March 25, 2009

.III מהו זרחן לבן

זרחן לבן הוא חומר כימי שמתלקח ובוער כאשר הוא בא במגע עם חמצן ומייצר עשן לבן סמיך המלווה בריח אופייני הדומה לריחו של שום. העשן נותר באוויר במשך כשבע דקות.

צבאות משתמשים בתחמושת מסוג זרחן לבן בעיקר כ"חומר מיסוך" על-מנת להסתיר מן העין מבצעים קרקעיים ותנועות של חיילים וכוחות שריון. בזרחן הלבן ניתן להשתמש גם כנשק תבערה על-מנת להצית או לכפות על חיילי אויב לצאת ממחבואם באמצעות עשן, או על מנת להעלות באש מטרות צבאיות. זרחן לבן ניתן לפזר באמצעות פגזי ארטילריה, פצצות, רקטות או רימונים.

זרחן לבן אינו אסור על-פי אמנות בינלאומיות, שלא כמו גז חרדל ומוקשים נגד בני אדם. הוא אינו נחשב לנשק כימי אלא לתחמושת תבערה – תחמושת הגורמת לשריפות.

כאשר מפוצצים באוויר פגז ארטילריה טיפוסי בקוטר 155 המכיל זרחן, 116 השבבים הספוגים זרחן לבן המצויים בו עשויים להתפזר על-פני רדיוס של עד 250 מטרים. פגז אחד המתפוצץ באוויר משחרר 5.78 קילוגרם של זרחן לבן בוער.

כאשר זרחן לבן בא במגע עם בני אדם או עם חפצים הוא גורם לכוויה חמורה ומתמשכת, פולט חום וסופח נוזלים. הזרחן הלבן מסיס בחומרים אורגניים ובשומנים אך לא במים, שמנטרלים אותו על-ידי ניתוק אספקת החמצן.

בנוסף לגרימת כוויות חמורות, מסוגל הזרחן הלבן גם לחדור לגוף ולהרעיל איברים פנימיים. על-פי דו"ח שהוכן על-ידי קצין הרפואה הראשי בצה"ל במהלך הלחימה שהתקיימה לאחרונה, "בטווח הארוך אופייניים אי ספיקה כלייתית וזיהומים." הדו"ח מסכם כי "פגיעה מאמל"ח המכיל זרחן נפיץ טומנת בחובה סכנה בעלת פוטנציאל הרס גדול לרקמות".[2]

דו"ח שחובר על-ידי משרד הבריאות הישראלי כולל גם הוא הערכה חמורה לגבי הסכנות הבריאותיות הטמונות בזרחן לבן. הדו"ח, שכותרתו "חשיפה לזרחן לבן", קובע כי "לזרחן לבן יכולת לגרום תחלואה קשה ותמותה בחשיפה עורית, נשימתית ובבליעה." עוד קובע הדו"ח כי "בהיותו מסיס מאד בשומן הוא חודר במהירות את העור מפני השטח או מרסיס תקוע. רוב הנזק הרקמתי נובע מפליטת חום משנית לחמצון מתמשך של הזרחן ומתוצר החמצון – חומצה פוספורית." הדו"ח מזכיר גם כי תיתכן "רעילות סיסטמית":

מעבר למרכיבי כוויה "שגרתיים", לחשיפה לזרחן לבן משמעויות רעילותיות קשות המגבירות את תוצאות הפגיעה. על-פי מחקרי מעבדה רבים, כוויות בשטח גוף קטן יחסית – 12-15% בחיות מעבדה ולמטה מ10% באדם – עלולות להיות קטלניות עקב השפעות אלה בעיקר על כבד, לב וכליות. השפעות נוספות כוללות היפוקלצמיה קשה וריפוי מתאחר של פצעים/כוויות.[3]

השימוש שעשתה ישראל בזרחן לבן

צה"ל השתמש בזרחן לבן בעבר, במיוחד במלחמות בלבנון ב-1982 וב-2006.[4] לשיגור תחמושת מסוג זרחן לבן משתמש צה"ל במערכות ירי עקיף. משמעות הדבר היא כי היחידה היורה אינה רואה את המטרה אלא מסתמכת על צופים המספקים לה מידע אודותיה. לצורך ירי של זרחן לבן, צה"ל משתמש בפגזי ארטילריה בקוטר 155 מ"מ ובפגזי מרגמה בקוטר 120 מ"מ; חוקרי ארגון Human Rights Watch מצאו שיירים של שני סוגי הפגזים ברצועת עזה, רבים מהם באזורים מיושבים. השימוש בזרחן לבן המתפוצץ באוויר, ששוגר באמצעות פגזי ארטילריה בקוטר 155 מ"מ לאזורים אזרחיים מיושבים, גרם לפגיעות בגוף וברכוש בהן מתמקד דו"ח זה.

כל פגז בקוטר 155 מ"מ מכיל מכל בצבע ירוק בהיר המסומן " WP CANNISTER " (מכל זרחן לבן) ומכיל ארבע תיבות מתכת. בתיבות מאוחסנים 116 שבבי הלבד הספוגים זרחן. בפיצוץ אווירי מתפוצצים המכלים באוויר, פולטים את שבבי הלבד מתוך תרמיל הפגז ומפזרים אותם על-פני שטח נרחב בעוד התרמיל נוחת בנפרד. כאשר נחשפים השבבים לחמצן, הם מתלקחים. חוקרי ארגון Human Rights Watch מצאו תרמילי פגזים, מכלי זרחן לבן שלא התפוצצו, תיבות מתוך המכלים ושבבי לבד מתוכן במספר אתרים ברצועת עזה. החוקרים ראו כיצד שבבי הלבד מתלקחים כאשר מזיזים אותם או חושפים אותם לחמצן, עד שבועיים לאחר שנחתו.

כל פגזי הזרחן הלבן שמצאו חוקרי ארגון Human Rights Watch ברצועת עזה הגיעו מאצווה אחת, אשר יוצרה בארצות הברית וסומנה: THS89D 112-003 155MM M825E1 . THS89D הוא קוד זיהוי היצרן שמעיד כי הפגזים ותכולתם יוצרו באפריל 2008 על-ידי חברת Thiokol Aerospace שניהלה באותה עת את מפעל התחמושת הצבאי במדינת לואיזיאנה. 112-003 הם המספר הקבוע והמספר הסידורי שמעידים על-כך שמספר אצוות של אותה תחמושת יוצרו במקביל. 155 מציין את קוטר הפגז הארטילרי. M825E1 הוא הסימן בו משתמש צבא ארה"ב לפגזי זרחן לבן מסוג ישן יותר, M825 , אשר עודכנו על-מנת להתאימם לתקן העכשווי - M825A1 .[5]

בנוסף, סוכנות הידיעות רויטרס צילמה יחידת תותחנים של צה"ל בסמוך לגבול עזה מטפלת בפגזים מסוג M825A1 ב-4 בינואר 2009 ועליהם מספר האצווה PB-91J011-002A המעיד על כך שפגזים אלה יוצרו בארה"ב ב- Pine Bluff Arsenal בחודש ספטמבר 1991.

אחת החלופות האפשריות לשימוש בזרחן לבן לצורך מיסוך היא קליעי עשן בקוטר 155 מ"מ היוצרים מיסוך ויזואלי בעל תכונות מקבילות אך ללא התבערה וההשפעות ההרסניות.[6] יתרה מזאת, את מסכי העשן המופקים באמצעות ארטילריית עשן ניתן לפרוס על-פני שטח נרחב יותר מזה של זרחן לבן. צה"ל מחזיק ברשותו פגזי עשן;, התעשייה הצבאית לישראל (תע"ש) מייצרת פגזי 155MM ו- M116A .[7]

בכמה מן המקרים המתועדים בדו"ח זה, מצביעות הראיות על כך שצה"ל השתמש בפיצוץ אווירי של זרחן לבן בשל אפקט התבערה שלו, אולי על-מנת להצית מחסני נשק של חמאס או מטעני נפץ מאולתרים.

ארגון Human Rights Watch ראיין חייל צה"ל אחד שהשתתף במבצע "עופרת יצוקה" כחובש במילואים ושירת ברצועת עזה במשך למעלה משנתיים לפני ההתנתקות. לדבריו, במהלך שמונה הימים האחרונים של המבצע ברצועה הוא הוצב בסמוך לשכונת זייתון, מדרום מזרח לעיר עזה.

החייל, שביקש להיוותר בעילום שם, אמר כי ראה את צה"ל מפוצץ זרחן לבן באוויר, בזווית של 30 מעלות, באמצעות פגזי ארטילריה בקוטר 155 מ"מ מעל בתים שנחשדו על-ידי צה"ל כממולכדים בהתבסס על מידע מודיעיני.

"אני לא יודע למה הזווית היתה נמוכה, אבל השתמשו בזה כדי לשרוף בית," הוא אמר. "אמרו לנו שהבית ריק. ידענו שהיו בו מוקשים. הוא התפוצץ [אחרי שנפגע מזרחן לבן] והיו כמה פיצוצים [אולי של כלי נזק שהיו מאוחסנים שם]".[8]

השימוש בפיצוץ אווירי של זרחן לבן על-מנת להשמיד בתים בשל חשד כי יש בהם נשק או מלכודות תמוה ביותר בהתחשב בכך שיש בידי צה"ל נשק מדויק יעיל יותר שנועד למזעור נזקים נלווים כגון ה- GBU-39 וכן הפצצה המונחית במשקל 113 ק"ג.

השימוש לכאורה שעשה חמאס בזרחן לבן

ב-14 בינואר, טענה משטרת ישראל כי חמאס ירה פגז מרגמה אחד ובו זרחן לבן מרצועת עזה לתוך ישראל. דובר המשטרה מיקי רוזנפלד אמר כי הפגז נחת בשדה ליד שדרות באותו בוקר מבלי לגרום לפציעות או לנזק.[9] עיתון הארץ דיווח כי הפגז נפל בשדה פתוח במועצה האזורית אשכול שבנגב המערבי.[10]

חוקר מטעם ארגון Human Rights Watch הגיע לשדרות ביום שלמחרת על-מנת לחקור את המקרה, אולם הרשויות המקומיות אמרו כי לא ידוע להם על התקיפה. תושב שדרות אמר כי שמע שפגז מרגמה שייתכן שהכיל זרחן לבן, נחת מחוץ לעיר, אך הוא לא ידע היכן. כאשר נשאל על פרטי המקרה השיב דובר המשטרה מיקי רוזנפלד לארגון Human Rights Watch כי "כל מה שיש לי נמצא בהודעה לעיתונות."[11]

זרחן לבן מתוצרת Pine Bluff על משטחי שינוע, עיתון הטיימס הלונדוני. חייל ישראלי מחבר מרעומים לפגזי זרחן לבן בקוטר 155 מ"מ מסוג M825A1 מתוצרת ארה"ב טרם שיגורם אל תוך רצועת עזה, ינואר 2009. © Getty Images 2009

שני אחים, בני ארבע וחמש, נהרגו ו-14 אזרחים נפצעו כשפגזי זרחן לבן התפוצצו מעל בית ספר של האו"ם בבית לאהיה ב-17 בינואר 2009. © Getty Images 2009

ארטילריית זרחן לבן מתפוצצת מעל עזה בזמן מבצע עופרת יצוקה. כל פגז מכיל 116 פיסות לבד שיכולות להתפרס על שטח שקוטרו עד 250 מטרים. © Getty Images 2009

פגז ארטילריה המכיל זרחן לבן ועליו פסים בצבע ירוק בהיר שאופייני לסימון פגזים אלה. פגז זה יוצר בידי Thiokol Aerospace בארה"ב באפריל 1989. הכיתוב המוטבע על הפגז - M825E1 - הוא הסימן בו משתמש הצבא האמריקני לפגז זרחן לבן המכיל 5.78 ק"ג של זרחן לבן, שבוער בחום של 1,500 מעלות פרנהייט כאשר הוא נחשף לחמצן. © 2009 מארק גרלסקו/ארגון Human Rights Watch

שבב בוער של זרחן לבן בכפר ח'וזאעה, עשרה ימים לאחר שנחת בעיירה. השבבים שפוזרו בהתפוצצות מכילים בדרך-כלל מספיק זרחן לבן לאחר שנשרפו, כדי להתלקח מחדש כאשר בועטים בהם. © 2009 מארק גרלסקו/ארגון Human Rights Watch

ב-15 בינואר, פגעו לפחות שלושה פגזי זרחן לבן במתחם המרכזי של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם (אונר"א) בשכונת רימאל שבמרכז העיר עזה. הפגזים פצעו שלושה בני אדם והציתו שריפות שכילו ארבעה בניינים מבפנים והשמידו ציוד רפואי בשווי של למעלה מ-3.7 מליון דולרים אמריקאים. באדיבות ארכיון אונר"א

שריפה שהצית זרחן לבן כילתה את תוכו של בניין המנהלה של בית-החולים אל-קודס.שני פגזי זרחן לבן פגעו בבית החולים ב-15 בינואר 2009, וחייבו לפנות את כל החולים ואנשי הצוות. © 2009 מארק גרלסקו/ארגון Human Rights Watch

פגז זרחן לבן שפגע בבית החלים אל-קודס ב-15 בינואר 2009 לדברי צוות המקום.

המכונית בה נסעו בני משפחת אל-חדאד ב-10 בינואר 2009 כאשר נפגעה מזרחן לבן. מיכל הדלק התפוצץ והרג ארבעה מבני המשפחה ופצע באורח קשה בן משפחה נוסף. המכונית הועברה מן הצומת בו נפגעה למגרש ריק, שם צולמה ב-28 בינואר. © 2009 מארק גרלסקו/ארגון Human Rights Watch

Page 3
Page 5
Page 4 of 9

[2] "זיהוי פגיעה מזרחן נפיץ וטיפול בה", חתום בידי סא"ל ד"ר גיל הירשהורן, ראש ענף טראומה, מפקדת קצין הרפואה הראשי, סימוכין: עופרת יצוקה ש9>01293409.

[3] "חשיפה לזרחן לבן", חתום בידי ד"ר ליאון פולס, חדר המלחמה של משרד הבריאות, 15 בינואר 2009, סימוכין: עופרת יצוק[ה] ש9 01393109.

[4]במלחמה בשנת 2006 טענה ישראל כי השתמשה בפגזי זרחן נגד "מטרות צבאיות בשטחים פתוחים", זאת על אף שגורמים רשמיים בלבנון טענו כי אזרחים היו בין הנפגעים מהשימוש בו, ראו מירון רפפורט, "ישראל מודה לראשונה: ירינו פגזי זרחן בלבנון", הארץ, 22 באוקטובר 2006, http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/777792.html, כניסה לאתר ב-8 במארס 2009. במלחמה בשנת 1982, דיווחו רופאים לבנוניים ועיתונאים מערביים כי פגזי זרחן לבן הרגו ופצעו אזרחים, במיוחד בבירות, ראו William E. Farrell, "Battered Beirut Burying Its Dead as Latest Truce Appears to Hold", New York Times, 27 ביוני 1982, http://query.nytimes.com/gst/fullpage.html?sec=health&res=9C0CE1D7153BF934A15755C0A964948260, כניסה לאתר ב-4 בפברואר 2009, וכן Robert Fisk, Pity the Nation (New York: Atheneum, 1990), עמ' 285-282.

[5] Jane's Ammunition Handbook 2007-2008,Leland S. Ness and Anthony g. Williams, eds., (Surrey, UK: Jane's Information Group Limited, 2007), עמ' 644, ראו http://www.janes.com/extracts/extract/jah/jah_0461.html, (כניסה לאתר ב-6 במארס 2009). פגז ה-M825המקורי לקה בחוסר יציבות תעופתי, מה שחייב את גרסת ה-A1החדשה. ה-E1מתאים את הפגזים הישנים לגרסת ה-A1החדשה.

[6]היתרון היחיד של הזרחן הלבן הוא יכולתו לשבש תדר אינפרה-אדום ובכך לסכל שימוש באמצעים לראיית לילה ובמערכות מעקב מבוססות אינפרה-אדום המשמשות טילים מונחים נגד טנקים. ואולם, צה"ל עשה שימוש נרחב בזרחן לבן בשעות היום, כך שממילא לא היה צורך בחסימת אמצעים לראיית לילה. כמו כן ארגון Human Rights Watchלא מצא כל ראיות לכך שחמאס ירה טילים מונחים נגד טנקים.

[7] Jane's Ammunition Handbook 2007-2008,Leland S. Ness and Anthony g. Williams, eds., (Surrey, UK: Jane's Information Group Limited, 2007), עמ' 644, ראו http://www.janes.com/extracts/extract/jah/jah_0461.html, (כניסה לאתר ב-6 במארס 2009).

[8] ראיון שערך ארגון Human Rights Watchעם חייל מילואים בצה"ל, ירושלים, 11 בפברואר 2009.

[9] "Israel: Hamas Fires Phosphorus Shell", Associated Press, 14 בינואר 2009.

[10] יניר יגנה, "לראשונה: הפלשתינאים ירו פצצות זרחן על ישראל", הארץ, 14 בינואר 2009, http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1055503.html, (כניסה לאתר ב-8 במארס 2009).

[11] ראיון שערך ארגון Human Rights Watchעם דובר תקשורת בינלאומית במשטרת ישראל, מיקי רוזנפלד, שדרות, 15 בינואר 2009.

Table of Contents

גשם של אש

.III מהו זרחן לבן

השימוש שעשתה ישראל בזרחן לבן

השימוש לכאורה שעשה חמאס בזרחן לבן