ב . מהו מל " ט
מל"ט הוא מטוס ללא טייס המכונה בעגה הצבאית כטב"מ – כלי טייס בלתי מאויש. המל"טים מופעלים מרחוק, מצוידים בחיישנים מתוחכמים, ומשמשים לסיור ולהתקפה. כשהמל"ט חמוש הוא נקרא "כטב"ם תקיפה".
עבור צבאות, למל"ט ישנם כמה יתרונות על-פני מטוס מאויש. מן הסתם, הכתב"ם אינו מעמיד בסכנה את הטייס. בנוסף לכך, משך השהות באוויר של מל"ט, המכונה גם זמן "שוטטות", ארוך יותר מזה של מטוס מאויש; חלק מן המל"טים יכולים לפעול יותר מ-24 שעות ברציפות. פרק הזמן הממושך שהמל"ט יכול לשהות בו באוויר מעניק לצבאות "מבט קבוע", כלומר יכולת להתבונן בשדה הקרב ללא הפסק. התבוננות נרחבת ממין זה מאפשרת לצבאות להבחין טוב יותר בין התנועות ודפוסי הפעילות של אזרחים לבין אלה של לוחמים.
בדרך כלל, מל"טים קטנים יותר ממטוסים מאוישים ומטען התחמושת שלהם מוגבל. לכן, במרבית המקרים הם נושאים טילים קטנים.[10] לתחמושת זו ראשי קרב קטנים יותר שגורמים לנזק נלווה מצומצם יותר. למשל, בעוד פצצה במשקל 227 ק"ג תהרוס בית, טיל המשוגר ממל"ט יכול להגביל את ההרס לחדר מסוים. התקדמות שחלה לאחרונה בפיתוח טילים המשוגרים ממל"טים אפשרה להחליף את ראש הקרב, המיועד לשמש נגד טנקים, במעטפת רסס מבוקר, שנועדה להרוס מטרות בשטח פתוח, כמו בני אדם או כלי רכב שאינם ממוגנים, תוך הגבלת הנזק הנלווה. בכך צומצם הנזק אפילו יותר. אם לשפוט על-פי דפוסי הפגיעה ורסיסי הטילים שנמצאו בשש זירות התקיפה הנסקרות בדו"ח זה, כל הטילים צוידו במעטפת רסס מבוקר נגד אדם.
הטילים המשוגרים מן המל"ט מתפוצצים באוויר, וחלקים מהם, שאינם קשורים לרסס, פוערים בקרקע מכתש צר בעומק לא רב. פיצוץ ראש הקרב בתוך מעטפת הרסס המבוקר יוצר כדור מתרחב של רסיסים הניתזים החוצה. הרסיסים עשויים טונגסטן, מתכת אדישה בעלת צפיפות גבוהה. משקלם הרב של הרסיסים והיותם קטנים (קוביות של שלושה מ"מ) מביאים לצניחה מהירה באנרגיה הקינטית, וכך האזור הנפגע נותר יחסית קטן – בקוטר של כעשרים מטרים. מאות קוביות הטונגסטן הקטנות הניתזות במעטפת הרסס המבוקר של הטיל הן שמספקות את עוצמת ההרג. כשהן פוגעות במתכות דקות ובלבני בטון הן מנקבות אותן וקורעות אותן לגזרים, פשוטו כמשמעו.
המל"טים נושאים על גביהם מערך של חיישנים, הכוללים לעיתים קרובות מכ"ם, מצלמות אלקטרואופטיות, מצלמות אינפרא-אדום וקרני לייזר. חיישנים מתקדמים אלה יכולים לספק בזמן אמת תמונה ברורה של אנשים על-פני הקרקע, כולל יכולת להבחין בין ילדים למבוגרים. לפי סוכנות המכס והגנת הגבולות של ארה"ב, שקנתה בשנת 2004 מל"טים מסוג "הרמס" המיוצרים בישראל, החיישנים יכולים לאפשר למפעיל המל"ט לקרוא מספר של לוחית זיהוי ולקבוע אם אדם על הקרקע חמוש.[11] חיישני אינפרא-אדום מספקים מידע חזותי ביום ובלילה.
אחד ממפעילי המל"טים הישראלים, שהטיס כלים אלה במשימות בשמי רצועת עזה במהלך הקרבות האחרונים, דיבר בראיון למגזין הצבאי "שבוז", המתפרסם באינטרנט, על היכולת החזותית של החיישנים. בדבריו מסר המפעיל כי היה מסוגל לזהות צבעים של בגדים, מכשיר קשר גדול וכלי נשק:
זיהינו מחבל שדומה לחייל צה"ל. המצלמה שלנו אפשרה לנו לראות אותו בבירור. הוא לבש מעיל דובון ירוק, והסתובב עם מכשיר קשר ענק שנראה ממש כמו מ"ק [מכשיר קשר צבאי]. ראינו שאין לו קסדה ושהוא הולך חצי שפוף עם הנשק צמוד לקיר ועם מכנסיים שחורים, ולכן היה לנו ברור שזה לא חייל.
ראינו אותו מניח מטען במרחק של מאה מטר מהכוחות [הישראליים] יחד עם בובת דמה. מקרים כאלה מבהירים לי שאני חייב לעזור לחבריי שנלחמים למטה.[12]
המל"טים העיקריים של ישראל המשמשים לתקיפה הם מסוג "הרמס", המיוצר בידי החברה הישראלית "אלביט מערכות בע"מ", או מסוג "הרון", המיוצר בידי "התעשייה האווירית לישראל". מל"טים מסוג "הרמס" יכולים להישאר באוויר עד 24 שעות בגובה של עד 18 אלף רגל, והם מצוידים במערך של חיישנים אופטיים, חיישני אינפרא-אדום וחיישני לייזר המאפשרים למפעיל לזהות מטרות ולעקוב אחריהן וכן להנחות תחמושת במעופה. מל"טים מסוג זה נושאים עליהם שני טילים מסוג "ספייק" לטווח בינוני, שבישראל מכונים לעיתים בשם "גיל". טילים אלה מיוצרים בידי החברה הישראלית "רפאל – מערכות לחימה מתקדמות בע"מ". מל"טים מסוג "הרון" יכולים לטוס עד 40 שעות בגובה 30 אלף רגל. הם מצוידים בחיישנים אופטיים דומים לאלה המצויים במל"טים מסוג "הרמס", ויכולים לשאת ארבעה טילי "ספייק".[13] ברצועת עזה ישראל השתמשה בשני סוגי המל"ט שנשאו טילי "ספייק", אף כי אפשר שהשתמשה בנוסף לכך בטילים מסוג אחר.[14]
הטילים המשוגרים ממל"טים של ישראל הנם מדויקים ביותר. בנוסף למצלמות ברזולוציה גבוהה ולשאר חיישנים המותקנים על המל"טים עצמם, הטילים הנורים מהם נושאים גם הם מצלמות המאפשרות למפעיל לחזות במטרה מרגע הירי. רכיבי התצפית המותקנים הן על המל"ט והן על הטילים כוללים מצלמות אינפרא-אדום שבאמצעותן יכולים המפעילים לראות בני אדם על הקרקע ביום ובלילה. בהינתן יכולת חזותית זו, המפעילים ודאי היו מסוגלים להבחין בין לוחמים ואנשים אחרים המשתתפים במישרין בלחימה, שהנם בגדר מטרות לגיטימיות, לבין אזרחים, הנהנים מחסינות מפני התקפות. אם לא ניתן היה לבצע הבחנה זו, הרי שהמפעילים היו צריכים לנצור את האש. אם צץ ספק של הרגע האחרון לגבי מטרה, לאחר שהטיל שוגר, מפעיל המל"ט עדיין יכול להשתמש במוט ההיגוי של מערכת ההנחיה מרחוק של הטיל כדי להסיט אותו ממסלולו.
מעגלים מודפסים וחלקי טילים שמצאו חוקרי Human Rights Watch באתרים שהותקפו מתאימים לטיל קטן כמו "ספייק". במהלך "מבצע עופרת יצוקה" שיגרה ישראל גם טילים נגד טנקים מסוג "הלפייר" ו" TOW " ממסוקי אפאצ'י וקוברה, אך החלקים שנמצאו לא התאימו לטילים אלה. אנשי Human Rights Watch ששהו במהלך הלחימה באזור קו שביתת הנשק משנת 1948 ("הקו הירוק") ראו מסוקי אפאצ'י ישראליים הנושאים טילי "הלפייר" ומסוקי קוברה הנושאים טילי " TOW ". בתוך רצועת עזה מצאו חוקרי Human Rights Watch מספר רב של טילי "הלפייר" ו" TOW ", כמו-גם חלקים שלהם, אך ארגון Human Rights Watch לא חזה באף מסוק ישראלי הנושא טילי "ספייק". חלק משברי הטילים ומרכיביהם שמצאו חוקרי Human Rights Watch נשאו עליהם תווית של חברת "מוטורולה", שבסיסה בארה"ב, ושל חברת "אם-סה-בה אנדיסטרי", שבסיסה בצרפת.
בנוסף לכך, דפוסי הפיצוץ והרסס בהתקפות שנבחנו על-ידי ארגון Human Rights Watch מצביעים בבירור על שימוש בטילים מסוג "ספייק": בדרך כלל מכתש שטוח עם חורים בצורת קובייה המרוססים על-פני רדיוס של עד 20 מטר, וכן רסיסי טונגסטן בצורת קובייה שהשתקעו ברבים מן החורים. בשנת 2006, במהלך העימות הצבאי שהתנהל אז בלבנון בין ישראל לחיזבאללה, מצא ארגון Human Rights Watch שברי טילים ודפוס פיצוץ דומים, וכן סימני רסס באתר שבוצעה בו התקפה על שני אמבולנסים של הצלב האדום הלבנוני, שנפצעו בה שישה אנשי צוות רפואי ושלושה מטופלים.[15]
הרסיסים שמצא ארגון Human Rights Watch בארבעה מן האתרים שנבדקו לצורך דו"ח זה, לצד רסיסים שהוצאו בידי רופאים מגופם של פצועים ומגופות, היו כולם קוביות מתכת, שאורכה של כל אחת מצלעותיהן כ-3 מ"מ. ארגון Human Rights Watch לקח דגימות מן הקוביות ומחלקי הטילים משני אתרים שהותקפו ושלח אותם לבדיקה במכון לטכנולוגיית אנרגיה ( IFE ) שבאוסלו, בירת נורבגיה. המכון דיווח כי הקובייה הייתה עשויה נתך מתכת שעיקרו טונגסטן ושיש בו גם עקבות של ניקל ושל ברזל.[16] אובה דולום, מומחה לנשק ממוסד המחקר הנורבגי לענייני הגנה ( FFI ), ניתח גם הוא את הדגימות ועבר על ממצאי ה- IFE . לדבריו, "הנשק שהשתמשו בו בהתקפות היה טיל מונחה נגד טנקים עם חיישנים וציוד נוסף שנועד לפגוע במטרה בדיוק. ככל הנראה מדובר בטיל מסוג ספייק".[17]
הן למל"ט מסוג "הרמס" והן למל"ט מסוג "הרון" יש מכשיר המקליט וידאו, כך שכל מה שמפעיל המל"ט רואה מוקלט. היות שכך, יש להניח כי כל אחת ואחת מהתקפות הטילים הישראליות שבוצעו במהלך "מבצע עופרת יצוקה" הונצחה בסרט וידאו.
[10] עניין זה השתנה בשנת 2008 כשארה"ב הכניסה לשימוש מבצעי כטב"ם תקיפה מסוג "ריפר" MQ-9, שהוא גרסה גדולה יותר של "פרדטור". מל"ט זה יכול לשאת פצצות מסוג GBU-12 במשקל 227 ק"ג, ובקרוב יישא פצצות מסוג GBU-38 במשקל 227 ק"ג.
[11]“Unmanned aerial vehicles support border security,” Customs and Border Protection Today (Washington, DC), July/August 2004, http://www.cbp.gov/xp/CustomsToday/2004/Aug/other/aerial_vehicles.xml (כניסה לאתר ב-27 באפריל 2009).
[12] נטע סרוסי, "אנשי חיל האוויר משחזרים שעות ארוכות מעל הרצועה", שבוז, 4 בפברואר 2009. ראו http://www.shavuz.co.il/magazine/article.asp?artid=3365&secid=2027 (כניסה לאתר ב-27 באפריל 2009).
[13] עמוס הראל, "מל"ט חדש בצה"ל יכול לטוס 30 שעות ללא תדלוק", הארץ, 7 במארס 2007. ראו http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/834452.html (כניסה לאתר ב-7 ביוני 2009). ראו גם Peter la Franchi, “Israel Fields Armed UAVs in Lebanon,” Flightglobal, http://www.flightglobal.com/articles/2006/08/08/208315/israel-fields-armed-uavs-in-lebanon.html (כניסה לאתר ב-1 באפריל 2009).
[14] דואר אלקטרוני מתאגיד השידור הנורבגי לארגון Human Rights Watch ובו ציטוט מפי איש צוות המגזין Jane’s Defence Weekly, 27 באפריל 2009.
[15] ראו Human Rights Watch, מדוענהרגו: נפגעיםאזרחייםבלבנוןבמהלךהמלחמהב-2006, vol. 19, no. 5(E), ספטמבר 2007, http://www.hrw.org/en/node/10734/section/12. (אנגלית).
[16]Institute for Energy Technology, “Memo 20e/2009,” March 30, 2009.
[17] תכתובת דואר אלקטרוני בין ארגון Human Rights Watch לבין אובה דולום, מדען בכיר, מוסד המחקר הנורבגי לענייני הגנה (FFI), 16 במארס 2009. ה-FFI כפוף למשרד הביטחון הנורבגי והנו המכון העיקרי בנורבגיה העוסק במחקר של נושאים הקשורים בהגנה.