(בגדאד) - ארגון Human Rights Watch אמר בדו"ח שפרסם היום כי זכויותיהם של האזרחים הפגיעים ביותר בעיראק, ובייחוד של נשים ועצירים, מופרות דרך קבע מבלי שהאחראים יתנו על כך את הדין. בשנת 2010 ערך ארגון Human Rights Watch מחקר בנושא זה בשבע ערים ברחבי עיראק. מן המחקר עולה כי מעבר לאלימות ולפשיעה המתמשכים במדינה, הפרת זכויות האדם היא עניין שבשגרה.
הדו"ח, שאורכו 102 עמודים (באנגלית) וכותרתו "על פרשת דרכים: זכויות האדם בעיראק שמונה שנים לאחר הפלישה שהובילה ארה"ב", קורא לממשלה להגן על זכויותיהן של הקבוצות הפגיעות ולתקן את דיני העונשין במדינה ואת כל החוקים האחרים המפלים נשים לרעה ופוגעים בחופש הביטוי. כמו כן, הדו"ח דוחק ברשויות בעיראק לפתוח בחקירות עצמאיות ונטולות משוא פנים של כל הטענות על פגיעה בעצירים, במיעוטים ובעיתונאים.
לדברי ג'ו סטורק, סגן מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "שמונה שנים אחרי פלישת ארה"ב, תנאי החיים של נשים ומיעוטים בעיראק למעשה הולכים ומידרדרים, ובנוסף לכך עיתונאים ועצירים נופלים קרבן להפרה משמעותית של זכויותיהם. עיראק נמצאת כיום על פרשת דרכים: עליה להחליט אם לקבל על עצמה את השמירה על ההליך ההוגן ועל זכויות האדם; אם לא תעשה כן, תחזור להיות מדינת משטרה".
הפלישה של שנת 2003 והאנדרלמוסיה שזרעה תבעו מחיר כבד מאזרחי עיראק. מן המחקר שארגון Human Rights Watch ערך עולה כי ההידרדרות במצב הביטחון תרמה להחזרת דפוסי פעולה מסורתיים של השכנת צדק ועוררו מחדש קיצוניות פוליטית המושפעת מדת. כמו כן, עולה מן המחקר כי מגמות אלה השפיעו לרעה על זכויות הנשים, הן בבתיהן פנימה והן בחוץ.
קבוצות מיליציה המקדמות תפיסות עולם של שנאת נשים סימנו נשים וילדות כיעדים להתנקשות והילכו עליהן אימים כדי למנוע מהן להשתתף בחיים הציבוריים. יותר ויותר נשים וילדות נופלות קרבן לפגיעות בתוך בתיהן בגין מגוון מעשים הנתפסים כפשעים הפוגעים בכבוד המשפחה או הקהילה. סחר בנשים ובילדות והעברתן מיד ליד בתוך תחומי המדינה והחוצה ממנה למטרות ניצול מיני הן עניין רווח.
לדברי סטורק, "הנשים והילדות בעיראק משלמות את המחיר הכבד ביותר בסכסוך הזה, והן אלה שסובלות יותר מכולם מהיעדר הביטחון שנובע ממנו. העיראקיות, שלפני שנת 1991 נהנו מאחת הרמות הגבוהות ביותר של הגנה על זכויות ושל השתתפות חברתית באזור, נאלצות כעת לבלוע גלולה מרה ביותר".
ארגון Human Rights Watch אמר כי מאז שנת 2008 חלו שיפורים במצב הביטחוני, אשר הפחיתו את שיעור הרציחות של עובדים בכלי התקשורת. אף על פי כן, הוסיף הארגון, עיתונאות עודנה עיסוק מסוכן בעיראק. קיצונים ותוקפים לא מזוהים הורגים עיתונאים ומפציצים את משרדיהם. יותר ויותר עיתונאים מוטרדים, מאוימים, מופחדים, נעצרים ומותקפים גופנית על-ידי כוחות הביטחון הקשורים למוסדות ממשלתיים או למפלגות פוליטיות. פוליטיקאים בכירים אינם מהססים לתבוע עיתונאים ואת מערכותיהם על פרסומים המציגים אותם באור שלילי.
לדברי סטורק, "נוכח מה שקרה ברחובות מצרים ותוניסיה, על ממשלת עיראק לנקוט צעדים משמעותיים להגנה על חופש הדיבור".
ארגון Human Rights Watch מצא עוד כי חוקרים עיראקים מתעללים בעצירים דרך קבע, ללא הבחנה בין פלגים דתיים, בדרך כלל כדי לחלץ מהם הודאות. רשויות ארה"ב העבירו אלפי עצירים עיראקים למשמורת עיראקית, על אף שידעו כי נשקפת להם סכנה חמורה של עינויים. לאחר שהועברו עינו אותם הגורמים שהחזיקו בהם במעצר, ובכך המשיכו מסורת של עינויים ששלטה גם בימי סדאם חוסיין וגם תחת שלטון כוחות הקואליציה.
הממשלה אמנם העבירה חוקים המגנים על כמה מהקהילות שנדחקו לשוליים בעיראק, ובמקצת המקרים אף השיקה תכניות סיוע משמעותיות, אך לדברי ארגון Human Rights Watch היא עדיין לא נותנת מענה לכמה מקבוצות האזרחים הפגיעות ביותר. עם הנתונים בסכנה נמנים עקורים, מיעוטים ואנשים עם מוגבלויות. חלק גדול מתכניות הסיוע וההגנה הממשלתיות אינן במצב תפעולי או שאינן מקיפות מספיק כדי להגיע לאלה הזקוקים להן ביותר.
למעלה ממיליון וחצי עיראקים נמלטו משכונות המגורים שלהם לאחר שבשנים 2006 ו-2007 שיסעה האלימות הבין-כיתתית את קהילותיהם. ארגון Human Rights Watch אמר כי אלפי עקורים חיים כעת במושבות של פולשים, ללא מענה לצרכים בסיסיים דוגמת מים נקיים, חשמל ותברואה.
ארגונים חמושים שחרתו על דגלם תפיסות עולם לא סובלניות מתקיפים קהילות מיעוטים, מסבים בכך נזק קשה לקבוצות האוכלוסייה הילידיות של עיראק, ומאלצים אלפים להימלט לחו"ל ללא תכניות לשוב לארצם. הממשלה לא מנעה את ההתקפות נגד המנדעים, הנוצרים והיזידים ונגד קבוצות נוספות.
בנוסף לכך, מהמחקר של ארגון Human Rights Watch עולה כי אלפי קיטעים שנפצעו במהלך שנים של סכסוך מזוין נדחקים לשולי החברה, ללא יכולת למצוא לעצמם עבודה, ללא גישה לטיפול רפואי הולם ואף ללא אפשרות להשיג לעצמם גפיים תותבות וכסאות גלגלים.
לדברי סטורק, "עתידה של עיראק כחברה דמוקרטית המושתתת על כיבוד זכויות האדם היסודיות תלוי במידה רבה בכך שהרשויות בעיראק יגנו באורח הולם על הזכויות הללו. כדי לעשות זאת, על הרשויות בעיראק להקים מערכת משפט פלילי מהימנה שתעמוד באמות המידה הבינלאומיות בכל הנוגע לעינויים, לחופש הביטוי ולאלימות כלפי נשים ואנשים פגיעים אחרים בחברה העיראקית".
