמאס. בשנת 2009 הרגו כוחות חמאס את מוסא ויותר מעשרים מחסידיו במהלך קרב יריות במסגד ברפיח. בדווי השתתף בקרב זה, אך לדברי משפחתו, נמלט לעיר עזה. אחד מקרובי המשפחה, שביקש להישאר בעילום שם, אמר:
אנשי ביטחון הפנים ואנשים במדים צבאיים באו לבית שלנו ועצרו אותו. במשך שבעה חודשים לא ראינו אותו ולא שמענו ממנו. ואז, בביקור הראשון שלנו, הוא אמר שעינו אותו במשך 55 יום. הם שברו לו את השיניים; ראינו תפרים בפה שלו. והוא סיפר שהם תלו אותו מעל הקרקע, בידיים קשורות מאחורי הגב. פגשנו אותו בכלא של ביטחון הפנים [שנקרא אל-אנסר]. הבאנו לו בגדים נקיים ולקחנו את הבגדים הישנים שלו, שהיו מלאים בדם. הוא אמר: "קרה לי משהו קשה שגרם לי לחתום [על הודאה]".
פרקליטו של בדווי אמר כי במהלך המעצר החליף התובע הצבאי את האישומים נגדו מטרור, בגין מעשיו כחבר בארגון "אל-ג'לג'לאת", לשיתוף פעולה עם האויב ורצח על-פי חוק העונשין המהפכני משנת 1979.
ב-22 באוגוסט 2009 הגיש התובע הצבאי כתב אישום נגד בדווי. לאחר מכן העביר אותו משרד הפנים לכלא אל-כתיבה, ושם התאפשר לבני משפחתו לבקר אצלו באורח סדיר. לדבריהם, "יכולנו לבקר אצלו כל 15 יום. הוא אמר לבית המשפט שהוא השתייך לארגון אל-ג'לג'לאת אבל הכחיש את האישום בשיתוף פעולה, והם החזירו אותו לכלא ותלשו את הזקן שלו".
עו"ד איהאב אל-ג'עברי, שייצג את בדווי, אמר לארגון Human Rights Watchכי בית המשפט הצבאי המחוזי בעיר עזה זיכה את מרשו מהאישום ברצח אך הרשיע אותו בשיתוף פעולה עם האויב ודן אותו למוות בתלייה ב-11 באוקטובר 2011. גזר דין זה גרר באופן אוטומטי הליך של ערעור. עו"ד אל-ג'עברי הראה לארגון Human Rights Watchאת התיק המשפטי של אל-בדווי ותיאר את המקרה:
בהודאה שלו נאמר שהוא חצה את קווי הלחימה הקדמיים במהלך מלחמת 2009 [עם ישראל] בשכונת עזבת עבד רבו [בעזה], נפגש עם קצין מודיעין ישראלי, וקיבל מיליון וחצי דולר ושמות של 2,500 משתפי פעולה אחרים שהוא היה אמור לחלק להם את הכסף, ואז הוא חצה את הקווים בחזרה. הוכחנו שלא הייתה שום דרך שבה הוא יכול היה לעשות דבר כזה בפרק הזמן שהתביעה אמרה שזה לקח לו, שהיה רק כמה שעות. טענו שהוא סתר את ההודאה שלו, והודה תחת עינויים, ושלא התאפשר לו להיפגש עם עורך דין במהלך כל החקירה שלו, אבל השופט לא האמין לנו.
הדיון האחרון מתוך 15 הדיונים בבית המשפט הצבאי לערעורים בתיק של בדווי נקבע ל-20 בנובמבר 2012, היום שבו נהרג. הוא הותיר אחריו אישה וחמישה ילדים. בתו הקטנה נולדה לאחר שנכלא; הוא אמר למשפחתו לקרוא לה "בראעה" (ניקיון כפיים) בתגובה למה שלדברי משפחתו הייתה האשמה כוזבת בשיתוף פעולה.
בן משפחה נוסף, שביקש להישאר בעילום שם, אמר: "אחרי שהרגו אותו וקיבלנו את הגופה שלו, ראינו כוויות מסיגריות, ושאיבר המין שלו נכווה. הגופה שלו גם הושחתה כשגררו אותה מאחורי אופנוע. "על הגב שלו לא היה בכלל עור, העצמות נחשפו", אמר בן המשפחה.
זוהיר חמודה
זוהיר אחמד מוחמד חמודה, מבית לאהיה, נהרג גם הוא ב-20 בנובמבר, והיה בן 47 במותו. עד לשנת 2001 עבד חמודה בישראל. בנוסף, אחד משמונת ילדיו, רומא בן ה-19, טופל בבית חולים בישראל בין השנים 2005 ו-2008, לאחר ששיירי תחמושת שבהם שיחק בילדותו התפוצצו וגדעו את ידו הימנית. בני משפחתו משערים שקשרים אלה עם ישראל הם שעוררו את חשדם של אנשי הביטחון של חמאס כי חמודה ואשתו ריגלו עבור ישראל.
קרובי משפחה מסרו לארגון Human Rights Watchכי אנשי מנגנון ביטחון הפנים עצרו את חמודה ואת אשתו ב-17 באפריל 2011. לדברי אשת אחיו של חמודה, רסמייה מחמודי, בת 46: "לקח שלושה חודשים לגלות איפה ביטחון הפנים מחזיק אותם, אבל הם לא נתנו לנו לבקר ולא מסרו לנו שום מידע לגביהם במשך שנה בערך", עד אשר השניים הואשמו והועברו לכלא אל-כתיבה.
אחות אשתו של חמודה, סוהילה דהאמס בת ה-50, אמרה כי הייתה הראשונה במשפחתו שביקרה אצלו בבית הסוהר, במתקן אל-כתיבה, במהלך חודש הרמדאן בשנת 2011:
אמרתי: "הם עינו אותך?" הוא אמר שכן, עינו אותו. הוא הראה לי את הצד הפנימי של הקרסול שלו, הם צרבו לו שם את העור. הוא אמר שהם ציירו תמונה של אופנוע על קיר ואמרו לו לרכוב עליו, ואז עינו אותו כי מן הסתם הוא לא היה יכול לעשות את זה. הוא אמר שהעינויים גרמו לו להודות בדברים שלא עשה.
הן הבעל והן האישה הואשמו בבגידה, וחמודה הואשם גם בסיוע לרצח, על-פי חוק העונשין המהפכני משנת 1979. ארגון Human Rights Watchבחן מסמכים של בית המשפט, לרבות הצהרות של עדים מטעם התביעה הצבאית (ששמם נמחק) שעליהם הוטבע התאריך 21 ביוני 2011.
ב-12 בספטמבר 2012 הרשיע בית המשפט את שני בני הזוג. חמודה נידון למוות, ואילו אשתו נידונה לעשר שנות מאסר. לפני מותו של חמודה ערער בא כוחו על הרשעתו בטענה כי נפלה טעות פרוצדוראלית בהליכים בערכאה הנמוכה יותר כיוון שבניגוד לדרישת החוק ההרשעה נחתמה בידי נשיא בית המשפט ולא בידי השופט שכיהן במשפטו. עורך הדין ציין כי "הדיון האחרון בערעור נקבע ל-4 בנובמבר, אבל הם דחו אותו, ואז התחילה הלחימה". לדבריו, "ציפינו שייקבע שיתקיים משפט חוזר בעניינו" בבית המשפט הצבאי מהערכאה הנמוכה יותר.
קרוב משפחה אחר של חמודה, שביקש להישאר בעילום שם, אמר כי המשפחה סבורה שהוא נרצח ב-20 בנובמבר, בסביבות השעה 11:00 בבוקר. לדבריו, "בשעה שלוש אחר הצהריים קיבלנו טלפון ממישהו שזיהה אותו. הלכנו לתחנת הדלק אבל הם לא הסכימו לתת לנו אותן בגלל הקהל. אנשים רמסו את הגופות".
ויסאם, בנו בן ה-26 של חמודה, הגיע גם הוא כדי לנסות לקחת את גופת אביו. "אחרי שעה חזרנו באוטו, אבל הם לקחו את הגופות ל[בית החולים] א-שיפא. אבל הם לא הסכימו לתת אותו. למחרת בתשע בבוקר הלכנו לקחת אותו. הגופות עדיין היו על הרצפה של בית החולים. ראינו צלקות וכוויות על הגופה שלו". לדברי בני המשפחה, צוות בית החולים סירב לתת להם דו"ח נתיחה או תעודת פטירה.
בני משפחתו של חמודה אמרו כי גורמים רשמיים בכלא אל-כתיבה, שבו כלואה אלמנתו, לא התירו לה להשתתף בהלוויית בעלה.
בילאל אל-עבָּאדְסה
בילאל ג'מאל עבד אל-מאג'ד אל-עבאדסה מח'אן יונס, נהרג גם הוא ב-20 בנובמבר, והיה בן 26 במותו.
ב-18 במאי 2010 זימנו אותו אנשי מנגנון ביטחון הפנים למתחם שלהם בח'אן יונס. לדברי בני משפחתו, אל-עבאדסה עבד כפועל במנהרות שמתחת לגבולה הדרומי של עזה עם מצרים, והיה גם חבר בזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי, סראיא אל-קודס. דודו, ד"ר ג'מיל אל-עבאדסה, בן 60, פרש לאחרונה לגמלאות מעבודתו במשרד התכנון של הממשלה בעזה. הוא אמר כי כאשר המשפחה קיבלה את הזימון ממנגנון ביטחון הפנים "שאלתי את בילאל, 'הברחת סמים או נשק לאל-ג'לג'לאת דרך המנהרות?' הוא אמר שלא, והאמנתי לו, אז חשבתי שזה בטוח עבורו ללכת לביטחון הפנים".
מאוחר יותר התברר למשפחתו כי אנשי מנגנון ביטחון הפנים העבירו אותו מיד לעיר עזה לצורך חקירה. לדברי אביו, ג'מאל אל-עבאדסה בן ה-59, "במשך 17 יום לא ידענו איפה הוא, ולא יכולנו לבקר אצלו במשך תשעים יום". לדברי בני משפחתו, שבועיים אחרי שעצרו אותו באו אנשי ביטחון הפנים לבית וערכו חיפוש בחדרו בלי להציג צו חיפוש. בני המשפחה סיפרו כי הם תושאלו לגבי השתייכותו לאל-ג'לג'לאת, וכי הם הכחישו השתייכות זו.
בראשית חודש יוני 2010 זימנו אנשי מנגנון ביטחון הפנים את אביו של אל-עבאדסה, שניים מאחיו ואת אשתו, לתשאול במתחם אל-אנסר בעיר עזה. בהזדמנות זו אמרו אנשי המנגנון כי הוא חשוד בשיתוף פעולה עם ישראל. לדברי האב, "הם שאלו אותי 'מי שילם על החתונה שלו? מאיפה הוא מקבל את הכסף שלו?' אבל אני שילמתי על זה. יום לפני שהם עצרו אותו, עדיין שילמתי את החוב". אחיו ואביו של אל-עבאדסה אמרו כי לאחר מכן הם זומנו שוב ושוב בידי מנגנון ביטחון הפנים ובידי משרד התובע הצבאי בעיר עזה.
אשתו ואמו של אל-עבאדסה ביקרו אצלו באמצע חודש ספטמבר 2010. "דיברנו אתו מבעד לחלון", סיפרה אשתו, עביר. "הוא אמר שעינו אותו, שהוא לא יכול לעמוד. אלאא [בתו] הייתה אז בת שבוע והוא ביקש שירשו לו להחזיק אותה, אבל הוא נזקק לעזרה, הוא היה חלש מדי והתקשה להחזיק אותה. הוא איבד ארבע שיניים, הראייה שלו בשתי העיניים הייתה גרועה מאוד. התאפשר לי לראות אותו כל שבועיים למשך עשרים דקות".
ארגון Human Rights Watchבחן מסמכים רבים מההליכים המשפטיים של אל-עבאדסה בבית משפט צבאי מחוזי ובבית משפט צבאי לערעורים בעיר עזה. משפטו הראשון נפתח ב-29 בספטמבר 2010 והסתיים ב-6 באוקטובר 2011, לאחר שלושים דיונים, בהרשעתו בשיתוף פעולה עם האויב. עונש המוות שהטילה הערכאה הנמוכה גרר באופן אוטומטי הליך ערעור, ובו ייצג את אל-עבאדסה עו"ד ר'אזי אבו ורדה, מהעיר עזה. הפרקליט הציג עדי הגנה בשלושה דיונים. בן דודו של אל-עבאדסה, יחיא מוסא, חבר במועצה הפלסטינית המחוקקת, העיד כי ביקר אצלו במהלך מעצרו וכי הוא סבור שהוא סבל מהתעללות בעת שהוחזק במשמורת. בדיון רביעי אמר אל-עבאדסה לבית המשפט כי עונה. הדיונים הסתיימו בחודש מארס, אך בית המשפט לערעורים דחה שוב ושוב את מתן פסק הדין ולא מסר את החלטתו עד ליום שבו נהרג אל-עבאדסה.
אמו של אל-עבאדסה ראתה אותו לאחרונה ב-27 באוקטובר 2012, בכלא אל-כתיבה. "היינו אמורים לראותו אותו ביום שבו הוא נהרג" היא אמרה. לדברי אחד מבני המשפחה, כאשר המשפחה לקחה את הגופה שלו "לא יכולנו לראות את העיניים שלו, הפנים שלו הוכו כל כך קשה". ארגון Human Rights Watchבחן תיעוד וידיאו של קבורת אל-עבאדסה ושל גופתו במסגד, וניתן היה לראות חבורות על עיניו.
פָדל אבו שלוף
על אף שארגון Human Rights Watchלא חקר את הריגתו של פָדל אבו שלוף, בן ה-24, מרפיח שבדרום רצועת עזה, המקרה שלו דווח בהרחבה בתקשורת. בדיווחים אלה צוין כי הוא עונה בעת מעצרו. בני משפחתו של אבו שלוף אמרו לעיתון "ניו יורק טיימס" כי הוא נחטף ב-10 בינואר 2008. אביו של אבו שלוף אמר לעיתון כי מנגנון ביטחון הפנים זימן אותו תשעה ימים לאחר מכן, וכי הוא ראה את פדל ונוכח לדעת שחוקרים שברו את אצבעותיו, טפטפו צינורות שהומסו על עורו ותלו, אותו בקרסוליו מהתקרה.
ר'סאן עספור, משכונת א-שג'אעייה שבמזרח רצועת עזה, נרצח גם הוא ב-20 בנובמבר 2012. ארגון Human Rights Watchיצר קשר עם בני משפחתו, אך הם העדיפו שלא להתראיין בנוגע למקרה.
