(וושינגטון) - ארגון Human Rights Watch אמר היום בדו"ח שפרסם כי היקף אמצעי הדיכוי שממשלת איראן נוקטת נגד מתנגדיה מאז הבחירות השנויות במחלוקת לנשיאות בחודש יוני 2009 נרחבים ובוטים יותר מכפי שדווח בעבר. הדו"ח מתאר מקרים רבים של הפרות זכויות האדם. לדברי הארגון, על הממשלה לשחרר לאלתר את כל האנשים הכלואים עדיין בגין מעשי התנגדות לא אלימים. ארגון Human Rights Watch הוסיף כי על הממשלה להבטיח שהאחראים לביצוע הפרות של זכויות האדם ייתנו את הדין על מעשיהם.
הדו"ח, שאורכו 19 עמודים (באנגלית), וכותרתו "הרפובליקה האסלאמית בשנתה ה-31: הפרות שבוצעו לאחר הבחירות מלמדות על משבר חמור בתחום זכויות האדם", מתעד הפרות נרחבות של זכויות האדם, כולל הוצאות להורג ללא משפט, מעשי אונס ועינויים, הפרה של הזכות לחופש ההתאספות ושל הזכות לחופש הביטוי וכן אלפי מעצרים שרירותיים שבוצעו במהלך תשעת החודשים שחלפו מאז הבחירות שהתקיימו ב-12 ביוני 2009. בדו"ח נחשף מידע חדש על הפרות שביצעה הממשלה בו בעת שנערכה לחגיגות לציון יום השנה ה-31 למהפכה שסללה את הדרך להקמת הרפובליקה האסלאמית.
לדברי ג'ו סטורק, סגן מנהל חטיבת המזרח התיכון וצפון אפריקה בארגון Human Rights Watch, "המאמצים שממשלת איראן עושה כדי לנצל את חגיגות יום השנה להסטת תשומת הלב מהפרות זכויות האדם שהיא מבצעת לא יועילו לה. במקום לעשות זאת, הממשלה צריכה לנצל את ההזדמנות כדי לחייב סוף סוף את מבצעי ההפרות לתת עליהן את הדין".
הדו"ח מבוסס על ראיונות טלפוניים נרחבים ועל התכתבויות בדואר אלקטרוני עם מפגינים, עיתונאים, פעילים למען זכויות האדם ובני משפחה של פוליטיקאים שנעצרו. בדו"ח נקבע כי הממשלה עורכת מסע הפחדה, מעצרים והרשעות של אנשים שמימשו באופן לא אלים את זכותם לחופש הביטוי ולחופש ההתאספות. עד עתה לא הפסיקה הממשלה את נקיטת האמצעים הללו ואף לא מיצתה את הדין עם האחראים להפרות.
עציר משוחרר שהוחזק במתקן המעצר כַּהְרִיזָכּ מחוץ לטהראן סיפר לארגון Human Rights Watch בשיחת טלפון על מה שעבר עליו בעת במהלך מעצרו:
"ב-26 ביוני הסוהרים שוב ביימו הוצאות להורג. הם קיללו והכו באופן אקראי אנשים שביקשו לשתות מים או להשתמש בשירותים. אמרתי "תוציאו אותי להורג אם אתם רוצים ונגמור עם זה". קיבלתי בעיטה בבטן וכשנפלתי על הארץ קיבלתי עוד בעיטות בבטן, עד שהתחלתי להקיא דם. גבר אחר אמר "קחו את ההומו הזה ותכניסו אותו להיריון, כדי שיפסיק להתחכם". האיש הזה החזיק אותי באלימות וגרר אותי למקום אחר. הוא קשר לי את הידיים ואת הרגליים והפשיל לי את התחתונים ו... בזמן שהוא אנס אותי הוא אמר "...אתה אפילו לא יכול להגן על התחת שלך, אז איך אתה בדיוק רוצה לעשות מהפכת קטיפה?" הקאתי דם והתעלפתי."
ההפגנות שהתקיימו במרוצת השבועות שאחרי הבחירות השנויות במחלוקת היו הגדולות ביותר במדינה מאז אלה שקדמו להפלת השאה בשנת 1979 ולהקמת הרפובליקה האסלאמית. משטרת המהומות וכוחות "בסיג'" הצבאיים למחצה התעמתו עם המפגינים תוך שימוש באלות, במחבטים ובמקרים מסוימים באש חיה ומבלי להבחין בין הרוב הגדול של המפגינים, שלא נקטו אלימות, לבין קומץ המפגינים שעסקו בהשחתת רכוש. האלימות שהפעילה המדינה לא הוגבלה לאתרי ההפגנות: שוטרים בלבוש אזרחי וכוחות "בסיג'" הצבאיים למחצה התקיפו מעונות סטודנטים וביצעו פשיטות ליליות על אזורי מגורים. האמצעים שנקטה הממשלה הביאו במישרין למותם של 40 בני אדם בחודש יוני לבדו.
בנוסף לכך, הרשויות עצרו אלפי מפגינים מן השורה ועשרות פוליטיקאים ידועי שם ופעילים שמתחו ביקורת על הממשלה. הפגיעות הקשות ביותר במפגינים מן השורה בוצעו בתחנות משטרה ומתקני מעצר. בייחוד נודע לשמצה בהקשר זה מתקן המעצר כַּהְרִיזָכּ. לפחות שלושה עצורים מתו מפציעות שנגרמו להם במתקן זה, ועובדה זו זכתה להכרה בבדיקה פרלמנטארית שנערכה בנושא. כלואים שהוחזקו במתקני מעצר של המשטרה ושוחררו טענו כי הרשויות תקפו אותם מינית ואנסו אותם כשהוחזקו במעצר.
הרשויות אף פגעו בעצירים באווין, מתקן כליאה גדול שארגון Human Rights Watch תיעד בו בעבר פגיעות שיטתיות. פוליטיקאים ופעילים בולטים שהוחזקו בכלא אווין מסרו הודאות שנגבו ככל הנראה בכפייה ושהממשלה השתמשה בהן נגדם בחודש אוגוסט במשפטים המוניים שבהם נשפטו למעלה מ-100 נאשמים.
למרות מבצעי המעצר ומעשי ההפחדה הנרחבים, מבקרים של הממשלה הוסיפו להשתמש במועדים לאומיים ודתיים כהזדמנויות להפגין ללא אלימות נגד הממשלה ומדיניותה. רק לאחרונה, בסוף חודש דצמבר, התאספו מפגינים בערים גדולות בכל רחבי המדינה כדי לציין את חג העשוראא שחל בשנה זו במקביל לטקסי האבל על מותו של איש הדת הבכיר ביותר שמתח ביקורת על הממשלה, האייתולה העליון חוסיין עלי מונתזרי. המשטרה וכוחות "בסיג'" הצבאיים למחצה תקפו מפגינים בערים טהראן וקום, פצעו רבים מהם והרגו לפחות שמונה. הרשויות אף עצרו עשרות פעילים ומפגינים נוספים, ואיימו להעמיד את חלקם לדין בהאשמות שדינן מוות.
לדברי סטורק, "מסעות ההפחדה של הממשלה לא הצליחו להשתיק את המבקרים. הגיע הזמן שהם יפסיקו להשתמש באמצעי דיכוי ויכירו בזכותם של האזרחים להביע התנגדות לממשלה".
