בדו"ח "'איבדתי הכול': הרס בלתי חוקי של רכוש בידי ישראל במהלך מבצע 'עופרת יצוקה'", שאורכו 101 עמודים, מתועדים 12 מקרים נפרדים שאירעו במבצע "עופרת יצוקה" שבהם הרסו כוחות ישראליים רכוש אזרחי באופן נרחב באזורים שהיו נתונים לשליטתם, ללא כל צורך צבאי חוקי. הרכוש שנהרס כלל בתי מגורים, מפעלים, חוות חקלאיות וחממות. ארגון Human Rights Watch ערך חקירות, שהסתמכו על ראיות פיזיות, תצלומי לוויין, ועדויות רבות שנגבו מעדי ראייה בכל אחת מזירות ההרס. בחקירות אלה לא נמצא כל יסוד להניח שבעת ביצוע ההריסה התנהלה לחימה בקרבת מקום.
ישראל טוענת כי כוחותיה הרסו רכוש אזרחי רק כאשר ארגונים פלשתיניים חמושים נלחמו מתוך המבנים, או השתמשו בהם לאחסון כלי נשק, להסתרת מנהרות או כדי לקדם מטרות צבאיות אחרות. ישראל אף טוענת כי בתים רבים בעזה נהרסו מפיצוצים שאירעו בהם לאחר שמולכדו בידי חמאס. אולם, הראיות שנאספו במקרים שארגון Human Rights Watch חקר אינן תומכות בטענות אלה.
לדברי שרה לאה ויטסון, מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "כמעט 16 חודשים אחרי המלחמה, ישראל לא מיצתה את הדין עם חיילים שהרסו בניגוד לחוק רכוש אזרחי רב באזורים שהיו כפופים לשליטתה. המצור שישראל מטילה ממשיך למנוע מתושבי עזה לבנות מחדש את בתיהם, ופירושו של דבר שישראל עדיין מענישה את אזרחי עזה, זמן רב אחרי שהלחימה הסתיימה".
ב-12 המקרים הללו מצא ארגון Human Rights Watch ראיות המצביעות על כך שכוחות ישראליים ביצעו את ההריסה לצורך ענישה או למטרות לא חוקיות אחרות, וזאת תוך הפרה של האיסור הקבוע במשפט ההומניטארי הבינלאומי (דיני המלחמה) על הרס מכוון של רכוש אזרחי ללא צורך צבאי חוקי. בשבעה מהמקרים, תצלומי לוויין אימתו את דיווחיהם של עדי ראייה על כך שכוחות ישראליים הרסו מבנים רבים לאחר שביססו את שליטתם על האזור וזמן קצר לפני שישראל הכריזה על הפסקת האש והסיגה את כוחותיה מרצועת עזה ב-18 בינואר 2009.
המצור ההדוק שישראל מטילה על רצועת עזה הוא סוג של ענישה קולקטיבית המושתת על אזרחים בתגובה להשתלטות חמאס על הרצועה בחודש יוני 2007. מצור זה מונע שיקום משמעותי, כולל באזורים שבהם ארגון Human Rights Watch תיעד הרס. ישראל התירה לייבא לרצועה מלט עבור כמה תכניות שיקום, אך מזכ"ל האו"ם באן קי-מון ציין בסוף חודש מארס כי אלה היו בגדר "טיפה בים" בהשוואה לצורכי הדיור.
גורמים ישראליים רשמיים עומדים על כך שהמצור - שהביא להידרדרות המצב ההומניטארי ברצועת עזה עוד לפני מבצע "עופרת יצוקה" - יישאר על כנו עד אשר חמאס ישחרר את סמ"ר גלעד שליט, החייל הישראלי שנחטף בשנת 2006, יתנער מהאלימות ויעמוד בתנאים פוליטיים נוספים. מעצרו הממושך של שליט בידי חמאס, ללא קשר עם החוץ, מפר את האיסור על יחס אכזרי ובלתי אנושי, ואפשר שהוא עולה לכדי עינויים.
סחורות רבות מוברחות לרצועת עזה דרך מנהרות שנחפרו מתחת לגבולה הדרומי עם מצרים, ומבנים רבים שנפגעו שוקמו לפחות באופן חלקי באמצעות לבנים שהוכנו ממלט שהוברח ומהריסות בטון שמוחזרו. אולם, על-פי דיווחים, איכותם של חומרי בניין מאולתרים אלה ירודה ולא ניתן להשתמש בהם לביצוע תכניות שיקום גדולות. באותם אזורים ברצועת עזה שארגון Human Rights Watch מצא כי כוחות ישראליים הרסו בהם בתי מגורים בעת שהשטח היה בשליטתם, לא בוצעו כמעט שום פעולות לשיקום ההריסות. עניין זה מצביע על כך שעלות חומרי הבניין, המסופקים במשורה, עדיין גבוהה מדיי, כך שידם של מרבית תושבי עזה - ששלושה רבעים מתוכם מרוששים - אינה משגת לקנותם.
גם מצרים נושאת בחלק מהאחריות לענישה הקולקטיבית של האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה, בשל הסגר שהיא מטילה על גבולה הדרומי של הרצועה. למעט מספר מוגבל של מקרים, מצרים מסרבת להתיר מעבר סחורות או אנשים במעבר הגבול הנתון לשליטתה ברפיח.
דיני המלחמה אוסרים על תקיפת אובייקטים אזרחיים, כולל בתי מגורים ומפעלים אזרחיים, אלא אם הם הופכים למטרה צבאית לגיטימית, כלומר אם הם מספקים לכוחות האויב יתרון צבאי מובהק בנסיבות השוררות באותה עת. הדו"ח בוחן אירועי הרס שלגביהם עולה האפשרות כי הופר האיסור הקבוע בדיני המלחמה על הרס "מתוך הפקרות" - מונח המשמש לתיאור הרס נרחב של רכוש אזרחי ללא הצדקה חוקית של צורך צבאי. הרס כזה ייחשב להפרה חמורה של אמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949, החלה ברצועת עזה. אנשים שביצעו או הורו על ביצוע של הרס כזה צריכים לעמוד לדין בגין ביצוע פשעי מלחמה.
ארגון Human Rights Watch לא כלל בדו"ח שלו מקרים שבהם ההרס לא היה נרחב, ואף לא מקרים שבהם עלתה מן הראיות אפשרות כלשהי כי ההרס שישראל ביצעה היה מוצדק מבחינה צבאית או התבסס על מידע שגוי.
ארגון Human Rights Watch תיעד את הריסתם המוחלטת של 189 מבנים, ובהם 11 מפעלים, 8 מחסנים ו-170 בנייני מגורים - כ-5% מכלל הנכסים שנהרסו ברצועת עזה. פעולות הרס אלה הותירו לפחות 971 בני אדם ללא קורת גג. באירועים שנחקרו בשכונות עזבת עבד רבו, זייתון, וח'וזאעה, הכוחות הישראליים הרסו כמעט כל בית, מפעל ומטע באזורים מסוימים, דבר המצביע על כך שבמקומות אלה יושמה תכנית הריסה שיטתית. בין היתר נהרסו מפעלים לייצור מיץ וביסקוויטים, טחנת קמח, ושבעה מפעלים למוצרי בטון. לא עלה בידו של ארגון Human Rights Watch לקבוע האם מקרים אלה מייצגים דפוס נרחב יותר, אך על ישראל לחקור אותם ביסודיות - ובכלל זה את שאלת חוקיותה של כל החלטה רלוונטית על התוויית מדיניות - ולהעניש באופן הולם את האנשים שיתגלה כי פעלו בניגוד לחוק.
לדברי ויטסון, "הראיות מוכיחות כי במקרים האלה הכוחות הישראליים הרסו בלי כל הצדקה בתים ומקורות מחייה של אנשים. אם ממשלת ישראל לא תחקור ותעניש את האחראים, הדבר יהווה אישור בפועל מצדה לכך שהיא רואה בעין יפה את הסבל שנגרם לאזרחים אלה".
פרקליטי צה"ל אמרו לארגון Human Rights Watch כי הצבא מתחקר רבים ממקרי הרס הרכוש המתועדים בדו"ח זה. אולם, לא מדובר בחקירות פליליות של המשטרה הצבאית החוקרת, אלא ב"תחקירים מבצעיים" שאינם כוללים יצירת קשר עם עדי ראייה פלשתינאים. מתוך 150 התחקירים והחקירות שנפתחו עד כה בעניין מבצע "עופרת יצוקה", 36 הן חקירות פליליות והיתר הם תחקירים מבצעיים. שניים מהתיקים הפליליים כוללים האשמות הנוגעות לנזק שנגרם לבניינים בודדים.
עד כה דווח על עונש אחד בלבד שהוטל בגין הרס לא חוקי של רכוש במהלך מבצע "עופרת יצוקה". מדובר בצעד משמעתי שמהותו לא צוינה ואשר ננקט באופן מידי על-ידי המפקד בשטח נגד חייל אחד, בגין תקרית שכללה "עקירת צמחייה" ברצועת עזה. צה"ל לא סיפק כל פרט נוסף על התקרית או על הצעד המשמעתי. באופן כללי, נגזר עד כה בישראל דינו של חייל אחד בלבד על הפרות שבוצעו במהלך המבצע בעזה. נגד ארבעה חיילים ומפקדים נוספים ננקטו צעדים משמעתיים.
יצוין כי ישראל לא ביצעה חקירות יסודיות ונטולות משוא פנים כדי לבדוק האם התוויית המדיניות על-ידי בכירים בדרג הפוליטי ובדרג הצבאי, כולל החלטות שהתקבלו לפני המבצע, הובילה להפרת דיני המלחמה, כמו למשל להרס לא חוקי של תשתית אזרחית.
ישראל פרסמה ממצאי תחקיר צבאי שנערך בנוגע לאחד המקרים המתועדים בדו"ח זה. בתחקיר זה נקבע כי התקפה שבוצעה על טחנת קמח הייתה חוקית. עם זאת, יש בנמצא תצלום וידיאו וראיות אחרות הסותרים את ממצאי התחקיר (בסוף חודש מארס 2010 הודיעה ישראל כי אישרה הכנסת מלט לרצועה לשיקום טחנת הקמח). צה"ל לא סיפק כל הסבר ל-11 התקריות הנוספות שארגון Human Rights Watch תיעד והעלה בעבר בפני צה"ל.
רשויות חמאס לא נקטו, ככל הידוע, כל צעד משמעותי כדי לחקור או לחייב חברים בכוחות חמאס או בארגונים פלשתיניים חמושים אחרים לתת את הדין על הפרות קשות של דיני המלחמה בין לפני מבצע "עופרת יצוקה", בין במהלכו ובין לאחריו. הפרות אלה כוללות בראש ובראשונה את ירי הרקטות על אזורים מאוכלסים בישראל. עם זאת, על-פי דיני המלחמה, מעשים לא חוקיים המבוצעים בידי צד אחד לעימות אינם מכשירים ביצוע מעשים לא חוקיים בידי הצד השני.
דיני המלחמה קובעים כי לא כל הרס של רכוש אזרחי אינו חוקי. במקרים מסוימים, חמאס וארגונים פלשתיניים חמושים אחרים השתמשו במבנים אזרחיים כדי להתעמת מתוכם עם כוחות ישראליים וכדי לאחסן בהם כלי נשק; ארגונים אלה אף מלכדו מבנים אזרחיים וחפרו תחתם מנהרות.
בנוסף לכך, ארגון Human Rights Watch ביקר את חמאס וארגונים פלשתיניים חמושים אחרים על כך שירו רקטות מתוך אזורים מאוכלסים. במקרים כאלה, נזק שנגרם לרכוש בהתקפות-נגד מצד ישראל על ארגונים חמושים, ייתכן שהיה בגדר "נזק נלווה" חוקי. עוד ייתכן כי ארגונים פלשתיניים חמושים נושאים באחריות לנזק שנגרם לרכוש אזרחי במקרים שבהם התקפות צה"ל גרמו לפיצוצי-משנה של כלי נשק או של חומרי נפץ שאוחסנו על-ידי ארגונים אלה, כאשר פיצוצים אלה הסבו נזק למבנים סמוכים. הרס רכוש אזרחי שנגרם תוך כדי לחימה או במטרה לאפשר תנועה של כוחות ישראליים כיוון שדרכים סמוכות מוקשו או היו בלתי עבירות עשוי גם הוא להיות חוקי, בהתאם לנסיבות.
ארגון Human Rights Watch הביא בחשבון את האפשרויות הללו, ומיקד את מחקרו ב-12 המקרים שבהם הראיות הצביעו על כך שלא הייתה כל הצדקה חוקית להרס הרכוש האזרחי. באירועים אלה, צה"ל לא התעמת עם כוחות פלשתיניים בעת שהרס את המבנים - בכל המקרים הללו הלחימה נפסקה קודם לכן - ובמרבית המקרים בוצע הרס הרכוש לאחר שהכוחות הישראליים הרגו או הניסו לוחמים פלשתינאים מהאזור וביססו בו את שליטתם. זאת, למשל, באמצעות השתלטות על בתים, הצבת טנקים ברחובות או על גבעות סמוכות, ופיקוח שוטף באמצעות כלי טייס מאוישים ולא מאוישים.
על-פי דיני המלחמה, האפשרות שארגונים חמושים יעשו בעתיד שימוש צבאי במבנים אזרחיים כלשהם באזורים אלה - למשל מלכוד, אחסון נשק או חפירת מנהרות - אין בה כדי להצדיק את ההרס הנרחב, שלעתים היה גם שיטתי, של שכונות שלמות, והוא הדין גם לגבי מפעלים וחממות שסיפקו מזון ומצרכים אחרים שנועדו לאוכלוסייה האזרחית.
הצהרות פומביות שנשמעו מפי מנהיגים פוליטיים בישראל הצביעו על נכונות להרוס תשתית אזרחית ברצועת עזה כדי להרתיע ארגונים חמושים מפני ירי רקטות לשטח ישראל. ארגון Human Rights Watch תיעד מקרים רבים שבהם ארגונים פלשתיניים חמושים ברצועת עזה ירו רקטות על ריכוזי אוכלוסייה אזרחיים במהלך מבצע "עופרת יצוקה" ולפניו, תוך הפרה של דיני המלחמה. במהלך הלחימה, כ-800 אלף ישראלים היו בטווח מאות התקפות הרקטות שבהן נהרגו שלושה אזרחים ישראלים ונפצעו קשה כמה עשרות אחרים. אנשים שירו רקטות על אזרחים במכוון או ללא הבחנה, וכן אלו שהורו על ביצועו של ירי כזה, אחראים לפשעי מלחמה. עם זאת, כפי שצוין לעיל, הפרות של דיני המלחמה המבוצעות בידי צד אחד לעימות אינן מצדיקות ביצוע הפרות בידי צד אחר.
ישראל שולטת בגישה לרצועת עזה דרך היבשה, האוויר והים, למעט בגבול הרצועה עם מצרים, שאורכו 15 ק"מ. מאז שהסתיים העימות, אישרה ישראל הכנסת מספר מוגבל של משלוחי מזון, דלק וחומרים לרצועה, אך מוצרים אלה רחוקים מסיפוק הצרכים ההומניטאריים של האוכלוסייה. ישראל התירה הכנסה של חומרי בניין שיועדו לתכניות ספציפיות, אך היא מוסיפה לאסור על הכנסה של מלט, מוטות ברזל וחומרי בניין נחוצים אחרים. אמנם, לישראל יש חששות ביטחוניים תקפים על כך שחמאס יוכל להשתמש במלט כדי לבנות או לחזק בונקרים צבאיים ומנהרות, אך ארגוני סיוע הומניטארי דיווחו כי ישראל סירבה לשקול הפעלת מנגנון שיבטיח פיקוח עצמאי על השימוש הסופי בחומרי הבניין. על ישראל לפעול בדחיפות ליצירת מנגנון כזה.
לדברי ויטסון, "ארצות הברית, האיחוד האירופי ומדינות אחרות צריכים לקרוא בדחיפות לישראל ולמצרים לפתוח את מעברי הגבול ברצועה להכנסת חומרים הנחוצים לשיקום ולאספקה אחרת החיונית לאוכלוסייה האזרחית".
