קטע מגדר הגבול של ישראל, שאורכה הכולל עומד על 240 ק"מ. התמונה צולמה קילומטרים ספורים ממתחם צבאי הכולל את מתקני הכליאה סהרונים, קציעות, נחל רביב וחולות.

© 2013 מוקד סיוע לעובדים זרים

הרשויות הישראליות מאיימות בכליאה ממושכת על אזרחים אריתריאים וסודאנים המוחזקים במעצר, לרבות מבקשי מקלט, כדי להפעיל עליהם לחץ לעזוב את ישראל. מאז 11 בדצמבר 2012 הוביל הלחץ הישראלי כמה מאות עצורים סודאנים ועצור אריתריאי אחד לעזוב את המדינה, ובחודש פברואר 2013 הסכימו כחמישים עצירים אריתריאים, שהיו נתונים ללחץ דומה, לעזוב לאוגנדה. כל החמישים מוחזקים עדיין במעצר בישראל.

לאזרחים סודאנים ואריתריאים נשקפת סכנה של ממש אם ישובו לארצותיהם. על-פי החוק הסודאני, לכל אדם שביקר בישראל צפויות עד עשר שנות מאסר בסודאן, וגורמים רשמיים במדינה אמרו כי בתי המשפט יישמו את החוק בעניין זה. בשל חשש מהימן מפני רדיפה הנוגעת לענישה בגין השתמטות משירות צבאי בלתי מוגבל בזמן באריתריאה, 80% ממבקשי המקלט האריתריאים ברחבי העולם זוכים להגנה מסוג כזה או אחר. ישראל סירבה במשך שנים לטפל בבקשות של אריתריאים וסודאנים למקלט מדיני, אף כי בסוף חודש פברואר החלה לקלוט לפחות כמה מבקשות המקלט של העצורים.

לדברי ג'רי סימפסון, חוקר בכיר לענייני פליטים בארגון Human Rights Watch, "המעצר הממושך של מבקשי מקלט בידי ישראל נועד ככל הנראה לנפץ בלבם כל תקווה כדי שהם יחושו שאין להם שום בררה של ממש אלא לעזוב את הארץ. ישראל צריכה להפסיק להלך עליהם אימים. הפחדתם נועדה לגרום להם לוותר על זכויותיהם ולהעמיד את עצמם בסכנה חמורה. מדובר הרי באנשים למודי הסבל והפגיעים ביותר בעולם. על ישראל לשחרר מבקשי מקלט למשך התקופה שבה טענותיהם נבחנות ולהגן על כל אדם שיימצא כי נשקפת לו סכנה חמורה אם יוחזר".

ארגון Human Rights Watchומוקד הסיוע לעובדים זרים, ארגון ישראלי לא ממשלתי, אמרו כי אם ישראל תחזיר אדם כלשהו למקום שבו נשקף איום לחייו או לחירותו, הרי שהדבר יפר את האיסור המוטל במשפט הבינלאומי על החזרה כפויה לארץ המוצא כאשר נשקפת שם סכנה חמורה של רדיפה.

עוד אמרו הארגונים כי ישראל תפר את האיסור על החזרה לארץ המוצא גם אם אדם"יבחר" לשוב לאחר שהרשויות הישראליות איימו עליו כי מעצר ממושך או בלתי מוגבל בזמן הוא החלופה היחידה לכך. אמנת הפליטים משנת 1951 אוסרת על החזרת אדם "בכל דרך שהיא" למקומות שבהם תישקף לו סכנה חמורה של רדיפה.

החזרה לארץ המוצא עשויה להתרחש גם בשל שרשרת של מעשי גירוש, שבמהלכה פליטים או מבקשי מקלט נשלחים למדינות שלישיות שניתן לצפות כי לא יכבדו את זכויותיהם כמבקשי מקלט אלא ישלחו אותם בחזרה למקומות שבהם הם נרדפים.

נציבות האו"ם לפליטים אישרה כי סודאנים שהסכימו לעזוב את ישראל בחודשים האחרונים נשלחו למדיניות שלישיות, ששימשו רק למעבר, והמשיכו לסודאן. ארגון Human Rights Watchומוקד הסיוע לעובדים זרים אמרו כי על מדינות אלה לא מוטלת כל חובה לאפשר לאזרחים סודאנים להיכנס לשטחן, ופירושו של דבר שלמעשה נכפה עליהם להמשיך בדרכם לסודאן.

בראשית חודש מארס שוחח מוקד הסיוע עם האריתריאי היחיד ש"הסכים" לנסוע לאוגנדה, לאחר שהופעל עליו לחץ לעשות זאת, ולדבריו הוא לא הורשה להיכנס לאוגנדה וגורש לקהיר לצורך המשך גירושו לאריתריאה. החלופה היחידה שהציעו לו הרשויות המצריות הייתה לשוב לישראל, שבה צפויה לו שוב כליאה בלתי מוגבלת בזמן. הוא דחה את ההצעה וב-6 במארס טס לאריתריאה.

ארגון Human Rights Watchומוקד הסיוע לעובדים זרים אמרו כי הפעלת לחץ על אזרחים סודאנים ואריתריאים לעזוב את ישראל ולנסוע למדינות שלישיות, שלא מוטלת עליהן שום חובה לאפשר לאנשים אלה לצאת מאזורי המעבר בנמלי התעופה, היא בגדר הסתכנות באילוץ עקיף שלהם לשוב למדינותיהם.

ישראל מחזיקה יותר מאלפיים אזרחים ממדינות אפריקה בשני מתקני מעצר בסמוך לגבול מצרים. אלה כוללים לפחות 1,100 אריתריאים ו-600 סודאנים. בשל חוקים ומדיניות מגבילים של ישראל ביחס למבקשי מקלט, סיכוייהם של אנשים אלה להשתחרר קלושים. מאות אריתריאים הגיעו לישראל רק לאחר ששרדו חטיפות בסודאן ובמצרים, ועינוייםבידי כנופיות פושעים במדבר סיני שבמצרים.

כ-50 אלף אריתריאים וסודאנים אחרים מתגוררים בערי ישראל. ישראל השעתה את גירושם באורח בלתי רשמי, אך גורמים בכירים איימו שוב ושוב לגרשם בלי להבהיר רשמית אם יאפשרו להם קודם לכן להגיש בקשות למקלט מדיני. בתחילת חודש מארס דיווחה התקשורת הישראלית כי שר הפנים אמר שבכוונתו לעצור את כל "המסתננים" ולגרשם למדינה שלישית, שזהותה עדיין לא נקבעה. החוק הישראלי מגדיר "מסתנן" ככל אדם הנכנס באורח בלתי מוסדר לישראל, והגדרה זו כוללת את 50 אלף האריתריאים והסודאנים.

ב-3 במארס שוחח מוקד הסיוע לעובדים זרים בטלפון עם הגבר האריתריאי שאמר כי הסכים לטוס ב-28 בפברואר מישראל לאוגנדה לאחר שגורמים ישראליים רשמיים סירבו לרשום את בקשתו למקלט מדיני ואיימו לעצור אותו למשך שלוש שנים. לדבריו, רשויות אוגנדה סירבו להתיר את כניסתו וגירשו אותו לקהיר, וגם שם סירבו הרשויות להתיר את כניסתו אך אמרו כי הוא יכול לטוס בחזרה לישראל, שבה צפוי לו מעצר ממושך נוסף. לאחר יומיים ללא שינה דחה האיש את ההצעה וב-6 במארס טס לאריתריאה.

ב-4 במארס הורה היועץ המשפטי לממשלה למשרד הפנים שלא לשלוח שום אזרח אריתריאי "אל כל יעד שהוא מחוץ לגבולות ישראל" עד שתובהר שורה של שאלות משפטיות. בתחילת חודש מארס דיווחה נציבות האו"ם לפליטים כי באמצע חודש פברואר החלו הרשויות לחלק לעצירים מספר גדול יותר של טפסים להגשת בקשות מקלט.

ארגון Human Rights Watchומוקד הסיוע לעובדים זרים אמרו כי הצהרתו של היועץ המשפטי לממשלה הייתה מהלך חיובי, אך לדבריהם על משרד הפנים גם להימנע מהרחקה של אזרחים סודאנים כלשהם, לאפשר לכל העצירים המבקשים להגיש בקשות מקלט לעשות כן ולשחרר אותם למשך התקופה שבה בקשותיהם נבחנות, וכן עליו להפסיק את כל האיומים במעצר ממושך.

רוב האנשים המוחזקים כעת במעצר נכנסו לישראל בחודש יוני 2012 או לאחריו ונעצרו עם הגעתם מתוקף "החוק למניעת הסתננות", שתוקן לאחרונה. חוק זה מתיר לרשויות לעצור כל אדם שנכנס לישראל באורח בלתי מוסדר. הרשויות הישראליות השתמשו גם בנוהל מחודש ספטמבר 2012כדי לעצור ולכלוא 250 בני אדם, רובם אזרחים סודאנים ואריתריאים שחיו בישראל כבר מספר שנים.

הנוהל משנת 2012 מתיר לרשויות לעצור ולגרש כל "מסתנן" החשוד בעברה "המסכנת את ביטחון המדינה או שלום הציבור", גם אם לא הועמד בגינה לדין או הורשע בביצועה. גורמים רשמיים בנציבות האו"ם לפליטים בישראל וארגונים ישראליים העובדים עם פליטים אומרים כי אנשים רבים שנעצרו מתוקף התקנה נחשדו רק בעברות קלות, כגון אישומים בגין תקיפה ללא חבלה או החזקת סחורה גנובה כמו מכשירי טלפון ניידים.

מוקד הסיוע לעובדים זרים ראיין בחודשים האחרונים כמעט אלף עצורים אריתריאים וסודאנים ותיעד מאז 11 בדצמבר את עזיבתם של מאות אזרחים סודאנים שנעצרו, לאחר שהרשויות סירבו לרשום את בקשותיהם למקלט ואיימו לעצור אותם למשך שלוש שנים או לתקופה בלתי מוגבלת.

סודאני שנעצר אמר לצוות מוקד הסיוע ב-19 בדצמבר כך: "כשביקשתי מקלט מדיני, אנשי משרד הפנים אמרו 'ישראל לא רוצה כאן שחורים'. הוא אמר לי שאני צריך לחזור לארץ שלי ושכל מי שלא מסכים לעזוב יוחזק בכלא שלוש שנים. אני מכיר הרבה אנשים שאמרו להם אותו דבר וחזרו לסודאן".

בחודשים ינואר ופברואר ראיין מוקד הסיוע עשרות עצורים אריתריאים, שחלקם הוחזקו במעצר במשך שנה כמעט. המרואיינים אמרו גם הם כי גורמים ישראליים רשמיים סירבו לרשום את בקשות המקלט שלהם ואמרו להם כי עליהם לבחור בין שנים במעצר לבין הרחקה לאוגנדה או לאריתריאה. מוקד הסיוע לעובדים זרים אמר כי בשבועיים הראשונים של פברואר חתמו כחמישים אריתריאים על מסמכי "הסכמה" להרחקתם לאוגנדה בעקבות לחץ זה.

לדברי סיגל רוזן, רכזת מדיניות ציבורית במוקד הסיוע לעובדים זרים, "גם אם מציגים את זה במילים מכובסות, בפועל ישראל דוחקת אנשים לפינה ומשאירה להם את הבררה מעוררת הסלידה בין שנים של סבל במעצר לבין הרחקה מישראל. אלה שמסכימים לעזוב אומרים שזו בכלל לא הייתה בחירה. כל מה שהם רוצים זה לצאת ממעצר".

ב-25 בפברואר מתחה נציבות האו"ם לפליטים בתל אביב ביקורת על הלחץ שישראל מפעילה על אריתריאים עצורים. לדברי הנציבות, "הסכמה לחזור לאריתריאה תחת איום בכליאה אינה יכולה להיחשב להסכמה מרצון, על-פי כל אמת מידה שהיא".

ב-18 בפברואר אמר שר הפנים אלי ישי במליאת הכנסת כי לישראל אין שום הסכם רשמי עם אוגנדה או עם כל מדינה אחרת בנושא העברה של אריתריאים. אף על פי כן, הוסיף השר, ישראל תמשיך להבטיח "בנחישות רבה ביותר" כי אזרחים אריתריאים וסודאנים יעזבו את שטחה "ברצון או לא ברצון".

נציבות האו"ם לפליטים אמרה כי קיבלה דיווחים על כך שהרשויות הישראליות צילמו בווידיאו עצורים שביקשו לחתום על הצהרה שלפיה הגיעו לישראל כדי לעבוד וכי ברצונם לשוב לאריתריאה או לנסוע לארץ אחרת, לאחר שאיימו עליהם במעצר ממושך או בלתי מוגבל בזמן.

עציר סודאני אמר למוקד הסיוע בחודש דצמבר כי ראה עובדים ממשרד הפנים מצלמים אנשים "ומבקשים אותם לומר שהם רוצים לחזור לסודאן". לדבריו, כשהאדם שצולם אמר את הדברים הלא נכונים, עובדי המשרד אמרו: "אל תגיד את זה! תגיד רק שאתה ממדינה זו וזו ושאתה רוצה לחזור".

נציבות האו"ם לפליטים אמרה גם כי העובדה שישראל נמנעה עד לשלהי חודש פברואר מעריכת רישום של בקשות המקלט של מי מהעצורים, והסיכון במעצר ממושך או בלתי מוגבל בזמן שנשקף להם בשל כך, פירושם שהעצורים התמודדו עם לחץ ניכר להסכים לעזוב את ישראל. בהצהרתה מ-25 בפברואר אמרה הנציבות כי העצורים "אינם מקבלי גישה מלאה למנגנון לטיפול בפליטים, וכאשר אין גישה... שתוביל לשחרור, אין גם שום חזרה מרצון".

הקווים המנחים של נציבות האו"ם לפליטים בנוגע למעצר קובעים כי יש לכלוא מבקשי מקלט רק כ"מוצא אחרון" וכאמצעי מידתי וחיוני לחלוטין לצורך השגת מטרה חוקית לגיטימית. עוד נקבע בקווים המנחים כי אסור למדינות לעצור מבקשי מקלט אך ורק לצורך גירושם. מעצר מותר רק למשך פרק זמן קצר כדי לברר בוודאות את זהותו של האדם או למשך תקופות ממושכות יותר כאשר זוהי הדרך היחידה להשיג מטרות רחבות יותר כגון הגנה על ביטחון המדינה או על בריאות הציבור.

לישראל אין הסכם רשמי עם אף אחת ממדינות אפריקה לגבי העברה או התרת כניסה מחדש. לדברי הוועד המנהל של נציבות האו"ם לפליטים, על מדינות להחזיר במהירות אנשים שאינם זקוקים להגנה בינלאומית "לארצות מוצאם, למדינות אחרות שהם אזרחים בהן או למדינות המחויבות לקבלם בחזרה", אך הנציבות אינה מציינת אפשרות הולמת להחזרה או להעברה למדינות שלהן אין קשרים לאדם המוחזר או חובות כלשהן כלפיו.

ארגון Human Rights Watchומוקד הסיוע לעובדים זרים אמרו כי ברור ששיגורם של אריתריאים לאוגנדה ושל אזרחים סודאנים למדינות אחרות שבהן הם לא היו מעולם קודם לכן אינו עומד באמות המידה של נציבות האו"ם לפליטים.

לדברי סימפסון, "אזרחים סודאנים ואריתריאים השבים לארצות מוצאם מישראל מסתכנים ברדיפה. ללא הסכמים רשמיים בפיקוח נציבות האו"ם לפליטים, אסור לרשויות הישראליות להעביר אותם למדינות אחרות, ובוודאי שלא להפעיל עליהם לחץ לוותר על בקשת המקלט ולעזוב את ישראל".

לפרטים על מדיניותה המגבילה של ישראל בנושא בקשות למקלט מדיני כלפי אזרחים אריתריאים וסודאנים ולקטעים מראיונות שערך מוקד הסיוע לעובדים זרים עם עצורים, ראו להלן.

להודעה משותפת לעיתונות של ארגון Human Rights Watchעם ארגונים ישראליים מחודש אוקטובר 2012 בנוגע למדיניות ההחזרה של מבקשי מקלט על עקבותיהם בידי ישראל בגבול מצרים, אנא בקרו בכתובת זו:
http://www.hrw.org/he/news/2012/10/28

להודעה לעיתונות של ארגון Human Rights Watchמחודש יוני 2012 הקוראת לישראל לתקן את החוק למניעת הסתננות ששונה לאחרונה ומעניש מבקשי מקלט בגין חצייה לא מוסדרת של הגבול לתוך ישראל, אנא בקרו בכתובת זו:
http://www.hrw.org/he/news/2012/06/10

לדיווח של ארגון Human Rights Watchמחודש ספטמבר 2012 על עינוי אריתריאים בחצי האי סיני שבמצרים, אנא בקרו בכתובת זו:
http://www.hrw.org/news/2012/09/05/egypt-end-sinai-nightmare-migrants

לדיווחים נוספים של ארגון Human Rights Watchעל ישראל אנא בקרו בכתובת זו:
http://www.hrw.org/he/middle-eastn-africa/israel-palestine

הרשויות הודפות את ניסיונות העצירים לבקש מקלט מדיני כדי לכפות עליהם להסכים לעזוב את ישראל

ארגון Human Rights Watchומוקד הסיוע לעובדים זרים אמרו כי ישראל לוחצת בכוונה תחילה על אזרחים אריתריאים וסודאנים עצורים להסכים לעזוב את שטחה. עם אמצעי הלחץ נמנים איום בכליאה במעצר ממושך, גישה מוגבלת או היעדר גישה למערכת הטיפול בבקשות מקלט של ישראל, שהחלה לפעול רק אחרונה, ואישור של שיעור כה נמוך של בקשות למעמד של פליטים המותיר רק סיכוי קלוש לשחרור ממעצר כפליט מוכר.

על-פי נציבות האו"ם לפליטים, רוב מתוך אלפיים האנשים המוחזקים כיום במתקני הכליאה כבר עצורים בידי ישראל זה שישה חודשים, ובחלק מהמקרים זה יותר משנה. הקווים המנחים של הנציבות משנת 2012 בנוגע למעצר קובעים כי על מדינות לעצור מבקשי מקלט רק כמוצא אחרון, "ואילוחירותם צריכה להיות בררת המחדל".

מוקד הסיוע לעובדים זרים וארגונים ישראליים אחרים העוסקים בפליטים דיווחו פעמים רבות על כך שהרשויות הישראליות אינן מאפשרות לעצורים להגיש בקשות למקלט מדיני. עצירים אמרו למוקד הסיוע כי לו התירה להם ישראל להגיש בקשות מקלט בעת שנכלאו לראשונה, ולו שיחררה אותם למשך תקופת בחינת טענותיהם, הם לא היו מסכימים לעזוב את שטחה.

לדברי מועצת האו"ם לפליטים וארגונים ישראליים העוסקים בפליטים, במהלך תשעת החודשים האחרונים נאבקו מאות עצירים כדי להגיש בקשות מקלט בשל מידע בלתי מספק בנוגע לאופן שבו יש להגיש את הבקשות, בשל סירוב של גורמים רשמיים מסוימים לחלק טפסים להגשת בקשות מקלט או בשל עיכובים ממושכים בקבלת הטפסים.

בין חודש ספטמבר לסוף חודש ינואר קיים צוות מוקד הסיוע לעובדים זרים, בסיוע מתורגמנים, 137 ביקורים בכלא ו-963 ראיונות מפורטים עם עצירים.

מאות עצירים אמרו למוקד הסיוע כי כששאלו כיצד להגיש בקשות מקלט אמרו להם גורמים רשמיים – לרבות סוהרים, שופטים בהליכי מעצר ומתורגמנים לתיגרינית – כי אם יגישו בקשות מקלט הם ייעצרו למשך שלוש שנים לפחות, או לתקופה בלתי מוגבלת.

עשרות עצירים אמרו למוקד הסיוע לעובדים זרים כי המעצר הממושך הצפוי להם והיעדר הגישה למנגנון הגשת הבקשות למקלט מדיני לא הותירו להם כמעט בררה אלא לחתום על טופסי הסכמה להרחקתם.

גורמים רשמיים מסוימים פשוט הכחישו כי יש לעצורים זכות להגיש בקשות מקלט. גבר סודאני שנעצר אמר למוקד הסיוע ב-12 בפברואר:

"בראיון הראשון אמרתי [לגורמים הרשמיים] שאני רוצה לבקש מקלט מדיני. כשאמרתי את זה, החוקר חבט בשולחן באגרוף שלו ואמר שבישראל אין שום מקלט מדיני ושאנחנו באים רק בשביל לעבוד וצריכים לחזור [לסודאן]".

חלק מהעצורים אמרו כי גורמים רשמיים סירבו להגיב לבקשותיהם למקלט מדיני ופשוט איימו במעצר ממושך. אחד העצורים הסודאניים שמוקד הסיוע לעובדים זרים ראיין ב-12 בפברואר אמר כדלהלן:

"אחרי שמוקד הסיוע לעובדים זרים עזר לי להגיש בקשת מקלט, אנשי משרד הפנים שאלו אותי שלוש פעמים אם אני מוכן לחזור לסודאן. אמרתי שלא. הם הפעילו עליי לחץ, ואמרו שאם יקרה משהו לאשתי ולילדים שלי בסודאן זו תהיה אשמתי. הם אמרו שאם אשאר, אבלה הרבה שנים בכלא. חלק אמרו שלוש שנים, אחרים אמרו חמש, ואז הם אמרו שמונה או עשר שנים".

עצורים אחרים אמרו שלא הייתה להם גישה לטפסים להגשת בקשת מקלט. גבר אריתריאי שהוחזק במעצר במשך עשרה חודשים במתקן הכליאה סהרונים אמר ב-14 בפברואר למוקד הסיוע:

לא הגשתי בקשה למקלט כי לא הייתה לי גישה לטופס, אז מוקד הסיוע לעובדים זרים ניסה להגיש בקשה עבורי. השופט אמר שאני אשאר פה [במעצר] למשך שלוש שנים. בגלל הפצע מהקליע [שספג בסיני] אני משתמש בקביים. אני פה כבר הרבה זמן. התנאים פה קשים לי, גופנית ונפשית. בגלל הכאב והמצב הנפשי שלי הסכמתי לעזוב לאוגנדה. אם תגידו לי שתשחררו אותי מהכלא [בישראל] אני לא אסע לאוגנדה ואחכה.

עציר אחר אמר למוקד הסיוע לעובדים זרים כי לאחר בקשות חוזרות ונשנות, סוהרים הניחו באחד החדרים 12 טופסי בקשות למקלט מדיני וכל כך הרבה עצירים ניסו לחטוף אותם שהטפסים נקרעו לגזרים בהתנפלות.

רבים אמרו כי בשל המעצר הממושך הצפוי הם חשו שהם נאלצים להסכים לעזוב את ישראל.

גבר אריתריאי שהוחזק במעצר במשך שמונה חודשים בכלא סהרונים, ואשר ניסה בדומה לאחרים ללא הצלחה להגיש בקשת מקלט בעת מעצרו, סיפר גם הוא למוקד הסיוע לעובדים זרים ב-14 בפברואר כך:

"קשה מאוד לגור פה. הרבה אנשים במצב רגשי קשה, וזה מאוד מלחיץ בשביל כולנו. זו הסיבה שאנשים בוחרים לנסוע לאוגנדה. קשה לשאת את המחשבה שנהיה פה למשך עוד שלוש שנים".

עצירים אחרים פשוט התייחסו לבלבול הרב בנוגע להליכי בקשת המקלט ומשך הזמן שבו הם עלולים להיות מוחזקים במעצר.

גבר אריתריאי שהוחזק במתקן הכליאה סהרונים במשך שמונה חודשים אמר ב-14 בפברואר למוקד הסיוע לעובדים זרים:

"כל מה שאומרים לנו בכלא מאוד מבלבל. אדם אחד אומר שאנחנו יכולים להגיש בקשות מקלט ולקבל תשובות בתוך שלושה חודשים, מישהו אחר אומר שנהיה פה שלוש שנים, ואחר אומר שאנחנו יכולים רק לנסוע לאוגנדה".

ארגון Human Rights Watchומוקד הסיוע לעובדים זרים אמרו כי ב-17 בפברואר לפחות 34 עצירים אריתריאים במתקן הכליאה סהרונים הפגינו נגד מה שהם הגדירו כסירובן של הרשויות לאפשר להם להגיש בקשות מקלט. הם הועברו למתקן הכליאה קציעות, ושם אולצו כעונש לגור באוהלים.

על סמך ראיונות שנערכו עם מאות עצירים, אמרו נציבות האו"ם ומוקד הסיוע כי בשל הערפול שהרשויות הישראליות מטילות על ההליכים ובשל האיומים בכליאה ממושכת, למאות בני אדם שהתכוונו לבקש מקלט מדיני ונכלאו מאז חודש יוני 2012 לא התאפשר לעשות זאת.

נציבות האו"ם אומרת שישראל החלה רק באמצע חודש פברואר להפיץ מספר רב של טופסי בקשת מקלט בקרב חלק מהכלואים וכי לפני חודש פברואר הופצו טפסים מעטים בלבד.

ב-26 בפברואר הודיעו הרשויות הישראליות לנציבות האו"ם בכתב כי אין כל תכנית לגרש אריתריאים לאוגנדה או לאריתריאה. ארגון Human Rights Watchומוקד הסיוע אמרו שישראל לא הואשמה בגירוש אריתריאים לאוגנדה או לאריתריאה וכי הודעת הרשויות התעלמה מכך שלעצירים אריתריאים ניתנה הבררה בין חתימה על טופסי "עזיבה מרצון" לבין הישארותם במעצר למשך שנים.

ניסיונות מוקד הסיוע לעובדים זרים ונציבות האו"ם לפליטים לעזור לעצירים לבקש מקלט מדיני

בין חודש ספטמבר 2012 לאמצע חודש פברואר 2013 ניסה מוקד הסיוע לעובדים זרים להגיש למשרד הפנים 320 בקשות מקלט מדיני בשם עצירים שביקשו, לדבריהם, שוב ושוב מאנשי צוות מתקן הכליאה למסור להם טופסי בקשת מקלט מדיני אך אלה טענו בפניהם בכל פעם מחדש כי אין ברשותם טפסים כאלה.

בנוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל, שפורסם בשנת 2011, לא מצוין במפורט באיזה פורמט תוגש הבקשה למקלט מדיני. מוקד הסיוע אמר שפנה פעם אחר פעם בכתב למשרד הפנים ולרשויות ההגירה בבקשה לקבל לידיו עותקי טפסים רשמיים לבקשת מקלט מדיני. משרד הפנים התעלם בתשובותיו מהבקשה והסתפק בטענה שהוסבר לעצירים כיצד ניתן לבקש מקלט.

מאז תחילת חודש ינואר הודיע משרד הפנים למוקד הסיוע שכל הבקשות שהגיש אינן תקפות משום שיש להגיש בקשות מקלט מדיני באמצעות טפסים רשמיים.

צוות מוקד הסיוע שביקר במתקני כליאה אמר שב-12 בפברואר החלו סוהרים להפיץ טופס סטנדרטי חדש לבקשת מקלט מדיני באורך שישה עמודים, הכתוב בשפה האנגלית. ביום ההוא גינה מוקד הסיוע בהודעה לעיתונותשפרסם את הלחץ שישראל מפעילה על עצירים אריתריאים להסכים להרחקתם לאוגנדה או לאריתריאה.

ארגון Human Rights Watchומוקד הסיוע אמרו שישראל מתעלמת מנוהל הטיפול שלה עצמה במבקשי מקלט מדיני. לפי נוהל זה, "במקומות משמורת... יימצאו דפי מידע אודות אופן הגשת בקשה למקלט מדיני... נוהל הטיפול בבקשות, חובותיו של מבקש המקלט ואודות זכויותיו של מבקש מקלט ליצור קשר עם נציג משפטי על-פי בחירתו ועל היקף הייצוג שלו הוא זכאי בהליך".

בחודש אוקטובר אמרו רשויות ההגירה למוקד הסיוע כי פרסמו בכל רחבי מתקני הכליאה הודעות המסבירות כיצד ניתן להגיש בקשת מקלט מדיני. מוקד הסיוע אמר כי במהלך 137 הביקורים שקיים בין החודשים ספטמבר וינואר לא ראו אנשי הצוות ולו הודעה אחת ממין זה, ואילו נציבות האו"ם לפליטים אמרה שהרשויות לא סיפקו מידע זה במתקני הכליאה.

בחודש דצמבר העבירה נציבות האו"ם למשרד הפנים טיוטת מסמך ובה הסבר פשוט ובהיר על האופן שבו עצירים יכולים להגיש בקשות מקלט מדיני. נציבות האו"ם אמרה שבסוף חודש פברואר פרסמו הרשויות במתקני הכליאה הודעות לא בהירות על הדרך שבה ניתן להגיש בקשות מקלט.

בתחילת חודש מארס הודיע משרד הפנים של ישראל לנציבות האו"ם כי קיבל לידיו 800 בקשות מקלט במתקן הכליאה סהרונים. לשם השוואה, בחודש דצמבר התקבלו במתקן זה, על-פי הודעת המשרד, חמישים בקשות, ואילו בחודש ינואר התקבלו 400.

לדברי נציבות האו"ם, אין בידיה כל ראיה לכך שמשרד הפנים בוחן כנדרש את בקשות המקלט במקום המעצר. הנציבות ביקשה לפקח על ראיונות שנערכים עם עצירים בעניין בקשת מקלט מדיני. מאז שנת 2011 דחה משרד הפנים בקשות אלה, למעט לגבי שני ראיונות.

אמצעי לחץ אחרים על אריתריאים

בחודש פברואר סיפרו אריתריאים שנכלאו למוקד הסיוע לעובדים זרים כי 23 מהם, שהסכימו לעזוב, נלקחו ב-11 בפברואר לשגרירות אריתריאה בתל אביב לצורך הנפקת מסמכי נסיעה.

כל ה-23 רואיינו בידי מוקד הסיוע או בידי נציבות האו"ם לפליטים, ועל פי גופים אלה, רק שישה מהמרואיינים נפגשו עם אדם מצוות השגרירות, אולי עם השגריר עצמו, ואילו היתר סירבו להיפגש עם גורם כלשהו, בין משום שלא ידעו שיילקחו לשגרירות ובין משום שששת הראשונים אמרו להם שהשגרירות תוכל לסייע רק בארגון חזרתם לאריתריאה. כל ה-23 עדיין כלואים.

אריתריאי המוחזק במתקן הכליאה סהרונים כבר שנה סיפר למוקד הסיוע כי ב-14 בפברואר החליט לעזוב את המתקן ולנסוע לאוגנדה.

לדבריו, "השהייה הממושכת בכלא ייאשה אותי. כך שביום שני האחרון [11 בפברואר] הם לקחו אותנו לפגוש את שגריר אריתריאה בתל אביב, אבל הוא אמר שהוא יכול לעזור לנו רק לנסוע לאריתריאה, לא לאוגנדה. אמרנו לו שאנחנו לא רוצים לנסוע לאריתריאה, ואז הוא שאל אותנו למה אנחנו מבקשים מקלט מדיני בישראל".

שני גברים שנלקחו לשגרירות אריתריאה בתל אביב ב-11 בפברואר אמרו למוקד הסיוע שגורם אריתריאי "ביקש שמות ומספרי טלפון של קרובי ומשפחה שלהם באריתריאה ורשם אותם". ארגון Human Rights Watchומוקד הסיוע אמרו שהבאתם של אזרחים אריתריאים שנשללה מהם הגישה למערכת הישראלית למתן מקלט מדיני במגע עם גורמים אריתריאים רשמיים מסכנת את חייהם ואת חיי קרובי משפחתם באריתריאה. ממשלת אריתריאה רואה בהגשת בקשות למקלט מדיני על-ידי אזרחיה מעשה בגידה.

אריתריאה נשלטת על-ידי ממשלה דכאנית המחייבת כמעט את כל אזרחי המדינה מתחת לגיל 50 לשרת בצבא לזמן בלתי מוגבל. כל אדם בגיל גיוס העוזב את אריתריאה ללא היתר מתויג כמשתמט או כעריק, ומסתכן בכליאה למשך שנים, לא פעם בתנאים בלתי אנושיים, וכן בעבודת כפייה ובעינויים. בקווים המנחים של נציבות האו"ם לפליטים לשנת 2011 למבקשי מקלט אריתריאים נקבע כי בפועל העונשים המוטלים על עריקות או השתמטות כה חמורים ובלתי מידתיים עד שהם עולים לכדי רדיפה.

לדברי נציבות האו"ם לפליטים, ליותר מ-80% ממבקשי המקלט האריתריאים ברחבי העולם מוענקת הגנה מסוג כזה או אחר.

ישראל נתנה לכ-37 אלף אריתריאים המתגוררים בעריה מה שהנציבות מכנה "הגנה זמנית", אם כי בגרסה מצומצמת. הדבר מקנה להם את הזכות שלא להיות מגורשים לארצם המקורית ותו לא. ניתנים להם אישורי "שחרור מותנה", הקובעים שהם פטורים מהגירוש שהיה צפוי להם לולא כן.

בחודש נובמבר 2012 מסרה ישראל לנציבות האו"ם לפליטים שכל המחזיקים באישורים כאלה יכולים להגיש בקשה למקלט מדיני, אך לדברי הנציבות, הרשויות לא פרסמו הצהרות או מידע כלשהם על מדיניות זו, ומעטים מקרב בעלי האישורים מודעים לכך שהם יכולים להגיש בקשה כזו. הנציבות לא ראתה, לדבריה, כל תיעוד המוכיח שהרשויות בישראל בוחנות בקשות כלשהן אשר ייתכן שהוגשו בידי בעלי אישורים מאריתריאה ומסודאן.

היעדר הסכמי העברה בין ישראל לבין מדינות שלישיות

לישראל אין הסכם רשמי עם אף אחת ממדינות אפריקה לגבי העברה או התרת כניסה מחדש.

במסקנה 96 של הוועד המנהל של נציבות האו"ם לפליטים משנת 2003 נקבע כי יש לבצע החזרה יעילה וזריזה של אנשים שנמצא כי אינם זקוקים להגנה בינלאומית "לארצות מוצאם, למדינות אחרות שהם אזרחים בהן או למדינות המחויבות לקבלם בחזרה".

לא נקבע במסמך זה כי אפשרות הולמת היא להעביר מבקש מקלט שבקשתו נדחתה – או אדם שנשללה ממנו האפשרות לבקש מקלט מדיני – לארצות שאין להן זיקה אליו או מחויבות כלפיו ושאין אתן אפילו הסכם דו-צדדי שיסדיר העברה כזאת. ארגון Human Rights Watchומוקד הסיוע לעובדים זרים אמרו כי ברור ששליחת אריתריאים לאוגנדה אינה עומדת באמות המידה של נציבות האו"ם לפליטים.

הסכמים רשמיים על התרת כניסה מחדש של אזרחי מדינה שלישית – הכרוכים בהחזרתם לארצות שהם עברו בהן בדרכם לארץ שמחזירה אותם – כוללים בדרך כלל הוראות המחייבות את המדינה השולחת שלא להחזיר למולדתם אנשים שנשקפת להם בה סכנת רדיפה.

ארגון Human Rights Watchומוקד הסיוע אמרו שהסכמי העברה – לארצות שהאדם מעולם לא היה בהן קודם לכן – צריכים לכלול הוראות זהות. בהיעדר הסכם כזה, העברת אזרחי אריתריאה וסודאן בידי ישראל לארצות כגון אוגנדה אינה מספקת כל ערובה לכך שיתקבלו במדינה השלישית וכל ערובה לכך שארצות אלה לא יחזירו אותם מיד למולדתם, שבה נשקפת להם סכנת רדיפה.

נציבות האו"ם לא השתתפה, לדבריה, באופן פעיל בדיונים כלשהם על סיוע להחזרה מרצון למולדת, או על נסיעה לארצות שלישיות, של סודאנים או אריתריאים הכלואים בישראל. הסיבה לכך היא שעל-פי עמדתה של נציבות האו"ם, החזרה מתוך מתקן כליאה אינה נחשבת להחזרה מרצון אלא אם הייתה לעצירים גישה מלאה למערכת הוגנת, יעילה ושקופה לטיפול בבקשות מקלט מדיני.

הסכנה שסודאנים ייכלאו לתקופה בלתי מוגבלת והצורך להכיר בהם באופן אוטומטי כפליטים

ארגון Human Rights Watchומוקד הסיוע לעובדים זרים אמרו עוד כי העובדה שישראל לא יכולה לגרש 600 סודאנים שנכלאו לסודאן נוכח סיכון הרדיפה העצום פירושו שהם עומדים כעת בפני מעצר בלתי מוגבל בזמן בישראל, והדבר אינו חוקי על-פי המשפט הבינלאומי.

כפי שעשתה עם האריתריאים, ישראל העניקה לאזרחי סודאן המתגוררים באזורים שונים בשטחה, כ-14 אלף נפש, הגנה זמנית לא רשמית ולא הכירה באיש מהם כמבקש מקלט.

שני הארגונים אמרו שהעובדה שישראל כופה על סודאנים שנכלאו לשוב לסודאן פירושה שלא די במעמד ההגנה הזמנית שהוענק ל-14 אלף הסודאנים שאינם כלואים בשלב זה – אך עלולים להיעצר בכל רגע – כדי להגן עליהם מפני סכנת ההחזרה למדינת מוצאם.

600 העצירים הסודאנים ויתר 14 אלף הסודאנים בישראל צריכים לקבל מעמד של פליטים באופן אוטומטי. על-פי סעיף 52 לחוק העונשין הסודאני, אזרחי סודאן המבקרים במדינת אויב דינם עשר שנות מאסר. גורמים סודאניים רשמיים התייחסו פעם אחר פעם לישראל כאל מדינת אויב ואיימו להחיל את החוק בהקשר זה.

בשנת 2007 אמר משרד החוץ הסודאני שביקור בישראל הוא פשע, ונציב הפליטים הסודאני טען שפליטים סודאנים בישראל רוצים "ליישם את סדר היום של הציונות נגד סודאן", וקרא לרשויות במצרים "להעניש בחומרה כל פליט סודאני שנמצא כי ניסה להסתנן דרך מצרים לישראל".

לפיכך, לאזרחי סודאן בישראל יש טענת "sur place" למעמד של פליט, ולפיה החשש המבוסס היטב מפני רדיפה עולה מתוך אירועים שהתרחשו אחרי שהאדם עזב את ארץ מוצאו.

ל-50 אלף אריתריאים וסודאנים נשקפת סכנה של מעצר ושל לחץ לעזוב את ישראל

מאז שנת 2006, כ-37 אלף אזרחים אריתריאים וכ-14 אלף אזרחים סודאנים נכנסו לישראל מחצי האי סיני שבמצרים. נוכח מספרם הרב הוחלט בישראל להקים גדר, ובנייתה הושלמה זה לא מכבר לאורך כל 240 הקילומטרים של גבול ישראל-מצרים. כעת, הגדר הופכת כל ניסיון להיכנס לישראל באופן לא מוסדר ממצרים למשימה קשה ביותר.

לדברי הרשויות הישראליות, בחודש דצמבר נכנסו לישראל ממצרים רק ארבעים בני אדם. לשם השוואה, לאורך רוב שנת 2012 נכנסו כ-1,500 מדי חודש. לפי נתוני נציבות האו"ם לפליטים, פחות מעשרים בני אדם נכנסו ממצרים לאורך הגבול היבשתי עם ישראל בחודש ינואר. בחודש אוקטובר 2012 דיווח ארגון Human Rights Watchעל הדיפת אנשים בגדר הגבול בידי ישראל וקרא לה שלא לדחות או להדוף לאחור מבקשי מקלט ולא לגרשם בלי לבחון תחילה את טענותיהם לגבי מעמד הפליטוּת שלהם.

נציבות האו"ם לפליטים אומרת שרוב אזרחי אריתריאה וסודאן בישראל, שמספרם הכולל עומד על כ-50 אלף, גרים בתל אביב. הם חופשיים לנוע בתוך ישראל ויכולים לעבוד באופן לא רשמי, הודות לפסיקת בית המשפט העליון מחודש ינואר 2011 ולפיה המשטרה ורשויות אחרות אינן רשאיות לנקוט צעדים משפטיים נגד מי שמעסיק אנשים המחזיקים באישורי "שחרור מותנה". אם הרשויות מעוניינות לנקוט צעדים משפטיים כאלה, הן חייבות להודיע על כך לבית המשפט 30 יום מבעוד מועד.

נציבות האו"ם לפליטים, מוקד הסיוע לעובדים זרים וארגוני פליטים ישראליים אחרים אומרים שגורמים ישראליים רשמיים מתחו שוב ושוב ביקורת על "מסתנני עבודה", איימו להטיל קנסות על מעסיקים, ולא פרסמו מידע על זכויות העבודה של אזרחים אריתריאים וסודאנים.

ארגוני פליטים ישראליים מביעים חשש כי ישראל תפעיל בקרוב את החוק למניעת הסתננות ואת הנוהל מחודש ספטמבר 2012 כדי לכלוא אלפי אזרחים אריתריאים וסודאנים המתגוררים היום בישראל ולאחר מכן כדי לגרשם. כליאתם אמורה להתבצע בארבעה מתקני כליאה שהורחבו לאחרונה לקיבולת של 16 אלף בני אדם.

גורמים בממשלת ישראל, לרבות ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הפנים אלי ישי, איימו פעם אחר פעם לגרש את כל אזרחי סודאן ואריתריאה השוהים בישראל בין למולדתם ובין לארצות שלישיות. על איומיו של שר הפנים דווח לאחרונה בתקשורת הישראלית בתחילת חודש מארס.

מוקד הסיוע לעובדים זרים אמר כי בסוף חודש פברואר רשות האוכלוסין וההגירה של ישראל פרסמה במתקני הכליאה סהרונים וקציעות הודעהולפיה, בין השאר, הממשלה עשויה להפעיל את החוק למניעת הסתננות כדי לעצור כל אדם ש"הסתנן" לישראל – כלומר נכנס אליה באופן לא מוסדר – בכל זמן שהוא. הגדרה זו חלה על רובם ככולם של אזרחי אריתריאה וסודאן שנכנסו לישראל לאורך כשבע השנים האחרונות. על-פי ההודעה, "יוצא צו גירוש והם יועברו למתקן משמורת".

"החוק למניעת הסתננות" של ישראל ו"נוהל הטיפול במסתננים המעורבים בהליך פלילי" מחודש ספטמבר 2012

תיקונים שהוכנסו בשנת 2012 בחוק "למניעת הסתננות" של ישראל משנת 1954

ארגון Human Rights Watchומוקד הסיוע לעובדים זרים אמרו כי כל העצירים האריתריאים והסודאנים עומדים בפני מעצר ממושך ואפילו בלתי מוגבל בזמן בשל שינויים שהוכנסו בסמכויות הכליאה הקבועות בחוק "למניעת הסתננות" של ישראל משנת 1954 ונכנסו לתוקפם בחודש יוני 2012.

תיקוני החקיקה מעניקים לאנשי ביקורת הגבולות ולשופטים את הסמכות לעצור ללא הגבלת זמן כל אדם שנכנס לישראל באופן לא מוסדר – כלומר בלי לעבור במעבר גבול רשמי – ואשר אינו "תושב", כמשמעו בחוק רשות האוכלוסין של ישראל. החוק מכנה אנשים כאלה ללא יוצא מן הכלל בכינוי "מסתננים".

הוראות חוק אלה מפרות את משפט הפליטים הבינלאומי בכך שאינן מבחינות בין מבקשי מקלט לבין אחרים שנכנסים באופן לא מוסדר, ולמעשה מענישות מבקשי מקלט על כניסתם הבלתי מוסדרת.

בנוסף, בקווים המנחים של נציבות האו"ם לפליטים משנת 2012 בעניין מעצר נקבע כי "מעצר מבקשי מקלט מדיני צריך להיות מפלט אחרון, ואילו חירותם צריכה להיות בררת המחדל".

עוד נקבע בהם כי אל למדינות לכלוא מבקשי מקלט רק לצורך גירושם: "לא חוקי לעצור מבקשי מקלט הנמצאים בהליכי בקשת מקלט לצורך גירוש היות שלא ניתן להרחיקם כל עוד לא התקבלה החלטה סופית בעניין בקשתם... מעצר לצורך גירוש יכול להתבצע רק לאחר שבקשת המקלט הוכרעה באופן סופי ונדחתה".

אולם, על-פי דברי ההסבר המתלווים לתיקונים שהוכנסו בשנת 2012 לחוק הישראלי, מטרת התיקונים היא בראש ובראשונה "לאפשר החזקה של מסתננים במשמורת למשך תקופה ארוכה באופן משמעותי... ולהוסיף... את המנגנונים הנדרשים לשם... החזקתם של מסתננים במשמורת עד לגירושם".

בקווים המנחים של נציבות האו"ם לפליטים נקבע עוד כי הרתעת אחרים מהגשת בקשת מקלט מדיני וניסיון להניא אנשים שכבר הגישו בקשות כאלה מפני המשך התהליך אינם יעדים כשרים להצדקת מעצר.

אך על-פי דברי ההסבר לתיקונים משנת 2012, "הציפייה היא, כי משך ההחזקה במשמורת יביא לבלימת תופעת ההסתננות... תופעה שיש למנעה... כדי לשמור ולשמר את ריבונותה של המדינה".

החוק למניעת הסתננות של ישראל קובע כי ממונה ביקורת הגבולות ובתי דין לביקורת משמורת של מסתננים רשאים – אם כי לא חייבים – לשחרר "מסתנן" בערובה אם הוא ביקש רישיון לישיבה בישראל, שכולל טענת מקלט, ושלושה חודשים לאחר הגשת הבקשה טרם החל "הטיפול" בה, או אם תשעה חודשים לאחר הגשתה "טרם ניתנה החלטה", או אם חלפו שלוש שנים מיום תחילת החזקתו של "המסתנן" במשמורת.

הוראות החוק החדשות באות במקומם של חלקים מחוק הכניסה לישראל התשי"ב-1952, שלפיו יש לגרש או לשחרר אנשים שנכנסו לישראל באופן לא מוסדר בתוך 60 יום, אף כי בפועל עצירים הוחזקו לתקופות ארוכות הרבה יותר כיוון שהרשויות טוענות שהחוק מותיר להן שיקול דעת, ולא מטיל עליהן חובה, לשחרר את הכלוא בחלוף 60 יום.

על-פי החוק למניעת הסתננות, ממונה ביקורת הגבולות ובתי הדין לביקורת משמורת של מסתננים רשאים לסרב לשחרר "מסתננים" בחלוף שלושה או תשעה חודשים, או כעבור שלוש שנים, בין היתר אם גירושם התעכב בשל חוסר שיתוף פעולה ואם יש בשחרורם כדי "לסכן את ביטחון המדינה, את שלום הציבור או את בריאות הציבור".

עוד נקבע בחוק למניעת הסתננות כי ממונה ביקורת הגבולות ובתי הדין לביקורת משמורת של מסתננים רשאים – אם כי אינם מחויבים – לשחרר "מסתנן" ב"מקרים חריגים", אם בשל "גילו או מצב בריאותו" כליאתו "עלולה לגרום נזק לבריאותו, ואין דרך אחרת למנוע את הנזק האמור", ואם קיימים "טעמים הומניטאריים מיוחדים אחרים".

נוהל "הטיפול במסתננים המעורבים בהליך פלילי" מחודש ספטמבר 2012

נוהל שפורסם ב-24 בספטמבר 2012 בעניין "הטיפול במסתננים המעורבים בהליך פלילי" מסמיך את הרשויות הישראליות לעצור ולגרש כל "מסתנן" החשוד בעברה פלילית לפי החוק משנת 1954 המוגדרת כעברה "המסכנת את ביטחון המדינה או שלום הציבור" וכן כל "מסתנן", גם אם כלל לא הוגש נגדו כתב אישום בעניין זה, וכל "מסתנן" שהורשע בעברה כזאת וריצה את עונש המאסר שנגזר עליו. החוק משנת 1954 אינו מפרט מעבר לכך מהם המעשים הנחשבים לעברות כאלה.

נציבות האו"ם וארגונים ישראליים לא ממשלתיים אומרים שכמה מהאנשים המוחזקים בכלא מכוח הנוהל שפורסם בחודש ספטמבר נחשדו או הורשעו בעברות קלות בלבד, כגון אישומי תקיפה ללא חבלה החזקת סחורה גנובה כמו אופניים או מכשירי טלפון ניידים או זיוף מסמכים כמו אשרות עבודה, ועולה מכך שמעצרם אינו חוקי על-פי החוק הישראלי.

מוקד הסיוע לעובדים זרים אומר שבכמה מקרים התקבלו ערריהם של פרקליטי הארגון על החלטות לכלוא אזרחים סודאנים ואריתריאים מכוח הנוהל שפורסם בחודש ספטמבר.

ארגון Human Rights Watchומוקד הסיוע לעובדים זרים אמרו שידוע להם על שלושה מקרים בלבד שבהם ממונה ביקורת הגבולות או שופטי בתי הדין לביקורת משמורת של מסתננים הפעילו את שיקול הדעת שניתן להם כדי לשחרר עציר שהוחזק מכוח החוק המתוקן משנת 1954. אף כי לכל העצירים שמורה הזכות לערער בפני בית המשפט לעניינים מנהליים על החלטת בית הדין לביקורת משמורת שלא לשחררם, ידם של עצירים מעטים בלבד משגת לשלם לעורך דין שייצגם, ונובע מכך שבפועל אין להם זכות לערער על החלטות בית הדין.