(איסטנבול) - ארגון Human Rights Watch אמר בדו"ח שפרסם היום כי המערכת הלקויה להגנה מפני אלימות במשפחה בתורכיה מפקירה נשים ונערות ברחבי המדינה ללא הגנה מפני התעללות בתוך המשפחה. פרצות בחוק וכשלים באכיפתו מרחיקים מהישג ידן של נשים רבות שנפגעו הגנות העשויות להציל את חייהן, ובכלל זה צווי הגנה של בתי משפט ומקלטים למצבי חירום.
הדו"ח "'אוהב אותך, מכה אותך': אלימות בתוך המשפחה בתורכיה והנגישות להגנה מפניה", שאורכו (באנגלית) 58 עמודים, מתעד אלימות אכזרית ומתמשכת כלפי נשים ונערות בידי בעלים, בני זוג ובני משפחה ואת מאבקן של ניצולות האלימות לזכּוֹת בהגנה. בתורכיה יש חוקי הגנה חזקים, המחייבים הקמה של מקלטים לנשים מוכות ומתן צווי הגנה. אולם, פרצות בחוק וכשלים ביישומו בידי שוטרים, תובעים ושופטים, וכן בידי גורמים רשמיים אחרים, הופכים את מערכת ההגנה לבלתי צפויה במקרה הטוב ולעתים אף למסוכנת באופן מובהק.
לדברי גורי ואן גוליק, חוקרת ומקדמת מדיניות זכויות נשים בארגון Human Rights Watch ומחברת הדו"ח הנוכחי, "נוכח קיומם של חוקים חזקים, אין כל הצדקה לכך שהרשויות בתורכיה שוללות אמצעֵי הגנה בסיסיים מקרבנות לאלימות במשפחה. בתורכיה נערכה רפורמה מופתית בכל הנוגע לזכויות האדם של נשים, אך מחובתם של שוטרים, תובעים, שופטים ועובדים סוציאליים להפוך את המערכת למופתית בפועל, ולא רק על הנייר".
ארגון Human Rights Watch ראיין נשים ונערות מגיל 14 ועד גיל 65 שתיארו כיצד אנסו אותן; דקרו אותן; בעטו בבטנן בעת שהיו בהריון; הכו אותן בפטישים, במקלות, בענפים ובצינורות עד שעצמותיהן נשברו וגולגולותיהן נסדקו; כלאו אותן עם כלבים או עם בעל חיים אחרים; הרעיבו אותן; הממו אותן באמצעות רובי הלם; הזריקו להן רעל; השליכו אותן מגגות; והפעילו כלפיהן אלימות פסיכולוגית קשה. מקרי האלימות התרחשו בכל האזורים שבהם קיימו החוקרות ראיונות, ובכל שכבות האוכלוסייה מבחינת רמות ההכנסה וההשכלה.
דו"ח זה יוצא לאור בשעה שמועצת אירופה עומדת לאמץ אמנה אזורית חדשה בנושא אלימות כלפי נשים ואלימות במשפחה. במסגרת תפקידה של תורכיה כיושבת הראש הנוכחית של ועדת השרים היא מילאה תפקיד מרכזי בניסוח האמנה, האמורה להיחתם בוועידת פסגה באיסטנבול ב-11 במאי 2011.
על-פי סקר שערכה בשנת 2009 אחת האוניברסיטאות המובילות בתורכיה, כ-24% מהנשים מעל גיל 15 במדינה, וכ-47% מהנשים בכפרים, סבלו בשלב כלשהו בחייהן מאלימות גופנית או מינית מידי בעליהן או בני זוגן.
הדו"ח מבוסס על ראיונות עם ארבעים נשים מוואן, איסטנבול, טרבזון, אנקרה, איזמיר ודיארבקיר, על התיקים המשפטיים שלהן ועל עשרות ראיונות עם עורכי דין, ארגוני נשים, עובדים ועובדות סוציאליים, גורמי ממשל ומומחים אחרים.
סלבי ט', שם בדוי, שאולצה להינשא בגיל 12 ונפלה במשך שנים קרבן להתעללות של בעלה, סיפרה כי "אז, בפעם הראשונה, הוא הרביץ לי, בעט בתינוק בבטן שלי וזרק אותי מהגג".
בשנת 1998 הצטרפה תורכיה לחיל החלוץ של המדינות שבהן קיים מנגנון אזרחי להגנה מפני אלימות במשפחה כאשר אימצה את חוק מס' 4320 להגנה על המשפחה. חוק זה, כפי שתוקן בשנת 2007, קובע מערכת של צווי הגנה שעל-פיה אדם הסובל מהתעללות מידי בן משפחה המתגורר עמו תחת אותה קורת גג, יהיה אשר יהיה מינו, רשאי לבקש צו הגנה מבית משפט לענייני משפחה, בין במישרין ובין באמצעות תובע.
צו ההגנה יכול בין היתר לחייב את העבריין לעזוב את הבית, לשמור על מרחק מקרבן האלימות ומילדיהם, להסגיר כלי נשק ולהימנע מאלימות, מאיומים, מפגיעה ברכוש או מיצירת קשר עם הקרבן. המערכת נועדה לתת מענה מהיר, בתוך כמה ימים לכל היותר, כיוון שאנשים המבקשים צווי הגנה שרויים לעתים מזומנות במצבים מסוכנים ביותר. אולם, הדו"ח מתעד כשלים חמורים בחוק מס' 4320. החוק מחריג מתחולתו לחלוטין קבוצות מסוימות של נשים, כגון גרושות ונשים לא נשואות. שוטרים, תובעים ושופטים מועלים לא פעם בחובתם. נשים רבות אמרו כי שוטרים לעגו להן ושילחו אותן הביתה, בחזרה אל המתעללים בהן, במקום לסייע להן לקבל צווי הגנה. נשים אף סיפרו כי תובעים ושופטים טיפלו לאט בבקשותיהן לצווי הגנה או דרשו מהן באורח בלתי הולם ראיות שאינן נדרשות על-פי חוק.
לדברי ואן גוליק, "האלימות הקיצונית של בני משפחה כלפי נשים ונערות גרועה דיה, אך גרוע עוד יותר לדעת שאישה האוזרת אומץ להימלט על נפשה ולבקש הגנה עלולה לספוג עלבונות ולהישלח בחזרה, הישר אל זרועות המתעלל".
מקלטים לנשים ולילדים הם מרכיב חשוב נוסף במענה של תורכיה להתעללות בתוך המשפחה. חוק הרשויות המקומיות מחייב כל רשות מקומית שבה 50 אלף תושבים או יותר להקים מקלט כזה, אך הממשלה נכשלה קשות בעמידה בדרישה זו. יתר על כן, נשים דיווחו לארגון Human Rights Watch כי בכמה מהמקלטים הקיימים שוררים תנאים קשים וכי נהלי הבטיחות בהם אינם מספקים. למעשה, אנשי הצוות במקצת המקלטים אפשרו למתעללים להיכנס אליהם ודחקו בנשים להתפייס עם האנשים שהכו אותן.
התנסותה של סלבי ט' משקפת רבות מהבעיות הללו. בעלה הכה ואנס אותה שוב ושוב במשך שנים, וגרם לה לפציעות חמורות, אך פעמים רבות, כאשר ביקשה הגנה, שוטרים שילחו אותה לביתה. כאשר נמלטה לבסוף למקלט, שוטרים סיפרו לבעלה היכן הוא ממוקם, וצוות המקלט אפשר לו להיכנס והפציר בה להתפייס עמו.
ב-7 במארס, בעקבות התייעצויות עם ארגוני נשים, הגישה פאטמה שהין, חברת פרלמנט מטעם מפלגת הצדק והפיתוח המייצגת את העיר גזיאנטפ, שבדרום תורכיה, הצעת תיקון לחוק ההגנה על המשפחה. התיקון המוצע מונח כעת על שולחן הפרלמנט.
אם יתקבל התיקון, הוא ירחיב את היקף ההגנה כך שתחול גם על נשים לא נשואות המקיימות מערכת יחסים. כמו כן, התיקון יורה למשרד הפנים להעניק סיוע כספי למקבלי צווי הגנה. הצעת החוק תחייב אמצעים משופרים להגנה על המידע בנוגע לקרבנות, ובכלל זה כתובותיהן, אם עברו דירה. התיקון המוצע כולל גם הקמה של יחידות משטרה ותביעה מיוחדות לנושא, שיאוישו בשוטרים בעלי הכשרה ומומחיות בנושא אלימות במשפחה. בנוסף, התיקון יאפשר לתובעים להוציא צווי הגנה בשעות שבהן בתי המשפט אינם פועלים, ואלה יוגשו לאחר מכן לאישורו של שופט.
ארגון Human Rights Watch אמר כי על תורכיה לסגור את הפרצות בחוק להגנה על המשפחה באמצעות קביעה מפורשת שניתן להוציא צווי הגנה לנשים לא נשואות ולגרושות, ובכלל זה לנשים שנישאו בטקסים דתיים מבלי להירשם.
לדברי ארגון Human Rights Watch, משרדי המשפטים והפנים צריכים להקים יחידות ייעודיות בתחנות משטרה ובתי דין לענייני משפחה שיופעלו בידי אנשי מקצוע שיקבלו הכשרה לעניין זה, ומוסדות אלה יוכלו להפנות נשים לשירותי הרווחה ולטפל בדרישותיהן להגנה. כמו כן, על משרד הפנים להקים מנגנון תלונות שיאתר שוטרים, תובעים ושופטים שאינם מקיימים את החוק או אשר נוהגים שלא כהלכה בניצולות אלימות במשפחה.
בנוסף, ישנו צורך בפיקוח כולל על מערכת צווי ההגנה ובנתונים ספציפיים יותר וזמינים לציבור על השימוש במערכת. נחוצים מקלטים נוספים, והן משרד הפנים והן משרד המשפטים צריכים להמשיך לשפר את ההכשרה הניתנת לשוטרים, ולהכשיר תובעים ושופטים בנוגע לדרישות המעשיות של חוק מס' 4320 ולגבי תפקידו של כל אחד מהגורמים הרשמיים בתוך ההליך.
לדברי ואן גוליק, "בעת שתורכיה עומדת לארח ממשלות מכל רחבי אירופה אשר יתחייבו באופן שאינו משתמע לשתי פנים להפסיק את האלימות כלפי נשים, על ממשלת תורכיה להישיר מבט אל כשליה שלה עצמה. תורכיה צריכה לערוך שינויים כך שהמערכת שהיא מפעילה להגנה מפני אלימות בתוך המשפחה תעמוד בדרישות האמנה החדשה הן באופן שבו היא בנויה והן באופן שבו היא מיושמת".
