.I תקציר

דו"ח זה מתעד את השימוש הנרחב שעשתה ישראל בתחמושת זרחן לבן במשך 23 ימי הפעולות הצבאיות שניהלה ברצועת עזה החל ב-27 בדצמבר 2008 ועד ה-18 בינואר 2009, ואשר כונו "מבצע עופרת יצוקה". בהתבסס על מחקר מעמיק שנערך ברצועת עזה, הדו"ח קובע כי צבא ההגנה לישראל (צה"ל) פוצץ שוב ושוב באוויר תחמושת זרחן לבן מעל אזורים מיושבים וגרם להרג ולפציעה של אזרחים ולנזק למבנים אזרחיים, כולל בית ספר, שוק, מחסן אספקה הומניטארית ובית חולים.

מרבית האזרחים שנהרגו ברצועת עזה לא נפגעו מתחמושת זרחן – רבים בהרבה נהרגו מטילים, מפצצות, מהפגזות ארטילריות, מפגזי טנקים ומירי מנשק קל – אולם השימוש בתחמושת זו בשכונות מיושבות בצפיפות, כולל מרכז העיר עזה, מהווה הפרה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי (דיני המלחמה) המחייבים לנקוט בכל אמצעי הזהירות האפשריים על-מנת להימנע מפגיעה באזרחים והאוסרים על תקיפות חסרות הבחנה.

השימוש הבלתי חוקי בזרחן לבן לא היה מקרי ולא נעשה בשוגג. הוא חזר על עצמו לאורך זמן ובמקומות שונים, כאשר צה"ל פוצץ את התחמושת באוויר מעל אזורים מיושבים בצפיפות ממש עד לימיו האחרונים של המבצע הצבאי. הפיצוץ האווירי של זרחן לבן שביצע צה"ל באמצעות פגזי ארטילריה בקוטר 155 מ"מ מעל אזורים צפופי אוכלוסין, גם אם נועד לשמש למיסוך בלבד ולא ככלי נשק, היה חסר הבחנה ולכן מעיד על ביצועם של פשעי מלחמה.

המפקדים הישראלים היו מודעים היטב לסכנות שטומן הזרחן הלבן לאזרחים, שכן השתמשו בו במשך שנים ארוכות. בדו"ח רפואי שהכין משרד הבריאות במהלך מעשי האיבה נאמר: "לזרחן לבן יכולת לגרום תחלואה קשה ותמותה בחשיפה עורית, נשימתית ובבליעה." הדו"ח מציין כי כוויות על פחות מ-10% משטח הגוף עלולות להיות קטלניות בשל הנזק לכבד, לכליות וללב.

אם ביקש צה"ל חומר מיסוך עבור כוחותיו, עמדה לרשותו חלופה זמינה ובלתי קטלנית לזרחן לבן – פגזי עשן המיוצרים על-ידי חברה ישראלית. צה"ל יכול היה להשתמש בפגזים אלה להשגת אותה תוצאה תוך צמצום משמעותי של הנזק לאזרחים.

השימוש בזרחן לבן ככלי נשק באזורים מיושבים בצפיפות הוא בעייתי אף יותר. ארגון Human Rights Watch לא מצא ראיות לכך שכוחות ישראליים כיוונו פיצוץ קרקעי של זרחן לבן אל מטרות צבאיות קשיחות כגון לוחמים פלסטינים בתוך בונקרים, אולם ייתכן כי זרחן לבן פוצץ באוויר בשל אפקט התבערה שלו. כאשר זרחן לבן נורה מתוך פגזים המתפוצצים באוויר על-מנת להגדיל ככל האפשר את שטח הפגיעה, השפעתו אינה קטלנית כמו זו של פגזים בעלי נפיצות גבוהה, אך הוא חסר הבחנה באותה מידה.

ישנן חמש הוכחות לשימוש המכוון והבלתי זהיר שעשה צה"ל בתחמושת זרחן לבן: 1) ככל הידוע לארגון Human Rights Watch , צה"ל מעולם לא השתמש בתחמושת הזרחן הלבן שברשותו ברצועת עזה בעבר, למרות הפשיטות הרבות בהן היו מעורבים חיילים וכוחות שריון. 2) השימוש החוזר ונשנה בפיצוץ אווירי של זרחן לבן באזורים מיושבים ממש עד ימיו האחרונים של המבצע חושף דפוס פעולה או מדיניות ולא שימוש מקרי או כזה שנעשה בשוגג. 3) צה"ל היה מודע היטב להשפעותיו של הזרחן הלבן ולסכנה הטמונה בו לאזרחים. 4) אם השתמש צה"ל בזרחן לבן כחומר מיסוך, הרי שהוא נמנע משימוש בחלופות זמינות, דהיינו תחמושת עשן, אשר יכולה היתה להקנות יתרונות טקטיים דומים מבלי לסכן את האוכלוסייה האזרחית. 5) במקרה אחד לפחות מאלה המתוארים בדו"ח, ההתקפה ב-15 בינואר על מתחם אונר"א בעיר עזה – המשיך צה"ל לירות זרחן לבן על-אף אזהרות חוזרות ונשנות מצד סגל האו"ם בדבר הסכנה הנשקפת לאזרחים. על פי המשפט ההומניטארי הבינלאומי, נסיבות אלה מחייבות חקירה עצמאית של השימוש בזרחן לבן, ובמידת הצורך, העמדה לדין של כל הנושאים באחריות לפשעי מלחמה.

זרחן לבן ברצועת עזה

זרחן לבן הוא חומר כימי המפוזר באמצעות פגזי ארטילריה, פצצות, רקטות או פגזי מרגמה ומשמש בעיקר לצורך מיסוך של מבצעים צבאיים קרקעיים. כאשר הוא משוחרר בפיצוץ על-פני הקרקע או בפיצוץ אווירי, מתמר ממנו עשן לבן סמיך אשר משמש צבאות להסתרת תנועות חייליהם. העשן מחבל גם בפעולתם של אמצעי ראייה אינפרה-אדומים ומערכות למעקב אחרי כלי נשק, ובכך מגן על הכוחות הצבאיים מכלי נשק מונחים דוגמת טילים מונחים נגד טנקים. המשפט ההומניטארי הבינלאומי מתיר להשתמש בזרחן לבן באזורים פתוחים, אולם פיצוץ אווירי של חומר זה מעל אזורים מיושבים אינו חוקי משום שהוא חושף אזרחים לסכנה מיותרת והעובדה שהוא מפזר שבבים בוערים על-פני שטח נרחב עלולה להגיע לכדי התקפה חסרת הבחנה.

ניתן להשתמש בזרחן לבן גם נגד מטרות צבאיות קשיחות, כגון בונקרים. ואולם, אסור להשתמש בו כנשק נגד חיילים כאשר זמין נשק אחר שהסבירות שיגרום לסבל מיוּתר פחותה.

זרחן לבן אינו נחשב לנשק כימי ואינו אסור כשלעצמו. אולם, עקרונות היסוד של המשפט ההומניטארי הבינלאומי מגבילים את השימוש בו, כמו בכל נשק אחר: יש להשתמש בו באופן המבחין באורח הולם בין לוחמים לאזרחים ואין לכוונו כלפי האחרונים.

ברצועת עזה השתמש צה"ל בזרחן לבן בדרך כלל באמצעות פיצוץ אווירי של פגזי ארטילריה בקוטר 155 מ"מ. כל פיצוץ אווירי שחרר 116 שבבים בוערים של זרחן לבן על-פני רדיוס של עד 125 מטרים מנקודת הפיצוץ, תלוי בתנאי ההתקפה ובזוויתה.

זרחן לבן מתלקח ובוער כאשר הוא בא במגע עם חמצן. הוא מוסיף לבעור בחום של עד 816 מעלות צלזיוס עד כלייה או עד אשר אספקת החמצן מנותקת. במגע עורי, גורם הזרחן הלבן לכוויות חמורות ומתמשכות, שחודרות לעיתים עד העצם. זיהומים נפוצים גם כן וספיגת הכימיקל על-ידי הגוף עלולה לגרום נזק כבד לאיברים פנימיים ומוות.

במסגרת פעולותיו הצבאיות ברצועת עזה, השתמש צה"ל בזרחן לבן ככל הנראה בשלוש דרכים. ראשית, לפחות בשלושה מקרים, צה"ל פוצץ זרחן לבן באוויר מעל אזורים מיושבים בצפיפות. לדוגמה, ב-15 בינואר פוצצו כוחות ישראליים זרחן לבן באוויר מעל שכונת תל אל-הווא הצפופה שבעיר עזה, הישר מעל בתים ובנייני דירות שבהם גרו אזרחים או מצאו מחסה. בהפגזה נהרגו לפחות ארבעה אזרחים בני אותה משפחה. באותו יום, פגעו פגזי זרחן לבן בבית-החולים אל-קודס המנוהל על-ידי הסהר האדום הפלשתיני ובבניין המנהלה שלו. הפגזים הציתו אש בכמה חלקים של בית החולים וחייבו את פינויים של כ-50 חולים ו-500 מתושבי השכונה שמצאו בו מחסה.

באותו יום עצמו, 15 בינואר, פגעו לפחות שלושה פגזי זרחן לבן במתחם המרכזי של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם (אונר"א) בשכונת רימאל שבמרכז העיר עזה. הפגזים פצעו שלושה בני אדם והציתו שריפות שכילו ארבעה בניינים מבפנים והשמידו ציוד רפואי בשווי של למעלה מ-3.7 מיליון דולרים אמריקנים. גורמים רשמיים באונר"א דיווחו כי עמדו בקשר עם קציני צה"ל במהלך כל אותו בוקר בעת שהפגזים התקרבו בהדרגה למתחם, וביקשו מהם לנצור את האש. כ-700 אזרחים חסו באותה עת במתחם האו"ם.

במתקן אחר של האו"ם שסומן בבירור – בית ספר בבית לאהיה אשר שימש מחסה ל-1,600 אנשים שנעקרו מבתיהם – פוצץ צה"ל באוויר לפחות שלושה פגזי זרחן וזאת ב-17 בינואר, יום לפני הפסקת מעשי האיבה העיקריים. אחד הפגזים שנורו נחת בכיתה, הרג שני אחים שישנו באותה שעה ופצע קשות את אמם שאיבדה זרוע ורגל. בתקיפה נפצעו 13 בני אדם נוספים וכיתה אחת עלתה באש. האו"ם סיפק לצה"ל את נקודות הציון של בית הספר ב- GPS לפני המבצעים הצבאיים, כפי שנהג לגבי כל מתקניו בעזה.

תחקיר שערך ארגון Human Rights Watch לא העלה כל צידוק צבאי לשימוש בזרחן לבן כחומר מיסוך בתקיפות על מתחם אונר"א ועל בית-הספר של האו"ם בבית לאהיה. זאת, משום שלא היו כוחות ישראליים בשטח באותם אזורים בזמן התקיפות. כאשר פנה ארגון Human Rights Watch בכתב לצה"ל על-מנת לקבל מידע אודות התקריות הללו, סירב צה"ל לענות בהזכירו את החקירה שהוא מנהל בנושא.

שנית, ייתכן שצה"ל השתמש בפיצוץ אווירי של זרחן לבן בשולי אזורים מיושבים כחומר מיסוך להסתרה של תנועת כוחותיו. בחלק מן המקרים הללו, כמו זה בכפר סאיאפא הסמוך לבית לאהיה ב-14 בינואר ובכפר ח'וזאעה הסמוך לח'אן-יונס ב-10 וב-13 בינואר, חדרו כמויות ניכרות מן הזרחן הלבן עד כמה מאות מטרים לעומק האזורים המיושבים, הרגו לפחות שישה אזרחים ופצעו עשרות. השימוש בזרחן לבן באזורים מיושבים אלה היווה הפרה של החובה לנקוט בכל האמצעים האפשריים במהלך מבצעים צבאיים על מנת למזער פגיעה באזרחים.

שלישית, נראה כי צה"ל השתמש בזרחן לבן באזורים פתוחים סמוך לקו הפסקת האש של שנת 1948, המפריד בין ישראל לבין רצועת עזה, אולי על-מנת להסתיר תנועות חיילים ולשרוף שיחים ועצים אשר עלולים היו לשמש מחסה לקבוצות חמושות פלשתיניות וכן על מנת לפוצץ מוקשים ומטענים מאולתרים. ארגון Human Rights Watch לא יכול היה לבדוק אם שימוש זה גרם להרס מופרז של מטרות אזרחיות ביחס לתועלת הצבאית שהיתה צפויה ממנו שכן שיקולי ביטחון מנעו הגעה למקום.

אם יצירתו של מסך עשן אכן הייתה המטרה בכל המקרים האלה, הרי שלרשות צה"ל עמדו חלופות לזרחן לבן, שהוא דליק ביותר, בדמותם של טילי עשן בקוטר 155 מ"מ אשר מייצרים מיסוך ויזואלי בעל תכונות מקבילות, אך ללא התבערה וההשפעות ההרסניות. את מסכי העשן המופקים באמצעות ארטילריית עשן ניתן לפרוס על-פני שטח נרחב יותר מזה שעל-פניו נפרס הזרחן הלבן, וללא סכנת השריפה והכוויות לאזרחים. התעשייה הצבאית לישראל (תע"ש) מייצרת פגזים כאלה. פגזי עשן אינם חוסמים אמנם אמצעי ראייה אינפרה-אדומים ומערכות למעקב אחרי כלי נשק, אולם צה"ל השתמש בעקביות בזרחן לבן במשך היום כך שלא היה כלל צורך בחסימת אמצעים לראיית לילה. כמו כן, ארגון Human Rights Watch לא מצא כל ראיות לכך שחמאס השתמש בטילים מונחים נגד טנקים. גם אם נכחו חיילים וכוחות שריון ישראליים, שנזקקו למחסה, באזורים בהם נעשה שימוש בזרחן לבן, הרי שפיצוץ אווירי של התחמושת מייצר מיסוך יעיל פחות מפיצוץ קרקעי, שכן בפיצוץ אווירי העשן מתפזר על פני שטח רחב יותר. בפיצוץ קרקעי של זרחן לבן, המכוון כהלכה, פוחת גם הסיכוי לפגיעה באזרחים, כיוון שהשבבים הבוערים מתפזרים על פני איזור מצומצם יותר.

מהשימוש העקבי בפיצוץ אווירי של זרחן לבן לעומת טילי עשן, במיוחד כאשר לא היו בשטח כוחות ישראליים, עולה כי קיימת סבירות גבוהה לכך שצה"ל לא השתמש בתחמושת זו בזכות תכונות המיסוך שלה, אלא בשל אפקט התבערה שלה. ככל הידוע לארגון Human Rights Watch צה"ל לא השתמש בעבר בזרחן לבן ברצועת עזה, למרות הפשיטות הרבות בהן היו מעורבים חיילים וכוחות שריון.

בכדי להסביר את מספרם הרב של ההרוגים בקרב האזרחים כתוצאה מהלחימה בעזה חזרו ממשלת ישראל וצה"ל והאשימו את חמאס בכך שהשתמש באזרחים כמגנים אנושיים ובכך שניהל לחימה מתוך מטרות אזרחיות. במקרים המתועדים בדו"ח זה, לא מצא ארגון Human Rights Watch כל ראיות לשימוש שעשה חמאס במגנים אנושיים בקרבת מקום בשעת ההתקפה. נראה כי לוחמים פלשתינים אכן נכחו בחלק מן האזורים, ובהם ח'וזאעה ושכונת תל אל-הווא בעיר עזה, אולם אין בכך בכדי להצדיק את השימוש חסר ההבחנה בזרחן לבן באזור מיושב.

ארגון Human Rights Watch מבקר זה זמן רב את השימוש שעושה צה"ל בפגזי ארטילריה בעלי נפיצות גבוהה בקוטר 155 מ"מ הנורים אל תוך אזורים מיושבים בצפיפות או בסמוך להם, ומגדיר אותן כהתקפות חסרות הבחנה תוך הפרה של דיני המלחמה. שימוש באותם פגזים על-מנת לירות תחמושת זרחן לבן, המתפוצצת באוויר ומפיצה לכל עבר שבבי זרחן בוערים ברדיוס של 125 מטרים, גם הוא אינו חוקי כאשר הוא מבוצע באזורים מיושבים.

המספר הכולל של הרוגים ופצועים פלסטינים מזרחן לבן אינו ידוע וככל הנראה כך יישאר הדבר. בתי החולים בעזה לא היו יכולים לספק נתונים לגבי נפגעי זרחן לבן משום שחסרו להם כלים אבחוניים על מנת לקבוע מה מקור הכוויות. כמו כן, התיעוד הרפואי מאותה תקופה לוקה בחסר משום שבתי החולים קרסו תחת עומס הפצועים וההרוגים.

עם זאת, ההשפעה החמורה על אזרחים ועל מטרות אזרחיות ברורה. בששת המקרים המתועדים בדו"ח זה לבדו, ואשר נבחרו מתוך התקפות הזרחן על רצועת עזה, הרגו פגזי זרחן לבן, שבבי זרחן לבן בוערים או השריפות שהתלקחו כתוצאה מהם 12 אזרחים, כולל שלוש נשים ושבעה ילדים, אחת מהם תינוקת בת 15 חודשים. עשרות ספגו כוויות או נפגעו כתוצאה משאיפת עשן. לארגון Human Rights Watch ידוע על מקרים בהם אזרחים נפצעו כאשר דרכו על שיירי זרחן לבן עד 12 יום לאחר הפסקת מעשי האיבה העיקריים.

רופאים פלסטינים וזרים שטיפלו בנפגעי כוויות דיווחו לארגון Human Rights Watch כי ראו כוויות קשות ועמוקות ביותר. בכמה מקרים, החלו הפצעים לבעור שוב כאשר נוקו, דבר העולה בקנה אחד עם העובדה שזרחן לבן מתלקח במגע עם חמצן. "זו הפעם הראשונה שאני רואה כוויות מוזרות, מאוד עמוקות, עד העצם, " אמר רופא בבית החולים א-שיפאא בעיר עזה לארגון Human Rights Watch , "והן גרמו לזיהום בקטריאלי שלא דומה לשום דבר אחר."

כמה מן החולים שספגו כוויות חמורות פונו לטיפול במצרים, ובמיוחד אלה שנזקקו להשתלות עור, משום שבתי החולים בעזה לא היו יכולים לספק להם טיפול הולם. "יש לנו הרבה כוויות, בעצם כוויות כימיות" מסר לארגון Human Rights Watch רופא בקהיר שמטפל בתושבי עזה. "רובן כוויות מדרגה שלישית שנראות כמו כוויות כימיות ולא כוויות רגילות. אין עור ולפעמים גם אין שריר."

במשך 11 הימים בהם נערך המחקר מה-21 עד ה-31 בינואר 2009, מצאו חוקרי ארגון Human Rights Watch 24 פגזי זרחן לבן בקוטר 155 מ"מ באזורים אזרחיים בעזה, ככל הנראה במקומות בהם נפלו, כולל בבתים וברחובות שכונות מגורים. התרמילים והמכלים שהיו בתוכם היו צבועים בצבע ירוק בהיר ייחודי אשר מזהה אותם כמכילים זרחן לבן.

מפני מוקשים פלסטינים הציגו לארגון Human Rights Watch 84 תרמילים נוספים, אותם הרחיקו לדבריהם מאזורים אזרחיים, אולם המיקום המדויק בו מצאו את התרמילים אינו ברור. אין זה סביר כי מפני המוקשים אספו אילו מהם באזורים פתוחים הסמוכים לקו הפסקת האש עזה–ישראל בשל שיקולי הביטחון הכרוכים בכניסה לאזורים אלה – כוחות ישראלים פתחו באש שוב ושוב על כל מי שהתקרב עד למרחק של כמה מאות מטרים משטח ישראל.

ארגון Human Rights Watch מצא פנימיות של מכלים ועשרות שבבי לבד שרופים שהכילו זרחן לבן ברחוב, על גגות, בחצרות פרטיים ובבית-הספר של האו"ם בבית לאהיה. רבים מהם התלקחו כאשר בעטו בהם או דחפו אותם, באופן שחשף את הזרחן הלבן לחמצן. כאשר בערו השבבים והעלו עשן הם הדיפו ריח חריף של שום, תכונה אופיינית לזרחן לבן.

כל פגזי הזרחן הלבן שמצא ארגון Human Rights Watch הגיעו מאותה אצווה שיוצרה בארה"ב בשנת 1989 על-ידי חברת Thiokol Aerospace שניהלה את מפעל התחמושת הצבאי במדינת לואיזיאנה באותה עת. בנוסף, ב-4 בינואר 2009, צילמה סוכנות הידיעות רויטרס יחידות ארטילריה של צה"ל מטפלות בטילים שעליהם סימונים שהעידו על כך שיוצרו בארה"ב ב- Pine Bluff Arsenal בספטמבר 1991.

נכונותה של ישראל לחקור את השימוש בזרחן לבן מבורכת, ואולם הניסיון מלמד כי הסיכוי שתתקיים בדיקה אובייקטיבית קלוש. חקירות קודמות שביצע צה"ל לא בחנו באורח אובייקטיבי הפרות לכאורה של דיני המלחמה שבוצעו על-ידי חיילים ומפקדים ישראלים. במקרה של "מבצע עופרת יצוקה", חוקרים צבאיים כבר רמזו כי חיילים ומפקדים לא ביצעו כל עבירה עוד בטרם הושלמה החקירה.

" מפקדים שפעלו בזמן הלחימה לא אמורים לא לישון בלילה בגלל התחקירים," כך אמר אל"מ לירון ליבמן, שמונה לתפקיד ראש מחלקת הדין הבינלאומי בצה"ל לאחר סיום עיקר הלוחמה בינואר. "אי אפשר בסביבה כל כך צפופה, בתנאי לחץ לא לעשות שגיאות."[1] אל"מ ליבמן הוסיף כי תביעות המוגשות נגד חיילים ומפקדים ישראלים בגין פשעי מלחמה הן בבחינת "טרור משפטי."

על ממשלת ארה"ב, שסיפקה לישראל את תחמושת הזרחן הלבן, לערוך גם היא תחקיר על-מנת לקבוע אם ישראל השתמשה בו תוך הפרה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי.

מתודולוגיה

במהלך הפעולות הצבאית העיקריות בין ה-27 בדצמבר 2008 וה-18 בינואר 2009, מנעה ישראל מנציגי התקשורת ומפקחי זכויות האדם גישה לרצועת עזה. הגישה דרך רפיח המצרית נחסמה גם היא. חוקרי ארגון Human Rights Watch , שלא יכלו להיכנס לעזה, שהו בצדו הישראלי של קו הפסקת האש משנת 1948 המפריד בין ישראל לצפון הרצועה. ב-9, ב-10 וב-15 בינואר, צפו החוקרים בירי ארטילרי ישראלי של זרחן לבן שפוצץ באוויר מעל אזורים אזרחיים, כולל מה שנראה כעיר עזה וכג'באליה. כוחות ישראליים ירו את הפצצות מסוללת ארטילריית 155 מ"מ ממזרח לכביש 232 בישראל. הפיצוץ הייחודי, המשגר כלפי מטה שבבים בוערים, עלה בקנה אחד עם צילומים שהופיעו בכלי התקשורת מאז תחילת הפשיטה הקרקעית ב-3 בינואר. כיוון שישראל מנעה מהחוקרים להיכנס לעזה, לא היה באפשרותם לקבוע היכן בדיוק נחת הזרחן הלבן וכיצד השפיע על האוכלוסייה האזרחית.

חוקרי ארגון Human Rights Watch נכנסו לרצועה דרך הגבול המצרי ברפיח ב-21 בינואר, שלושה ימים לאחר תום עיקר הלוחמה, ובמשך עשרת הימים שלאחר מכן ערכו תחקירים במרבית האתרים בהם נעשה שימוש בזרחן לבן ובדקו את הנזקים שנגרמו כתוצאה מכך לאזרחים ולמטרות אזרחיות. במהלך אותם ימים, ערכו חוקרי ארגון Human Rights Watch 29 ראיונות עם קורבנות שנפגעו מן השימוש בזרחן לבן ועם עדים שחזו בשימוש שנעשה בזרחן לבן, וכן עם נהגי אמבולנס ורופאים שטיפלו בבני אדם שספגו כוויות. הראיונות עם הרופאים שטיפלו בנפגעי כוויות וכן עם עד נוסף להתקפה באמצעות זרחן לבן נערכו בקהיר שבמצרים ב-9 וב-10 בפברואר.

ב-1 בפברואר 2009, הגיש ארגון Human Rights Watch לצה"ל רשימת שאלות בנוגע לזרחן לבן המצורפת כנספח לדו"ח זה. ב-15 בינואר השיב צה"ל במכתב, המצורף גם הוא כנספח, כי אינו יכול לספק תשובות במסגרת השבועיים שהוקצבו לו. במכתב נאמר כי "צה"ל הקים צוות חוקר בפיקוד דרום הבודק את הסוגיות שהעלית, ותשובותינו יינתנו על בסיס ממצאיו".