ג. התקפות צה"ל על אזרחים באמצעות מל"טים

 

בפרק זה מובאת סקירה של שש ההתקפות שנחקרו בידי ארגון Human Rights Watch , אשר בוצעו באמצעות מל"טים ואשר הביאו למוות ולפציעה של אזרחים. שתיים מן ההתקפות בוצעו ברחובות ערים, באחת מהן הותקף בית ספר המופעל בידי האו"ם, ושלוש הנותרות בוצעו על גגות של בתים פרטיים בתוך שכונות מגורים.

המכללה הטכנית של עזה, העיר עזה

ב-27 בדצמבר 2008, יומו הראשון של המבצע הצבאי, בסביבות השעה 13:30, שוגר טיל מתוך מל"ט של צה"ל על קבוצה של צעירים וצעירות שעמדו בשולי רחוב שבצדו האחר נמצאת המכללה הטכנית של עזה הפועלת בחסות אונר"א (נ"צ 31.51162/034.44336). בהתקפה נהרגו 12 בני אדם. תשעה מן ההרוגים היו תלמידי המכללה, ובכללם שתי סטודנטיות. כל התלמידים שנהרגו חיכו לאוטובוס של האו"ם שייקח אותם לבתיהם ברפיח ובח'אן יונס שבדרום הרצועה. שלושה אזרחים נוספים שנהרגו היו עוברי אורח. הטיל נפל במרחק של 25 מטר ממפקדת אונר"א בעזה, בשכונת רימאל שבמרכז העיר עזה, אזור שבו נמצאים לעיתים קרובות אנשי או"ם וצוותי סיוע מן העולם.

תשעה עדי ראייה, כולל שלושה עובדי או"ם מחו"ל, מסרו לארגון Human Rights Watch כי לוחמים פלשתינאים לא פעלו ברחוב זה או בסביבתו הקרובה בזמן ההתקפה או לפניה. לדברי עדי ראייה, עיתונאים פלשתינאים ופעילים למען זכויות האדם שבסיסם בעזה, לוחמי חמאס ולוחמים של פלגים פלשתיניים אחרים נצפו רק לעיתים רחוקות בשכונת רימאל שבה בוצעה ההתקפה. מדובר באחת מהתקפות האוויר הראשונות של "מבצע עופרת יצוקה". הרחוב היה הומה אדם בעת שבוצעה, ואזרחים עסקו בפעילות שגרתית.

למיטב ידיעתו של ארגון Human Rights Watch , ישראל לא הודיעה בפומבי מה הייתה מטרת ההתקפה. כמו כן, צה"ל לא השיב לשאלות שארגון Human Rights Watch הפנה אליו לגבי ההתקפה (ראו נספח).

שלושה עדי ראייה מסרו לארגון Human Rights Watch תיאורים מפורטים של האירוע. אדיב מונזר א-רייס, בן 27, בעליה של מכולת קטנה הממוקמת מול תחנת האוטובוס של האו"ם, כשלושה מטרים ממקום הפיצוץ, נפצע בהתקפה. בראיון שהתקיים ביחידות בחנות שבבעלותו מסר לארגון Human Rights Watch כי רגעים ספורים לפני הפיצוץ נכנס אל המכולת מן הרחוב, שהיה סואן כתמיד, סגר את הדלת מאחוריו, והתחיל ללכת לכיוון הדלפק. אז, לדבריו, שמע והרגיש פיצוץ מעברה השני של הדלת. בעדותו מסר כדלקמן:

שמעתי מל"טים בחוץ אבל לא חשבתי על זה כלום. נכנסתי לחנות שלי ונהדפתי ארצה מפיצוץ. זה היה כל-כך פתאומי. מיהרתי החוצה וראיתי הרבה גופות. לא ידעתי שנפגעתי עד שמישהו אמר שאני מדמם – היו בי כמה חורים שירד מהם דם. הלכתי לא-שיפאא [בית החולים] והרופאים אמרו שאני בסדר, אבל צריך ניתוח כדי להסיר את החתיכות שעדיין נמצאות בתוכי.[18]

א-רייס הראה לאנשי Human Rights Watch צילום רנטגן של רגלו, שבו נראו ריבועים קטנים ושחורים, במקומות שבהם קוביות רסס הטונגסטן שניתזו מן הטיל השתקעו ליד העצם. בנוסף לכך, לדברי העד, רסיסים השתקעו גם בחזהו ובפלג גופו העליון.

ב-21 בינואר בחן ארגון Human Rights Watch מכתש שרוחבו כ-120 ס"מ ועומקו כ-80 ס"מ, שנוצר באספלט מפגיעת הטיל. המכתש נמצא מול חנות המכולת של א-רייס, בסמוך אליה, ומול מפקדת אונר"א, שנמצאת מצדו השני של הרחוב. רסיסים בצורת קובייה, ככל הנראה מטיל מסוג "ספייק", השתקעו בכמה מעשרות החורים בצורת קובייה שנראו בדלת החנות, בעמוד של פנס רחוב שנמצא במרחק של כחמישה מטרים, ובקיר החיצוני של מתחם האו"ם, במרחק של כעשרים מטר.

אבראהים נחרו א-רייס, בן 19, בן דודו של אדיב מונזר א-רייס וסטודנט באוניברסיטת אל-אזהר שבעיר עזה, אמר כי ברגע הפיצוץ שהה בתוך חנות סמוכה. אבראהים נחרו א-רייס רואיין בחנות בבעלותו של אביו שנמצאת כחמישה מטרים מתחנת האוטובוס של האו"ם, בנוכחות אביו ושכן. לדבריו, כששמע את הפיצוץ מיהר לצאת, ומצא שניים מאחיו, הישאם, בן 24, ועלאם, בן 18, כמו-גם את בן דודו עבדאללה, בן 20, שוכבים על הארץ. "לפני הפיצוץ שמענו זמזום באוויר", הוא הסביר. "כשיצאתי לראות מה קרה, הישאם ועלאם שכבו על הארץ וזרם חזק של דם ירד להם מהפצעים".[19] לדברי אבראהים, הוא הבהיל את אחיו עלאם לבית החולים שיפא שבעיר עזה, אך עלאם מת בטרם הספיקו להגיע לשם.

ארגון Human Rights Watch ראיין גם את אביו של אבראהים, נחרו א-רייס, בשנות החמישים לחייו. נחרו א-רייס, היה נסער כשסיפר כי עבד בתחנת דלק סמוכה, ומיד לאחר הפיצוץ חש לזירה ולקח את בנו הישאם לבית החולים. הישאם מת בסופו של דבר בבית החולים. א-רייס מסר בעדותו, "התקשרו אליי לעבודה ואמרו לי שהישאם נפגע". לדבריו, "מיהרתי למקום... היו חורים קטנים בכל הגוף שלו".[20]

לדברי נחרו א-רייס, בבית החולים נודע לו שגם עלאם הובהל לשם, ואז התבשר שגם עלאם מת ושגופתו הועברה לחדר המתים של בית החולים. בעדותו מסר כי "באותו רגע נתקלתי במקרה באחיין שלי עבדאללה". לדבריו,

הגופה שלו [של עבדאללה] הייתה על הרצפה, מחוץ לחדר המתים. המקפיאים בחדר המתים היו מלאים והיו להם שם משהו כמו 150 גופות מוטלות מסביב. שאלתי על עלאם, אבל אמרו לי שכבר לקחו את הגופה שלו משם. אז החלטתי לבדוק שוב על הישאם. תוך כדי שטיפסתי במדרגות כדי לחפש את הישאם, עברתי ליד גופה שהורידו אותה על אלונקה. כשהגעתי לקומה הבאה מישהו שאל אותי לאן אני הולך. עניתי שאני מחפש את הישאם, הבן שלי. אותו אדם ענה לי, "לא, בדיוק עברת אותו, מובילים אותו עכשיו במורד המדרגות. תסתכל מאחוריך." הסתובבתי ורצתי אחרי הגופה שבדיוק עברתי לידה. זיהיתי שזה הישאם, ואמרתי "אללה ירחמוֹ".

בסך הכול ראיין ארגון Human Rights Watch תשעה אנשים שהיו עדים להתקפה, שלושה מהם רואיינו בקבוצה והיתר ביחידות. התיאורים שניתנו על-ידי כל המרואיינים תאמו אלה את אלה, עניין המקנה להם אמינות ומעניק משנה תוקף לטענותיהם. לדברי כולם, אף לוחם חמאס או לוחם של כל קבוצה פלשתינית חמושה אחרת לא היה באזור המכללה הטכנית בזמן ההתקפה. מאבטח של אונר"א שהיה עד להתקפה אמר לארגון Human Rights Watch כי "לא היה אף אחד אחר באזור – לא משטרה, לא צבא ולא חמאס".[21]

אף כי ארגונים פלשתיניים חמושים ירו בעבר לשטח ישראל רקטות מיצור מקומי מתוך אזורים מאוכלסים ברצועת עזה, אף אחד מעדי הראייה לא אמר שנורו רקטות משכונת רימאל שבעיר עזה באותו זמן או בכל זמן אחר שהוא במהלך "מבצע עופרת יצוקה". שלושת אנשי האו"ם, שאינם תושבי עזה, אישרו כי חמאס וקבוצות אחרות לא פעלו באזור, משום שיש בו הרבה עובדים מחו"ל ומשום שהשכונה רחוקה מן הקו הירוק ולכן אינה מתאימה לירי רקטות קסאם או גראד.

תשעת הסטודנטים שנהרגו בהתקפה הם:

אחמד סמיח שחדה אל-חלבי, בן 19, רפיח בהאא סמיר אבו זוהרי, בן 19, רפיח אחמד חמדי אל-עדאני, בן 19, דיר אל-בלח יוסף תייסיר שעבאן, בן 19, רפיח שבאן עאדל חונייף, בן 17, רפיח נעמה עלי אל-מור'ארי, בת 18, רפיח וופאא מרוואן א-דסוקי, בת 18, ח'אן יונס מחמוד מאג'ד אבו טיור, בן 18, רפיח עלי מרוואן אבו רביע, בן 18, העיר עזה

 

שלושת האזרחים הנוספים שנהרגו הם:

הישאם א-רייס, בן 24 עלאם א-רייס, בן 18 עבדאללה א-רייס, בן 20

צה"ל לא סיפק בפומבי כל הסבר להתקפה. הטענה הטובה ביותר שניתן להעלות לזכות מפעילי המל"ט היא שלהבנתם היו הסטודנטים בתחנת האוטובוס לוחמים. אבל דבר ממה שידוע על מעשיהם של הסטודנטים ועל מיטלטליהם לא תומך במסקנה כזאת. גם ראיות אחרות אינן מצביעות על כך שהסטודנטים היו לוחמים: הרחוב המה אדם, סטודנטים עזבו אותה שעה את המכללה הטכנית, ואת האזור נוהגים לפקוד אנשי או"ם וצוותי סיוע מן העולם. יש להניח כי היכולת החזותית של המל"ט אפשרה למפעילו להבחין בין לוחמים לבין אזרחים.

 

המסגרייה של משפחת סמור , ג ' באליא

ב-29 בדצמבר 2008 , בסביבות השעה 18:00 , שיגר מל " ט של צה " ל טיל שפגע במשאית עם מכולה פתוחה בסמוך למסגרייה בג ' באליא . המסגרייה נמצאת במרחק של 130 מטר מדרום לצומת הרחובות סלאח א - דין ואל - קודס (נ " צ 31.3119/034.2940) , המכונה גם צומת זימו . מאוחר יותר באותו יום טען צה " ל בהודעה לעיתונות כי תקף "לפני זמן קצר באזור ג ' באליא שברצועת עזה , משאית של חמאס , עמוסה בעשרות טילי גראד ". זאת ועוד , להערכת צה " ל " מדובר בטילים שביקש הארגון להעביר למקום מסתור , מחשש שמקומם הנוכחי יותקף על-ידי צה " ל , או על מנת לקרבם לאתרי שיגור ...".[22]

כחיזוק להצהרתו , פרסם צה " ל קטע וידאו של ההתקפה , שצולם ככל הנראה על - ידי המל " ט ששיגר את הטיל . בקטע הווידאו, שפורסם גם באינטרנט, ניתן לראות קבוצה של תריסר גברים לפחות, המעמיסים חפצים גליליים לרוחב המכולה של המשאית, רגע לפני פגיעת הטיל . לפחות חמישה גברים נוספים נראים בקטע הווידאו כשהם עומדים סביב המשאית .[23] בקטע הווידאו של צה " ל לא נראה פיצוץ משני כלשהו שיכול ללמד על הימצאותם בזירה של תחמושת נפיצה או של חומר נפץ הודף . גם ההרס שנגרם במקום אינו עולה בקנה אחד עם הטענה בדבר הימצאותן של רקטות . אילו נשאה המשאית רקטות גראד עם ראשי נפץ , היו המשאית והמבנים הסמוכים נהרסים . אפילו ללא ראשי נפץ , די היה בחומר הנפץ ההודף שברקטות כדי להרוס את המשאית .

ב - 31 בדצמבר פרסם ארגון זכויות האדם הישראלי בצלם ראיון עם בעל המשאית , אחמד סמור, שאמר כי העביר מכלי חמצן המשמשים לריתוך , ולא רקטות גראד . פרסום הראיון העלה ספקות רציניים בנוגע להתקפה. לדברי סמור , משפחתו ניסתה לפנות את המכלים מהמסגרייה שבבעלותו כדי להגן עליהם מפני בוזזים . סמור טען בתוקף כי אין לו שום קשר לחמאס או לכל ארגון פלשתיני חמוש אחר . לדברי סמור, בהתקפה נהרגו שמונה אזרחים , כולל שלושה ילדים. בהרוגים היה גם בנו של סמור , עימאד , בן 32 . שני בני אדם נוספים נפצעו קשה .[24]

בתמונות של זירת האירוע שצולמו על - ידי בצלם נראים על הקרקע מכלי חמצן שרופים . כמו כן ניתן לראות בתמונות חורים שנפערו במשאית מפגיעת רסיסים בצורת קובייה , המלמדים על פגיעת טיל מסוג " ספייק " המשוגר ממל " ט . בתמונות אין סימן כלשהו להימצאות רקטות גראד או אחרות .

גם לאחר פרסום התמונות המשיך צה " ל להגן על ההתקפה . סרן אלי איזקסון, דובר מטעם הצבא הישראלי , אמר לתקשורת: " אנחנו יודעים שרקטות גראד הועמסו על המשאית באותו זמן ".[25]

ממצאי תחקיר שערך ארגון Human Rights Watch ברצועת עזה לאחר הלחימה תומכים בדיווחו של אחמד סמור . שניים מבני משפחת סמור , שרואינו בנפרד , אמרו כי הלכו למסגרייה המשפחתית בסביבות השעה 16:00 כדי לבדוק את המבנה ואת הציוד לאחר שנודע להם שצה " ל הפציץ את המבנה הסמוך , שבו התגורר איש חמאס . לדבריהם, החליטו בני המשפחה לפנות את מכלי החמצן מהמסגרייה כיוון שהקיר האחורי נהרס והם חששו מבוזזים .

לדברי אחיינו של אחמד סמור , מוחמד סעדי ר ' באיין , בן 18, " הלכנו לשם כדי להציל את הציוד , בגלל שפחדנו שהוא ייגנב ". ר'באיין אמר לארגון Human Rights Watch כי הוא והגברים האחרים החלו להעמיס על המשאית מקדחות , מכלי חמצן וציוד אחר מהמסגרייה . כשחזר מוחמד למסגרייה כדי לקחת מכלים נוספים אירע פיצוץ . " ראיתי מראות מחרידים " , הוא אמר . " שלושה מכלים כבר היו על המשאית וגם חמישה גלון בנזין ( כ-23 ליטר ). החמצן והבנזין בערו ושרפו גם את הגופות של המתים ".[26]

באסל נביל ר ' באיין , בן 18 , אמר לארגון Human Rights Watch כי בעת פגיעת הטיל שהה במסגרייה כדי לקחת ציוד ולהעמיסו על המשאית . " שמעתי את הרעש של המל " טים טסים מעלינו אבל לא הקדשתי להם הרבה תשומת לב ", הוא אמר . " יצאתי לראות מה קרה , מצאתי את אחי וארבעה מבני הדודים שלי והחברים שלהם שרופים ושוכבים בשלולית של דם ובשר ".[27]

בני המשפחה הראו לארגון Human Rights Watch חלק ממכלי החמצן שפונו לדבריהם מהמקום באותו יום לפני ההתקפה הישראלית . אורך המכלים הוא 1.62 מ ' – קצר יותר מגובהו הממוצע של גבר בוגר – והיקפם 20 ס " מ . אורכן של רקטות גראד הוא 2.87 מ ', כמעט כפליים מאורך המכלים .

ג ' באליא שוכנת בצפון רצועת עזה , אזור שממנו שוגרו רבות מהתקפות הרקטות הפלשתיניות על ישראל . על אף החששות שהתעוררו עקב כך , ציוד ההדמיה המתקדם של המל " טים צריך היה לאפשר למפעיל המל " ט לקבוע מה אופיו של החפץ הנתון למעקב . מקטע הווידאו שפרסם צה " ל באינטרנט ניתן ללמוד כי כך אמנם היה : בקטע ניתן לראות שניים מהחפצים הגליליים שהגברים העמיסו על המשאית , ושניהם קצרים בבירור מרקטות גראד , שאורכן כמעט שלושה מטרים והן גבוהות יותר מכל גבר בוגר וכן ארוכות יותר מרוחב המשאית מסוג מרצדס - בנץ דגם 401 שהמכלים הועמסו לרוחב המכולה הפתוחה שלה . רקטת הגראד , שפותחה ברוסיה , היא נשק מוכר הנמצא ברשות חמאס, ולפיכך יכולים אנשי צה " ל לזהותו . כיוון שכך , ובהתחשב בראיות החזותיות , צריך היה מפעיל המל " ט להביא בחשבון שאין מדובר ברקטות גראד . בנוסף לכך , על - פי קטע הווידאו של צה " ל מההתקפה , המשאית הייתה נתונה למעקב במשך למעלה משתי דקות , וייתכן שאף יותר מכך , שכן לא הייתה בתנועה. לפיכך, הזמן שעמד לרשות המפעיל צריך היה להספיק כדי להתייעץ עם קצינים בכירים בנוגע לשאלה האם ניתן לראות במשאית מטרה לגיטימית .

ההרוגים בהתקפה היו :

עימאד אחמד מוחמד סמור , בן 32

אשרף ח'מיס א - דבאר ', בן 28

אחמד אבראהים ח ' ילה , בן 18

מוחמד מאג ' ד אבראהים כעבר , בן 17

ראמי סעדי דיב ר ' באיין , בן 23

בילאל סוהיל דיב ר ' באיין , בן 19 ( מת מאוחר יותר מפצעיו )

 מחמוד נביל דיב ר ' באיין , בן 13

ויסאם אכרם רביע עיד , בן 13

מוחמד באסל מחמוד מאדי , בן 17

ב - 22 באפריל הכריז צה " ל על תוצאות התחקירים הפנימיים שערך לגבי התנהלות כוחותיו ברצועת עזה , וקבע כי " ככלל , פעל צה " ל במהלך הלחימה בעזה בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי ".[28] הדו " ח בחן כמה מקרים , כולל שיגור הטיל על המשאית בג ' באליא ב - 29 בדצמבר 2008 . בממצאי התחקיר הודה צה " ל כי כוחותיו לא ירו על רקטות גראד :

המשאית הותקפה לאחר שהצטברות של נתונים הצביעה באופן משכנע על כך שהיא מובילה רקטות. התקיפה בוצעה בסמוך לאתר ייצור רקטות של חמאס ולאתר שיגור. רק בדיעבד התברר כי המשאית הובילה בלוני חמצן (הדומים בצורתם לרקטות גראד) ולא רקטות. מכל מקום, כתוצאה מהתקיפה נהרגו ארבעה פעילי חמאס וארבעה בלתי מעורבים. יש לציין שבלוני הגז שהובילה המשאית, עשויים היו להיות מיועדים לשימוש מערך ייצור הרקטות של חמאס. [29]

צה " ל לא הרחיב בנוגע לטענותיו שבהתקפה נהרגו ארבעה " פעילי " חמאס , ולא סיפק את שמותיהם של אנשים אלה . אחמד סמור , מוחמד סעדי ר ' באיין ובאסל נביל ר ' באיין הכחישו כולם כי מי מקורבנות ההתקפה היה חבר בחמאס או לוחם חמאס, או השתייך אליו בכל דרך אחרת . ארגון Human Rights Watch אף בחן רשימה של 171 חברים בגדודי עז א-דין אל - קסאם שנהרגו לדברי חמאס בחודשים דצמבר 2008 וינואר 2009 , ולא מצא את שמותיהם של מי מההרוגים באירוע , אף כי ייתכן שהרשימה אינה מלאה .[30]

הקביעה בדיעבד כי מכלי החמצן "עשויים היו להיות מיועדים לשימוש מערך ייצור הרקטות של חמאס" סותרת את הכלל בדיני המלחמה הקובע כי ניתן לתקוף אובייקטים רק כאשר הם " תורמים תרומה אפקטיבית לפעולה צבאית " וכאשר הריסתם " בנסיבות המתקיימות באותו הזמן " מקנה " יתרון צבאי מובהק ".[31] האפשרות של שימוש צבאי עתידי בדבר מה, שהנו במקרה הגרוע ביותר אובייקט דו - שימושי ( וביתר שאת , שימוש שהוזכר רק לאחר שההצדקה המקורית להתקפה נפסלה ) אינו עומד בדרישה זו ואינו מצדיק התקפה ; אובייקטים מסוג זה נחשבים לאזרחיים .[32]

 

בית משפחת אל-משראווי , העיר עזה

ב - 4 בינואר 2009 , היום השני לפלישה הקרקעית של ישראל , בסביבות השעה 10:30 , שיגר מל " ט של צה " ל טיל לעבר שני נערים ששיחקו על גג בית מגורים בן שתי קומות במרכז העיר עזה (נ " צ 034.45655/31.51243) . לדברי התושבים , הבניין שהותקף נמצא במרחק של חמישה קילומטרים לפחות מכל לחימה שהתנהלה בין צה " ל לארגונים פלשתיניים חמושים באותה עת . גם בהצהרות צה " ל ובדיווחים בתקשורת לא הוזכרה לחימה באזור זה באותו שלב ; הכוחות הישראליים לא נכנסו למרכז העיר עזה עד לשלב מאוחר במתקפה הקרקעית . כיוון שהבית מוקף במבנים גבוהים יותר במרכז העיר עזה , אין זה סביר כי שימש כאתר לשיגור רקטות , ואין מדובר במיקום טוב לתצפית למטרות טיווח ארטילריה או לשם איסוף מידע על האויב .

ההרוגים בהתקפה היו :

מוחמד ח'אלד עליאן אל-משראווי , בן 12

אחמד ח'אדר דיאב סבייח , בן 17

אשרף אל-משראווי , 30, אחיו של מחמוד וצלם טלוויזיה המנהל סוכנות ידיעות עצמאית , אמר לארגון Human Rights Watch : " השכונה שלנו הייתה רגועה מאוד באותו זמן . הטנקים היו במרחק של יותר מחמישה קילומטרים מצפון ". לדברי אל-משראווי , רבים מבני משפחתו המורחבת מצאו מחסה בביתו כיוון שהאמינו שהאזור בטוח יחסית . אל-משראווי אמר כי באותו בוקר עלו כמה בני משפחה לגג כדי לשחק , אבל רק מחמוד ואחמד היו שם בעת פגיעת הטיל .[33]

אשרף עיסאווי , שכן שהיה בפתח הבית בעת הפגיעה והגיע ראשון לנפגעים על הגג , סיפר לארגון Human Rights Watch על ההתקפה . לדבריו " שמעתי מל " טים מעליי ואז היה פיצוץ וכולם צרחו ". " רצתי למעלה לגג ומצאתי את הגופות של הילדים . הרגל של אחמד הייתה ליד מחמוד , שהיה עדיין בחיים ".[34]

חוקרי ארגון Human Rights Watch בחנו את גג המבנה ומצאו רסיסים בצורת קובייה , מעגלים מודפסים ודפוסי פיצוץ המאפיינים פגיעת טילים המשוגרים ממל " טים . החוקרים בחנו גם קרעים של הבגדים שהילדים לבשו, לדברי בני המשפחה . בבגדים נוקבו עשרות חורים קטנטנים . בצילומים ובקטעי וידאו של הילדים, שצולמו על - ידי אשרף עיסאווי בזמן ההתקפה, ניתן לראות כי הגופות אף הן מנוקבות בעשרות פצעים קטנים בצורת ריבוע .[35] התקרית צולמה על - ידי אחד מצלמיו של אשרף, ובקטעי הווידאו נעשה שימוש מאוחר יותר לצורך הכנת סרט תיעודי שהפיק תאגיד השידור הנורבגי .[36]

ארגון Human Rights Watch לא מצא ראיות כלשהן לכך שהנערים על הגג היו לוחמים או שהשתתפו באורח ישיר במעשי האיבה בצורה אחרת . בהינתן היכולת האופטית של המל " טים , היה גילם הצעיר של הנערים צריך להיות גלוי לעינו של המפעיל . מיקומו של הגג , עמוק במרכזה של העיר עזה , לא התאים ללחימה או לתצפית לצורך טיווח ארטילריה . היעדרם של כוחות קרקע של צה " ל בעיר עזה ביום ההוא , 4 בינואר , מערער גם הוא כל הצדקה צבאית להתקפה .

 

בית משפחת אל-חבש, א-שעף, העיר עזה

ב-4 בינואר, בסביבות השעה 15:00, שיגר מל"ט של צה"ל טיל לעבר שישה ילדים ששיחקו על גג בית משפחת אל-חבש באזור א-שעף בעיר עזה (נ"צ 31.50928/034.47826). מפגיעת הטיל נהרגו שתי דודניות, בנות 10 ו-12, ושלושה ילדים נוספים נפצעו. שניים מהפצועים איבדו את רגליהם.

ההרוגות באירוע היו:

שזא אל-עבד מוחמד אל-חבש, בת 10

איסראא קוסאי מוחמד אל-חבש, בת 12

הפצועים באירוע היו:

ג'מילה אל-עבד אל-חבש, בת 14, שרגליה נקטעה

מחמוד עמר אל-חבש, בן 15, שרגליו נקטעה

מוחמד עמר אל-חבש, בן 16

מוחמד אל-חבש, 16, אחד הפצועים,  מסר לארגון Human Rights Watch : "שיחקנו כמו שהיינו רגילים לשחק כל יום, התרוצצנו. מל"טים טסו מעלינו. עמדנו ליד קצה הגג והסתכלנו למטה אל הרחוב... אני נזרקתי לאוויר ורצתי למדרגות בתוך העשן".[37]

מוחמד אל-חבש, אביה של שזא שנהרגה בהתקפה ומורה למדעים בבית ספר של אונר"א, היה בקומה התחתונה בעת פגיעת הטיל. "אנחנו מגדלים תרנגולות על הגג והילדים האכילו אותן ושיחקו", הוא אמר לארגון Human Rights Watch . "שמענו את המל"ט טס למעלה, אבל הוא תמיד טס בסביבה".[38]

דפוסי הנזק שגרם הפיצוץ על גג הבית, הנקבים בבגדי הנפגעים וצילומים של פצעיהם עולים תואמים כולם לרסיסים בצורת קובייה של טיל המשוגר ממל"ט.

האב ושניים מבניו שנפצעו באורח קל, אשר רואיינו כל אחד מהם בנפרד, אמרו לארגון Human Rights Watch שלא התנהלה שום לחימה באזור בזמן ההתקפה. לדברי מוחמד אל-חבש, "לא היו שום ישראלים באזור; זה היה היום השני לפלישה הקרקעית, ואם היו לוחמים בסביבה היינו עוזבים. זה היה יום רגיל וסואן, ואם הייתה לחימה הילדים לא היו משחקים על הגג". ארגון Human Rights Watch בחן את הגג של בית משפחת חבש, ומצא שניתן להשקיף ממנו על הרחובות הסובבים; אילו פעלו באזור לוחמים, הרי שבני המשפחה היו ככל הנראה יודעים על כך. אפילו נכחו לוחמים פלשתינאים באזור, אין זה ברור מדוע צה"ל כיוון את ההתקפה אל הגג של בית משפחת חבש, שהרי מעקב הווידאו שהמל"ט מספק היה צריך לאפשר למפעילו לזהות שישה ילדים ששיחקו שם.

 

בית משפחת עלאוו, א-שעף, העיר עזה

ב-5 בינואר, בסביבות השעה 12:00, שיגר מל"ט של צה"ל טיל לעבר כמה מבני משפחת עלאוו ששהו על גג ביתם [נ"צ 31.50828/034.47721], במרחק של שלושה גושי בניינים מבית משפחת אל-חבש שנפגע יום קודם לכן. מפגיעת הטיל נהרג ילד, ואחיו ואחותו נפצעו.

ההרוג באירוע היה:

מואמן מחמוד טלאל עלאוו, בן 10

הפצועים היו:

מוחמד עלאוו, בן 13

אימאן עלאוו, בת 8

ארגון Human Rights Watch ראיין בנפרד שלושה בני משפחה ששהו על הגג בעת פגיעת הטיל. אמו של מועין, נהלה עלאוו, אמרה לארגון Human Rights Watch :

פשוט ישבנו על הגג. היה קריר ומזג האוויר היה טוב. אחרי חמש דקות אמרתי לבן שלי שאני הולכת לשבת בשמש, הלכתי לקצה השני של הגג והתיישבתי. פתאום היה פיצוץ חזק. הגג התכסה באבק לבן ובעשן. ראיתי את מועין על האופניים. הרגליים שלו היו מחוצות, היו לו חורים קטנטנים על החזה ודם נזל מהם. הרמתי אותו, בוכה. רצתי למדרגות. הוא נשם את הנשימות האחרונות שלו. דיברתי אתו, אמרתי "יהיה בסדר, חמוד".[39]

מוחמד עלאוו, הילד שנפצע, אמר לארגון Human Rights Watch : "הוא [המל"ט] זמזם סביבי כמו דבורים. היה הרבה עשן. היה מל"ט למעלה".[40]

לבני המשפחה לא ידוע על נוכחות לוחמים פלשתינאים כלשהם באזור. לדבריהם, אם הייתה לחימה באזור, לא היו עולים לגג.

ארגון Human Rights Watch בחן את מקום הפיצוץ וכן רסיסים מהטיל. במקום חזרו על עצמם דפוסי פיזור הרסיסים שנצפו באתרים האחרים, ורסיסי הטיל התאימו לאלה שנגרמו בהתקפות האחרות שבוצעו בטיל "ספייק".

בית הספר היסודי אסמא של אונר"א, העיר עזה

ב-5 בינואר 2009, אחר הצהריים, נמלטה משפחת סולטאן מביתה שבעיירה בית לאהיה יחד עם כ-400 אנשים נוספים, בשל לחימה שהתנהלה באזור. בני המשפחה מצאו מחסה בבית הספר היסודי אסמא המשותף לבנים ולבנות, במרכז העיר עזה. מוקדם יותר באותו יום פתח האו"ם את שערי בית הספר כמקום מקלט. המשפחות שנעקרו מבתיהן שהו בכיתות הלימוד והשתמשו בשני חדרי שירותים בתוך המבנה המרכזי. מרישום שערכו עובדי אונר"א עולה כי 406 בני אדם שהו בבית הספר. על-פי תקנות אונר"א, נערך חיפוש על גופו של כל אדם הנכנס לבית הספר, בעיקר לאיתור כלי נשק.[41]

בית הספר סומן בבירור כמתקן של האו"ם. על-פי דיווחים, לא נמסר לצה"ל על השימוש במבנה כמקום מחסה עד ל-6 בינואר, אך את טורי האזרחים שהשתרכו מחוץ לבית הספר ובתוך המתחם ניתן היה בוודאי לראות באמצעי המעקב האוויריים.[42]  האו"ם סיפק לדבריו לצה"ל נקודות ציון של כל מתקניו ברצועת עזה עוד בטרם פרצו מעשי האיבה העיקריים.[43] לדברי תושבים מקומיים וגורמים רשמיים באו"ם, לא התנהלה שום לחימה קרקעית בבית הספר או בסמוך אליו בכל זמן שהוא במהלך "מבצע עופרת יצוקה"; ואכן, צה"ל מעולם לא טען כי כוחותיו התפרסו במקום זה.

בסביבות השעה 22:00, לאחר ארוחת הערב, התכוונו שלושה צעירים ממשפחת א-סולטאן להשתמש בשירותים. כיוון שתאי השירותים בבניין המרכזי היו תפוסים, יצאו השלושה מהבניין כדי להשתמש בשירותים שבחצר. בעת ששהו במבנה השירותים בחצר, פגע טיל בודד של צה"ל ישירות במבנה זה, והרג את כל השלושה. החור שנפער בקיר השירותים וסימני הרסיסים שמסביב, כפי שנראו בחומרים ששידרו רשתות הטלוויזיה סי-אן-אן ובי-בי-סי, תואמים באופן מלא לנזק שנגרם מפגיעת טיל "ספייק" המשוגר ממל"ט.

ההרוגים באירוע היו:

רווחי ג'מאל רמדאן א-סולטאן, בן 24, מובטל

חוסיין מחמוד עבד אל-מאלכ א-סולטאן, בן 23, חקלאי

עאבד סמיר עלי א-סולטאן, בן 19, סטודנט

ארגון Human Rights Watch ראיין בנפרד שניים מבני משפחת א-סולטאן שנכחו בבית הספר "אסמא" בזמן ההתקפה. חמאדה א-סולטאן, מובטל בן 21, רואיין באוהל בבית לאהיה כיוון שביתו נהרס. א-סולטאן סיפר כיצד אחיו עאבד ושניים מבני דודיו נהרגו:

זה היה בערך בשעה תשע וחצי בערב. ישבנו בכיתות של בית הספר "אסמא" בלי שמיכות או מזרנים כי זה היה הלילה הראשון שלנו שם. כולנו היינו ערים אבל בתוך בית הספר. [אנשי הביטחון של בית הספר של אונ"רא] לא הרשו לנו לצאת לחצר או לשירותים אלא אם היה צורך דחוף.

אחי ישב אתנו בחדר שלנו יחד עם בני הדודים. אחרי שאכלו, הם יצאו החוצה לשירותים כי שני חדרי השירותים בתוך הבניין היו תפוסים כל הזמן. אני לא יודע אם הם הלכו ישר לשירותים בחוץ או שהם היו קצת עם השכנים שלנו [שגם הם היו בבית הספר].

כשאני ושאר המשפחה שלי היינו בכיתה, שמענו פתאום רעש של פיצוץ חזק, שנשמע מקרוב. יצאנו מהכיתה אבל כולנו היינו נעולים בבניין. השומרים לא הרשו לנו לצאת לחצר. השומרים אמרו שאסור לצאת החוצה ובמסדרונות בין הכיתות היה צפוף מאוד כי כל המשפחות יצאו מהכיתות.

אחרי כמעט שבע דקות שמענו קולות של אמבולנסים מתקרבים לאזור, אבל היינו מזועזעים כשראינו את האמבולנסים נכנסים לבית הספר. באותו רגע, הבנו ששלושת הבחורים נעדרים. בהתחלה, לא חשבנו שהם היו המטרה בגלל שכמו שאמרנו לך, חשבנו שהתקיפה הייתה מחוץ לבית הספר.

חיפשנו אותם [בכיתות] בתוך בית הספר אבל לא מצאנו אותם. חשבנו שאולי הם הצליחו לשכנע את השומרים לתת להם לצאת מהבניין כדי לעזור. ניסיתי לצאת אבל השומרים אסרו על כולנו לצאת. הם אמרו לנו ששלושה אנשים נפגעו בהתקפה ושהם היו מהאנשים שבאו לגור בבית הספר.

אחרי ויכוח ארוך עם השומרים, הם נתנו לי לצאת בשעה 22:45, ורציתי ללכת לבית החולים. לא הייתה שום תחבורה באותו זמן אז הלכתי לבית החולים א-שיפאא ברגל. בבית החולים אמרו לי שהם מתים אז הלכתי לחדר המתים. היה לי קשה לזהות אותם כי הם היו שרופים ופצועים קשה. יכולתי לזהות אותם לפי חלקים של הבגדים שלהם, ואחד מהם [חוסיין] היה ג'ינג'י, אז יכולתי לזהות אותו.[44]

לגבי רגע התקיפה, הוסיף חמאדה א-סולטאן:

שמענו את הקול של הפיצוץ. זה היה ממל"טים, כי אם זה היה אפאצ'י [מסוק קרב] זה היה גורם לנזק נרחב. הטיל השמיד רק את בני האדם. בבוקר ראינו את הדם שלהם וחתיכות קטנות של בשר על הקירות בכניסה לחדרי השירותים.

לפני התקיפה, היה כל-כך שקט באזור כי הפשיטה הייתה רחוקה. היינו במרכז העיר עזה, חשבנו שזה אחד המקומות הבטוחים יותר.

אביו של חוסיין א-סולטאן, מחמוד א-סולטאן, בן 48 ועובד של עיריית בית לאהיה, רואיין בנפרד, ומסר דיווח דומה. הוא אמר לארגון Human Rights Watch :

בשעה 21:00 אכלנו ארוחת ערב ביחד עם חוסיין. ממש לפני השעה 22:00 הוא ירד, ואמר שהוא צריך לשירותים. כשעדיין ישבנו בחדר, טלטל אותנו פיצוץ גדול. חשבנו שהוא פגע במסגד שהיה במרחק של כמה עשרות מטרים מבית הספר. שמענו את הפיצוץ בשעה 22:30. לא חשבנו שהבנים שלנו נפגעו.

בערך עשר דקות אחר-כך, שמענו את הסירנות של האמבולנסים וראינו דרך החלון איך הם נכנסים לבית הספר. הבנתי שהתקיפה הייתה בתוך בית הספר אז לקחתי את כל הילדים למסדרון כדי להגן עליהם במקרה שעוד רקטות יפלו.

חיפשתי את הבנים שלי. ראיתי שאשרף ואנס נמצאים יחד איתי. שאלתי אותם "איפה אח שלכם חוסיין" והם אמרו שיכול להיות שהוא בקומה אחרת. לא ציפינו שהם נפגעו כי חשבנו שהם חזרו מהשירותים חצי שעה קודם.

ביקשתי מהם לחפש את חוסיין והייתי מוטרד ומודאג מאוד. בינתיים, כמה זקנים מהמשפחה שלי באו לחדר שלי וכשראיתי אותם הייתי בטוח שחוסיין נפגע. במקום להרגיע אותי, הם בכו. האבות של שני בני הדודים של חוסיין היו ביניהם.

לא הרשו לנו לצאת. אבל למחרת בשמונה וחצי בבוקר הלכנו לבית החולים ולקחנו אותם לקבורה.

בזמן ההתקפה המצב היה רגיל. בשקט של הלילה, יכולנו לשמוע קולות ירי אבל זה היה רחוק.

ראיתי את הדם שלהם על הקיר החיצוני של בתי השימוש. הטיל נפל על השער של מבנה השירותים, ופיזר רסיסים על הקרקע ועל הקיר, מעגלים קטנים של חורים.[45]

ארגון Human Rights Watch צפה בשני קטעי וידאו שבהם נראה קיר השירותים שבו פגע הטיל זמן קצר לאחר ההתקפה. אחד הקטעים של רשת סי-אן-אן והשני של הבי-בי-סי.[46] בשני קטעי הווידאו נראים חור בקוטר של כמטר ודפוסי פיזור רסיסים על הקירות הסמוכים התואמים לסימנים של פגיעת טיל "ספייק".

קטע הווידאו של רשת הבי-בי-סי כולל ראיון עם עד ראייה נוסף, המוצג בשם תאמר, שהצהרתו הקצרה עולה בקנה אחד עם הדיווחים שמסרו חמאדה ומחמוד א-סולטאן. "היינו בחדר מספר שש והיינו מופתעים מכך ששלושה צעירים מבני הדודים שלי הלכו לשירותים והמל"ט פגע בהם, במחשבה שהם לוחמים, כשבעצם הם לא היו כאלה", הוא אמר לעיתונאי. "כמו שאתה רואה, הרקטה נחתה פה, ואחד מהם היה פה [...] אתה רואה כאן את הדם שלו ואת הנעליים".[47]

האו"ם גינה מיד את ההתקפה והדגיש כי צה"ל ידע על מיקומו של בית הספר "אסמא". לדברי מקסוול גיילארד, העומד בראש משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטאריים ( OCHA ) בשטחים הפלשתיניים הכבושים: "הרבה לפני הלחימה הנוכחית, האו"ם נתן לרשויות הישראליות את נקודות הציון של כל מתקניו ברצועה, כולל בית הספר של אונר"א שהותקף. ישלחקור את התקריות הטראגיות הללו, ואם המשפט ההומניטארי הבינלאומי הופר, האחראים חייבים לתת על-כך את הדין".[48]

מנהל אונר"א בעזה, ג'ון גינג, הביע חשש בראיון לבי-בי-סי כי "אין בעזה אף מקום בטוח עבור האנשים הרגילים שנמצאים פה. הם מפוחדים מכך שהם עלולים להיות הבאים בתור". גינג אמר כי, בנוסף לכך שהאו"ם מסר לצה"ל את נקודות הציון של כל מתקניו ברצועה, בית הספר "אסמא" היה מסומן בבירור בסמלים של האו"ם, בדגלים ובאורות שכוונו בלילה אל הדגלים.[49]

בחודש פברואר 2009, מינה מזכ"ל האו"ם ועדת חקירה כדי לבדוק את ההתקפות במהלך "מבצע עופרת יצוקה" על מתקנים ואנשי צוות של האו"ם. הוועדה בחנה תשע תקריות, כולל ההתקפה על בית הספר "אסמא" ב-5 בינואר. על-פי תקציר של דו"ח הוועדה, שפורסם בידי המזכ"ל ב-4 במאי, הרשה שומר של אונר"א בבית הספר לשלושת הצעירים לצאת לשירותים קצת אחרי השעה 23:00. בסביבות השעה 23:15 פגע הטיל בתוך מתחם בית הספר סמוך לשירותים, הרג את שלושת הגברים וגרם נזק למתחם בית הספר. ועדת החקירה של האו"ם שקלה את האפשרות שהגברים היו מעורבים בפעילות צבאית והגיעה למסקנה כי "סביר יותר שהם יצאו להשתמש בשירותים במתחם בית הספר במסגרת התנהלות רגילה, ולא התכוננו לעסוק בפעילות צבאית". הוועדה ציינה כי בבית הספר לא נמצאו כלי נשק או פריטי תחמושת כלשהם וכי "קשה להניח שנשק הוברח לתוך המתחם לפני התקרית והחוצה ממנו לאחריה".[50]

ייתכן ששלושת הצעירים הפכו מטרה להתקפה מפני שלפני או אחרי שהשתמשו בשירותים עשו פעולות שרמזו למפעיל המל"ט שהם משתתפים במישרין במעשי האיבה. ארגון Human Rights Watch לא גילה ראיות כלשהן התומכות במסקנה זו. צה"ל מצדו לא טען כך ולא סיפק ראיות כלשהן לכך.