(קהיר) - ארגון Human Rights Watch אמר היום כי ב-28 בינואר 2011 יצאו אלפי מפגינים בקהיר ובאלכסנדריה נגד משטרת המהומות וכוחות ביטחון אחרים, שנפרסו באופן נרחב, ונגד אזהרות הממשלה לבל ישתתפו בהפגנות. הממשלה חסמה את הגישה לאינטרנט, שיתקה את רוב רשתות הטלפונים הניידים, והורתה לצבא להתפרס ברחובות קהיר לקראת הטלתו של עוצר.
עדי ראייה תיארו כיצד פצעה המשטרה עשרות מפגינים. על-פי דיווחים, כוחות הביטחון מגבילים את תנועתו של מנהיג האופוזיציה מוחמד אל-בראדעי, ואף עצרו כמה ממנהיגי "האחים המוסלמים". המשטרה עצרה למשך פרקי זמן קצרים כמה עיתונאים שסיקרו את פעולות המחאה.
לדברי ג'ו סטורק, סגן מנהל חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "תושבי מצרים יצאו לרחובות כדי לדרוש רפורמה וכינון ממשלה שמשטרתה לא תתקוף אותם. לאחר עשרות שנים של עינויים ויחס אכזרי, לממשלת מצרים נוח מדיי להכות את אזרחיה שלה ולירות בהם. אך הממשלה וכוחות הביטחון צריכים להפנים שהעם קץ בכך".
מפגינים בקהיר ניסו לפלס דרך לכיכר א-תחריר, נקודת המפגש שנקבעה לפעולת המחאה של ה-28 בינואר. חוקרי ארגון Human Rights Watch צפו במפגינים בעת שאלה חצו את גשר קסר א-ניל בדרכם לכיכר המרכזית, אך אולצו לשוב על עקבותיהם, תחילה באמצעות זרנוקי מים ורימוני גז שנורו מטווח קצר ולאחר מכן באמצעות כדורי גומי שירתה עליהם משטרת המהומות. המפגינים גם ניסו לחצות את גשר ה-6 באוקטובר, אך גם שם ירו כוחות משטרת המהומות גז מדמיע לתוך ההמון.
בסביבות השעה 15:15 החלה משטרת המהומות בגשר קסר א-ניל לירות כדורי גומי לתוך הקהל ולהכות את המפגינים באלות, ובסופו של דבר הצליחו להסיג את המפגינים בחזרה לעברו השני של הגשר. עדי ראייה סיפרו כי עשרות מפגינים נפצעו. חוקרי ארגון Human Rights Watch שהיו בסמוך לגשר ספרו תשעה נפגעים שותתי דם שנישאו מהמקום בידי מפגינים אחרים. נראה כי אחד הנפגעים היה מחוסר הכרה, מפגין אחר נפגע מתריסר כדורים לערך, ואדם בן 67 נפגע מכדור בצווארו.
מפגינה קשישה שהייתה עדה לאירוע ואשר לדבריה הייתה בשורות המפגינים הראשונות על הגשר, אמרה כי המשטרה ירתה הן את רימוני הגז והן את כדורי הגומי מטווח קצר ביותר. מפגין אחר, קצין צבא בדימוס בן 62 שציין כי לחם נגד ישראל במלחמת 1973 ("יום הכיפורים"), אמר כי השוטרים הכו אותו באלות.
במקביל, בעיר הנמל אלכסנדריה שבצפון, העיר השנייה בגודלה במצרים, חזה חוקר ארגון Human Rights Watch בכוחות הביטחון יורים מכָלי גז מדמיע וכדורי גומי על כ-600 מפגינים לא אלימים לאחר תפילות יום השישי בצהריים במסגד סידי בשר. המפגינים יצאו מהמסגד עם כרזות והחלו לצעוד ולהשמיע קריאות "אנחנו לא אלימים, אנחנו לא אלימים". אחרי כשעה של התנגשויות מזדמנות הגיע טור ארוך של מפגינים מהכיוון השני וחסם את המשטרה, וגם מפגינים אלה הרימו את ידיהם וקראו שוב ושוב "אנחנו לא אלימים". מאוחר יותר נסוגו השוטרים מהאזור, ואלפי מפגינים צעדו לאורך חוף ימה של אלכסנדריה. מאוחר יותר באותו יום ראה חוקר ארגון Human Rights Watch מכוניות ומשאיות בוערות בחוצות העיר.
אמות המידה הבינלאומיות של זכויות האדם בכל הנוגע לשימוש של גורמי אכיפת החוק בכוח, כפי שנקבעו במסמך "עקרונות היסוד של האו"ם בעניין השימוש בכוח ובכלי נשק על-ידי גורמי אכיפת החוק", קובעים כי השימוש בכוח מותר רק כאשר הדבר "בלתי נמנע" וכי כאשר מפעילים כוח יש לעשות זו באורח מידתי. שימוש שרירותי ופוגעני בכוח בידי גורמי אכיפת החוק מחייב ענישה. בדומה לכך, מחובתן של הרשויות במצרים להכיר בזכותם של כל בני האדם להתאסף ללא אלימות ולהגן על זכות זו, בין היתר באמצעות התרת תנועה חופשית של מפגינים.
ארגון Human Rights Watch האיץ בממשלה לחזור בה מהחלטתה לשתק את רוב מערכות התקשורת במצרים, וקבע כי חסימתם מסכנת מאוד את זכויות האדם. חסימת האינטרנט באה ככל הנראה בתגובה להפגנות, שהחלו כמחאה על העינויים במשטרה והחריפו במהירות לקריאות להפסקת שלטונו של הנשיא מובארכ, שנמשך כבר שלושה עשורים.
לדברי סטורק, "שיתוק האמצעים להעברת מידע במצרים הוא צעד קיצוני שנועד לשבש תהלוכות מתוכננות, למנוע הפצת תיעוד מצולם של אלימות משטרתית ולהשתיק את ההתנגדות אחת ולתמיד. ההתקפות על עיתונאים נועדו גם הן לצנזר את הדיווחים. על הממשלה להורות למשטרה לאפשר לעיתונאים לעבוד בחופשיות".
על-פי דיווחים בכלי התקשורת, שוטרים עצרו ב-28 בינואר לפחות ארבעה עיתונאים, הכו כתב של רשת הבי-בי-סי והחרימו מצלמה מצוות של רשת סי-אן-אן. מאז ה-25 בינואר עצרה המשטרה לפרקי זמן קצרים לפחות עשרה עיתונאים אחרים.
מובארכ שולט במצרים מאז שנת 1981, ואוכף מאז במדינה חוקי חירום, המקנים לכוחות הביטחון שלו סמכות לעצור אנשים באורח שרירותי, להחזיק אלפי בני אדם במעצר מבלי שיואשמו בדבר ולתקופות בלתי מוגבלות, וכן לאסור על קיומן של הפגנות. תרבות של פטור מעונש אפשרה את קיומם של עינויים שיטתיים. על רקע זה, פעילי אינטרנט נחושים בחרו ברשת זו כזירה לפעילות, והשתמשו בה כדי לארגן פעולות מחאה ברחובות וכדי לחלוק מידע בנוגע למקרים שונים.
לדברי ארגון Human Rights Watch, האינטרנט ואמצעי התקשורת הניידים הם כלים חיוניים למימוש הזכויות לחופש הביטוי, למידע, להתאספות ולהתאגדות. על ארה"ב, האיחוד האירופי וממשלות בעלות השפעה באזור להפעיל לאלתר לחץ על מצרים כדי שזו תשים קץ לחסימת מערכות התקשורת האלקטרוניות ברחבי המדינה. כמו כן, על חברות ועל ספקיות שירותי אינטרנט במצרים ומחוץ לה לפעול באחריות כדי להגן על חופש הביטוי ועל הפרטיות בכך שיפעילו על מצרים לחץ להפסיק את הצנזורה על התקשורת באמצעות מוצריהן ושירותיהן.
לדברי סטורק, "חסימה מוחלטת של הגישה לאינטרנט בהוראת המדינה היא צעד מפחיד ביותר. על הקהילה הבינלאומית להגיב במהירות כדי לשים קץ לחסימת המידע ולהפרת זכויות האדם במצרים".
