סטנדרטים משפטיים
הפגיעות המתועדות בדו"ח זה, כולל הוצאות להורג ללא משפט, עינויים ויחס אכזרי ובלתי אנושי אחר ומעצר שרירותי, אסורות הן על-פי משפט זכויות האדם הבינלאומי והן על-פי המשפט ההומניטארי הבינלאומי (דיני המלחמה). שני גופי משפט אלה חלו ברצועת עזה זה לצד זה במהלך המבצע הצבאי של ישראל. הפגיעות בזכויות האדם שתועדו בדו"ח זה הן גם הפרה של חוק היסוד לרשות הפלשתינית, הקובע בסעיף 10 כי "זכויות אדם בסיסיות וחירויות תהיינה מחייבות ותכובדנה".[39]
משפט זכויות האדם הבינלאומי המנהגי, דוגמת זה אשר מעוגן בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם,[40] והחוק המעוגן באמנות, ובכלל זה האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות והאמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים, אוסרים על הוצאה להורג ללא משפט ועל מעשי הרג מכוון אחרים, על עינויים ויחס אכזרי או בלתי אנושי ועל פגיעות אחרות המתוארות בדו"ח זה. איסורים אלה חלים בכל עת, אף בזמנים המוכרים כשעת חרום.[41] בדומה לכך, חוק העונשין הפלשתיני, המפרט את נהלי ביצוע המעצרים ואת היחס הנדרש לאנשים במשמורת כוחות הביטחון, מתיר הגבלות מסוימות של זכויות יסוד בעת חרום שהוכרזה רשמית ככזו, וזאת רק "במידה הדרושה להשגת המטרה המצוינת בצו המכריז על שעת החרום".[42]
האיסור על עינויים הוא אחת מהוראות היסוד במשפט זכויות האדם הבינלאומי. כפי שנקבע באמנה נגד עינויים, עינויים הם כל "מעשה אשר באמצעותו נגרם במכוון לאדם כאב או סבל חמור , בין אם פיזי , בין אם מנטאלי... מקום שכאב או סבל כאמור נגרמים בידי או באישור או בהסכמה בשתיקה של עובד ציבור או אדם אחר הממלא תפקיד רשמי בשידולו". ועדת האו"ם נגד עינויים, הבוחנת את ציותן של מדינות להוראות האמנה, הבהירה כי "אלה אשר נושאים סמכות עליונה – כולל אנשי ציבור בתפקיד רשמי – לא יכולים להימנע ממתן דין וחשבון או לברוח מנשיאה באחריות פלילית בגין עינויים או יחס בלתי הולם הננקטים בידי אנשים הכפופים להם, כאשר הם ידעו או היו צריכים לדעת כי התרחשו מעשים אסורים ממין זה, או שהיה סביר כי יתרחשו, וכאשר לא נקטו צעדי מנע הגיוניים נחוצים".[43] בשום מקרה, חריג ככל שיהיה, לא ניתן להצדיק עינויים. על מדינות חלה חובה להפעיל מנגנונים יעילים לטיפול בתלונות של קורבנות, להעמדה לדין של מענים, של אנשים המורים לבצע עינויים ושל אנשים בעמדות בכירות שאינם מונעים את העינויים ומענישים את האחראים להם.
דיני המלחמה גם אוסרים על הצדדים לעימות להרוג באופן לא חוקי ולהתייחס לאנשים באופן בלתי הולם. סעיף 3 המשותף לארבע אמנות ג'נבה משנת 1949 אוסר "בכל עת ובכל מקום" על כל "מעשה אלימות בנפשו ובגופו של אדם , ובפרט רצח על סוגיו השונים , הטלת מום , יחס אכזרי ועינויים", וכן על "חריצת דינו של אדם והוצאתו להורג של אדם ללא פסק דין קודם של בית משפט המורכב כדין והנותן את כל הערבויות המשפטיות שהוכרו על-ידי עמים תרבותיים כדבר שאי - אפשר בלעדיו". איסור זה נוגע לאזרחים וללוחמים שאינם משתתפים עוד בלחימה, והוא חל הן על מדינות והן על קבוצות חמושות שאינן מדינות.[44]
משפט זכויות האדם הבינלאומי גם אוסר על שלילה שרירותית של החירות האישית. סעיף 9 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות חברתיות ומדיניות קובע כי מעצר הנו שרירותי ואסור, אלא אם כן בוצע "מטעמים ובהתאם להליכים שנקבעו בחוק". בסעיף זה מעוגנות זכותם של עצירים לביקורת שיפוטית על מעצרם וזכותם לקבל פיצויים אם המעצר היה בלתי חוקי.[45] גם בשעת חרום המוכרת ככזו עדיין חלות חובות יסוד, כמו החובה להבטיח את זכותו של כל עציר להיות מובא בפני שופט.[46] דיני המלחמה גם אוסרים על נטילה שרירותית של החירות האישית.[47] בעת קיומן של פעולות צבא רשאים כוחות ביטחון להגביל את תנועתם של יחידים מטעמים ספציפיים, אך אין הם רשאים לאסור על אנשים לעזוב את בתיהם רק על יסוד הקשר שלהם לתנועה פוליטית כזאת או אחרת.
ארגון חמאס הוא קבוצה חמושה שאינה מדינה, וככזה הוא מחויב לדיני המלחמה. כסמכות המושלת בפועל אין חמאס יכול להיות צד לאמנות זכויות האדם, אך הארגון הצהיר באופן פומבי כי יכבד את הכללים הבינלאומיים. בנאום שנשא ברצועת עזה ב-21 ביוני 2006 אמר ראש הממשלה אסמאעיל הנייה כי חמאס נחוש "לקדם את שלטון החוק, את כיבוד מערכת המשפט, את הפרדת הרשויות, את כיבוד זכויות האדם, את השוויון בין האזרחים; להילחם באפליה על כל צורותיה; להגן על חירויות הציבור, כולל חופש העיתונות והדעה".[48] בקווי היסוד של ממשלת האחדות הלאומית, שהוצגו ב-17 במארס 2007, ציין חמאס כי הוא מכבד "את המשפט הבינלאומי ואת המשפט ההומניטארי הבינלאומי, ככל שהם משתלבים בצביוננו, מנהגינו ומסורתנו המקורית".[49]
הרשויות ברצועת עזה מחשיבות עצמן לממשלה החוקית של הרשות הפלשתינית, ומכאן שעליהן לציית לחובה שהרשות הפלשתינית קיבלה על עצמה שוב ושוב לכבד את משפט זכויות האדם הבינלאומי.[50] בכל מקרה, חמאס שולט בפועל בשטח מסוים ועל כן עליו לקיים את שלטונו תוך שמירה על כללי המשפט הבינלאומי בשטח זה.[51]
[39]חוק היסוד הפלשתיני נועד לשמש חוקה זמנית עד להקמתה של מדינה פלשתינית עצמאית עם חוקה קבועה. המועצה המחוקקת הפלשתינית אישרה את חוק היסוד בשנת 1997, והנשיא דאז יאסר ערפאת אשרר אותו בשנת 2002. החוק תוקן בשנת 2003 כדי ליצור את מוסד ראש הממשלה הפלשתיני, ובשנת 2005 תוקן שוב כך שיתאים לחוק הבחירות החדש. ראו http://www.palestinianbasiclaw.org/2002-basic-law (כניסה לאתר ב-9 ביוני 2008).
[40]ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, G.A. res. 217A (III), U.N. Doc A/810 at 71 (1948).
[41]האמנה הבינלאומית בדבר זכויות חברתיות ופוליטיות, סעיף 4 (זכויות שלא ניתןלגרוע מהן ושעת חירום).
[42]סעיף 102.
[43]ועדת האו"ם נגד עינויים, הערה כללית מס' 2, CAT/C/GC/2, 24 בינואר 2008.
[44]סעיף 3 המשותף לאמנות ג'נבה משנת 1949.
[45]האמנה הבינלאומית בדבר זכויות חברתיות ופוליטיות, סעיף 9.
[46]ראו שם (האיסור על מעצר שרירותי) וכן סעיף 4 (שעת חירום); ראו גם ועדת זכויות האדם, הערה כללית מס' 29, שעת חרום (סעיף 4), U.N. Doc. CCPR/C/21/Rev.1/Add.11 (2001), הודפס מחדש באסופה של הערות כלליות והמלצות כלליות שאומצו בידי גופי אמנות בינלאומיות, U.N. Doc. HRI/GEN/1/Rev.6 at 186 (2003), פסקה 11 (סעיפי האמנה הבינלאומית בדבר זכויות חברתיות ומדיניות העוסקים בשעת חירום, לא ניתן להשתמש בהם "כהצדקה להפרה של המשפט ההומניטארי או של נורמות של המשפט הבינלאומי שהן בגדר דין כופה למשל על-ידי לקיחה של בני ערובה, על-ידי הטלת עונשים קולקטיביים, על-ידי נטילה שרירותית של החירות האישית או על-ידי חריגה מעקרונות יסוד של משפט הוגן, כולל חזקת החפות").
[47]ראו כלל 99 למחקרו של הצלב האדום הבינלאומי על המשפט ההומניטארי הבינלאומי המנהגי: International Committee of the Red Cross, “Customary International Humanitarian Law” (Cambridge: Cambridge University Press, 2005), rule 99.
[48]נאום שנשא ראש הממשלה אסמאעיל הנייה בכנס "הממשלה החדשה וסדר היום של זכויות האדם", העיר עזה, 21 ביוני 2006, כפי שמצוטט בתוך "מצב זכויות האדם בפלשתין ובאזורים ערביים כבושים אחרים", ועדת זכויות האדם, A/HRC/8/17, 6 ביוני 2008, http://www2.ohchr.org/english/bodies/hrcouncil/docs/8session/A.HRC.8.17.doc (כניסה לאתר ב-16 ביוני 2008).
[49]"קווי יסוד לממשלת אחדות לאומית שהוצגו בידי ראש הממשלה אסמאעיל הנייה למועצה המחוקקת הפלשתינית", 17 במארס 2007, כפי שצוטטו בתוך "מצב זכויות האדם בפלשתין ובאזורים ערביים כבושים אחרים", ועדת זכויות האדם.
[50]על-פי סעיף 10 לחוק היסוד, הרשות הלאומית הפלשתינית "תפעל ללא דיחוי להיות צד להצהרות ולאמנות אזוריות ובינלאומיות המגנות על זכויות האדם". הרשות הפלשתינית כפופה לחובות מפורשות הנגזרות מהסכמי אוסלו, אותה סדרת הסכמים שהושגו בין ישראל לאש"ף בשנים 1996-1993. נספח I לפרוטוקול בנושא היערכות מחדש והסדרי ביטחון של הסכם הביניים מיום 28 בספטמבר 1995 קובע כי המשטרה הפלשתינית תפעיל את כוחותיה ואת אחריותה "תוךהתייחסותראויהלנורמותהבינלאומיותהמקובלותשלזכויותהאדםושלטוןהחוק". סעיף XIV להסכם על רצועת עזה ואזור יריחו מדגיש כי הן על פלשתין והן על ישראל לכבד את זכויות האדם. ממשלת ישראל והארגון לשחרור פלשתין, "הסכם ביניים ישראלי-פלשתיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה", נספח I, סעיף XI (2), וושינגטון הבירה, 28 בספטמבר 1995. ראו "'מפת הדרכים': לחזור על טעויות אוסלו בתחום זכויות האדם", Human Rights Watch, 6 במאי 2003, http://www.hrw.org/backgrounder/mena/israelpa050603.htm, וכן "ניתוח של הסכם ואי", Human Rights Watch, נובמבר 1998, http://www.hrw.org/press98/nov/israel1102.htm.
[51]על-פי הדו"ח המשותף על לבנון וישראל שהכינו ארבעה דווחים מיוחדים של האו"ם, "יהיה זה הולם וישים במיוחד לקרוא לקבוצה חמושה לכבד את כללי זכויות האדם כשהיא בעלת שליטה משמעותית על שטח ועל אוכלוסייה וכשיש לה מבנה פוליטי שניתן לזהותו". "משלחת ללבנון ולישראל", דו"ח הדווח המיוחד על הוצאות להורג ללא משפט או הרג שרירותי, פיליפ אלסטון; הדווח המיוחד לזכות להנאה מרמת הבריאות הגופנית והנפשית הגבוהה ביותר שניתן להשיגה, פול האנט; נציג המזכ"ל לזכויות האדם של עקורים, ולטר קלין; והדווח המיוחד לדיור הולם כמרכיב של הזכות לרמת חיים נאותה, מילון קותארי, UN doc A/HRC/2/7, פסקה 19.