כיצד לבנות דמוקרטיות המכבדות את זכויות האדם לאחר נפילתם של רודנים
31 ינואר, 2013

World Report 2013

נכון שהחירות מתאפיינת באי-ודאות, אך אין זו סיבה לכפות ודאות באמצעות חזרה לשלטון הרודני. ייתכן שהדרך קדימה רצופה מהמורות, אך החלופה היא להפקיר ארצות שלמות לעתיד קודר של דיכוי
קנת' רות', מנכ"ל

 

(לונדון) – ארגון Human Rights Watchאמר היום עם פרסום הדו"ח העולמי שלו לשנת 2013 כי את מקומה של האופוריה שליוותה את האביב הערבי תפסה ההתפכחות שהביאו עמם האתגרים שביצירת דמוקרטיות המכבדות את זכויות האדם. נכונותן של ממשלות חדשות לכבד זכויות היא שתקבע אם התקוממויות אלה הובילו ללידתה של דמוקרטיה של ממש או פשוט יצרו צורות חדשות של משטר רודני.

הדו"ח, המונה 665 עמודים (באנגלית), הוא הסקירה השנתית ה-23 במספר של ארגון Human Rights Watchעל דפוסי פעולה המשפיעים על מצב זכויות האדם ברחבי העולם. הדו"ח מתאר באופן תמציתי את סוגיות זכויות האדם העיקריות ביותר מתשעים ארצות. ביחס לאירועים במזרח התיכון ובצפון אפריקה, המכונים "האביב הערבי", אמר ארגון Human Rights Watchכי יצירתן של מדינות המכבדות את זכויות האדם עשויה אמנם להיות משימה תובענית המחייבת בניית מוסדות ממשל יעילים, ייסוד בתי משפט עצמאיים, הקמת משטרה מקצועית ועמידה בפיתוי העומד בפני הרוב השולט להתעלם מזכויות האדם ומשלטון החוק. אולם, לדברי ארגון Human Rights Watch, הקושי שבבניית דמוקרטיה אינו מצדיק ניסיון לחזור לסדר הישן.

לדברי קנת' רות', מנכ"ל ארגון Human Rights Watch, "נכון שהחירות מתאפיינת באי-ודאות, אך אין זו סיבה לכפות ודאות באמצעות חזרה לשלטון הרודני. ייתכן שהדרך קדימה רצופה מהמורות, אך החלופה היא להפקיר ארצות שלמות לעתיד קודר של דיכוי".

לדברי ארגון Human Rights Watch, המתח שבין שלטון הרוב לבין כיבוד הזכויות הוא אולי האתגר הגדול ביותר העומד בפני הממשלות החדשות. מנהיגים במזרח התיכון להוטים באופן טבעי לממש את כוחם האלקטוראלי, אך מוטלת עליהם החובה למשול בלי להקריב את חירויות היסוד או את זכויותיהם של מיעוטים, של נשים ושל קבוצות אחרות הנתונות בסיכון.

מדינות אחרות יכולות להעניק את תמיכתן, הן באמצעות מתן דוגמה חיובית בדרך התנהלותן שלהן, המכבדת את זכויות האדם, והן באמצעות קידום עקבי של זכויות ביחסיהן עם הממשלות החדשות ועם גורמים אחרים. לדברי ארגון Human Rights Watch, העלמת עין מדיכוי עשויה להיות נוחה מבחינה פוליטית, אך היא מסבה נזק עצום לחתירה לייסוד דמוקרטיות המכבדות את זכויות האדם.

שלושה מאמרים נוספים בדו"ח העולמי מתייחסים לאיומים אחרים על זכויות האדם. אחד מהם מתאר את הצורך לפקח על עסקים הפועלים ברחבי העולם, ובייחוד בעידן הגלובליזציה, כדי להגן על זכויותיהם של עובדים ושל אנשים הנפגעים מפעולותיהן של חברות. המאמר השני עוסק בכך שבתגובה למשברים סביבתיים, ממשלות וגורמים אחרים מתמקדים לעתים מזומנות בנזק לטבע, ומזניחים את ההשפעה על זכויות האדם של אנשים באזורי משבר. המאמר השלישי מדגיש כיצד טיעונים בדבר "מסורת" ויחסיות תרבותית משמשים כדי לשלול מנשים וממיעוטים את זכויות האדם, אף כי אלה צריכות להיות אוניברסאליות.

במבוא לדו"ח אומר ארגון Human Rights Watchכי המאבק על חוקת מצרים, אשר סביר להניח כי תהיה המדינה המשפיעה ביותר מקרב מדינות האזור שבהן מתחולל שינוי, ממחיש את הקושי בהגנה על זכויות האדם. בחוקה יש כמה מרכיבים חיוביים, לרבות איסורים ברורים על עינויים ועל מעצר שרירותי.

אולם, להוראות שנוסחו בקווים כלליים ובערפול בנוגע לחופש הביטוי, לדת ולמשפחה עלולות להיות השלכות מסוכנות על זכויות הנשים ועל מימוש חירויות חברתיות המוגנות על-ידי המשפט הבינלאומי. החוקה אף משקפת מה שמסתמן כנטישה של המאמצים להחיל שליטה אזרחית על הצבא.

בין המדינות הערביות שהחליפו את ממשלותיהן, לוב היא זו שממחישה באופן הטוב ביותר את הבעיה של מדינה חלשה, ועניין זה נובע מהחלטתו של מועמר קדאפי למנוע התפתחות של מוסדות ממשלה ולדכא את ההתנגדות לשלטונו. לדברי ארגון Human Rights Watch, הבעיה חמורה במיוחד בכל הנוגע לשלטון החוק. ארגוני מיליציה שולטים בחלקים רבים של המדינה, ובמקומות מסוימים הם מבצעים הפרות חמורות ונהנים מפטור מעונש. בה בעת, אלפי אנשים מוחזקים במעצר, חלקם בידי הממשלה ואחרים בידי מיליציות, וקלושים הסיכויים שיועמדו לדין או שיתאפשר להם להתמודד בבתי המשפט בעתיד הנראה לעין עם הראיות העומדות נגדם.

בסוריה, שבה נהרגו לפי ההערכות האחרונות של האו"ם 60 אלף בני אדם בלחימה המתמשכת, כוחות ממשלה ביצעו פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה. כמו כן, כוחות אופוזיציה מסוימים ביצעו גם הם הפרות חמורות, לרבות עינויים והוצאות להורג ללא משפט.

אם תחליט מועצת הביטחון של האו"ם להפנות את הטיפול במצב בסוריה לבית הדין הפלילי הבינלאומי הרי שיהיה בכך משום עשיית צדק עבור כל הקרבנות, והדבר אף יסייע בהרתעה מפני ביצוע מעשי זוועה נוספים ומפני מעשי נקם בין פלגים. עם זאת, כפי שאמר ארגון Human Rights Watch, אף על פי שממשלות רבות מצהירות שהן תומכות בהחלטה כזאת, הן לא הפעילו את סוג הלחץ הציבורי הממושך שיכול היה לשכנע את רוסיה וסין לוותר על הווטו שהטילו ולאפשר את ההפניה. יש צורך להפעיל לחץ גם על האופוזיציה החמושה בסוריה כדי שתדבר באופן ברור על חזון של כיבוד זכויותיהם של כל בני האדם בסוריה וכדי שתפעל על-פי חזון זה.

ארגון Human Rights Watchאמר כי נוכח זכיית גורמים אסלאמיים בבחירות שהתקיימו בארצות רבות מתחולל בהן מאבק על זכויות הנשים. חלק מהמתנגדים לזכויות אלה טוענים שהן תולדה של כפייה מערבית המנוגדת לאסלאם או לתרבות הערבית. משפט זכויות האדם הבינלאומי אינו מונע מנשים לנהל אורח חיים שמרני או דתי אם רצונן בכך. אך במקרים רבים מדי ממשלות מטילות הגבלות על נשים הפועלות להשגת שוויון או אוטונומיה. הגדרתן של זכויות אלה ככפייה מערבית לא תוכל להסתיר את העובדה שהדיכוי הפנימי מחייב נשים למלא תפקיד נחות יותר בחברה.

לדברי רות', "ככל שהממשלות בעלות הצביון האסלאמי שקמו באביב הערבי מעמיקות יותר את אחיזתן בשלטון, כך, לא נותר אולי אף נושא המגדיר טוב יותר את מעשיהן בתחום זכויות האדם מאשר יחסן לנשים".

התבטאויות הנתפסות כחורגות מגבולות מסוימים מפתות לעתים קרובות את האוחזים במוסרות השלטון להגביל את זכויותיהם של אחרים. פגיעים במיוחד הם המותחים ביקורת על הממשלה, המעליבים קבוצות מסוימות והפוגעים ברגשות דתיים. ארגון Human Rights Watchאמר כי הסכנה לחופש הדיבור גדולה ביותר במקרים אלה בהיעדר מוסדות חזקים ועצמאיים להגנה על זכויות. ממשלות צריכות לנהוג בריסון ולכבד את הזכות להתנגד לשלטון, למתוח ביקורת ולתת ביטוי להשקפות לא פופולאריות.

ממשלות יכולות להצדיק הגבלות מסוימות על חופש הדיבור, לרבות התבטאויות המסיתות לאלימות. אך לדברי ארגון Human Rights Watch, לצד זאת חשוב לפקח על הנוקטים אלימות כדי לדכא התבטאויות או להעניש בגינן. מפרי החוק אינם אלה המתבטאים ללא אלימות אלא אלה המגיבים באלימות להתבטאויות לא אלימות בשל התנגדותם לתוכנן; החובה המוטלת על הגורמים הרשמיים היא להפסיק את אלימותם, ולא לצנזר את ההתבטאויות הפוגעניות.

ארגון Human Rights Watchאמר שבעיית עריצות הרוב אינה מוגבלת רק לעולם הערבי. דוגמה חיה לכך היא בורמה. הרודנות הצבאית שהתקיימה לאורך זמן רב בארץ זו פינתה את מקומה לממשלה אזרחית שהבטיחה לערוך רפורמה. אך ממשלת בורמה לא הפגינה נחישות בהגנה על זכויות המיעוטים בארצה ואפילו לא התבטאה בגלוי בעניין הפגיעה בהם, בייחוד בעניין הרדיפה החמורה והאלימה של המוסלמים בני רוהינגיה.

לדברי ארגון Human Rights Watch, המעבר ממהפכה לדמוקרטיה המכבדת את זכויות האדם הוא בראש ובראשונה משימה המוטלת על כתפי האנשים שארצם עוברת שינוי זה. אך ממשלות אחרות יכולות להטיל את כובד משקלן בעניין זה ואף צריכות לעשות זאת. ואולם, התמיכה המערבית בזכויות האדם ובדמוקרטיה ברחבי המזרח התיכון לא הייתה עקבית כלל ועיקר ככל שזה נוגע לאינטרסים הקשורים בנפט, בבסיסי צבא או בישראל.

בכל הנוגע למיצוי הדין עם גורמים רשמיים שהפרו זכויות, חוסר העקביות האמור מחזק את טענותיהן של ממשלות דכאניות על כך שמערכת הצדק הבינלאומית לוקה בסלקטיביות ואינה מוחלת לעתים מזומנות על בנות הברית של ממשלות המערב. הדבר אף פוגע בערכו המרתיע של בית הדין הפלילי הבינלאומי.

לדברי רות', "המנהיגים החדשים במזרח התיכון יצטרכו להפגין נחישות ערכית אם בכוונתם לשפר את מצב זכויות האדם באזור שהתנגד במשך זמן רב לדמוקרטיזציה. ותידרש להם תמיכה עקבית ואיתנה מצד גורמי חוץ בעלי השפעה".