(קהיר) - ארגון Human Rights Watch אמר היום כי על ממשלת מצרים להורות למשטרה הצבאית, לקציני הצבא ולאנשי חקירות ביטחון המדינה להפסיק לעצור עיתונאים, פעילים ומפגינים באורח שרירותי. קציני הצבא ואנשי המשטרה הצבאית עצרו באורח שרירותי לפחות 119 אנשים מאז תפס הצבא עמדות בעריה ובעיירותיה של מצרים בליל ה-28 בינואר 2011. בחמישה מהמקרים לפחות העצירים עונו. לדברי ארגון Human Rights Watch, על הממשלה לוודא כי האחראים למעצרים הבלתי חוקיים, לעינויים ולהתעללות ייחקרו ויועמדו לדין.
במקרים שארגון Human Rights Watch תיעד, העצורים, אשר כבר שוחררו מאז, אמרו כי הוחזקו ללא קשר עם החוץ וכי לא ניתנה להם גישה לעורך דין ולא התאפשר להם להודיע למשפחותיהם על מעצרם.
לדברי ג'ו סטורק, סגן מנהלת חטיבת המזרח התיכון וצפון אפריקה בארגון Human Rights Watch, "נראה כי מעצריהם של עיתונאים, פעילים למען זכויות האדם ופעילי נוער בידי המשטרה הצבאית מאז ה-31 בינואר נועדו להרתיע מפני דיווח על המתרחש ולערער את התמיכה במחאה בכיכר א-תחריר. מעצרים אלה והדיווחים על התעללות במעצר הם בדיוק דפוס הפעולה שהצית את אש ההפגנות מלכתחילה".
כוחות הצבא המצרי התפרשו ברחובות עריה ועיירותיה של מצרים ב-28 בינואר, לעת ערב, לאחר נסיגת המשטרה. לפי נתוני החזית להגנה על מפגיני מצרים, שהיא קואליציה של ארגונים מצריים לזכויות האדם, המשטרה הצבאית וקציני צבא עצרו או עיכבו מאז לפחות 97 עיתונאים, פעילים ומפגינים. החזית תיעדה עד כה את מעצרם של 69 בני אדם לפחות, ואימתה את דבר שחרורם של 29 מהם בלבד. מרבית המשוחררים נעצרו לפרקי זמן קצרים, של פחות מ-24 שעות, ואילו חלקם נעצרו למשך יומיים.
מעצר מפגינים
מאז ה-31 בינואר תיעד ארגון Human Rights Watch את מעצרם השרירותי בידי המשטרה הצבאית של לפחות עשרים מפגינים שעזבו את כיכר א-תחריר או עשו את דרכם אליה. מרבית המעצרים הללו בוצעו בקרבת הכיכר או בחלקים אחרים של קהיר שמפגינים הביאו מהם אספקה אל הכיכר.
אחד המפגינים סיפר לארגון Human Rights Watch כי ב-31 בינואר הוא וחבר הביאו כמה שמיכות כדי לתת אותן למפגינים שעמדו לבלות את הלילה בכיכר. לדבריהם, הם שמו את השמיכות במכונית ונסעו דרך אזור בולאכ, לא הרחק מכיכר א-תחריר. בשעה 21:30 עצר אותם סיור שכונתי לא רשמי שהופעל בידי אזרחים לאחר יציאת המשטרה מרחובות קהיר ב-28 בינואר, ולמראה השמיכות הזעיקו אנשי הסיור שוטרים צבאיים ששהו בקרבת מקום. לדברי שני הגברים, השוטרים הצבאיים עצרו אותם והובילו אותם למחנה הצבאי אל-עבאסייה שבקהיר. במקום זה, לדבריהם, הם הוחזקו במשך יומיים יחד עם עשרים עצורים נוספים, שמעצרם לא היה קשור לפעולות המחאה. השניים סיפרו כי לא התעללו בהם, אך אחד מהם אמר לארגון Human Rights Watch כי ב-1 בפברואר ראה שוטרים צבאיים מכים ומחשמלים לפחות 12 עצירים אחרים. כל עשרים העצירים הוחזקו באותו חדר, ואחד מהם סיפר לארגון Human Rights Watch כי כאשר שוחחו זה עם זה, גילו שהצבא לא מסר לאיש מהם את הטעמים הרשמיים להחזקתו במעצר, וכי מעבר לתשאול ראשוני, הם לא הואשמו רשמית בדבר.
במקרה אחר נעצרו ארבעה מפגינים משום שנראו כאזרחים זרים או כיוון שליוו אזרחית זרה. ב-4 בפברואר הלכו שלושה צעירים מצרִים ברגל בלוויית צעירה אירופית מכיכר א-תחריר לביתם שבקרבת גארדן סיטי, כך סיפר אחד מהם לארגון Human Rights Watch. לדבריו, אנשי סיור שכונתי עצרו אותם, ביקשו את תעודות הזהות שלהם, סירבו להאמין שהם תושבי האזור, והעלו חשדות לגבי האזרחית הזרה. לדבריו, אנשי הסיור מסרו את הקבוצה לידי הצבא, וזה מצדו עיכב את ארבעתם בחדר סמוך למחסום צבאי ברחוב אל-קסר אל-עיני במשך 12 שעות. לדבריו, אנשי הצבא כיסו את עיניהם והכריחו אותם לשבת על הארץ. אדם נוסף מקבוצה זו אמר לארגון Human Rights Watch כי באותו חדר הוחזקו לפחות עשרה עצורים נוספים וכי ראה קצין צבא בועט בכמה מהם ומכה אותם, אף כי הארבעה לא הוכו בעצמם. קציני הצבא אמרו לארבעה כי הם הפרו את העוצר, אף כי נימוק זה למעצרם לא הועלה בשלבים הראשונים.
עינויים והתעללות
ארגון Human Rights Watch והחזית להגנה על מפגיני מצרים תיעדו חמישה מקרים שבהם טענו אנשים כי אנשי המשטרה הצבאית עינו אותם במעצר. אחד המפגינים, הפעיל בחברה האזרחית, סיפר לארגון Human Rights Watch כי ב-4 בפברואר, בשעה 15:30, כאשר עשה את דרכו ברגל לכיכר א-תחריר ברחוב טלעת חרב, נתקל בחבורה של גברים צעירים תומכי מובארכ, ואלה לקחו אותו לתחנת משטרה בקרבת רחוב מערוף שבמרכז קהיר. לדבריו, השוטרים בתחנה הכו אותו וחקרו אותו במשך כשעה על קשריו הפוליטיים, ובין השאר שאלו אותו מדוע הפגין ומי גייס אותו. לאחר מכן, קציני צבא במדים ובלבוש אזרחי הוליכו אותו לדבריו למוצב צבאי הסמוך למלון הילטון רעמסס לצורך המשך חקירה. המפגין הוסיף כי לאחר מכן שחררו אותו הקצינים.
המפגין סיפר לארגון Human Rights Watch כי כאשר יצא שוב אל הרחוב קצין צבא אחר עיכב אותו, חיפש בתיקו, ומצא בו כמה פתקים ומסמכים הקשורים לפעילותו הפוליטית. הוא אמר לחיילים שזה עתה נחקר ושוחרר, אך לדבריו הם הקיפו אותו, דחפו אותו ובעטו בו, ואז לקחו אותו לבניין הסמוך למלון הילטון רעמסס. המפגין אמר כי החיילים כפתו את ידיו מאחורי גבו, סטרו לו, הכו אותו במקלות ובקתות רובים, בעטו בו ואיימו לענות אותו תוך שהם מאשימים אותו בבזבוז זמנו של הצבא ב"טקטיקות מחאה חסרות תועלת" ש"הורסות את המדינה". החיילים חקרו אותו שוב על קשריו הפוליטיים, ודרשו לדעת איזו מדינה "מממנת" אותו ואת יתר המפגינים.
לדבריו, בשלב זה אמר לו קצין צבא בכיר יותר שהם ייקחו אותו לבית החולים, ולאחר מכן שני חיילים הכניסו אותו לאמבולנס כשידיו כפותות מאחורי גבו, המשיכו לסטור לו והסיעו אותו לשטח המוזיאון המצרי. המפגין סיפר כי קצין אחר הורה לו שם לשכב על הבטן ובעט בו יחד עם שני חיילים נוספים. השלושה איימו לענות אותו במכות חשמל ובהחדרת בקבוקים לפי הטבעת שלו, ותוך כדי כך המשיכו לחקור אותו. לדבריו, ביחד אתו היו חמישה עצורים נוספים: עיתונאי אמריקאי, צלם מצרי ושלושה אזרחי סודאן. המפגין סיפר לארגון Human Rights Watch כי החקירה ארכה כשעתיים, והתמקדה בעלונים ובמסמכים שאסף בכיכר א-תחריר. בסופו של דבר, אנשי הצבא שחררו אותו מאוחר יותר באותו ערב, והתקשרו לחברים שיבואו לאסוף אותו ולקחת אותו לבית החולים.
מפגין נוסף סיפר לארגון Human Rights Watch:
ביום שישי, ה-4 בפברואר, בסביבות השעה שתיים לפנות בוקר, בזמן שהלכתי לדירה של חבר, עצר אותי חייל בשכונה שלו. בהתחלה הוא ביקש ממני תעודת זהות, ואז הוא פתח את התיק שלי. הוא מצא בפנים עלון פוליטי מההפגנה ואת המחשב הנייד שלי, שהיו בו תמונות מההפגנה. עלונים פוליטיים, "מנְשוּרה", אסורים במצרים. אז החיילים התחילו לצעוק עליי, "יא בוגד!" וגם "אתם אלה שהורסים לנו את המדינה! אתם הורסים את מצרים!" הם התחילו להרביץ לי ברחוב, באלות הגומי שלהם ולחשמל אותי במכשיר חשמלי. אחר כך, הם לקחו אותי לתחנת המשטרה בעאבדין. עד שהגעתי לתחנת עאבדין, החיילים והקצינים שם כבר עודכנו ש"מרגל" בדרך אליהם, וככה כשהגעתי הם כבר עשו לי "קבלת פנים" של מכות שנמשכה בערך חצי שעה. אחר כך שמו אותי בתא, נתנו לי שמיכה וקצת מיץ, ואמרו לי להיות בשקט עד שיגיע החוקר.
כשבא החוקר, הוא לקח אותי לחדר והורה לי להתפשט. אז הוא התחיל להצליף בי בכבל חשמל, והוציא שוקר חשמלי. הוא חשמל אותי בכל הגוף, בלי להחמיץ אף נקודה. זאת לא הייתה חקירה אמתית. הוא לא שאל כל כך הרבה שאלות. ביום שישי הוא עינה אותי ככה פעמיים, ובשבת עוד פעם אחת.
פגיעה בפעילים ובמגני זכויות האדם
מאז ה-31 בינואר עצרה המשטרה הצבאית לפחות 37 פעילים למען זכויות האדם ופעילים אחרים, והחזיקה אותם למשך 12 עד 48 שעות כל אחד. ב-3 בפברואר, בשעות אחר הצהריים, פשטו כוחות המשטרה הצבאית, בלוויית שוטר במדים ואנשי ביטחון בלבוש אזרחי, על משרדי מרכז הישאם מובארכ למשפט, שהוא ארגון לזכויות האדם. הכוחות עצרו במשרדים 28 חוקרים בתחום זכויות האדם, עורכי דין ועיתונאים, חלקם מצרִים וחלקם זרים. משרדי מרכז הישאם מובארכ למשפט משמשים גם אכסניה לחזית להגנה על מפגיני מצרים, המספקת תמיכה משפטית למפגינים שנעצרו ומתעדת את הפגיעה בהם. לקראת ההפגנה שתוכננה ל-25 בינואר פתחה הקואליציה קווי חירום טלפוניים שיאפשרו לה לשגר עורכי דין במענה לדיווחים של אנשים על מעצרם. מתחם מרכז הישאם מובארכ למשפט שימש גם לפגישות של תנועת הנוער "ה-6 באפריל".
עם העצורים נמנו חוקר ארגון Human Rights Watch דניאל ויליאמס, מייסד מרכז הישאם מובארכ למשפט ועורך הדין הנודע אחמד סייף אל-אסלאם, שני חוקרי אמנסטי אינטרנשיונל ושני עיתונאים מסוכנות צרפתית. הצבא החזיק את הקבוצה במעצר וחקר את חבריה בבסיס הצבאי "מחנה 75". ב-4 בפברואר, בסביבות חצות הלילה, שחרר הצבא את האזרחים הזרים, וב-5 בפברואר בבוקר שוחררו גם האזרחים המצרים. הקבוצה הוחזקה במעצר ללא קשר עם החוץ ונמנעה ממנה גישה לעורכי דין.
מאוחר יותר ב-3 בפברואר, שוטרים צבאיים מלווים באיש חקירות ביטחון המדינה עצרו תשעה פעילים צעירים שעשו את דרכם חזרה מפגישה עם איש האופוזיציה מוחמד אל-בראדעי, ברחוב פייסל שבגיזה. עם התשעה נמנו עמר סאלח, חוקר במכון קהיר ללימודי זכויות האדם, אחמד דומה ושאדי אל-ר'זאלי חרב - שכבר נעצרו כולם בעבר בגין פעילות לא אלימה. אחד מתשעת העצורים אמר לארגון Human Rights Watch כי השוטרים הוליכו את הקבוצה ברחוב הסואן, כיוונו אקדח לראשו של אחד מחברי הקבוצה, ואמרו לקהל שהם "מרגלים". דבר זה גרם לחלק מההמון להכות אותם ולצעוק עליהם. לדבריו, השוטרים החזיקו לאחר מכן בקבוצה בתוך כלי רכב צבאי במשך למעלה מעשר שעות ואז הסיעו אותם לחקירה במפקדת המודיעין הצבאי. הם שוחררו ב-4 בפברואר, בסביבות השעה 19:00.
פגיעה בעיתונאים זרים ומצרִים
ארגון Human Rights Watch הכין רשימה של 62 עיתונאים מצרִים ובינלאומיים שנעצרו בידי המשטרה הצבאית מאז ה-2 בפברואר, על סמך מקרים שתועדו ישירות בידי ארגון Human Rights Watch, בידי הוועדה להגנה על עיתונאים ובידי ארגון עיתונאים ללא גבולות. רבים מהמעצרים הללו היו קצרי מועד וכולם היו קשורים לכך שהעצורים הם עיתונאים במקצועם. כל העצורים שוחררו.
עיתונאית מצרית אחת אמרה לארגון Human Rights Watch כי ב-1 בפברואר, בשעה 18:00, כאשר עזבה את כיכר א-תחריר, הסבירה לקצינים במחסום צבאי שאינה נושאת תעודת זהות משום שארנקה נגנב, וציינה בפניהם כי היא עיתונאית. לדבריה, קציני הצבא עצרו אותה ולקחו אותה לחקירה בחדר בבניין שנמצא בקרבת המוזיאון המצרי. העיתונאית סיפרה כי הם שאלו אותה על מעורבותה בהפגנות והאם יש לה קשר לעיתונאים ישראלים שהם עצרו לטענתם באותו מקום. החיילים החזיקו אותה במעצר במשך 12 שעות, ולמחרת בבוקר שחררו אותה.
רוב המעצרים הללו בוצעו בנקודות היציאה והכניסה של כיכר א-תחריר, אך אנשים נעצרו גם בבתיהם. קבוצה של שני עיתונאים ושלושה מפגינים סיפרה לארגון Human Rights Watch כי ב-4 בפברואר, בשעה 21:00, שוטרים צבאיים בלוויית אנשי משרד הפנים עצרו אותם בדירתם שבגיזה וחקרו אותם על השתתפותם בהפגנות. לדבריהם, שוטר לקח אותם לתחנת המשטרה הָרָם, כפת את ידיהם וכיסה את עיניהם. לאחר מכן הוא חקר אותם במשך שבע שעות על קשריהם הפוליטיים, ודרש לדעת האם הם מקבלים מימון מממשלות זרות.
החמישה הוחזקו בתא מעצר משטרתי במשך 13 שעות, ולדבריהם הועברו לאחר מכן למשמורת המשטרה הצבאית, בתא האחורי של ג'יפ צבאי. העצורים מסרו לארגון Human Rights Watch שבזמן הנסיעה החיילים סטרו להם והכו אותם בקתות רוביהם. אחד העצורים סיפר לארגון Human Rights Watch כי בשלב מסוים פקד הקצין על כל החיילים לדרוך את רוביהם (כאילו הם מתכוננים לירות) והורה לעצירים מכוסי העיניים וכפותי הידיים להרכין את ראשיהם אל בין רגליהם, ולא - יירו בהם החיילים.
לדברי סטורק, "המפגינים קידמו בתחילה את הצבא בברכה, כמגנם מפני הפגיעות של משרד הפנים. הצבא אולי הבטיח לא לירות במפגינים, אך הוא חייב גם לכבד את זכותם לחופש ההתאספות ואת זכותם שלא להיעצר באורח שרירותי".
